"צדיק"? האם המעשים שלנו יכולים להצדיק אותנו מול אלוהים?

"המעשים שלנו מצדיקים אותנו מול אלוהים, לא האמונה שלנו! היהדות היא דת של מעשים, נדמה לכם שאמונה מספיקה לאלוהים?" (רב אנונימי)

הברית החדשה מלמדת מפורשות שאמונה שאין בה מעשים היא אמונה מתה. אבל היא גם מלמדת שבלי אמונה אין משמעות למעשינו, ושהדבר הראשון שאלוהים דורש מאיתנו הוא אמון מלא ותלות מוחלטת בו. זוהי אמונה, וגם התנ"ך מדבר עליה כעל יסוד עיקרי. אבות אבותינו מתו במדבר בגלל חוסר אמונתם, ומי שמאמין באלוהים בלב שלם נחשב בעיניו לצדיק. אורח חיים נכון הוא תוצאה של אמונה נכונה. בתור יהודי, עליך לזכור שעקרונות אמונה הם דבר חשוב גם במסורת.

יש קשר הדוק בין אמונה באלוהים לבין שמירת מצוותיו. אמונה אמיתית באה לידי במעשים טובים וביראת שמים, ומעשים טובים הם תוצר של אמונה אמיתית. האם יכול מישהו לנסות ולשמור את מצוות אלוהים בלי להאמין שהוא קיים, ושהוא זה שנתן לנו את המצוות האלה? והאם יכול מישהו לבטוח באלוהים בלי להפקיד את חייו בידיו? השניים קשורים זה בזה.[86] יעקב השליח כתב על כך לפני למעלה מאלפיים שנה:

"אחַי, מה תועלת בדבר אם יאמר איש "יש לי אמונה" ואין לו מעשים? התוכל האמונה להושיעו? אח או אחות אם יהיו בעירום ואין להם לחם חוּקָם, ואיש מכם יאמר להם, "לכו לשלום, התחממו ואִכלו לשובע", ולא תיתנו להם צורכי גופם – מה הועלתם? כך גם האמונה, אם אין בה מעשים, מתה היא כשלעצמה. ואולם מישהו יאמר, "אתה, יש לך אמונה; ואני, יש לי מעשים. הראֵני את אמונתך בבלי המעשים, ואני אראה לך את אמונתי מתוך מעשַׂי".

יעקב ב' 18-14

שאול הדגיש אין ספור פעמים את חשיבותם של המעשים, גם כאשר דיבר על כך שאיננו נושעים בזכות מעשינו. הוא הבהיר שאלוהים ריחם עלינו והושיע אותנו מחטאינו, כדי שנוכל להתמסר למעשים טובים:

"הן בחסד נושעתם על ידי האמונה; וזאת לא מידכם, כי אם מתנת אלוהים היא. אין זה נובע ממעשים, כדי שלא יתגאה איש; שהרי מעשה ידי אלוהים אנחנו, ברואים במשיח ישוע למעשים טובים אשר אלוהים הכינם מִקֶדם למען נחיה בהם.

אפסים ב' 10-8

"אולם כשנגלה טובו של אלוהים מושיענו ואהבתו את האדם, אזי לא בגלל מעשי צדקה שעשינו הוא הושיע אותנו, כי אם ברחמיו, על ידי רחיצת הלידה החדשה וההתחדשות ברוח הקודש אשר שפך עלינו למכביר על ידי ישוע המשיח מושיענו, למען נוצדק בחסדו ונהיה ליורשי חיי עולם בהתאם לתקווה. מהימן הדבר, ורצוני שתעמוד על כך בתוקף כדי שהמאמינים באלוהים ישיתו ליבם לעסוק במעשים טובים. דברים אלה טובים ומועילים לבני אדם.

טיטוס ג' 8-4[87]

הבעיה היא שאיננו יכולים להיחשב לצדיקים בעיני אלוהים רק בזכות מעשים טובים – פשוט משום שאיננו טובים מספיק! – ולכן האמונה היא כל כך חשובה. היא אבן היסוד. כולנו לוקים בחסר בהשוואה לאלוהים (ראה מידע נוסף על נקודה זו בטיעון 3.20). לכן, הדבר הראשון שאלוהים מחפש הוא אמון מצידנו ותלות בו. הוא רוצה שנישא אליו את עינינו, שנאמין במה שהוא אומר על עצמו. אחרי הכל, הוא המושיע והגואל שלנו, ואילולא הוא הושיט לנו את ידו היה גורלנו נגזר לאבדון עולם. אנחנו נושאים עיניים אל טובו לפני שאנחנו מנסים להיות טובים בכוחות עצמנו. זוהי תחילתה של מערכת היחסים שלנו איתנו. רק לאחר שאנחנו שמים בו את מבטחנו – רק לאחר שאנחנו מאמינים שהוא יעזור לנו, ידריך וישנה אותנו, יסלח לנו, יושיע אותנו וישמור עלינו – אנחנו יכולים לציית לו ולחיות כילדיו.

שאול השליח תמיד הדגיש שרק באמונה אנחנו נצדקים בעיני אלוהים (כלומר שאיננו אשמים, שכל האשמה שתלויה נגדנו יוּשבה), ולא בזכות מעשה טוב כלשהו שאנחנו יכולים לעשות. הכל נובע מחסדו של אלוהים! היות שהוא סלח לנו וקיבל אותנו כילדיו, אנחנו יכולים להתמסר בכל נפשנו ובכל ליבנו, בכל מאודנו, ולהפגין את אמונתנו במעשים.

הכתובים מבהירים שכך זה היה עם אברהם אבינו. בתנ"ך מסופר שכאשר אלוהים הבטיח לאברהם לתת לו בן בזקנתו, אברהם "האמין ביהוה, ו[יהוה] יחשבה לו צדקה" (בראשית ט"ו 6). אברהם נשען על הבטחתו של אלוהים, האמין שהוא יהיה נאמן ויעשה את הבלתי אפשרי, ואלוהים החשיב את האמונה הזאת כצדקה.[88] הרי זה כאילו אלוהים אמר, "האיש הזה הוא צדיק! הוא בוטח לגמרי בהבטחתי ובדברי". מערכת היחסים שלנו עם אלוהים ראשיתה באמונה, וכל צדיק בכתובים קודם כל האמין, אחר כך עשה מעשים.

כך גם התייחס אלוהים לבני עמנו לאורך כל הדרך. הוא הוציא את אבות אבותינו ממצריים ביד חזקה ובזרוע נטויה, והתגלה להם כאלוהי האמת היחיד. רק אחר כך הוא נתן להם את התורה. גם עשרת הדיברות אינם פותחים באיסור לעבוד אלילים זרים, אלא בהכרזה הקובעת מי הוא אלוהינו, "אנוכי יהוה אלוהיך אשר הוצאתיך מארץ מצריים, מבית עבדים" (שמות כ' 2). רק אחר כך אלוהים אומר, לאור הקביעה הראשונית, "לא יהיה לך אלוהים אחרים על פני". קודם כל, דע מי אני. רק אחר כך עבוד אותי. ראשית, האמן בי. רק אחר כך ציית לי.

אבל מה לגבי דברים ו' 25? האם הפסוק הזה אינו אומר מפורשות שאנחנו נצדקים במעשינו, ללא כל קשר לאמונה? הבה נבדוק את הפסוק בהקשרו:

"כי ישאלך בנך מחר לאמור, "מה העדות והחוקים והמשפטים אשר ציווה יהוה אלוהינו אתכם?" ואמרת לבנך, "עבדים היינו לפרעה במצריים, ויוציאנו יהוה ממצריים ביד חזקה. וייתן יהוה אותות ומופתים גדולים ורעים במצריים, בפרעה ובכל ביתו לעינינו. ואותנו הוציא משם למען הביא אותנו לתת לנו את הארץ אשר נשבע לאבותינו. ויצוונו יהוה לעשות את כל החוקים האלה ליראה את יהוה אלוהינו, לטוב לנו כל הימים, לְחיוֹתֵנוּ כהיום הזה. וצדקה תהיה לנו כי נשמור לעשות את כל המצווה הזאת לפני יהוה אלוהינו כאשר ציוונו".

דברים ו' 25-20

גם כאן נשמר סדר הדברים: התשובה שעלינו לתת לילדינו מתחילה בהצהרה על האותות והמופתים הגדולים שאלוהים חולל למעננו כשהוציא אותנו ממצריים. רק על סמך עובדה זו עלינו להסביר להם מדוע אנחנו עושים את מה שאנחנו עושים. במילים אחרות, אלוהי המצוות קודם למצוות אלוהים.[89]

עלינו לזכור שבלב ליבה של התורה נמצאת שיטת הקורבנות.[90] הרי לא יעלה על הדעת שבן לעם ישראל היה אומר, "אלוהים יראה בי צדיק אם אשמור חלק מהמצוות, גם אם אסרב לקחת חלק בקורבנות או ביום הכיפורים". הבלים! הרי זה כאילו הוא אמר, "אני בטוח שאלוהים יראה בי צדיק אם אעלה קורבנות ואתפלל, למרות שאני נוהג לגנוב ואינני מכבד את הורי". התורה מדברת גם על הכפרה בעד חטאים (שמספקת סליחה ומאפשרת לאדם להיצדק בעיני אלוהיו) וגם מפרטת את ההנחיות והמצוות לגבי אורח החיים שעל האדם לנהל (איך עליו לציית ולנהל חיי צדקה). הברית החדשה מדגישה היבט מסוים של הנושא: היות שעמנו לא הצליח לשמור את המצוות, היות שהוא הפר אותן שוב ושוב וחי חיי חטא ותועבה, המשיח בא ושילם את מחיר חטאינו. הוא לקח על עצמו את האשמה שמגיעה לנו, והפך אותנו לצדיקים וטהורים באמונה – כדי שמכאן ואילך נוכל לעשות את רצון אלוהים.

על כך דיבר שאול כשכתב לרומים:

"מה שלא יכלה התורה לעשות, מפני שלא יכלה להתגבר על הבשר, זאת עשה אלוהים: הוא שלח את בנו לבוש בשר בדמות בשר החטא להיות קורבן על חטא, וחרץ את דינו של החטא בבשר כדי שחוקת התורה תתקיים בנו, המתהלכים לא לפי הבשר אלא לפי הרוח.

רומים ח' 4-3

אם כך, מה הפלא שהמשיחיות עשתה לעצמה שם של דת של מעשים – דאגה לעניים, הקמת בתי חולים ומוסדות חינוך – והכל מתוך אמונה?![91]

אתה מבין, לכל אורך הדרך היה זה חוסר האמונה שלנו שפתח את הדלת לגשם של חטאים נוספים, שהובילו את העם למשפט וחורבן. לדוגמה, בגלל חוסר אמונה יצרו בני ישראל את עגל הזהב למרגלות הר סיני. הם עשו זאת משום שהתקשו להאמין באלוהים ובמשה עבדו (ראה שמות ל"ב). בגלל חוסר האמונה שלהם ביכולת של אלוהים להביא אותם לארץ המובטחת מת דור שלם במדבר (ראה במדבר י"ג-י"ד). שוב, אמונה וציות קשורים זה בזה, בדיוק כמו חוסר אמונה ומרד. חוסר אמונה הוא שמנע ממשה ואהרון את הכניסה לארץ המובטחת, "ויאמר יהוה אל משה ואל אהרון: 'יען לא האמנתם בי להקדישני לעיני בני ישראל, לכן לא תביאו את הקהל הזה אל הארץ אשר נתתי להם' " (שם, כ' 12. פרשנות תלמודית על החטא הזה ועל מותו בטרם עת של משה ראה בבלי, יומא פז א; שבת נה ב). חוסר אמונה איננו משהו שאפשר להקל בו ראש![92]

וכך אנחנו מגיעים לקטע הקלאסי האחרון בתנ"ך שמדבר על אמונה, חבקוק ב' 4, שמצוטט פעמיים בברית החדשה (רומים א' 17; גלטים ג' 11) ובדיונים חשובים בתלמוד (מכות כג ב – כד א). הקטע בתלמוד דן במספר המצוות שאלוהים נתן לעם היהודי. ראשונה מובאת הערתו המפורסמת של רבי שימלא, שקובע כי מספרן תרי"ג (613) – 365 מצוות אל תעשה, אחת לכל יום בשנה) ו-248 מצוות עשה, אחת לכל עצם בגוף האדם.[93] הנה הדיון:

"בא דוד והעמידן [את מספר המצוות] על אחת עשרה, דכתיב (דברים ט"ו 6-1), "מזמור לדוד. [ה',] מי יגור באוהלך, מי ישכון בהר קודשך? הולך תמים ופועל צדק ודובר אמת בלבבו. לא רגל על לשונו, לא עשה לרעהו רעה וחרפה לא נשא על קרובו. נבזה בעיניו נמאס ואת יראי ה' יכבד. נשבע להרע ולא ימיר. כספו לא נתן בַּנֶשך ושוחד על נקי לא לקח. עושה אלה לא ימוט לעולם".

"…בא ישעיהו והעמידן על שש, דכתיב (ישעיהו ל"ג 15), "הולך צדקות ודובר מישרים, מואס בבֶצע מעשַקוֹת, נוֹעֵר כַּפַּיו מִתמוֹך בשוחד, אוטם אוזנו משמוע דמים ועוצם עיניו מראות ברע"… בא מיכה והעמידן על שלוש, דכתיב (מיכה ו' 8), "הגיד לך אדם מה טוב ומה ה' דורש ממך, כי אם עשות משפט ואהבת חסד והצנע לכת עם ה' אלוהיך"… בא עמוס והעמידן על אחת, שנאמר (עמוס ה' 6), "כה אמר ה' לבית ישראל: 'דרשוני וחיו' ".

הדיון התלמודי עדיין לא תם. רב נחמן בר יצחק לקח את דבריו של עמוס, וקבע שהמצווה "דרשוני" שזורה בתורה כולה. ואילו חבקוק הוא זה שבא וקבע את מספר המצוות על אחת, ככתוב, "צדיק באמונתו יחיה" (חבקוק ב' 4). הדבר מזכיר את מה שכתב שאול בברית החדשה! זה בדיוק מה שהוא אמר למאמינים בישוע שהתגוררו ברומא, "אינני בוש בבשורת המשיח, שהרי היא כוח האלוהים להושיע את כל מי שמאמין, את היהודי בראשונה וגם את הלא יהודי; כי בה צדקת האלוהים מתגלית מתוך אמונה לתכלית אמונה, ככתוב: 'וצדיק באמונתו יחיה' " (רומים א' 17-16).[94]

אכן, שאול מתייחס לפסוק הזה מהתנ"ך כאל טקסט חשוב, ומבקש להוכיח בעזרתו שגם היהודים וגם הגויים מוצדקים בעיני ה' על ידי אמונה. התלמוד, לעומת זאת, מצטט את הפסוק כסיכום לכל שאר המצוות בתורה. נראה שבתורה – אמונה, צדקה וציות קשורים זה בזה!

מה ההקשר שבו נאמר פסוק זה בחבקוק? הספר פותח במילים, "עד אנה, יהוה, שיוועתי ולא תשמע? אזעק אליך חמס ולא תושיע?" (א' 2). הנביא תוהה עד מתי יראה אלוהים את חטאי יהודה בלי לעשות דבר בנדון. אמונתו – ואמונתם של הצדיקים היהודים ככלל – עמדה בפני אתגר. אבל התשובה של אלוהים היתה קשה מהצפוי: אלוהים עמד לשלוח את הבבלים כדי שיביאו את משפטו על יהודה, והתועבות שהם עמדו לעולל לעם היהודי היו גרועות יותר מחטאי העם. בהקשר זה – של ציפייה לתשובתו של אלוהים בעיצומו של העוול העצום – אלוהים אומר לנביא:

"כּתוֹב חזון ובָאֵר על הלוחות למען ירוץ קורא בו. כי עוד חזון למועד ויָפֵחַ לַקֵץ ולא יכַזֵב. אם יתמהמה, חכה לו; כי בוא יבוא, לא יאחר. הנה עוּפּלָה, לא יָשרָה נפשו בו – וצדיק באמונתו יחיה. שם, ב' 4-2

פרשנים שונים מפרשים את המילה "אמונתו" כ"נאמנותו". אחרים מרחיקים לכת עוד יותר ומייחסים את "נאמנותו" לאלוהים, כאילו שמדובר בנאמנותו של אלוהים (כלומר, הצדיק יחיה בזכות נאמנותו של אלוהים).[95] כל התפיסות האלה חופפות זו את זו: אנחנו נאמנים בזכות אמונתנו (רק כך אנחנו יכולים להתמיד), והאמונה שלנו בעצם נשענת על נאמנותו של אלוהים. כך אנחנו חיים: באמונה. בכל מקרה, הקטע ברור בשלמותו. אלוהים אומר לעמו הצדיק, "אני ראוי לאמונכם! את מה שאמרתי – את זאת אעשה. כשהכל נראה מעוות ולא צודק, בִּטחוּ בצדק שלי. שימו את אמונתכם בי ואל תחששו. כך צריך הצדיק לחיות".

האמת היא שעיקרון האמונה מוביל למעשים, והשילוב של אמונה ומעשים הוא שמוביל לאורח חיים הרצוי בעיני ה'.[96] כמובן, היות שהמשיחיות שמה דגש על אמונה, היא עלולה לגרום לאנשים לצאת בהכרזות ריקות אודות אמונתם, בלי שהיא תלווה במעשים מתאימים. אבל אמונה כזו היא מתה. היהדות, לעומת זאת, עם הדגש שלה על שמירת מצוות, עלולה להוביל למעשים צבועים שאין מאחוריהם כל אמונה. במקרה כזה מדובר בדת מתה. מן הראוי להימנע משני הקצוות ולאמץ את התפיסה שעולה מן הכתובים: אמונה אמיתית המלווה במעשים טובים. רק כך אפשר לחיות חיי צדקה ראויים בעיני אלוהים.

כמו כן ברצוני להזכיר לך שגם היהדות מייחסת חשיבות רבה לעקרונות אמונה, אם כי לא במידה שבה עשה את זה גוף המשיח לאורך ההיסטוריה.[97] זו הסיבה שיהודים מסורתיים בחרו למות על קידוש אמונתם כשעיקרון האמונה הבסיסי של היהדות – קריאת השמע – על שפתיהם[98] (גם משיחיים רבים לאורך הדורות בחרו למות על קידוש אמונתם כששם ישוע המשיח על שפתיהם). ועכשיו, זה מאות בשנים חוזרים היהודים בתפילה היומית שלהם על עקרונות האמונה שגיבש הרמב"ם, שנקראים שלושה עשר עיקרי האמונה.[99] אם כך, אין כל מקום להתכחש לחשיבותם של עקרונות אמונה ביהדות, בדיוק כפי שתהיה זו טעות להתכחש לחשיבותם של המעשים הטובים במשיחיות.

מעניין שחלק ניכר מהיהודים המשיחיים ששומרים מצוות מוצאים את עצמם במלכוד כשהם מתעמתים בנושא זה עם הקהילה היהודית המסורתית. קודם כל נאמר להם, "אם ישוע הוא אכן המשיח היהודי, מדוע ניתקתם את עצמכם ממצוות התורה?" אותם יהודים משיחיים עונים, "לא ניתקנו את עצמנו מן התורה. ההליכה שלנו בעקבות ישוע רק מעמיקה את הרצון שלנו לנהל את חיינו לאור התורה והכתובים". אבל אז הקהילה המסורתית אומר להם, "אתם רמאים וצבועים. היומרה שלכם לשמור את מצוות התורה היא רק כלפי חוץ. היא נועדה לפתות יהודים תמימים אל חיק הנצרות".[100] כלל וכלל לא! להיפך, הברית החדשה מלמדת מפורשות שהאמונה אינה מבטלת את התורה; היא נותנת לה תוקף (ראה רומים ג' 31).[101]

מן הראוי לזכור שהיהדות הכירה מאז ומתמיד בחשיבות החן והחסד, ושהיא אף פעם לא נשענה אך ורק על מעשים. הדברים האלה נאמרים מפורשות במדרש תהילים קיט 124-123:

""עינַי כלו לישועתך ולאמרת צדקך" (פס' 123). [הפסוק מתייחס] לאיזו אמירה שאמרת לישראל, "כי תלך במו אש לא תיכווה וגו' " (ישעיהו מג ב). למה? "כי אני ה' אלוהיך, קדוש ישראל מושיעך" (שם), וכתיב, "והושעתי לצאני" (יחזקאל לד כב). הושיענו, כמו שאמרת, "כי כלו עינַי [מרוב ציפייה לאלוהים] וגו' " (תהילים סט ד), שמא חפץ אתה במעשים טובים שבָּנוּ, זכות ומעשים אין בנו. עשה עימנו חסד, שנאמר, "עשה עם עבדך כחסדך" (תהילים קי"ט קכד). [הדורות] הראשונים אשר גאלת – לא במעשיהם גאלתם, אלא עשית עימהם חסד וגאלתם. ו[ל]כן הוא אומר (נאמר בכתובים), "נחית בחסדך [את העם שגאלת]…" (שמות טו יג). כשם שעשית עם [הדורות] הראשונים, כך עשה עימנו! לכן נאמר [בכתובים], "עשה עם עבדך כחסדך".[102]

איפה היינו אלמלא חסד אלוהים? האמת היא שהתורה עונה על שאלה זו, ואומרת שרק בזכות חסד אלוהים – שאיש מאיתנו אינו ראוי לו – הוא בחר בנו כעמו. והוא קורא לנו לציית לו בגלל חסד זה:

"לא מרובכם מכל העמים חשק יהוה בכם. ויבחר בכם כי אתם המעט מכל העמים. כי מאהבת יהוה אתכם ומשומרו את השבועה אשר נשבע לאבותיכם הוציא יהוה אתכם ביד חזקה, ויפדך מבית עבדים, מיד פרעה מלך מצריים. וידעת כי יהוה אלוהיך הוא האלוהים, האל הנאמן, שומר הברית והחסד לאוהביו ולשומרי מצוותיו לאלף דור, ומשלם לשונאיו אל פניו להאבידו, לא יאחר לשונאו, אל פניו ישלם לו. ושמרת את המצווה ואת החוקים ואת המשפטים אשר אנוכי מצווך היום לעשותם. והיה, עקב תשמעון את המשפטים האלה, ושמרתם ועשיתם אותם, ושמר יהוה אלוהיך לך את הברית ואת החסד אשר נשבע לאבותיך.

דברים ז' 12-7

אם כך, מן הראוי לומר שהמשיחיות והיהדות בנויות שתיהן על חסד ועל מעשים טובים, על אמונה ועל תורה. הראשונה מדגישה את החסד והאמונה בלי להפחית בחשיבותם של המעשים הטובים והתורה, והשנייה מדגישה את המעשים הטובים והתורה בלי להפחית בחשיבותם של החסד והאמונה. אבל בהתחשב במצבו של המין האנושי, בעברו של עם ישראל ובשחיתות הלב של כל אחד מאיתנו, מן הראוי שנתלה את תקוותנו בחסד אלוהים ולא במעשים שלנו, ולא משנה כמה צדיקים הם החיים שאנחנו מנהלים.

מן הראוי שכל אחד מאיתנו יחרוט על לוח ליבו את תפילתם הנרגשת של אבותינו, שמתועדת במזמורי תהילים:

"יהוה, שמע תפילתי, האזינה אל תחנוני; באמונתך ענני, בצדקתך, ואל תבוא במשפט את עבדך, כי לא יצדק לפניך כל חי. תהילים קמ"ג 2-1

"אדוני, שִמעה בקולי. תהיינה אוזניך קשובות לקול תחנונַי. אם עוונות תשמור, יה, אדוני, מי יעמוד? כי עימך הסליחה למען תיוורא. שם, ק"ל 4-2

האם אתה באמת רוצה להיצדק בעיני אלוהים בעיקר בזכות מעשיך? אני ממליץ בחום שקודם כל תאמין במשיח, שתשים בו את מבטחך כמושיעך וגואלך, ורק אחר כך, בעזרת חסדו, תנסה לנהל אורח חיים שיישא חן בעיני אלוהים. אז, ורק אז, הוא יקבל אותך כליל.

 

_{86. מחשבות יהודיות על רומים י' 10-9 ראה בספרם של Joseph Shulam with Hillary Le Cornu, A Commentary on the Jewish Roots of Romans (Baltimore: Messianic Jewish Publishers, 1998), 350-51. לדבריו של דוד שטרן, "ההכרה בכך שישוע הוא אדון מרמזת שהאדם מתחייב לציית לו (1:5); זוהי המשמעות של המילה kurios [אדון ביוונית] במתי ז' 23-21".David H. Stern, Jewish New Testamnet Commentary (Baltimore: Jewish New Testament Publications, 1992), 401.}

_{87. מראי מקום נוספים בברית החדשה בעניין זה, ראה למשל מתי ה' 16-13; כ"ה 46-31; מעשי השליחים כ' 35; עברים י"ג 16. אפילו בגדי הבּוּץ שהמאמינים ילבשו בעיר השמיימית מתוארים בהתגלות י"ט 8 כ"צדקות הקדושים", כלומר – כמייצגים את מעשיהם הצדיקים.}

_{88. לגבי המשמעות והשימוש בשורש צד"ק ראה A. Ho, Sedeq and Sedaqah in the Hebrew Bible, American University Studies, series 7, Theology and Religion 78 (New York: Lang, 1991). רש"י משתמש במילה צדקה אבל גם במילה זכות כשהוא מסביר איך אלוהים התייחס לאמונתו של אברהם.}

_{89. יש אמירה מפורסמת ומדהימה בתלמוד הירושלמי, שלפיה אלוהים אמר שמוטב שעמו יעזוב אותו אבל ישמור את התורה. "עזבו אוותרה, שמא את תורתי שמרו. שאילו אותי עזבו ותורתי שמרו – השאור שבה היה מקרבן אצלי" (חגיגה א ז). ההיגיון שעומד מאחורי הדברים הוא שאם ישמור העם את התורה, השאור שבה בסופו של דבר יקרב את העם לאלוהים. המלומד היהודי-רפורמי יוג'ין ב' בורוביץ שואל מזווית אחרת, "האם יהודי טוב צריך להאמין באלוהים?" ומצהיר שהטענה שלו – כלומר ש"עיקרון היסוד של היהודי הוא אמונה באלוהים" – היא "הטענה השנויה ביותר במחלוקת שאי פעם אשמיע". כדי להבהיר את עמדתו הוא שואל, "האם… ישראלים אשר סיכנו את חייהם למען עמם אבל אינם מאמינים באלוהים אינם יהודים טובים? האם עלינו לבזות את מעמדם של יהודים רבים, שאף על פי שאינם מאמינים הם עמלו רבות כדי לבנות חיים יהודים כאן ובניכר? איזו זכות יש לי לקבוע שאנשים כאלה אינם יהודים טובים? אין ספק שיש הגדרות אחרות המתארות יהודי טוב, [הגדרות] שאינן תלויות באמונה באלוהים, ושאם הן כן מדברות על כך, [לפחות] אינן הופכות את האמונה לבסיס לכל דבר אחר בחיים היהודים". על סמך מה שנאמר בכתובים אני מסכים בלב מלא עם הטענה של בורוביץ, ש"עיקרון היסוד של היהודי הוא אמונה באלוהים", ואני לא חושב שיש כאן משהו "שנוי במחלוקת".}

_{90. בטיעון 3.9 נראה באיזה היקף מדברת התורה על נושא הקורבנות.}

_{91. ראה גם כרך 1, טיעון 2.5 (הכרך עדיין לא ראה אור בעברית) וטיעון 3.25.}

_{92. רש"י מציין לגבי פסוק זה שלפי התורה, חטא זה בלבד הוא הסיבה שמשה ואהרון לא הורשו להיכנס לארץ המובטחת. חוסר האמונה שלנו באלוהים הוא עניין רציני! הרמב"ן מציין שאלוהים מדבר במקום אחר על חטאם של משה ואהרון במילים קשות במיוחד, "על אשר מעלתם בי" (דברים ל"ב 51); "כאשר מריתם פי" (שם, כ"ז 14). שים לב שההצעה שלו לשנות את המשמעות של "לא האמנתם בי" ל"לא התחזקתם להקדישני לעיניהם" הוא מיותר ומאולץ. ההסבר הארוך שלו קולע טוב יותר למטרה: בני ישראל חטאו כשלא האמינו בשם יהוה, והנס מתרחש בזכות אמונה.}

_{93. יש ספרות יהודית מסורתית נרחבת, שעוסקת בתרי"ג מצוות. תמצית נוחה לשימוש ראה אצל Noah Aminoah & Yosef Nitzan, Torah: The Oral Tradition, trans. Haim Schacter & Larry Moscovitz (n.p.: World Zionist Organization, n.d.), 47-52 (עם הפניה לספר מצוות גדול, ספר מצוות קטן וספר החינוכים. לחיבור עדכני יותר ראהAbraham Chill, The Mitzvot: The Commandments and Their Rationale (Jerusalem: Keter Bokks, 1974). שים לב גם ל-The Concise Book of Mitzvoth: The Commandments Which Can Be Observed Today, של החפץ חיים, עם התאמה והערות של Charles Wengrov (New York: Feldheim, 1990).}

_{94. שאול מצטט את חבקוק ב' 4 גם בגלטים ג' 11, "דבר ברור הוא שאיש לא יוצדק לפני אלוהים על ידי התורה, שכן 'צדיק באמונתו יחיה' ". דיון בפסוק הזה ובהקשרו ראה בפרשנותו של Ronald K. Y. Fung, Richard Longenecker, Hans Dieter Batz & J. Louis Martyn. ראה גם Ben Witherington, Grace in Galatia: A Commentary on Paul's Letter to the Galatians (Grand Rapids: Eerdmans, 1998).}

_{95. אבל פרשנות כזאת היתה שוללת כל היגיון מהדיון התלמודי שציטטתי בגוף הספר, ממסכת מכות. זו הסיבה שרוב המתרגמים של המסכת לשפות אחרות מתרגמים את חבקוק ב' 4 כך שישתמע ממנו שהצדיק יחיה באמונתו שלו. כפי שציינו שולם ולה קורנו, "החיים, אם כך, אינם מבוססים רק על הצדקה שנובעת משמירת מצוות, אלא על נאמנות". Shulam & Le Cornu, Romans,, עמ' 359, הערה 15, עם התייחסות לבבלי, מכות כד א וסנהדרין מג ב.}

_{96. שים לב שעברים י"א, פרק ה"אמונה" הגדול בברית החדשה, מפרט שורה של אירועים שבהם הגיבורים צייתו. אנשי אמונה פועלים בהתאם לאמונתם!}

_{97. רשימה של עקרונות האמונה העיקריים ראה בחיבורו של Philip Schaff, ed. The Creeds of Christendom (Grand Rapids: Baker, 1996). שים לב שאין כל תיעוד לעקרונות האמונה העיקריים של הקהילה הראשונה עד למאה הרביעית לספירה, כמעט שלוש מאות שנה אחרי מותו ותחייתו של ישוע.}

_{98. דיון נרחב יותר בקריאת שמע ראה בטיעון 3.1. שים גם לב להפניה לספרו של Urbach, The Sages, שם, הערה 20.}

_{99. רקע על שלושה עשר עיקרי האמונה של הרמב"ם ראה אצל ODJR, 691-92. הסבר על היהדות המבוססת על שלושה עשר העיקרים ראה אצלLouis Jacobs, We Have Reason to Believe: Some Aspects of Jewish Theology Examined in the Light of Jewish Thought (London: Valentin, Mitcehll, 1965); Mosheh Max, I Believe: An Exposition of Maimonides' Thirteen Principles of Faith and Their Implementation in Jewish Life (Jerusalem: Feldheim, 1973).}

_{100. ראה כרך 1, טיעון 1.5 (הכרך עדיין לא ראה אור בעברית).}

_{101. בעניין פסוק זה עיין בדבריו של C. Thomas Rhyne, Faith Establishes the Law (Chico, Calif.: Scholars, 1981) וכן את הביבליוגרפיה לטיעון 5.29 בכרך 3 (עדיין לא ראה אור בעברית).}

_{102. מדרש תהילים (בובר), מזמור קיט דה [נה].}