שמירת מצוות?
האם היהודים האורתודוקסים "שומרי המצוות" מקיימים את תורת משה המקראית ודבקים בה בכל ליבם, בכל נפשם ובכל מאודם?לאמיתו של דבר אפילו הקראים אינם יכולים לשמור את תורת משה כלשונה וככתובה.
ברם בניגוד לבני העדה הקראית, חז"ל אף הודו בכך שאינם דבקים בתורת המקרא, ולא רק בזאת אלא גם בכך שעם-ישראל מעולם לא שמר על התורה שבכתב: "מאחר שעברנו על כל התורה מאל`ף ועד תי`ו היה ראוי שיחרב העולם כלו… "והם [עם ישראל] עברו התורה מאל`ף ועד תי`ו כדברי חכמינו ז"ל… "ובראות שאף על פי שעברנו כל התורה ולא חזר העולם לתהו ובהו, נראה שכונת פסוק `אם לא בריתי` אינו מדבר על התורה… "ועכשיו לא עברו, כי אם תורה שבכתב שהיא בבחינת זכר… "ואם היו עוברים גם על תורה שבעל פה שהיא בבחינת נקבה, הייתי מחריב גם שאר העולם".1 במילים אחרות, בעוד שמצד אחד טוענים חז"ל כי מעולם לא שמרנו בהצלחה על התורה שבכתב,2 מן הצד השני הם סבורים כי לא עברנו על זו שבעל-פה, שכן אם היינו מפרים גם את האחרונה, היה הקב"ה מחריב את העולם.
אולם למה הכוונה באמירה כי מעולם לא שמרנו על התורה הכתובה?
האם אין היהודים ה"דתיים-שומרי-המצוות-ובעלי-התשובה" כביכול, מתגאים בכך שהם ממלאים בקנאות את תרי"ג המצוות שמסר משה רבנו? ובכן, יתכן אפוא כי רובם המכריע בטוח כי הוא שומר את כל מצוות חומשי התורה, ברם עיון קצר ברשימת אותן מצוות – כפי שערך אותן הרמב"ם3– מגלה כי למעשה, גם לצדיק הגמור ביותר יהיה בלתי אפשרי לקיים כיום את מצוות התורה כלשונן. מדוע? אם בוחנים את רשימת מצוות ה"לא-תעשה" וה"עשה" שערך הרמב"ם, מתגלה מציאות די עגומה: מתוך 613 המצוות שמנה הרמב"ם, לפחות 20% (!) כבר לא ניתנות לקיום בשום פנים ואופן.
הכוונה כמובן לאותן מצוות הקשורות במשכן, בכהונה, בהקרבת עולות וזבחים, במלך ועוד. שימו לב: עיון ברשימת 248 מצוות ה"עשה", מגלה כי בלתי אפשרי לקיים לפחות כ- 106 מהן (קרי, 42%); כשבודקים את רשימת 365 מצוות ה"לא-תעשה" המצב יותר טוב: "רק" 21 מצוות אינן ניתנות לקיום (כ- 5.7%). ואני מעודד כל אחד ואחד לעבור על הרשימה ולהיווכח בעצמו כי על כל חמש מצוות הכתובות בתורת משה, יש אחת שאיננה אפשרית לקיום.
אז מה הבעיה? הלא מצוות שעבר זמנן הוחלפו במצוות והלכות חדשות, יותר רלוונטיות. יש בעיה! ראשית, כבר בתורה נמצאת הזהרה חד-משמעית, ולפיה: "ארור אשר לא יקים את דברי התורה הזאת לעשות אותם".4 שנית, הרמב"ם בעצמו מזהיר במצווה מספר שי"ד ברשימת ה"לא-תעשה": "שלא לגרוע מכל מצוות התורה, שנאמר "ולא תגרע ממנו" (דברים יג,א)".5 הרמב"ם אף חוזר על כך באופן דומה בתשיעי מתוך י"ג עיקרי האמונה שלו ואומר כי הוא "מאמין באמונה שלמה שזאת התורה לא תהא מחלפת ולא תהי תורה אחרת מאת הבורא יתברך שמו". אך עדיין יש כאלה שְיַקשו ויאמרו כי הואיל והקב"ה יודע שבלתי אפשרי למלא אחר את כל המצוות כולן, על כל אחד ואחד מוטלת החובה לשמור בהדיקות את אותן מצוות שעדיין ניתן לקיים.
אלא שגם גישה זו נתקלת בבעיה: במסכת "דרך ארץ זוטא" נאמר בפשטות ש"כל המבטל דבר אחד מן התורה – חייב כרת".6 חיזוק לכך נמצא בספר תומר דבורה לרבי קורדואירו, בו נאמר כי "אפילו צדיק גמור ועשה עבירה אחת, דומה לפניו כאילו שרף את התורה".7 ועל אף כל ההזהרות, אנו זוכרים היטב כי בדומה להיום, גם בתקופת המקרא עם-ישראל מעולם לא שמר בהצלחה על דברי הברית שמסר לו משה בשם ה`. אדרבא, התנ"ך מספר לנו כי בני ישראל לא פסקו מלעשות הרע בעיני ה`.8 ובדיוק בשל כך, ניבא ירמיהו על ברית חדשה, ברית שתחליף את זו שעם ישראל לא חדל מלהפר חדשים לבקרים.9
כפי שראינו, חלק ניכר מתרי"ג המצוות מתרכז בהקרבת קורבנות ובחוקים אחרים הקשורים לעבודת הכוהנים. לכן, עד שנחרב הבית, בשנת 70 לספירה, עוד היה ניתן להמשיך בעבודת הקורבנות ובהעמדת הפנים שהקב"ה קונה את זה.10 ברם בשעה שנחרב הבית ועבודת הכוהנים חדלה מלהתקיים, היה ברור כי יש למצוא שיטה אלטרנטיבית לכפרה על החטאים (שמִן הסתם לא נעלמו להם). מאותה נקודת זמן ניתן לומר כי חדלה להתקיים יהדות מסוג אחד והחלה להתפתח יהדות מסוג אחר. או אז, החלו לצאת הרבנים עם רעיון מסעיר על ברית חדשה מאת הקב"ה, הלא היא ברית התורה שבעל-פה – ברית ההלכה.11 רצתה ההיסטוריה, ובדיוק באותה תקופה החלו מסתובבים ביהודה ובישראל תלמידיו של רב צעיר מנצרת (ישוע הנצרי), וללמד גם הם על התגשמותה של ברית חדשה אחרת, אותה ברית עליה ניבא ירמיהו הנביא.12
[1] ספר "מנחת אליהו" לרבי אליהו הכהן (פרק ב, עמ` 30-31).
[2] ובכך הם צודקים, שהרי לא לחינם הִתוודה דניאל ואמר כי "כל ישראל עברו את תורתך" (דניאל, ט: 11).
[3] בהקדמה לספרו "משנה תורה".
[4] ספר דברים, כז: 26. אנא שימו דגש על המילה "הזאת".
[5] ובספר דברים, ד: 2. חשוב לזכור כי כשם שאסור לגרוע, אסור גם להוסיף (ככתוב שם).
[6] בפרק ח, פיסקה חמישית. ובמקום אחר נאמר "שכל העובר על מה שכתוב בתורה, עוקר את עצמו מן העולם הזה ומן העולם הבא" (מדרש "תנא דבי אליהו", פרק טו, עמ` קנ"ט).
[7] פרק ראשון, עמ` לט. ניראה כי דברים אלה נכתבו בהשראת המאמר התלמודי, לפיו: "כל העובר עבירה אפילו יום אחד בשנה, מעלה עליו הכתוב כאילו עבר כל השנה כולה" (בבלי, חגיגה ה, ב). באיגרת יעקב אנו קוראים כי "איש אשר יקיים את כל התורה ונכשל באחת ממצוותיה, נידון על כולן" (פרק ב, פס` 10).
[8] ספר שופטים רווי בדוגמאות לכך (למשל בפרקים: ב, ג, ד, ו, י, יג; ובסוף פרק כא, שם כתוב כי "איש הישר בעיניו יעשה").
[9] ככתוב בנחמיה (א: 7): "ולא שמרנו את המִצות ואת החקִים ואת המשפטים אשר צִוית את משה עבדך". רוצים דוגמא פיקנטית לכך? במצווה מספר מ"ו ברשימת מצוות ה"לא-תעשה", מזהיר הרמב"ם כל יהודי "שלא לשכון בארץ מצרים לעולם". ברם למרבה האירוניה, ידוע כי את שנותיו הטובות ביותר בילה הרמב"ם דווקא בארץ מצרים… אולי על כך נאמר: "אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא" (קהלת, ז: 20).
[10] למרות שמאות שנים קודם לכן, כבר גילה ה` בפי ישעיהו מה דעתו על דת מזויפת של טקסים מהולים בחטאים (ישעיהו, א: 11-14, 22); מעניין כי חז"ל ידעו לספר שארבעים שנה קודם חורבן הבית, הפסיק הקב"ה לקבל את הקורבנות שהוצעו לו בבית המקדש (בבלי, מסכתות: ראש השנה לא, ב; יומא לט, ב).
[11] לפי "קיצור שולחן ערוך השלם" לרבי גאנצפריד, המושג `תורה שבעל-פה` אוגד בתוכו את ה"משנה, גמרא, הלכות, אגדות" (עמ` 3, בהקדמה); ואפילו את "מה שתלמיד ותיק עתיד להורות לפני רבו" (ירושלמי, פיאה יג, א, פרק ב, הלכה ד).
[12] ירמיהו פרק ל"א, פס` 30-33. באיגרת אל העברים מצטט שאול השליח את הנבואה הזו כמעט במלואה (פרק ח, פס` 8-12; ופרק י, פס` 16-17).