אם ישוע הוא באמת המשיח, מדוע ישנן כל כך הרבה התנגדויות?

אין חשיבות למספר ההתנגדויות לישוע כי לכל התנגדות יש תשובה מבוססת היטב. למעשה, ישנם יותר טיעונים המעידים שישוע הוא כן המשיח מאשר טיעונים המתנגדים לכך. כדי לתעד את כל ההוכחות שמעידות שישוע הוא אכן המשיח המיוחל יהיה צורך לכתוב ספרים רבים. וגם לו היו יותר טיעונים מצד היהודים נגד ישוע מאשר בעדו (והמצב אינו כזה) אין לכך משמעות רבה, כי רבים מבני עמנו אינם לוקחים אפילו את עשרת הדברות ברצינות, אינם יודעים אותן או שומרים אותן.

הרי בטענותיהם והתנגדותם הם למעשה מתנגדים לכתוב בתנ"ך. קל יהיה להוכיח מנבואות משיחיות, מההיסטוריה, ממעשי הניסים שאירעו, מעדויותיהם של מאמינים משיחיים, שישוע הוא המשיח. אך האמת היא שרבים מהיהודים; רבנים רפורמים וקונסרבטיבים, פרופסורים ואנשי השכלה ומלומדים אינם מאמינים שהכתוב בתנ"ך הוא אכן דבר אדוני, שהתורה ממש נכתבה באצבע אלוהים ושעשרת הדברות הן חוקיו שאין לעבור עליהן. לכן הבעיה של רוב היהודים אינה האמונה בישוע המשיח והיהדות המשיחית, אלא האמונה באלוהים של התנ"ך וציות לדברו.

הדבר היחיד שההתנגדויות מוכיחות – דרך התורה, הנביאים וישוע, הוא שיש לעם שלנו (כולל המנהיגים הדתיים) נטייה לסטות מדרך האמת של אלוהים והציות לדברו. התמרדנו (אני מכליל את עצמי עם העם שלנו, עם ישראל) נגד משה ואהרון במדבר, ולגלגנו לדברי הנביאים ותוכחותיהם כשישבנו בארץ. למעשה, רק ימים ספורים לאחר שדיבר אלינו בקולות רעמים וברקים במעמד הר סיני ומתן תורה, כבר התנגדנו לאלוהים ולא שמענו בקולו.

מדוע אם כן מפליא שנדחה את המשיח ששלח בבואו לארץ? לאורך ההיסטוריה שלנו כעם, יש לנו דפוס התנהגות עם אלוהים שדוחה את דברו; מאז התורה שנתן לנו על ידי משה, דרך הנביאים ששלח ועד היום. ימים ספורים לאחר שקיבלנו את עשרת הדברות על הר סיני, שאלוהים עצמו כתב על שני לוחות הברית, כבר עברנו על הדברה הראשונה, עשינו פסל ומסיכה של זהב והשתחווינו לו במקום לאלוהים.

במשך השנים הבאות במדבר, התמרדנו נגד משה ואהרון שאלוהים בחר להנהיגנו לארץ המובטחת, ובכעס דרשנו להחליפם במנהיגים שאנחנו בחרנו, כדי שיחזירו אותנו למצרים ולסיר הבשר של העבדות. עשינו את הרע בעיני אלוהים וחטאנו בפניו בחטאים שונים, ועשינו כמעשי הגויים עובדי האלילים, באופן מתמיד המרינו את פיו ולא צייתנו לדברו. למעשה כל הדור שיצא ממצרים ועבר את המדבר, חוץ משניים שהגיעו לארץ המובטחת, מת במדבר. זו אמת כאובה ועצובה.

