הרבנים טוענים שלא יכול להיות שישוע הוא המשיח כי המשיח אמור להיות מלך מולך, וישוע היה בזוי, דחוי ונצלב.

הפסוקים בתנ”ך שמנבאים על המשיח מציינים שהמשיח יסבול קודם ואחר כך ימלוך. וכך בדיוק קרה: ישוע המשיח – שהוא אחד מאיתנו והזדהה איתנו לחלוטין – הצטרף אל סבלותינו, הדחייה שחווינו, והכאבים שכאבנו. סבלנו עינויים והרג; גם הוא עבר עינויים ונהרג. בזו ולעגו לנו, הושמצנו ולא הבינו אותנו; עד היום הזה גם הוא מושמץ ונלעג, ואף מקללים את שמו. אך ההבדל הוא שלרוב סבלנו כי היינו אשמים, הוא סבל על לא עוול בכפו – ועשה זאת עבורנו. לכן, ישוע היה ועדיין הוא המשיח המושלם עבורנו, המושיע האידיאלי לעם נלעג ודחוי.

דנו בטענה כאשר הראינו שהתנ”ך מנבא על משיח סובל, ולאחר מכן מולך, והראינו שרבים מהפרשנים היהודים המסורתיים מדברים אף הם על משיח סובל. לא מזמן היה פולמוס בין המלומדים הדגולים בנושא השמי, ישראל קנוהל מהאוניברסיטה העברית בירושלים ומיכאל וויס מהאוניברסיטה של שיקגו למדעי המזרח, על כך שעוד לפני שישוע הגיע לעולם האמינו ביהדות המסורתית במשיח סובל ומיוסר.331 ככול הנראה שהדעות שוויס וקנוהל הביעו יעוררו פולמוסים נוספים ושיחות בחוגי המלומדים למשך שנים רבות, וללא ספק יהיו כאלה שיחשבו שדעותיהם נכונות, ויהיו כאלה שלא יקבלו אותן.

לעומת זאת, העדות בפסוקי התנ”ך היא הרבה יותר חד-משמעית, כולל העדות בפסוקים הבאים:

  • על פי ישעיהו נב 13-15, שהם פסוקים המזוהים לרוב כנבואה משיחית בחוגי היהדות המסורתית (ראה פרקים קודמים, 4.6-4.8), עבד ה’ יסבול השפלה גדולה ואיומה לפני שיועלה לדרגה גבוהה ונערצת. כול הפרק הבא אחרי הפסוקים הללו, (ישעיהו נג 1-12) מדבר על כך בפרוטרוט.
  •  על פי זכריה ט 9-10, המלך שמלכותו תתפשט על פני כול העולם יהיה עניו ונמוך רוח, ויבוא רכוב על עיר בן אתונות (על פי רש”י וסנהדרין צח-א, הוא המשיח.)
  • על פי זכריה יב 10, שפעם נחשב לנבואה משיחית בתלמוד, המשיח יידקר וייהרג. זכריה יג 7 מנבא אף הוא שהרועה – דמות מאוד משמעותית – ייהרג, וכתוצאה מכך יפוצו כול הכבשים (ראה בפרק קודם 4.31).
  • על פי תהילים קיח 22 (במזמור זה יש השלכות משיחיות חזקות), האבן שמאסו הבונים תהיה לאבן פינה. פסוק זה תואם את הדפוס התנכי שבו אלוהים בכבודו ובעצמו יהיה אבן נגף לעמו. ראה ישעיהו ח 12-15, שם אלוהים “הָיָה, לְמִקְדָּשׁ; וּלְאֶבֶן נֶגֶף וּלְצוּר מִכְשׁוֹל לִשְׁנֵי בָתֵּי יִשְׂרָאֵל, לְפַח וּלְמוֹקֵשׁ–לְיוֹשֵׁב, יְרוּשָׁלִָם. וְכָשְׁלוּ בָם, רַבִּים; וְנָפְלוּ וְנִשְׁבָּרוּ, וְנוֹקְשׁוּ וְנִלְכָּדוּ.” (ישעיהו ח 14-15). כמו כן בישעיהו כח 16-19 אלוהים אומר: “לָכֵן, כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה, הִנְנִי יִסַּד בְּצִיּוֹן, אָבֶן; אֶבֶן בֹּחַן פִּנַּת יִקְרַת, מוּסָד מוּסָּד–הַמַּאֲמִין, לֹא יָחִישׁ. (פסוק 16) אך ליושבי ירושלים החוטאים האבן הזאת תהפוך למשפט: ” וְשַׂמְתִּי מִשְׁפָּט לְקָו, וּצְדָקָה לְמִשְׁקָלֶת; וְיָעָה בָרָד מַחְסֵה כָזָב, וְסֵתֶר מַיִם יִשְׁטֹפוּ…” (פסוק 17) כך שאנו רואים שאלוהים היה עבור עמו גם צור הישועה וגם אבן הנגף – אבן הפינה שמאסו בה רוב העם בתקופת התנ”ך וכן נכון הדבר לגבי המשיח.

