הרבנים טוענים שאלוהים מעוניין בצדקה, ולא בזבח ("עשה צדקה ומשפט נבחר ליהוה מזבח")

לטענת הרבנים – הכתובים אומרים מפורשות שאלוהים מעדיף צדקה ומשפט על פני זבח, "עשה צדקה ומשפט נבחר ליהוה מזבח" (משלי כ"א 3).

אמן! מה יעז להתווכח עם הכתובים? במקום אחר בתנ"ך נאמר ששמיעה בקול אלוהים טובה מזבח (שמ"א ט"ו 22). אבל הפסוקים האלה אינם מבטלים את חשיבותם של הקורבנות, כפי שטוענים כמה מתנגדים של המשיחיות. אדרבה, לאורך כל הכתובים אלוהים מבהיר שהוא מתנגד לצביעות רוחני, לשמירה חיצונית ורשמית של מצוות התורה.

אלוהים מעדיף שנציית לו משנפצח בתפילות ארוכות, או נעלה לו קורבנות יקרים כשהלב שלנו אינו נכון לפניו. הוא מעדיף שנעשה את מה שהוא אומר לנו משנחטא, נחזור בתשובה ונעלה לו קורבן מתאים. אבל למרבה הצער, כולנו חוטאים וכולנו זקוקים לכפרה על חטאינו. הנושא הזה עולה מפורשות מהכתובים.

אני מסכים לגמרי עם הטיעון שלמעלה. הבעיה שלי שמבינים את הפסוק הזה לא נכון ומשתמשים בו לרעה, כאילו משתמע ממנו שאין חשיבות רבה לקורבנות. הפסוק בעצם אומר שהמוסר חשוב לאלוהים יותר משמירה על מצוות וטקסים דתיים.

אם כך, איך יתכן שמצטטים את הפסוק הזה כדי להפריך את האמונה של הברית החדשה? האמת היא שהמתנגדים שמתבססים על פסוק זה מבינים לא נכון את התפיסה היהודית משיחית בעניין מותו של ישוע.

איך שהוא הם מפרשים את האמונה שלנו כאילו שהדבר היחיד שחשוב בעינינו הוא אמונה במותו של המשיח בעד חטאינו – שהוא נתן את עצמו כקורבן מושלם למעננו – ושהקפדה על מוסר אינה חשובה עוד בעינינו. בעיניהם, המאמין בישוע כביכול אומר לעצמו, "מדוע שאטרח לחיות כראוי ולעשות את מה שראוי לעשות, אם ממילא שולם המחיר המלא של חטאי?" אבל הרי לא בזה מאמינים חסידיו של ישוע.

במאמר הקודם  ראינו שהמשיחיות איננה דוגלת רק בעקרונות אמונה (שהיא אינה דוגלת בשורה של דוגמות) אלא גם במעשים. ובכל זאת יתכן שתטען שהדגש הקבוע שאנחנו שמים על קורבנו של ישוע מעיב על כל דגש שאנחנו שמים על מוסר וקדושה. שאל יהודי מסורתי מהו ההיבט החשוב ביותר באמונתו, והוא יאמר לך ששמירת מצוות התורה – מעשי צדקה. שאל יהודי משיחי או גוי משיחי מה הכי חשוב בעיניו, והוא יאמר לך שהאמונה בישוע המשיח – ובמיוחד מותו על הצלב. וכך נמשך הדיון.

הבעיה היא שלטיעון הזה אין כל בשר. הדברים שנאמרים במשלי כ"א 3 ובהרבה מקומות אחרים בכתובים מכוונים נגד צביעות דתית, שמבקשת מפלט בשמירת מצוות וניהול טקסים שונים, אבל מתעלמת מחמדנות ומתאווה, מאנוכיות, מעבודת אלילים, מחוסר צדק ומשקרים. הפסוק היה יכול באותה מידה גם לומר, "מעשי צדקה ומשפט טובים בעיני אלוהים מאמירת תפילות, מהליכה לבית הכנסת, ממתן צדקה או משינון קטעי תלמוד".