לאחר מאות שנים של אי ציות ומרד נגד אלוהים, התנ"ך מסכם: "ויעד יהוה בישראל וביהודה ביד כל נביאיו כל חוזה לאמור שובו מדרכיכם הרעים ושמרו מצותי חקותי ככול התורה אשר צויתי את אבתיכם ואשר שלחתי אליכם ביד עבדי הנביאים. ולא שמעו ויקשו את ערפם כערף אבותם אשר לא האמינו ביהוה אלוהיהם. וימאסו את חקיו ואת בריתו אשר כרת את אבותם ואת עדותיו אשר העיד בם וילכו אחרי ההבל ויהבלו ואחרי הגוים אשר סביבתם אשר צוה יהוה אתם לבלתי עשות כהם. ויעזבו את כל מצות יהוה אלוהיהם ויעשו להם מסכה שנים עגלים ויעשו אשירה וישתחוו לכל צבא השמים ויעבדו את הבעל. ויעבירו את בניהם ואת בנותיהם באש ויקסמו קסמים וינחשו ויתמכרו לעשות הרע בעיני יהוה להכעיסו. ויתאנף יהוה מאד בישראל ויסרם מעל פניו לא נשאר רק שבט יהודה לבדו. גם יהודה לא שמר את מצות יהוה אלוהיהם וילכו בחקות ישראל אשר עשו. וימאס יהוה בכל זרע ישראל ויענם ויתנם ביד שוסים עד אשר השליכם מפניו." (מלכים ב' י"ז 13-20)

לאור היסטוריה כזו שלנו, לא פלא שלא זיהינו את המשיח ולא קיבלנו אותו כאשר בא לארץ, ושעדיין דוחים אותו עד היום. אם היהודים ברחבי העולם כיום אינם עושים את אשר לימד משה (או שאינם מבינים את כוונת התורה), אין פלא שרוב היהודים אינם מקבלים את ישוע (או שאינם יודעים מי הוא)? מה מוזר שדווקא הגויים שלא יודעים את אלוהי ישראל מוכנים ביתר קלות להאמין לדברו ולקבל את האמונה בישוע המשיח, למרות שהדבר כרוך לעיתים קרובות בכך שעוזבים את דת משפחתם כמו; הינדואיזם, בודהיזם, איסלם, וכו' – ולעיתים קרובות סובלים רדיפות מבני דתם ואפילו מוות.

קרא בעיון את דבר ה' ליחזקאל הנביא: "ויאמר אלי, בן אדם לך בא אל בית ישראל ודברת בדברי אליהם. כי לא אל עם עמקי שפה וכבדי לשון אתה שלוח אל בית ישראל. לא אל עמים רבים עמקי שפה וכבדי לשון אשר לא תשמע דבריהם אם לא אליהם שלחתיך המה ישמעו אליך. ובית ישראל לא יאבו לשמע אליך כי אינם אובים לשמוע אלי כי כל בית ישראל חזקי מצח וקשי לב המה." (יחזקאל ג' 4-7)

אלוהים אמר בפסוקים הנ"ל דברים מדהימים. אולי העובדה שלאורך ההיסטוריה היו אלה הגויים, אפילו יותר מהיהודים, שהאמינו בישוע היהודי, מעידה על כך שהוא המשיח של ישראל. אולי לו יותר מאיתנו היהודים היינו לוקחים את דבר ה' יותר ברצינות ומתעמקים בכתבי הקודש כדי לדעת מיהו באמת המשיח, היינו לוקחים גם את דברי ישוע יותר ברצינות, כפי שאלוהים אמר לנביאו בפסוק הנ"ל ביחזקאל: "ובית ישראל לא יאבו לשמע אליך כי אינם אובים לשמוע אלי. כי כל בית ישראל חזקי מצח וקשי לב המה." האם זה שורש הבעיה?

אני פונה עכשיו לקורא הדתי ומבקש ממך להקדיש מחשבה יתרה למסורות והלימודים של התורה שבעל פה שמלמדים הרבנים, גם שרבים מהם יפים ומלאי חוכמה, בחן אותם מנקודת ראות של התנ"ך – האם תמצא ששינו והוסיפו או גרעו מדבר אלוהים? למי תהיה קשוב יותר, לדבר אלוהים הכתוב בתנ"ך (הספר היחיד בו אלוהים מדבר בגוף ראשון), או לדברי התלמוד והמשנה שהם פרושים של רבנים, ויהיו חכמים ככול שיהיו, הם עדיין בני אדם? התהיה בטוח שאתה מקשיב לאלוהים?

בנוגע לשאלה האם ישוע הוא המשיח, הייתכן שהטיעונים הרבים נגדו עליהם שמעת מאז ילדותך מקשים עליך כעת לבחון את העובדות בכנות וללא דעות קדומות? כדאי להעמיק בשאלות הללו.