מה יותר חשוב לכם? מסורת או אלוהים?

יפה מצדך לדבוק באמונת אבותינו, ואלוהים מעריך את העובדה שאתה מכבד את זכרם. אך דבר ה’ ברור מאוד: כאשר עלינו לבחור בין נאמנות למשפחותינו או נאמנות לאלוהים, עלינו לבחור להיות נאמנים ראשית לאלוהים – ולא משנה מה התוצאות.

אם אנו באמת אוהבים את אבותינו, עלינו לכבד את המורשת שלנו בכך שנהייה נאמנים לאלוהים ולמשיח ויהי מה. בסוף נהיה זכורים בהיסטוריה של אבותינו כנקודת אור זוהר באפלה. וכאשר אתה אומר שלא תעזוב את האמונה של אבותיך, נזכירך שזה בדיוק מה שאברהם עשה – הוא עזב את ביתו ואמונתו של אביו.

לפני כול דבר ובעיקר, על כול אחד מאיתנו לציית לאלוהים, עלינו לתת רק לו דין וחשבון. הנביאים בתנ”ך לא תמיד היו אהובים על העם ועל המנהיגים, לעיתים קרובות לא הבינו אותם כראוי, ואפילו חבריהם ובני משפחותיהם דחו אותם. דוגמא לכך אנו מוצאים בספר ירמיהו כאשר ה’ אומר לנביא, “כי גם אחיך ובית אביך גם המה בגדו בך גם המה קראו אחריך מלא, אל תאמין בם כי ידברו אליך טובות.” (ירמיהו י”ב 6).

והיום, את מי מהנביאים אנו מעריכים ומחשיבים לנביאי אמת, האם את הנביאים שרצו למצוא חן בעיני ההמונים ולנבא באוזניהם את אשר רצו לשמוע, או את הנביאים שהוכיחו את העם ולא זזו מעמדתם גם נוכח ההתנגדות העזה כלפיהם? בספר שמות פרק ל”ב כתוב שבזמן שמשה היה על הר סיני וקיבל מאלוהים את התורה, העם עשה את פסל עגל הזהב והשתחווה לו כאילו היה האלוהים האמיתי.

כאשר משה ירד מההר וראה את מעשי העם, בערה בו אש הקנאה לאלוהים. הוא ידע שאלוהים ישפוט את כול אלה שחטאו, ולכן קרא, “מי לאדוני אלי!” כול בני שבט הלוי נענו לקריאתו ובאו למשה. ומשה אמר להם: “שימו איש חרבו על ירכו עברו ושובו משער לשער במחנה והרגו איש את אחיו ואיש את רעהו ואיש את קרובו. ויעשו בני לוי כדבר משה ויפול מן העם ביום ההוא כשלושת אלפי איש. ויאמר משה מלאו ידכם היום לה’ כי איש בבנו ובאחיו ולתת עליכם היום ברכה.”(שמות ל”ב 26-39) הלויים קבלו מעמד מיוחד של כבוד כי עמדו לצד אלוהים ונגד בני משפחותיהם.

נאמנות כזו דורש אלוהים – כמובן שהכוונה אינה להילחם נגד יקירינו בכלי נשק, אלא לציית לאלוהים וללכת אחריו גם אם נצטרך לנקוט עמדה נגד בני משפחותינו וחברינו האהובים. למעשה, לפני כניסתם לארץ המובטחת צווה עם ישראל בתורה: “כי יסיתך אחיך בן אמך או בנך או בתך או אשת חיקך או רעך אשר כנפשך בסתר לאמור נלכה ונעבדה אלוהים אחרים אשר לא ידעת אתה ואבותיך, מאלוהי העמים אשר סביבותיכם הקרובים אליך או הרחוקים ממך מקצה הארץ ועד קצה הארץ: לא תאבה לו ולא תשמע אליו ולא תחוס עינך עליו ולא תחמול ולא תכסה עליו. כי הרוג תהרגנו ידך תהיה בו בראשונה להמיתו ויד כל העם באחרונה. וסקלתו באבנים ומת כי בקש להדיחך מעל ה’ אלוהיך המוציאך מארץ מצרים מבית עבדים.” (דברים י”ג 7-11)

הצענו לך לקחת פה פסק זמן של כמה דקות ולקרוא את הקטע הנ”ל שוב כדי לקבל את מלא המשמעות. אלוהים דורש נאמנות קיצונית ואהבה ללא פשרות. הקטע מזכיר דברים שישוע אמר לתלמידיו, למעט הריגת אלה שלא הלכו אחריו.26 כמשיח של ישראל, גם ישוע דרש מחסידיו מסירות מוחלטת: “מי שאוהב את אביו ואימו יותר ממני אינו כדאי לי. והאוהב את בנו או את בתו יותר ממני אינו כדאי לי.” (מתי י’ 37,38)

השורה התחתונה היא שלא אלוהים הוא זה שצריך להיות ראוי לנו, אלא אנו הזקוקים להיות ראויים לו. האם אנו נמצאים ראויים לו? בתנ”ך ישנם מקרים שמלכים הלכו בדרך אביהם ותועדו כמלכים שעשו את הרע בעיני ה’, ומקרים של מלכים שהלכו בדרך אביהם ותועדו שעשו את הטוב בעיני ה’. כתוב על אחזיה מלך ישראל, בנם של אחאב ואיזבל: “ויעש הרע בעיני ה’ וילך בדרך אביו ובדרך אמו ובדרך ירבעם בן נבט אשר החטיא את ישראל.” (מלכים א’ כ”ב 53) יאשיהו מלך יהודה היה שונה. אביו אמון לא נכנע לאלוהים והמשיך בעזות מצח לחטוא נגדו ולעשות את הרע בעיניו אפילו יותר ממנשה אביו. סופו היה שנרצח בביתו על ידי עבדיו.

בנו יאשיהו היה רק בן שמונה שנים כאשר נמלך למלך יהודה, אך לא הלך בדרך הרעה של אביו אמון, אלא בהיותו נער בן שש עשרה החל לדרוש את אלוהים כמו דוד אביו, ולכן קיבל ציון לשבח בתנ”ך. כתוב עליו: “ויעש הישר בעיני ה’ וילך בדרכי דוד אביו ולא סר ימין ושמאל.” (דברי הימים ל”ד 2)

שים לב לדברי יהושע בן נון בסוף ימיו לעם ישראל: ויאמר יהושע אל כול העם, כה אמר ה’ אלוהי ישראל: בעבר הנהר ישבו אבותיכם מעולם, תרח אבי אברהם ואבי נחור ויעבדו אלוהים אחרים…ועתה יראו את ה’ ועבדו אותו בתמים ובאמת והסירו את אלוהים אשר עבדו אבותיכם בעבר הנהר ובמצרים ועבדו את ה’. ואם רע בעיניכם לעבוד את ה’ בחרו לכם היום את מי תעבדון, אם את אלוהים אשר עבדו אבותיכם אשר בעבר הנהר ואם את אלוהי האמורי אשר אתם יושבים בארצם, ואנכי וביתי נעבוד את ה’.” (יהושע כ”ד 2, 14-15)

אם אבותיך לא הלכו בדרך ה’, אם הם היו אתיאיסטים או פורעי חוק או רכושניים גסים או חסידי איזו דת זרה, עליך לשנות כיוון ולא לעשות כדוגמתם, וטובה שעה אחת קודם. מה אם הוריך וסביך הם יהודים טובים ולא חוטאים רשעים, היו או עודם דתיים שומרי מצוות? כיצד תעז לשנות כיוון ולסטות מאמונתם היקרה? האם לך יש הארה גדולה יותר מאשר להם? ייתכן שחסר להם ידע על המשיח, ומעולם לא שמעו את הבשורה הטובה על ישוע. אולי הם שמעו רק סיפורים על מסורות “נוצריות” במקום את האמת הכתובה בכתבי הברית החדשה? מי יודע? אולי אם ידעו אז את אשר אתה יודע כיום, אולי היו הם הראשונים במשפחתך להאמין בישוע המשיח.

מה אם אבותיך טעו בכמה בעמדותיהם ומסורותיהם? מה אם בחסידותם ושאיפתם להיות נאמנים לאלוהים על ידי קיום מצוות ומסורות שלמדו מהרבנים, למעשה לא היו נאמנים לאלוהי ישראל בכך שדחו ולא האמינו במשיח שהוא שלח? והיה ונוכחו בטעותם על ערש מותם, וודאי שיותר מכול דבר בעולם, לא היו רוצים שתעשה את אותה הטעות. אם יכלו לצפות בך בחייך הנוכחים היו וודאי מתחננים בפניך לעשות את הדבר הנכון, בתקווה שלבסוף יהיה מישהו מצאצאיהם שמאמין בישוע והולך אחריו. הם יהיו הראשונים לאמור לך שמכובד מאוד להיות נאמן לאבותיך, אך חשוב הרבה יותר להיות נאמן לאלוהים חיים – שללא ספק אין תחליף לו.

האם תתכחש לאמת בכדי לשמור על קשרים סנטימנטאליים עמוקים? אם תעמוד בפני בחירה, האם תבגוד באלוהים במקום לבגוד בסבתא שלך? אולי אתה ממשפחה של ניצולי שואה ורבים מבני משפחתך היקרים נרצחו על ידי הנאצים, האם הטרגדיה הנוראה והקודרת הזאת צריכה למנוע בעדך לקבל את האור? מדוע שתתן לכאב ולסבל של האתמול למנוע בעדך מלקבל את הברכות שיש עבורך היום? העם שלנו היה ללא המשיח במשך דורות רבים. האם זו סיבה מספיק טובה להמשיך ולהיות בלעדיו גם בדור הזה?

נסביר זאת בדרך משל, אילו סביך וסבתותיך חיו במדבר ומתו שם מצמא כי היו בטוחים ומשוכנעים עד נשימתם האחרונה שאין בנמצא מים במדבר. האם גם אתה תצמא למים אפילו לאחר שמצאת במדבר מעיין נובע מים? אם בדקת וחקרת ולמדת ברצינות על האמונה המשיחית והגעת למסקנה שישוע הוא אכן המשיח הפודה והגואל עליו נבאו הנביאים בתנ”ך, ושעליך להאמין בו, האם תתכחש לאמונה אליה הגעת בגלל החברה בה אתה נמצא? האם תתחשב יותר בתחושות ורגשות מאשר בעובדות?

זכור שיהיה עליך לחיות עד סוף ימיך עם הבחירות שעשית, ולאחר מותך תעמוד לבד לפני אלוהים. לא אימך או אביך, אחותך או אחיך, בנך או בתך, אף אחד לא יהיה שם לאחוז את ידך. האם תוכל להסתכל בפניו של אלוהים ולאמור לו: “עמוק בלבי האמנתי שישוע הוא המשיח, אבל לא רציתי להיראות למשפחתי כבוגד, ולכן בחרתי לא להיות נאמן לאמת שלך.”

לפני בערך 300 שנה, הבעל-שם-טוב ייסד את התנועה החסידית של היהדות, שהייתה חדשנית ונדחתה על ידי הרבנות המסורתית של זמנו. הם החרימו את חסידיו ואף התקיפו אותם פיזית.כיום מונה התנועה החסידית מאות אלפי חסידים ונחשבת לאחת התנועות המסורתיות ביותר של היהדות. הבעל-שם-טוב נחשב היום לאחד מהמנהיגים הדגולים ביותר בהיסטוריה היהודית המודרנית. בתחילת דרכו היה מנודה! דברים כאלה קורים בהיסטוריה.

השאלה הבאה מופנית לקהל החסידים שקוראים את השורות הללו, האם לא הגיע הזמן לעשות עוד פעם תפנית מהזרם המסורתי לכיוון חדש ביהדות – היהדות המשיחית והברית החדשה? לאלה ביניכם שיאזרו אומץ ללכת בדרך החדשה הזאת של ציות לאלוהים ויהי מה, איך אתם חושבים שתיראו בעיני הדורות הבאים? לפני כמאה שנה, כאשר תיאודור הרצל חזה את הקמת מדינת היהודים והתחיל את התנועה הציונית המודרנית, הרעיונות שלו נדחו על ידי הרבנים הגדולים של היהדות של זמנו ברחבי העולם. חמישים שנה לאחר מכן, נולדה מדינת ישראל הציונית. מי צדק ומי לא?

כאשר נער יהודי צעיר מפולין בשם אליעזר בן-יהודה הגיע למסקנה שעל השפה העברית להיות שגורה בפי כל יהודי, ואפילו התחיל לקרוא ספרות חילונית בביתו, המשפחה שלו סילקה אותו מהבית. הרבנים של זמנו התנגדו לעברית חילונית מדוברת. כיום יש מיליוני יהודים דוברי עברית מודרנית. מהדוגמאות הללו אנו למדים שדברים שנראים רדיקלים, מוזרים וזרים לדור אחד, מקובלים ונורמאלים בדור הבא. אל תיתן ללחץ מהמשפחה או מפחד מדעת קהל לעצור בעדך מללכת אחר האמת. יגיע היום והבחירה שלך הנכונה תהייה ברורה לכול.

 

אולי גם יעניין אותך: