מה הכוונה ב’חֶסֶד חָפַצְתִּי וְלֹא-זָבַח’ והאם באמת ניתן לקנות את אלוהים בכסף בתיווך הרבנים?

לטענת הרבנים – התנ”ך מצביע על כך שאלוהים לא מעוניין בזבח-קורבן, אלא שהוא מעדיף צדקה (כסף), זאת הם מבססים על: “עֲשֹׂה צְדָקָה וּמִשְׁפָּט נִבְחָר לַיהוָה מִזָּבַח” (משלי כ”א 3).

אמן! מי יעז להתווכח עם כתבי הקודש? במקום אחר בתנ”ך נאמר ששמיעה בקול אלוהים טובה מזבח (שמ”א ט”ו 22). אבל הפסוקים האלה אינם מבטלים את חשיבותם של הקורבנות (והדרישה שהציב אלוהים בתורה לקורבנות עבור חטאים), כפי שטוענים רבנים רבים. אדרבה, לאורך כל הכתובים אלוהים מבהיר שהוא מתנגד לצביעות רוחנית, לשמירה חיצונית ורשמית של מצוות התורה כאילו הוא לא רואה את הלב. אלוהים מעדיף שנציית לו מאשר שנפצח בתפילות ארוכות, או נעלה לו קורבנות יקרים כשהלב שלנו אינו נכון לפניו. הוא מעדיף שנעשה את מה שהוא אומר לנו משנחטא, נחזור בתשובה ונעלה לו קורבן מתאים. אבל למרבה הצער, כולנו חוטאים וכולנו זקוקים לכפרה על חטאינו. הנושא הזה עולה מפורשות מהכתובים.

אנו מסכימים לגמרי עם הטיעון שלמעלה. הבעיה שלנו היא שמבינים את הפסוק הזה לא נכון ומשתמשים בו לרעה, כאילו משתמע ממנו שאין חשיבות רבה לקורבנות. הפסוק בעצם אומר שהמוסר חשוב לאלוהים יותר משמירה על מצוות וטקסים דתיים. בדיוק כמו שאם תביא לאשתך פרחים כדי לצאת מידי חובה, אבל אתה לא באמת אוהב אותה בליבך, האם הפרחים שווים משהו? כך גם אלוהים לא מעריך זבחים אם הלב שלנו לא צדיק מולו.

אם כך, איך יתכן שמצטטים את הפסוק הזה כדי להפריך את האמונה של הברית החדשה? האמת היא שהרבנים שמתבססים על פסוק זה מבינים לא נכון את התפיסה היהודית משיחית בעניין מותו של ישוע. איך שהוא הם מפרשים את האמונה שלנו כאילו שהדבר היחיד שחשוב בעינינו הוא אמונה במותו של המשיח בעד חטאינו – שהוא נתן את עצמו כקורבן מושלם למעננו – ושהקפדה על מוסר אינה חשובה עוד בעינינו. בעיניהם, המאמין בישוע כביכול אומר לעצמו, “מדוע שאטרח לחיות כראוי ולעשות את מה שראוי לעשות, אם ממילא שולם המחיר המלא של חטאי?” אבל הרי לא בזה מאמינים מאמיניו של ישוע.

המשיחיות איננה דוגלת רק בעקרונות אמונה אלא גם במעשים. ובכל זאת יתכן שתטען שהדגש הקבוע שאנחנו שמים על קורבנו של ישוע מעיב על כל דגש שאנחנו שמים על מוסר וקדושה. שאל יהודי מסורתי מהו ההיבט החשוב ביותר באמונתו, והוא יאמר לך ששמירת מצוות התורה – מעשי צדקה. שאל יהודי משיחי מה הכי חשוב בעיניו, והוא יאמר לך שהאמונה בישוע המשיח – ובמיוחד מותו על הצלב. וכך נמשך הדיון.

הבעיה היא שלטיעון הזה אין כל בשר. הדברים שנאמרים במשלי כ”א 3 ובהרבה מקומות אחרים בכתובים מכוונים נגד צביעות דתית, שמבקשת מפלט בשמירת מצוות וניהול טקסים שונים, אבל מתעלמת מחמדנות ומתאווה, מאנוכיות, מעבודת אלילים, מחוסר צדק ומשקרים. הפסוק היה יכול באותה מידה גם לומר, “מעשי צדקה ומשפט טובים בעיני אלוהים מאמירת תפילות, מהליכה לבית הכנסת, ממתן צדקה או משינון קטעי תלמוד”. הנביאים הוכיחו את הצבועים הדתיים, הוקיעו את התפילות שלהם, את הדרך שבה הם שמרו את השבת וציינו את החגים והמועדים, וכן את הדרך שבה הם העלו קורבנות וזבחים, שכן במוצא פיהם (בדברם) הם התקרבו לאלוהים, אבל בליבם הם התרחקו ממנו (ישע’ כ”ט 13). אלוהים מתעב התנהגות כזו. זו היא למען האמת בדיוק הסיבה שמנהיגי הדת בתקופתו של ישוע דחו אותו, כי הוא הטיף נגד ההנהגה הדתית הצבועה והמושחתת.

תמונה דומה עולה מפסוקים אחרים במשלי. ראו לדוגמה את משלי ט”ו 8, “זֶבַח רְשָׁעִים תּוֹעֲבַת יְהוָה וּתְפִלַּת יְשָׁרִים רְצוֹנוֹ”. הפסוק הזה משווה בין הרשעים לישרים (הצדיקים), והזבח והתפילה עומדים בפני עצמם. במשלי כ”א 27  נאמר ש”זבח רשעים תועבה, אף כי בזימה יביאנו”. הפסוקים האלה מלמדים שאפילו זבח חשוב אינו רצוי בעיני אלוהים, אם הוא מובא מתוך לב רשע ומלא זימה.

התפיסה הרבנית של חזרה בתשובה קשורה לעניין זה. בעיניהם, חזרה בתשובה היא בעלת ערך רק אם היא כנה, “האומר: ‘אחטא ואשוב, אחטא ואשוב’, אין מספיקין בידו לעשות תשובה”. הבעיה איננה עם המושג חזרה בתשובה. המושג הזה הרי ניצב בלב ליבה של היהדות. הבעיה היא הצביעות הדתית והרדידות המוסרית. שוב, על כך מדבר משלי כ”א 3. אנחנו יכולים באותה מידה לומר, “האומר: ‘אחטא ואקריב, אחטא ואקריב’, אין מספיקין בידו לעשות תשובה”. אלוהים מעדיף שאתה ואני ננהל אורח חיים נכון משנשקר, נרמה, נגנוב, נשנא, נתאווה ואחר כך נצום, נתפלל, נחזור בתשובה ונעלה קורבנות. אלוהים מעדיף שנשמע בקולו, שנציית לו – מלכתחילה.

חשוב גם לזכור שהתנ”ך מפרט תפקידים שונים הקשורים בקורבנות, ביניהם היטהרות, הקדשה, הודיה והפגעה .אם כך, לא צריך לקחת משלי כ”א כמתקפה על שיטת הקורבנות של התורה. אלוהים מעדיף ציות על פני זבח מכל סוג שהוא, וזה בדיוק מה ששמואל אמר לשאול בשמואל א’ ט”ו 22-23, “הַחֵפֶץ לַיהוָה בְּעֹלוֹת וּזְבָחִים כִּשְׁמֹעַ בְּקוֹל יְהוָה הִנֵּה שְׁמֹעַ מִזֶּבַח טוֹב לְהַקְשִׁיב מֵחֵלֶב אֵילִים”.

הברית החדשה מלמדת את אותו דבר בדיוק: ” אחד הסופרים התקרב ושמע אותם מתווכחים. כראותו שישוע השיב להם היטב, שאל אותו, “איזוהי המצווה הראשונה מכל?” ענה ישוע, “הראשונה היא ‘שמע ישראל, ה’ אלוהינו, ה’ אחד, ואהבת את ה’ אלוהיך בכלל לבבך ובכל נפשך ובכל שכלך ובכל מאודך’. והשנייה היא ‘ואהבת לרעך כמוך’. אין מצווה אחרת גדולה מאלה”. אמר אליו הסופר, “יפה, רבי; אמת אמרת שאחד הוא ואין עוד מלבדו. ולאהוב אותו ‘בכל לבבך ובכל בינתך ובכל מאודך’, ולאהוב ‘לרעך כמוך’, הרי זה גדול מכל עולה וזבח”. ראה ישוע כי השיב בחוכמה ואמר לו, “אינך רחוק ממלכות האלוהים”. ואיש לא העז עוד לשאול אותו שום דבר. מרקוס י”ב 28-34

“ואל תשכחו לגמול חסד ולשתף את הזולת במה שיש לכם, כי זבחים כאלה יערבו לאלוהים.” (עברים י”ג  16)

יש רבנים שמציעים לקנות ישועה על ידי רכישת קמעות

אין מנוס מן המסקנה שהרעיון של השגת הישועה והכפרה בתיווכם של הרבנים, על ידי תשלום כספי ועל ידי קמיעות, הוא רעיון פאגאני אלילי. כמו כן מדובר במערכת עסקית לכל דבר המגלגלת מאות מיליוני שקלים בכל שנה.תבטלו זאת, ורבנים רבים יאבדו את מקור פרנסתם.

הברית החדשה יוצאת נגד הרעיון שניתן לקנות את אלוהים, בספר מעשי השליחים פרק ח’ מסופר על אדם בשם שמעון שביקש לרכוש רוחניות בכסף, ממש כמו עם הרבנים היום. ואנו מצטטים: “כְּשֶׁרָאָה שִׁמְעוֹן כִּי בִּסְמִיכַת יְדֵי הַשְּׁלִיחִים נִתֶּנֶת רוּחַ הַקֹּדֶשׁ, הִגִּישׁ לָהֶם כֶּסֶף בְּאָמְרוֹ: “תְּנוּ גַּם לִי אֶת הַסַּמְכוּת הַזֹּאת, שֶׁכָּל מִי שֶׁאֶסְמֹךְ אֶת יָדַי עָלָיו יְקַבֵּל אֶת רוּחַ הַקֹּדֶשׁ” ושים לב לתגובתו החריפה של כיפא, שהיה אחד מהשליחים, לבקשתו של שמעון, ואנו מצטטים: “אָמַר לוֹ כֵּיפָא: “כַּסְפְּךָ יְהֵא אִתְּךָ לַאֲבַדּוֹן, מִפְּנֵי שֶׁחָשַׁבְתָּ לִקְנוֹת בְּכֶסֶף אֶת מַתְּנַת אֱלֹהִים, אֵין לְךָ חֵלֶק וְנַחֲלָה בַּדָּבָר הַזֶּה, כִּי לְבָבְךָ אֵינֶנּוּ יָשָׁר לִפְנֵי הָאֱלֹהִים”.

אין ספק; קבלת תשלום כספי עבור קניין רוחני, נחשבה לתועבה בעיני תלמידיו של ישוע המשיח. שאול השליח חיזק עמדה זו נחרצות כאשר אמר, ואנו מצטטים: “הֲרֵי אֵין אָנוּ כְּמוֹ הָרַבִּים הָעוֹשִׂים מִסְחָר בִּדְבַר אֱלֹהִים, אֶלָּא לְנֶגֶד עֵינֵי אֱלֹהִים, בְּיֹשֶׁר לֵב וּמִטַּעַם אֱלֹהִים” (אגרת שאול השנייה אל הקורינתיים, פרק ב’ פסוק 17). אתם מבינים? גם בתקופתו של ישוע היתה אותה מסחרה כמו היום, אנשים ניסו לקנות את אלוהים בכסף. נגד זה יצאו ישוע והשליחים שלו, שהרי ישוע אמר, ואנו מצטטים: ” וּבְלֶכְתְּכֶם הַכְרִיזוּ: ‘קָרְבָה מַלְכוּת שָׁמַיִם!’ רַפְּאוּ חוֹלִים, הָקִימוּ מֵתִים, טַהֲרוּ מְצֹרָעִים, גָּרְשׁוּ שֵׁדִים; חִנָּם קִבַּלְתֶּם, חִנָּם תִּתְּנוּ ” (מתי י 7-8). וזאת אחת הסיבות שהרבנים דחו אותם, כי חששו מלאבד את כוחם, ואת פרנסתם.

לסיכום, אין טעם לנסות ולקנות את פדיון כפרתנו ואת ישועת נפשנו; המחיר כבד מדיי ויקר מנשוא. החדשות הטובות הן כי מחיר זה כבר שולם. בעוד שכתבי הקודש מבהירים כי אין באפשרותנו לקנות את ישועתנו בעצמנו. הברית החדשה מדגישה כי כן נקנינו ונפדינו במחיר יקר, להלן ציטוט  דבריו של השליח שמעון כיפא בברית החדשה: “שֶׁהֲרֵי יוֹדְעִים אַתֶּם כִּי לֹא בְּדָבָר נִשְׁחָת, לֹא בְּכֶסֶף וְלֹא בְּזָהָב, נִפְדֵּיתֶם מִדַּרְכְּכֶם הַתְּפֵלָה שֶׁנְּחַלְתֶּם מֵאֲבוֹתֵיכֶם, כִּי אִם בְּדָם יָקָר שֶׁל שֶׂה תָּמִים שֶׁאֵין בּוֹ מוּם, בְּדָמוֹ שֶׁל הַמָּשִׁיחַ.” (אגרת פטרוס הראשונה, פרק א 18-19)

 

אולי גם יעניין אותך: