הרב דניאל עשור – תשובות ל’סתירות’ בברית-החדשה

בספרו של הרב דניאל עשור, מפרט דניאל את הסתירות שלטענתו, מצא בספר הברית החדשה.

“סתירה” מספר 1:

ישוע דרש המון, הן בקרב תלמידיו והן בקרב העם. אולי הדרשה המפורסמת ביותר שלו בברית החדשה היא הדרשה המכונה “הדרשה על ההר”.

דווקא שם, הרב דניאל עשור בטוח שהוא מצא סתירה מהותית בין הבשורות, מאחר שלטענתו:

“כל האוונגליונים מתייחסים לאירוע שנחשב כבעל חשיבות, הדרשה על ההר. טענתו של מתי היא שהדרשה של ישו התרחשה בהר. לוקס טוען לעומתו שהדרשה של ישו התרחשה במישור. מרכוס כותב כי הדרשה אירעה על אונייה בים”.

מתי אכן טוען כי הדרשה היתה על ההר. לוקס לא טוען שהדרשה לא היתה על ההר, אלא, מציין ש”הוּא יָרַד אִתָּם וְעָמַד בְּמִישׁוֹר”, ככל הנראה ישוע כינס את ההמון שהיה על ההר, לאיזור שהיה מישורי, זאת כדי שכולם יוכלו לשמוע ולראות אותו. איכשהו החליט הרב עשור שהמישור עליו מדבר לוקס בהכרח אומר שהם לא היו על ההר, אבל זה הפירוש של דניאל עשור. מישור, שמגיע מהמילה ישר, משמעותו איזור מסויים שהוא מושטח, שהוא ישר. כמו לדוגמא, הר ארנה בדרך לירושלים, שעליו המישור והמצפה.

אוקי, אבל זה עדיין לא מסביר איך זה שמרקוס בפרק ד’ כתב שישוע היה על אוניה בים והמון העם היו על שפת הים. התשובה פשוטה, ומגיעה ממרקוס עצמו, שאומר “הוּא לִמֵּד אוֹתָם דְּבָרִים רַבִּים בִּמְשָׁלִים”. הדרשה על ההר לא סבבה משלים. זאת אומרת שמרקוס בכלל דיבר על מקרה אחר בו ישוע דרש, ולא על הדרשה על ההר, ומי שישווה את הדרשה על ההר ללימוד שלפי מרקוס ישוע דרש מהים, לא יופתע לגלות שישוע בכלל מדבר על נושאים שונים לחלוטין. אז אנחנו מודים, במקרה הזה לא צריך להיות אדם משכיל או בעל תארים מתקדמים, אלא פשוט צריך להיות בעל יושרה, והגינות מינימלית.

“סתירה” מספר 2: הרב דניאל עשור מצטט מתוך סעודת הפסח של ישוע ותלמידיו במתי פרק כ”ו פסוק 26, שם כתוב: “כַּאֲשֶׁר אָכְלוּ לָקַח יֵשׁוּעַ לֶחֶם, בֵּרֵךְ וּבָצַע וְנָתַן לַתַּלְמִידִים”, הרב תוהה איך יכול להיות שישוע אכל לחם, בפסח? זה מה שקורה למי שמנסה להיכנס לנעליו של חוקר הברית החדשה, על אף שמעולם לא למד יוונית עתיקה. ביוונית עתיקה, המילה שהברית החדשה משתמשת בה, שאותה תרגמו ללחם, היא “ארטוס”, זו היא מילה בעלת משמעות רחבה; קטגוריאלית, כללית, כזאת שיכולה להיות בשימוש כדי לתאר הרבה סוגים שונים של לחם, כאלה שהם חמץ וגם כאלה שהם ללא שאור. במילים אחרות, זה בדיוק כמו שאאשים את הרב עשור על כך שהוא אכל חזיר, רק בגלל שאמר לי שהוא אכל בשר.

נוסף על כך, בכל בית יהודי מברכים את ברכת המוציא בפסח הכוללת את המילה “לחם”, ראו את הסברו של הרב אפרים קיציס מאתר “כיפה:

לסיכום, הרב דניאל עשור בחר בדרך מניפולטיבית, זולה ושיקרית, בעודו בונה בזלזול על כך שהקורא הממוצע איננו בקיא בנאמר.

אבל זה לא הכל! עכשיו, בואו נבדוק מי באמת ממציא פסוקים שלא באמת באמת קיימים. הרב דניאל עשור בעמוד 267 שבספרו, מצטט את ישוע מתוך הבשורה על פי מתי פרק ט”ו פסוק י”א:

“התורה אומרת שלא תאכלו חזיר ואני אומר לא כל הבא אל הפה מטמא”

אבל זה לא מה שבאמת כתוב בברית החדשה. והנה הפסוק המקורי בברית החדשה: “לֹא הַנִּכְנָס אֶל הַפֶּה מְטַמֵּא אֶת הָאָדָם, אֶלָּא הַיּוֹצֵא מִן הַפֶּה- זֶה מְטַמֵּא אֶת הָאָדָם” (מתי ט”ו י”א)

הרב דניאל עשור, בכוונה ובזדון, הוסיף לפסוק את המילה “חזיר”.

ולנו נותר לתהות – האם אלו הן הטקטיקות שלימדו את דניאל בישיבה..?

 

אולי גם יעניין אותך: