התורה שבעל פה עדיפה מהתנ"ך?

כתוב: ויאמר ה' אל משה לאמר. קודם כל היה הדיבור, ורק אחר כך הכתיבה, תורה שבעל פה קדמה לתורה שבכתב. ועובדה שספר התנ"ך הינו הספר ההלכה הגרוע ביותר שנכתב. וחכם עדיף מנביא, ככה שנראה כל התאולוגיה שלכם בנויה על בסיס שגוי, שהתורה שבכתב עיקר.

צר לי לאכזבך, אבל אתה לא יכול להוציא פסוק אחד מהקשרו (או יותר נכון מילה אחת מהקשרה, במקרה הזה) ולבנות תוראה שלמה עליה.

לאחר חורבן בית המקדש השני, בעוד אין כהונה, מזבח או הקרבת קורבנות, היה על חז"ל למצוא דרך חדשה בה יוכלו להעביר ולשמר את הכוח לידיים שלהם בצורה בלעדית, כך שתוכל היהדות לפעול גם ללא בית המקדש. או במילים אחרות, היה עליהם להמציא תורה חדשה יש מאין, והם אכן עשו זאת, את התורה שהמציאו הם כינו "התורה שבעל פה". תורה זו נותנת להם, הרבנים, את הכוח והשליטה על כל חיי הדת והחברה של עם ישראל. ועל מנת לשכנע את עם ישראל בתורה החדשה הזו, טענו וטוענים הרבנים עד היום כי מה שהם מכנים בתור "התורה שבעל פה", בעצם הועברה למשה עוד במעמד הר סיני. הרמב"ם לדוגמא, בתחילת הקדמתו למשנה, טען כי משה ידע את כל התורה שבעל פה, בעל פה, ושהוא הנחיל אותה לחכמים ולהמון העם.
זה נשמע נחמד, אבל האמת היא שארבע פעמים בספר התורה משה בעצמו לא ידע לתת תשובה לגבי מצוות. בכל אחת מהפעמים הללו משה פנה בשאלה לאלוהים והמתין לתשובתו. זאת אומרת, שלעומת טענתו של הרמב"ם, משה לא קיבל תורה שבעל פה שבה הסבר כולל ומקיף בנוגע ליישום של כל חוקי התורה כולה.
(*משה לא ידע לתת תשובה וביקש להתייעץ עם אלוהים והמתין לתשובתו ב: ויקרא פרק כד, במדבר פרקים ט', ט"ו, וכ"ז.)

אכן, תורה שבעל פה מעולם לא ניתנה למשה במעמד הר סיני.
התנ"ך מעיד באופן חד-משמעי על כך שבריתו של אלוהים עם עם-ישראל הייתה מבוססת אך ורק על התורה הכתובה שהוא ציווה על משה לכתוב. בספר שמות פרק כ"ד פסוקים ג-ד מצווה אלוהים על משה: "כְּתָב-לְךָ אֶת-הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, כִּי עַל-פִּי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, כָּרַתִּי אִתְּךָ בְּרִית-וְאֶת-יִשְׂרָאֵל." לא מוזכרת שום תורה אחרת, תורה שבעל פה של מסורת לא כתובה שלכאורה הייתה מועברת מפה לאוזן. אך חז"ל ניסו לאלץ אותנו לחשוב שכן כלולה תורה שבעל פה. הם המציאו דרש על פיו שכשאלוהים אומר "כִּי עַל-פִּי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה", ה"על פי" משמע; על השפתיים. אך כידוע, לא בעברית מקראית ולא בעברית מודרנית "על פי" אומר 'על השפתיים', אלא "לפי", לפי הדברים האלה. ועל כך הרחבנו בסרטון בנושא הדרש שהמציאו חז"ל. אין ספק שהתלמוד הוא יצירה מרשימה, שניים וחצי מיליון מילים ב63 ספרי היסטוריה המלאים בידע אנושי, בויכוחים בין חכמים יהודים ובפוקלור יהודי של תרבות ומסורת. אך אין כל ביסוס היסטורי או מקראי לכך שניתנה למשה במעמד הר סיני, אלא להיפך.

אם הייתה קיימת תורה שבעל פה, כזאת שאלוהים נתן למשה, הייתם מצפים לקרוא עליה מאות אם לא אלפי פעמים לאורך התנ"ך. אך לא אלוהים ולא משה מעולם לא הזכירו את המושג "תורה שבעל פה", וגם לא יהושע ממשיכו של משה, אף לא עזרא הסופר או אף נביא אחר בתנ"ך מעולם לא הזכירו את המושג "תורה שבעל פה". בתנ"ך, אף מלך או נביא בישראל מעולם לא כיוון או דיבר על כך שמשה קיבל מאלוהים תורה שבעל פה. לו הייתה קיימת תורה שבעל פה, היא לא היתה חלק בברית של אלוהים עם עם-ישראל. אם היא כן היתה קיימת, היא כנראה לא ממש עיניינה אף אחד, שהרי בתנ"ך, אף נביא, כהן, או מלך מעולם לא מדברים או מזכירים "תורה שבעל פה". אף אחד מהם גם לא הביע שום עניין או רצון לדעת או לציית לתורה שבעל פה שכזאת. במילים אחרות, על בסיס מה שכתוב, בתנ"ך, לא הייתה ולא נבראה "תורה שבעל פה" שניתנה למשה בהר סיני על ידי אלוהים. 'תורה שבעל פה' היא אגדה שהמציאו הרבנים כדי להעניק לעצמם את הכוח והשליטה.
הביטוי "ספר תורה" מופיע אין ספור פעמים לאורך התנ"ך. בעוד, וכפי שציינו, על אף שהיית מצפה למצוא את המושג אלפי פעמים, לא קיים בתנ"ך כולו אף לא פעם אחת המושג "תורה שבעל פה". למעשה, אזכור של המושג "תורה שבעל פה" לא מופיע גם בשום מקום מחוץ לתנ"ך. אלא, שלפתע הופיע לראשונה קרוב לאלף וחמש מאות שנה לאחר משה.

הרב מרדכי נויגרשל טוען על התורה שבעל פה כי: "התורה מועברת מדור לדור תוך רציפות היסטורית בלתי פוסקת".
אבל, בספר יהושוע, אלוהים פונה אל יהושוע בן נון וממנה אותו למנהיג, בפרק א פסוק ח אלוהים אומר ליהושע: "לֹא-יָמוּשׁ סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה מִפִּיךָ וְהָגִיתָ בּוֹ יוֹמָם וָלַיְלָה לְמַעַן תִּשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת כְּכָל-הַכָּתוּב בּוֹ כִּי-אָז תַּצְלִיחַ אֶת-דְּרָכֶךָ וְאָז תַּשְׂכִּיל". מעניין נכון? אלוהים אומר ליהושע כי עליו לעשות כל *הכתוב* בספר התורה, אלוהים לא מציין ואף לא רומז דבר על קיומה של תורה שבעל פה המועברת אליו ממשה. כבר בתחילה אם כך, אנחנו רואים ש"רציפות היסטורית בלתי פוסקת" ממש לא היתה קיימת. אבל יש להזכיר כי מסורת של חכמים ומצוות של מלומדים כן מוזכרות לעיתים בתנ"ך, אבל זה תמיד בצורה שלילית, לדוגמא, עמוס פרק ה' שם אומר אלוהים לעם ישראל "שָׂנֵאתִי מָאַסְתִּי חַגֵּיכֶם". או ישעיהו פרק כ"ט שם אומר אלוהים לעם ישראל: "וַיֹּאמֶר אֲדֹנָי  יַעַן כִּי נִגַּשׁ הָעָם הַזֶּה  בְּפִיו וּבִשְׂפָתָיו כִּבְּדוּנִי  וְלִבּוֹ רִחַק מִמֶּנִּי וַתְּהִי יִרְאָתָם אֹתִי מִצְוַת אֲנָשִׁים מְלֻמָּדָה". אלוהים הביע את כעסו על עם ישראל על כך שהוא הולך אחרי מצוותם של האנשים המלומדים, ממש ובדיוק כמו היום, ה"תורה שבעל פה" שהרבנים המציאו כדי שיהיה להם, הכוח והשליטה, עליכם.

אבל ההוכחה המוחצת ביותר מגיעה דווקא מאיתיופיה, יהודי אתיופיה עלו בחזרה לארץ ישראל לאחר אלפיים שנות גלות, יהודים אלו לא הכירו בסמכות ומרות הרבנים, לא הכירו במסורת הרבנית ולא שמעו מעולם על ההמצאה של הרבנים, התורה שבעל פה. מעניין נכון? הם שחיו בישראל לפני למעלה מאלפיים שנה ורק עכשיו חזרו, לא מכירים בקיומה של תורה שבעל פה. מפתיע אתכם? אותנו לא. זו היא הוכחה נוספת לכך שתורה שבעל פה מעולם לא ניתה למשה בברית סיני, אלא שמדובר בהמצאה של חז"ל על מנת שיוכלו לקיים יהדות ללא בית מקדש, וללא המשיח שדחו.