הנביאים הוכיחו את הצבועים הדתיים, הוקיעו את התפילות שלהם, את הדרך שבה הם שמרו את השבת וציינו את החגים והמועדים, וכן את הדרך שבה הם העלו קורבנות וזבחים, שכן במוצא פיהם (בדברם) הם התקרבו לאלוהים, אבל בליבם הם התרחקו ממנו (ישע' כ"ט 13). אלוהים מתעב התנהגות כזו.

תמונה דומה עולה מפסוקים אחרים במשלי. ראה לדוגמה את משלי ט"ו 8, "זבח רשעים תועבת יהוה, ותפילת ישרים רצונו". הפסוק הזה משווה בין הרשעים לישרים (הצדיקים), והזבח והתפילה עומדים בפני עצמם. במשלי כ"א 27  נאמר ש"זבח רשעים תועבה, אף כי בזימה יביאנו". הפסוקים האלה מלמדים שאפילו זבח חשוב אינו רצוי בעיני אלוהים, אם הוא מובא מתוך לב רשע ומלא זימה.

התפיסה הרבנית של חזרה בתשובה קשורה לעניין זה. בעיניהם, חזרה בתשובה היא בעלת ערך רק אם היא כנה, "האומר: 'אחטא ואשוב, אחטא ואשוב', אין מספיקין בידו לעשות תשובה".¹⁰³ הבעיה איננה עם המושג חזרה בתשובה. המושג הזה הרי ניצב בלב ליבה של היהדות. הבעיה היא הצביעות הדתית והרדידות המוסרית. שוב, על כך מדבר משלי כ"א 3. אנחנו יכולים באותה מידה לומר, "האומר: 'אחטא ואקריב, אחטא ואקריב', אין מספיקין בידו לעשות תשובה". אלוהים מעדיף שאתה ואני ננהל אורח חיים נכון משנשקר, נרמה, נגנוב, נשנא, נתאווה ואחר כך נצום, נתפלל, נחזור בתשובה ונעלה קורבנות. אלוהים מעדיף שנשמע בקולו, שנציית לו.

חשוב גם לזכור שהתנ"ך מפרט תפקידים שונים הקשורים בקורבנות, ביניהם היטהרות, הקדשה, הודיה והפגעה .אם כך, לא צריך לפרק את משלי כ"א כמתקפה על שיטת הקורבנות של התורה. אלוהים מעדיף ציות על פני זבח מכל סוג שהוא, וזה בדיוק מה ששמואל אמר לשאול בשמואל א' ט"ו 22-23, "החפץ ליהוה בעולות וזבחים כשמוע בקול יהוה? הנה שמוע מזבח טוב, להקשיב מחלב אילים".

הברית החדשה מלמדת את אותו דבר בדיוק:

"אחד הסופרים התקרב ושמע אותם מתווכחים. כראותו שישוע השיב להם היטב, שאל אותו, "איזוהי המצווה הראשונה מכל?" ענה ישוע, "הראשונה היא 'שמע ישראל, ה' אלוהינו, ה' אחד, ואהבת את ה' אלוהיך בכלל לבבך ובכל נפשך ובכל שכלך ובכל מאודך'. והשנייה היא 'ואהבת לרעך כמוך'. אין מצווה אחרת גדולה מאלה". אמר אליו הסופר, "יפה, רבי; אמת אמרת שאחד הוא ואין עוד מלבדו. ולאהוב אותו 'בכל לבבך ובכל בינתך ובכל מאודך', ולאהוב 'לרעך כמוך', הרי זה גדול מכל עולה וזבח". ראה ישוע כי השיב בחוכמה ואמר לו, "אינך רחוק ממלכות האלוהים". ואיש לא העז עוד לשאול אותו שום דבר" (מרק' י"ב 28-34).

"ואל תשכחו לגמול חסד ולשתף את הזולת במה שיש לכם, כי זבחים כאלה יערבו לאלוהים" (עבר' י"ג 16).

אם כך, בנקודה זו אנחנו לגמרי מסכימים זה עם זה!

 

103. משנה, מסכת יומא ח ט. עיין גם בפסיקתא רבתי מד א. הברית החדשה מציינת שחזרה בתשובה וחרטה של האדם צריכות לבוא לידי ביטוי במעשים. ראה לדוגמה מתי ג' 8; מה"ש כ"ו 20; עיין גם בקור"ב ז' 10-11; יעקב ב' 17. השווה עם מתי כ"א 28-32.