כאשר דנו בנושא השואה, ציינתי שישוע הוא המשיח לו אנו זקוקים, הנציג האידיאלי שלנו. האם היינו רוצים רק דמות מלכותית של מלך רם ונישא שפועל בסמכות מלאה ואינו יכול בשום פנים ואופן להתייחס לבוז ודחייה ציבורית, מישהו שמעולם לא הושפל, ובגדיו לא נקרעו מגופו, שלא הכו והצליפו ולעגו לו חיילים. שמעולם לא קראו לו תגר, מעולם לא הוציאו עליו דיבה ודברי שקר וכזב, שמעולם לא שילמו לו רעה תחת טובה? האם הינו רוצים במשיח כזה? או האם היינו רוצים משיח שסבל ייסורים ואחר כך מלך, שמת ואז קם לתחייה, שמסר את חייו עבורנו זמן רב לפני שמסרנו לו את חיינו? הבחירה ברורה.

לאור הדברים הללו, האיגרת אל העברים בברית החדשה מסבירה את הדברים הבאים:

וְכֵיוָן שֶׁלַּיְלָדִים הָיְתָה שֻׁתָּפוּת שֶׁל בָּשָׂר וָדָם, כְּמוֹ כֵן גַּם הוּא שִׁתֵּף עַצְמוֹ בְּבָשָׂר וָדָם כְּדֵי שֶׁיַּשְׁבִּית עַל-יְדֵי מוֹתוֹ אֶת זֶה שֶׁבְּיָדוֹ מֶמְשֶׁלֶת הַמָּוֶת — הוּא הַשָּׂטָן…הֵן לֹא בְּמַלְאָכִים הוּא תּוֹמֵךְ, אֶלָּא בְּזֶרַע אַבְרָהָם. לְפִיכָךְ הָיָה עָלָיו לְהִדָּמוֹת לְאֶחָיו בְּכָל דָּבָר, לְמַעַן יִהְיֶה כֹּהֵן גָּדוֹל רַחֲמָן וְנֶאֱמָן בְּעִנְיְנֵי אֱלֹהִים לְכַפֵּר עַל חֲטָאֵי הָעָם, כִּי מֵאַחַר שֶׁהוּא עַצְמוֹ סָבַל כַּאֲשֶׁר הִתְנַסָּה, הוּא יָכוֹל לַעֲזֹר לְאֵלֶּה אֲשֶׁר נְתוּנִים בְּנִסָּיוֹן. (אל העברים ב 14, 16-18)

וְכֵיוָן שֶׁיֵּשׁ לָנוּ כֹּהֵן גָּדוֹל עֶלְיוֹן אֲשֶׁר עָבַר דֶּרֶךְ הַשָּׁמַיִם, הֲלֹא הוּא יֵשׁוּעַ בֶּן-הָאֱלֹהִים, נַחֲזִיקָה בְּהַכְרָזַת אֱמוּנָתֵנוּ. כִּי אֵין לָנוּ כֹּהֵן גָּדוֹל שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לָחוּשׁ עִמָּנוּ אֶת חֻלְשׁוֹתֵינוּ, אֶלָּא אֶחָד שֶׁהִתְנַסָּה בַּכֹּל כָּמוֹנוּ מִבְּלִי חֵטְא. עַל כֵּן נִקְרְבָה בְּבִטָּחוֹן אֶל כֵּס הַחֶסֶד לְקַבֵּל רַחֲמִים וְלִמְצֹא חֶסֶד לְעֶזְרָה בְּעִתָּהּ. (אל העברים ד 14-16)

מלך המשיח שלנו הוא גם הכהן הגדול שלנו- בדיוק כפי שהתנ”ך מנבא. לא יכולה להיות דרך אחרת.

ניתן לראות זאת ברחבי העולם שמלך המשיח ישוע מולך על חייהם של אין ספור עשרות מיליוני אנשים מכול עם ולאום תחת השמש. הם נשבעו לו אמונים. מלכותו הרבה יותר גדולה ובעלת השפעה רבה יותר מאשר כול מלך אחר משושלת דוד – כולל המלך דוד עצמו – וזו רק ההתחלה.

 

אולי גם יעניין אותך: