האם ביכולתנו לקנות את ישועתנו?

בספר מעשי השליחים פרק ח' 9-23 מסופר על מכשף בשם שמעון אשר ביקש להשיג ברכה רוחנית בכסף, באומרו: "תנו גם לי את הסמכות הזאת, שכל מי שאניח עליו את ידי יקבל את רוח הקודש" (פס' 19). תנו דעתכם לתגובתו החריפה של כיפא, אחד משליחי המשיח, לאותה בקשה: "כספך יהא אתך לאבדון, מפני שחשבת לקנות בכסף את מתנת אלהים!" (פס' 20).

אין ספק; קבלת תשלום כספי עבור קניין רוחני, נחשבה לתועבה בעיני תלמידיו של ישוע המשיח. שאול השליח חיזק עמדה נחרצת זו באחת מאיגרותיו, כאשר אמר: "הרי אין אנו כמו הרבים העושים מסחר בדבר אלהים, אלא לנגד עיני אלהים, ביושר לב ומטעם אלהים, במשיח אנו מדברים" (קור"ב ב' 17).

ואכן, כתבי הקודש קובעים "כי בחסד נושעתם, על-ידי האמונה ולא מידכם היתה זאת, כי מתנת אלהים היא. לא מתוך המעשים, שלא יתהלל איש" (אפסיים ב' 8-9). ישוע המשיח הוא ללא ספק, הדרך היחידה לריצוי ולקשר עם האלוהים (יוחנן י"ד 6); הוא המתווך היחיד בין אלהים לאדם (גלטיים ג' 19, טימ"ב ב' 5) והמתווך הבלעדי של הברית החדשה בין אלהים לאדם (אל העברים ח' 6). לא לחינם, הדגיש ישוע בפני תלמידיו, כי בניגוד לפרושים: "אתם, אל יקרא לכם 'רבי', כי אחד הוא רבכם ואתם אחים כולכם… "גם אל תקראו 'מורי תורה', כי אחד הוא המורה שלכם – המשיח".

ניתן לומר אם-כן, כי מצד אחד, ברור למאמין בברית החדשה כי יש מקום לרעיון התיווך כאשר המתווך היחיד איננו אלא המשיח ישוע; מצד שני, ברור באותה המידה כי בלתי אפשרי לקנות בכסף הטבות רוחניות מן השמים לרבות ישוע או הצדקה; יתרה מכך, מעשה כזה ייחשב לתועבה ולסטייה חמורה מדרכו של ה'!

לא פעם, כאשר אנו מבשרים לאחינו היהודים את בשורת המשיח, אנו זוכים לקבל את התגובה הבאה: 'אינני זקוק למתווך על מנת להיות בקשר עם האל; אני יהודי; יש לי קשר ישיר עימו, ללא פערי תיווך'! לא זקוקים למתווך? האמנם? אם אנו היהודים איננו זקוקים למתווך כדי להיות בקשר עם האל כיצד אפשר אפוא להסביר את תפקידו של משה רבנו (ראו למשל, שמות כ' 18-19, ל"ב 9-14) או של הכוהן הגדול (ויקרא פרק ה', ופרק ט"ז)? מה הם היו אם לא מתווכים? רעיון התיווך, אגב, עובר כחוט השני לאורך המקרא כולו וניתן למצוא לכך ביטוי גם בנביאים האחרונים, כגון: ישעיהו (פרק נ"ג), ירמיהו (ה' 1) ויחזקאל (כ"ב 30).

כעת נשאל: האם קניית ישועה ורעיון התיווך נותנים אותותיהם גם בימינו אנו?; האם הם מוצאים אחיזה ביהדות הרבנית העכשווית? הבה נבחן שאלה זו לאור מספר הודעות אשר פורסמו בעיתונים ברחבי הארץ מטעם ארגונים דתיים:

מודעה מטעם "יד לאחים", המציעה פדיון כפרות בעבור תשלום כספי

במודעה מאת "מרכז מוסדות מישקולץ", החתומה – תאמינו או לא – על ידי עיריית פתח תקווה ומשטרת ישראל, נמצא מתווך מדופלם המוכן להאציל "מברכותיו על קהל הרבבות".
מודעה נוספת מבשרת על כך שתרומה בסך 180 ₪ תזכה אותך בכך שבמשך 40 יום יוזכר "שמך ובקשתך לישועה בכותל המערבי". מודעה אחרת, המפגינה צורך בתיווך, מכריזה כי ב"מעמד נורא הוד" יערוך ר' קדוש ומקובל מעמד תפילה מיוחד ובו הוא, בכבודו ובעצמו, יתקע בשופר מיוחד ויקרא בשמותיהם של מעוכבי שידוך וזאת בעבור, ניחשתם נכון, תרומה כספית…

מסתבר, כי הצלה והגנה יכולות לבוא בעזרת קניית קמיעות: "הארבעה שיגנו עליך מהמלחמה הבאה", כאשר הכוונה היא לסט מפואר של ארבעת המינים בעלות של 250 ₪. לפי המודעה, נראה כי כל האמצעים כשרים להעברת המסר, אפילו אם מדובר בהטעיית הציבור; במודעה נמצא ציטוט מויקרא ל' ג': "אם קיימתם מצוות לולב… הרי אתה מבושר שנצחת לאומות העולם…". אז מה הבעיה בציטוט לעיל? יש רק בעיה קטנה: בספר ויקרא אין פרק ל'… יש רק 27 פרקים! הציטוט נלקח ממדרש ויקרא רבה, פרשת אמר, אך מי שאינו בקיע בתורה, מקבל מהמודעה את הרושם כי זהו ציטוט דאורייתא ולא דרבנן, כלומר: מהתורה עצמה ולא מחז"ל.

ואם בקמיעות עסקינן, תנו דעתכם למודעה הבאה: "קמיע השמירה המיוחד של ר' שמעון בר יוחאי מחולק חינם היום ומחר…" הבנתם? ביתר ימות השנה תצטרכו לשלם על כך, אך היום ומחר יש מבצע מיוחד…

ונקנח במתווכת כשרה למהדרין: במודעה מטעם מכון "מרכז מידע ליהדות" נמצאת תפילתו של ר' חיים בן עטר, תחת הכותרת: "תפילה אצל קבר רחל אמנו". שימו לב לנוסח התפילה ולבחירות המילים בה: "רחל אמנו שהיא השכינה וכנסת ישראל"; "הנני באתי היום להשתטח על קבר רחל אמנו. שתזכני מעשיה הטובים שעשתה בכל ימיה, ולמען זכות, וצדקתה, ותפילותיה, שזכרת לה… "כן תזכור לנו זכותה וצדקתה…"; זכור "לנו זכות אבותינו הקדושים וזכות הצדקנית רחל אמנו ותכפר לנו את כל חטאותינו ועוונותינו ופשעינו…"!

אם גם אתם שותפים לתפילה זו, אל תגידו לי כי אינכם מאמינים בצורך במתווך… אגב, להשתטח על קברה של רחל הקדושה ולהתפלל כי זכותה תגן עלינו ותכפר כל חטאותינו; האם הפולחן הזה לא מזכיר לכם סגידה לאם קדושה מדת אחרת?..

לאור קטעים אלו (ואין ספור אחרים), אין מנוס מן המסקנה הבאה: הרעיון של השגת הישועה והכפרה על ידי תיווך רבני, על ידי תשלום כספי ועל ידי קמיעות – רעיון זה – חי ובועט. שיטה זו מהווה עסק לכל דבר ומגלגלת מחזורי כספים בסדרי גודל מפחידים. תבטלו זאת – ואנשים רבים יאבדו את פרנסתם…

עם-זאת, חשוב לזכור כי על-אף שכתבי הקודש מבהירים כי אין באפשרותנו לקנות את ישועתנו, כפי שמודגש באל האפסיים ב', הכתובים בכל זאת מדגישים כי נקנינו ונפדינו במחיר יקר: "לכן, שמרו את נפשותיכם ואת כל העדר אשר הקים אתכם רוח הקודש לפקידים בו לרעות את עדת האלהים, אשר קנה לו בדם נפשו" (מעשי השליחים כ' 28); וגם: "כי לא בדבר נפסד, בכסף או בזהב, נפדיתם מדרך הבלכם אשר נחלתם מאת אבותיכם. כי אם בדם יקר של שה תמים ומום אין בו, בדם המשיח" (הראשונה לפטרוס א' 18-19). אמן!

אין טעם לנסות ולקנות את פדיון כפרתנו ואת ישועת נפשנו; המחיר כבד מדיי ויקר מנשוא… החדשות הטובות הן כי מחיר זה כבר שולם, פעם אחת ולתמיד, על ידי רבנו ומשיח צדקנו – ישוע בן דוד מנצרת!