הרבי הראשון והאחרון
באוקיינוס האין סופי (כמעט…) של ספרות חז"ל מובאות שלל אִמרות המרוממות את מעמדם של החכמים, הסופרים, הזקנים והרבנים1 ומזהירות מפני חוסר ציות אליהם. להלן מקבץ של כמה מהן: "חביבים דברי סופרים מדברי תורה", ו"חמורים דברי זקנים מדברי נביאים", משום ש"דברי תורה – יש בהן איסור ויש בהן היתר יש בהן קולין ויש בהן חומרים, אבל דברי סופרים – כולן חמורין הן".2
בנוסף, תלמיד הנכנס לבית המדרש נצטווה "לכבד את רבו יותר מאשר את אביו"3; בהמשך לתרי"ג המצוות הכתובות בתורה, הוסיפו חז"ל כי "מִצווה לשמוע דברי חכמים".4 יתרה מכך, חכמינו קבעו כי "כל החולק על רבו כחולק על השכינה… וכל העושה מריבה עם רבו כעושה עם שכינה… וכל המתרעם על רבו כאילו מתרעם על השכינה… וכל המהרהר אחר רבו כאילו מהרהר אחר שכינה…".5
שמעתם טוב? המהרהר על רבו מהרהר על השכינה! אך השיא, ככל הנראה, הגיע כאשר קבעו חז"ל כי "כל העובר על דברי סופרים חייב מיתה",6 ואף גרוע מכך: "כל המלעיג על דברי חכמים נידון בצואה רותחת".7
אם זה היחס שאמורים לקבל הרבנים, מה נאמר על הרבי הראשון שאי פעם נזכר בהיסטוריה הכתובה: על ישוע המשיח?.. כן, מבחינה היסטוריוגרפית, ישוע בן דוד הוא הרבי הראשון בעולם.8 למעשה, כתבי הברית החדשה מהווים את המסמכים הקדומים ביותר העומדים לרשותנו9 בהם מופיעה המילה "רבי", או ραββι ביוונית.
הנה כמה נתונים בעניין זה: המילה "רבי" ביוונית מופיעה לפחות 17 פעם בברית החדשה; בבשורת מתי: פרק כ"ג 7 (פעמיים10), פרק כ"ג 8, פרק כ"ו 25, 49; בבשורת מרקוס: פרק ט' 5, פרק י"א 21 ופרק י"ד 45 (פעמיים11); בשורת יוחנן: פרק א' 38, 49, פרק ג' 2, 26, פרק ד' 31, פרק ו' 25, פרק ט' 2 ופרק י"א 8.
מעניין כי מתוך 17 המקומות האלו, רק פעמיים מתייחסות לפרושים (מתי כ"ג 7) ופעם אחת ליוחנן המטביל (יוחנן ג' 26). כל 14 האזכורים האחרים של המילה ι β β α ρ מיוחסים למשיח ישוע.
מנתונים אלו ניתן ללמוד כי לא זו בלבד שכתבי הברית החדשה מהווים את המסמכים הקדומים ביותר בהם מוזכרת המילה "רבי", אלא שבתוך כתבים אלו, הדמות הראשונה הזוכה לתואר זה איננה אלא דמותו של המשיח ישוע, הרבי הראשון.
כיצד אם-כן, הגענו למצב בו במחנה היהודי-הדתי יש כיום אין ספור רבנים ואילו במחנה היהודי-משיחי נותרנו עם רב אחד בלבד? על-מנת להתחקות אחר התשובה יש לחזור למקורות של כל צד: במסכת אבות אשר במשנה, ציוו החכמים: "עשה לך רב, וקנה לך חבר".12 בברית החדשה התייחס ישוע המשיח לכך שהסופרים והפרושים רדפו אחר כבוד ואהבו להיקרא "רבי רבי" על-ידי אנשים,13 אולם ישוע הזהירם בתגובה: "אתם, אל תקראו לאיש רבי, כי אחד הוא רבכם – המשיח, ואתם אחים כולכם".14
לסיכום, ראינו אפוא כי מצד אחד, מחייבת יהדות ההלכה להעניק יחס כמעט אלוהי לרבנים15; מצד שני, אנו יודעים כעת כי ישוע המשיח מהווה את הרבי הראשון בהיסטוריה היהודית הכתובה. האם בתור רבו הראשון של עם ישראל, יזכה גם ישוע לאותו יחס המגיע ליתר הרבנים במחנה הדתי? לטובתם, יש לקוות שכן, שהלא "כל המהרהר אחר רבו, כאילו מהרהר אחר השכינה"…
[1] בקרב חז"ל, המילים "חכמים", "סופרים", "זקנים" ו"רבנים", משמשות תדיר כמילים נרדפות הנושאות משמעות זהה.
[2] ירושלמי, ברכות ח, ב.
[3] משה אברבך, "החינוך היהודי בתקופת המשנה והתלמוד", 1982: 55-53. יחסים אלו נשמרו גם בתקופת ימי הביניים, כפי שניתן ללמוד מדברי הרמב"ם, שאמר כי "אין לך כבוד גדול מכבוד הרב" ("משנה תורה", הלכות תלמוד תורה, פרק ה, ב).
[4] בבלי, יבמות כ, א; ולא רק לשמוע, אלא אף לשתות "בצמא את דבריהם" (אבות, א', ד'); ו"להתחמם כנגד אורן של חכמים, והוי זהיר מגחלתן שמא תיכווה, שנשיכתן נשיכת שועל, ועקיצתן עקיצת עקרב, ולחישתן לחישת שרף, וכל דבריהם כגחלי אש" (שם, ב', י"ג).
[5] בבלי, סנהדרין ק"י, ע"א.
[6] בבלי, עירובין כ"א, ע"ב.
[7] בבלי, גיטין נ"ז, ע"א.
[8] ייתכן שחיו בארץ רבנים לפני תקופתו של ישוע, אך אין לנו מקור קדום יותר מהבשורות אשר בו הם מוזכרים. למשל, משה נקרא בפי חז"ל "משה רבנו", אך אין ברשותנו מסמך קדום יותר מכתבי הברית החדשה אשר בו מופיע הכינוי "משה רבנו".
[9] אגב, אני מאתגר אתכם; אם תמצאו מסמך קדום יותר המכיל את התואר "רבי" במשמעות המוכרת שלו, אנא שלחו אלי.
[10] בחלק מכתבי היד ביוונית.
[11] בחלק מכתבי היד ביוונית.
[12] פרק א', ו' ובפרק א', ט"ו.
[13] מתי כ"ג 7 (תרגום דליטש).
[14] מתי כ"ג 8 (תרגום דליטש).
[15] בהתאם לאמרה התלמודית: "את ה' אלהיך תירא, לרבות תלמידי חכמים" (בבלי, פסחים כ"ב, ע"ב).