אלימות דתית

פעמים רבות טוענים נגדנו, היהודים המאמינים במשיח ישוע, כי בעוד שדתות כגון הנצרות והאסלאם היו רוויות באלימות לאורך ההיסטוריה, היהדות הרבנית מעולם לא נהגה כך ותמיד נקטה בגישה של שלום. הנצרות הטביע חותם אלים על ההיסטוריה בעיקר בגין מסעות הצלב, האינקוויזיציה וצייד המכשפות; והאסלאם, ובכן על האסלאם לא צריך להכביר מילים – התוצאות ניכרות בשטח מאז הופעת "הנביא" על בימת ההיסטוריה (כאשר התיז את ראשיהם של הגברים מהשבט היהודי 'בני קריטה') ועד לזוועות הג'יהאד הנעשות בידי דאעש ובוקו-הארם כיום.

למעשה, הדבר האחרון שאנו עמודים לעשות כאן יהיה להגן על הנצרות הממוסדת או על האסלאם – בשני המקרים מדובר בדתות מעוותות ובסטייה שטנית מדבר אלהים. בכל זאת, אם באלימות עסקינן, מה נאמר על היהדות הרבנית? כיצד נראית דת ההלכה ביחס לשתי הדתות האחרות? לכאורה, נמצא כי הדת הרבנית אכן אלימה פחות, אך חשוב לסייג זאת ע"י חקירה עמוקה מעט יותר. לשם כך נחלק תשובתנו לשלושה רבדים:

מיעוט דתי תחת שלטונות עוינים

אין תימה אפוא, מדוע לא נמצא בקרב יהדות חז"ל גילויי אלימות דומים לאלו שבנצרות ובאסלאם, שהרי כת זו נוצרה והתפתחה כולה כמיעוט אתני תחת שלטונות זרים, הן בא"י והן בגולה. זוהי אם-כן הסיבה המרכזית לחוסר ביטויים של אלימות ממוסדת אצל יהדות ההלכה. כאשר אתה נמצא במיעוט חלש ונרדף, תחת שלטון עיון וזר, מטבע הדברים תשאף לשמור על פרופיל נמוך ולא להרים את הראש; וכך בדיוק נהגו הרבנים!

אלימות בפוטנציה

השאלה הבלתי נמנעת היא מה אפוא צפוי לקרות כאשר ידם של הרבנים תהיה על העליונה; כאשר יהדות ההלכה תהא ריבונית ותשלוט במיעוט נוכרי. במילים אחרות, מהו חזון מדינת ההלכה ע"פ חז"ל? כדי להשיב על כך נכונה, אין ברירה אלא לתת לכתבי חז"ל לדבר בעד עצמם ולבחון מה יש להם לומר בנושא. ובכן, הנה על קצה המזלג כמה דוגמאות הממחישות כיצד ייראו חיי הגויים כאשר המושכות תהיינה בידי פוסקי ההלכה:

א- תחת ריבונות יהדות ההלכה, "גוי שעסק בתורה חייב מיתה"; "גוי ששבת חייב מיתה"; ונוכרי "שהכה את ישראל חייב מיתה" (בבלי, סנהדרין נ"ח ע"ב ונ"ט ע"א).¹

ב- יתרה מכך, לפי הרמב"ם חובה: "לכוף את כל באי העולם לקבל כל מצוות שנצטווה נוח וכל מי שלא קיבל, ייהרג". דהיינו, תחת שלטון רבני, גוי שיסרב להיכנע למצוות נוח – דינו מוות!

ג- הרמב"ם מוסיף: "אין כורתין ברית לעובדי עבודה זרה, כדי שנעשה עימהם שלום… ואסור לרחם עליהם… לפיכך אם ראה גוי עובד עבודה זרה אובד או טובע בנהר, לא יעלנו; ראהו לקוח למות, לא יצילנו… אבל מוסרי ישראל, והמינים, והאפיקורוסין – מצוה לאבדן ביד ולהורידן עד באר שחת…  ואין כופלין להן שלום, לעולם. ולא ייכנס לביתו של נוכרי ביום אידו, ליתן לו שלום; מצאו בשוק, נותן לו שלום בשפה רפה וכובד ראש".

אך שימו לב, עד כמה חמור שזה נשמע, "אין כל הדברים האלו אמורים, אלא בזמן שגלו ישראל לבין האומות, או בזמן שיד הגויים תקיפה" (משנה תורה, הלכות עבודה זרה י'). רוצה לומר, כאשר ידם של הרבנים תהא על העליונה, יהיה מצבם של הנוכרים גרוע בהרבה!

ד- תפיסה זו נבעה ככל הנראה מהדעה הרבנית, לפיה: הגויים אינם ראויים להיקרא אדם ובאופן גורף משולים לבהמות.² לדידו של האר"י אין להשוות את הגויים לבהמות כשרות אלא מטה מהן, לחיות טמאות (עץ החיים, היכל אבי"ע שער הקליפות ב'-ג').

ה- בספר ההלכה "תורת המלך"³ נפרש המניפסט הרבני המפרט כיצד עתידה להיראות ריבונות הלכתית שלמה. בפרק א', המתייחס לאיסור לא תרצח, נאמר: "איסור זה מתייחס רק ליהודי שהורג יהודי… הריגת גוי אינה כלולה באיסור המיוחד של לא תרצח". בפרק ב' נאמר: "כאשר אנו ניגשים לגוי שעובר על שבע מצוות והורגים אותו מתוך אכפתיות מקיום שבע המצוות, אין שום איסור בדבר".

ו- במסמך אחר, עליו חתומים עשרות רבני ערים וישובים, נכתב "חל איסור הלכתי חמור על מכירה או השכרה של דירות וקרקעות בארץ ישראל למי שאינו יהודי… בהודעה מצוטטים שלל פסוקים ומקורות הלכתיים העוסקים בסוגיה. בין היתר נטען כי בחלק מהמקרים – המשכיר למי שאינו יהודי עשוי להיות חייב בנידוי".⁴

ז- חז"ל קבעו כי מי שיעז לא לשמוע בקולם ולסור למרותם, צפוי לכיליון. לכן הם הזהירו: "הוי מתחמם כנגד אורן של חכמים…"; ואיימו: "…והוי זהיר מגחלתן שמא תיכווה–שנשיכתן נשיכת שועל, ועקיצתן עקיצת עקרב, ולחישתן לחישת שרף, וכל דבריהם כגחלי אש".⁵ חכמינו לא הסתפקו בזאת והוסיפו כי "כל העובר על דברי סופרים חייב מיתה"⁶, ואף "נידון בצואה רותחת".⁷

ח- מה אפוא יעלה בגורלם של אותם אנשים אשר לא יהיה בכוונתם ללמוד את הלכותיהם של חז"ל או לסור תחת מרות פסיקותיהם? אותם "כופרים" יקבלו מהרבנים את הכינוי "עם-הארץ" – שם גנאי הכולל "כל שיש לו בנים ואינו מגדלן לתורה".⁸ לדידם של החכמים, רק מי שיקבל עליו את מרותם ויתמוך בהם כספית⁹ ינצל מהבוז והסטיגמה השלילית הנלוות למונח זה.

הנה כמה ציטוטים שיבהירו במה דברים אמורים: "תנו רבנן (אמרו רבנים): ששה דברים נאמרו בעמי הארץ: אין מוסרין להן עדות ואין מקבלין ממנו עדות, ואין מגלין להן סוד, ואין ממנין אותן אפוטרופוס על היתומים, ואין ממנין אותן אפוטרופוס על קופה של צדקה, ואין מתלוין עמהן בדרך. ויש אומרים: אף אין מכריזין על אבידתו"; "אמר רבי אליעזר: עם הארץ אסור להתלוות עמו בדרך" ; "לעולם ימכור אדם כל מה שיש לו וישא בת תלמיד חכם… …ולא ישא בת עמי הארץ מפני שהן שקץ ונשותיהן שרץ. ועל בנותיהן הוא אומר: ארור שוכב עם כל בהמה" ;"שנאה ששונאין עמי הארץ לתלמיד חכם (גרועה) יותר משנאה ששונאין אומות העולם את ישראל"; "אמר רבי יוחנן: עם הארץ מותר לקורעו כדג"!¹⁰ הבנתם? את "עם הארץ" – זה המשווה לשקץ מפני שאינו מיישר קו עם חז"ל – מותר לקרוע כדג! כך, רחמנא ליצלן, יראה שלטון בחסות ההלכה!

 

דוגמאות לביטויי אלימות מזדמנים

למרות שהאלימות הפוטנציאלית הזו שאפה לשמור עצמה מאופקת עד שתגיע שעת הכושר הנכונה, עדיין ניתן למצוא תיעוד להתפרצויות אלימות מזדמנות מצד יהדות התושב"ע.

א-  שמעון בן שטח¹¹ תלה (ולמעשה צלב¹²) 80 מכשפות באשקלון ביום אחד (משנה, סנהדרין ו').¹³

ב-  בר-כוזיבא, אשר זכה לגיבוי מלא מר' עקיבא,¹⁴ נודע באכזריותו: הוא דרש ממאות אלפי חייליו לקטוע את אצבעות ידיהם לאות גבורתם; ורצח בדם קר את דודו, ר' אלעזר המודעי, בעת שהלה התפלל בתענית.¹⁵

ג-   לבד מן האלימות כלפי הזולת, מתאפיינת יהדות ההלכה גם במחלוקות ובמאבקים פנימיים רוויי דם; במדונים ובגידופים בין הרבנים עצמם ובאלימות נגד נשותיהם, משל הנורמה הרווחת היא כל דאלים גבר:

בית הלל ובית שמאי: "תנא ר' יהושע אונייא: תלמידי בית שמאי עמדו להן מלמטה והיו הורגין בתלמידי בית הלל. תני ששה מהן עלו והשאר עמדו עליהן בחרבות וברמחים".¹⁶

קללות וגידופים: התלמוד הבבלי לבדו מלא כרימון בדוגמאות של רבנים אשר ניאצו אחד את השני ללא מעצורים; גידפו את מעשיהם של רבנים אחרים במרץ; וקיללו את רכושם של הזולת רק מפני שלדידם נעשה מעשה בלתי ראוי.¹⁷

לנטור ולנקום כאידיאל: "ואמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יהוצדק: כל תלמיד חכם שאינו נוקם ונוטר כנחש, אינו תלמיד חכם" (בבלי, יומא כ"ב ע"ב).

אלימות כלפי נשותיהם: תנו דעתכם לציטוטים המצמררים האלה (אנו מצטערים ומזהירים מראש על הבוטות של הדברים¹⁸): "וכשנכנס בעלה מן החוץ חייבת האשה לעמוד על רגליה, ואין לה רשות לישב עד שישב בעלה. ואין לה רשות להרים קולה עליו, ואפילו מכה אותה – תשתוק כדרך שנשים צנועות עושות";¹⁹ ר' שמואל הנגיד כתב בשיר: "הַךְ אִשְׁתְּךָ מַכַּת בְּלִי סָרָה, אִם תִּמְשׁוֹל בְּךָ כָּאִישׁ וְתָרִים רֹאשָׁהּ";²⁰ הרמב"ם קבע: "כל אישה שתמנע מלעשות מלאכה מן המלאכות שהיא חייבת לעשותן, כופין אותה ועושה, אפילו בשוט";²¹ הרמב"ם אף עודד אלימות מינית: "כל מה שאדם רוצה לעשות באשתו, עושה: בועל בכל עת שירצה ומנשק בכל אבר ואבר שירצה ובא עליה כדרכה ושלא כדרכה".²²

והרמב"ן נתן לכך גושפנקא, באומרו: "אפשר לכופה בשוטים לעשות מלאכה… וגם אפשר לו למנוע תשמישה ומזונותיה עד שתחזור בה"²³; בנוסף, התירו הרבנים הכאת האישה לשם חינוכה;²⁴ בשולחן ערוך נאמר: "אם מקללתו בחינם או מזלזלת באביו ואמו והוכיחה בדברים ואינה משגחת עליו, יש אומרים דמותר להכותה";²⁵ והרדב"ז²⁶ הכריז: "אם עושה דברים בלתי הגונים לפי תורתנו, יש לו רשות לייסרה ולהכותה ולהחזירה למוטב כיוון שהיא ברשותו".

בוודאי כי על כל רב המעודד אלימות, ניתן למצוא רב אחר אשר יאמר ההפך. אך דווקא בכך טמונה הבעיה; ריבוי הדעות הזה בהלכה ובפרשנות עלול לעודד כל אחד לעשות לו רב ע"פ מאווייו ונטיות ליבו ובכך למצוא צידוק גם לביטויים של אלימות בחסות ובהכשר הדת.

לסיכום, נכון כי בהשוואה לאלימות בנצרות הממוסדת ובאסלאם, מחווירה היהדות הרבנית, וגילויי התוקפנות בה פחותים ובעלי גוון שונה. אם-זאת, כפי שראינו, כתבי חז"ל רוויים באלימות בפוטנציה המחכה להתגשם לעתיד לבוא, לא עלינו; לא רק כלפי הגויים אשר יחיו תחת מרות ההלכה, אלא גם לעבר אלו המוכנים "עם הארץ", כנגד נשים ואפילו כלפי רבנים אחרים. הסיבה לכך שאיננו עדים לאלימות זו במלוא ביטוייה אינה נעוצה אלא בעובדה שבמשך אלפיים שנות עיצובה ופעילותה של יהדות ההלכה ועד עתה, היא תפקדה כמיעוט דחוי תחת ריבונות זרה ועוינת. תודה לאל שפוטנציאל האלימות הזה טרם יצא מהכוח אל הפועל; אלמלא כן, השם ישמור, כי אין לשער מה היתה התוצאה בשטח…

[1] הרמב"ם חוזר על-כך ב משנה תורה, הלכות מלכים ומלחמות י'.
[2] הרב קוק, אורות ישראל ה'; המהר"ל, בפירושו למסכת אבות קמ"ו; הראב"ד, הלכות שחיטה ד'; ר' צדיק הכהן מלובלין, פוקד עקרים דף י"ט).
[3] לקט הלכות שחובר בידי ר' יצחק שפירא ור' יוסי אליצור, בהמלצותיהם של ר' יעקב יוסף, ר' דב ליאור ור' יצחק גינזבורג. הרבנים החתומים על הספר כמעט הועמדו לדין בגין עבירות של הסתה וגזענות.
[4] http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3995411,00.html אגב, גם במקרה זה, הורה היועץ המשפטי לממשלה להגיש כתב אישום בחשד להסתה וגזענות (http://www.haaretz.co.il/news/law/1.1572637).
[5] משנה, אבות ב' י"ג.
[6] בבלי, מסכת עירובין, דף כ"א, ב.
[7] "שכל המלעיג על דברי חכמים נידון בצואה רותחת" (בבלי, עירובין כ"א ב).
[8] בבלי, מסכת סוטה, דף כ"ב, א.
[9] "כל המארח תלמיד חכם בתוך ביתו ומהנהו מנכסיו, מעלה עליו הכתוב כאילו מקריב תמידין" (שם, ברכות, דף י', ב). או: "כל המטיל מלאי לכיס תלמידי חכמים זוכה ויושב בישיבה של מעלה שנאמר: כי בצל החכמה בצל הכסף"  (שם, פסחים, דף נ"ג, ב).
[10] בבלי, מסכת פסחים, דף מ"ט, ב.
[11] מגדולי התנאים במאה ה- 1 לפנה"ס, בתקופת המלך אלכסנדר ינאי – גיסו.
[12] ירושלמי, חגיגה דף יא,ב פרק ב הלכה ב גמרא.
[13] רק לשם השוואה, בצייד המכשפות הידוע לשמצה שהתרחש בעיר סיילאם (Salem, 1692) הוצאו להורג כ- 20 איש.
[14] ירושלמי, תענית דף כד, א פרק ד הלכה ה גמרא; עקיבא אף היה נושא כליו (רמב"ם, משנה תורה, הלכות מלכים י"א).
[15] ירושלמי, תענית דף כד, א-ב פרק ד הלכה ה גמרא.
[16] מסכת שבת, דף ט,א פרק א הלכה ד גמרא.
[17] ראו למשל: במסכת ברכות כ"ט ע"א; במסכת נידה כ' ע"א; במסכת מועד קטן י"ב ע"ב; במסכת שבת קנ"א ע"ב; במסכת סנהדרין ג' ע"ב; נדרים ס"ו ע"ב.
[18] חשוב לציין כי על אף שהציטוטים האלה חריפים דיים, ישנן בקרב ספרות חז"ל אמירות חמורות וגסות בהרבה בנוגע לתשמיש האישה (ראו למשל, בספר "חמורו של משיח", רכלבסקי, 1998: 182-183).
[19] אוצר הגאונים לכתובות עמ' 170 – 169.
[20] ספר בן משלי, עמ' 17.
[21] משנה תורה, הלכות אישות פרק כ"א.
[22] הלכות איסורי ביאה כ"א.
[23] חידושי הרמב"ן, מסכת כתובות ס"ג ע"א.
[24] שו"ת הרשב"א, סימן קי"ב; ר' יצחק מוינה, ספר אור זרוע, חלק ג', פסקי בבא קמא סימן שמ"ז.
[25] אה"ע, קטו.
[26] ר' דוד בן זמרא (נולד בספרד, במאה ה- 15 לספירה).