תגובה לטענה: “היהדות היא הדת המקורית והראשונה”

האם היהדות היא הדת המקורית והאמיתית ואין בלתה? התשובה היא חד משמעית כן!!! אך לצערי, שאלה זו אינה מספקת תשובה מספיק ברורה. שאלה מעניינת יותר צריכה להיות: מהי היהדות המקורית, הראשונה והאמיתית? האם זו יהדות התנ”ך והברית החדשה או דווקא יהדות ההלכה הרבנית?

במילים אחרות, ברור כי היהדות היא הדת והאמונה המקורית;  אך הנה השאלה החשובה יותר: מהי אותה יהדות מקורית ומה המהות שלה?

לאחר חורבן בית המקדש השני, נותר עם ישראל עם שתי ברירות עיקריות אשר מהן ניתן היה לבחור רק באחת: יהדות הברית החדשה המעוגנת במשיח ישוע; או יהדות ברית התורה שבעל-פה, המבוססת על כת הסופרים והפרושים – הרבנים. מבחינה כרונולוגית, קדמה יהדות הברית החדשה לזו של התורה שבעל-פה, שהרי כתבי האחת הושלמו כבר במאה הראשונה לספירה; בעוד שכתביה המוקדמים ביותר של היהדות הרבנית עלו על הכתב רק כמאה שנה לאחר מכן. בחינת תוכן כתביהן הראשונים של שתי הקבוצות חושפת את האמת באופן ברור עוד יותר:

ספר דברי הימים ב’ מהווה את הספר האחרון במקרא, אך מבחינה כרונולוגית ידוע כי ספר מלאכי הוא אשר נכתב אחרון. לאחר חתימת הספר מתחיל “ואקום” רוחני של ספרות קודש המגיע לסיומו רק לאחר כשלוש מאות שנה, במאה הראשונה לספירה, על ידי חיבורם של כתבי הברית החדשה ושל כתבי התנאים (המשנה). כעת עולה השאלה, מי מבין שני הזרמים האלה מהווה המשך טבעי אשר משלים וממלא את התקווה אשר הותיר סיום המקרא בספר מלאכי.

ספר מלאכי מורכב אפוא משלושה פרקים כאשר האחרון שבהם, מהווה למעשה את הפרק האחרון בתנ”ך. מעניין למצוא כי פרק ג’ במלאכי מתחיל בתקווה משיחית ומסתיים בתקווה משיחית: “הִנְנִי שֹׁלֵחַ מַלְאָכִי וּפִנָּה־דֶרֶךְ לְפָנָי וּפִתְאֹם יָבוֹא אֶל־הֵיכָלוֹ הָאָדוֹן אֲשֶׁר־אַתֶּם מְבַקְשִׁים וּמַלְאַךְ הַבְּרִית אֲשֶׁר־אַתֶּם חֲפֵצִים. הִנֵּה־בָא, אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת… “הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ לָכֶם, אֵת אֵלִיָּה הַנָּבִיא לִפְנֵי בּוֹא יוֹם יְהוָה הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא. וְהֵשִׁיב לֵב־אָבוֹת עַל־בָּנִים, וְלֵב בָּנִים עַל־אֲבוֹתָם, פֶּן־אָבוֹא וְהִכֵּיתִי אֶת־הָאָרֶץ חֵרֶם” (ג’ 1, 23-24).

כאמור, לאחר סיום הספר, מתחילה תקופה של ואקום ספרותי-רוחני המסתיימת בספרות הקודש של שני זרמים יהודיים מן המאה ה- 1 לספירה: היהדות המשיחית (כתבי הברית החדשה) והיהדות הרבנית (המשנה). הבה אם כן, נבחן כיצד נפתח כל אחד מכתבי קודש אלו וכך נשכיל לשפוט בעצמנו מה מהווה המשך טבעי יותר לסיום ספר מלאכי והתנ”ך כולו.

חשוב להזכיר, שני הזרמים מאמינים כי המשיח מהווה את תכליתו של המקרא; בברית החדשה נאמר: “דרשו בכתובים, אשר תחשבו שיש לכם חיי עולמים בהם, והמה המעידים עלי” (יוחנן ה’ 39);1 חז”ל לימדו: “כל הנביאים כולן לא נתנבאו אלא לימות המשיח אבל לעולם הבא”.2 לאור זאת, הבה נבחן כיצד מוצאת אמונה זו את ביטוייה בפועל.

מתוך כתבי הברית החדשה, ידוע כי בשורת מרקוס נכתבה ראשונה ועל כן נפנה לשם ונראה כיצד היא נפתחת: “תְּחִלַּת בְּשׂוֹרַת יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ בֶּן־הָאֱלֹהִים, כַּכָּתוּב בַּנְּבִיאִים: הִנְנִי שֹׁלֵחַ מַלְאָכִי לְפָנֶיךָ וּפִנָּה דַּרְכֶּךָ. קוֹל קוֹרֵא בַמִּדְבָּר, פַּנּוּ דֶּרֶךְ יְהוָֹה יַשְּׁרוּ מְסִלּוֹתָיו. יוֹחָנָן הָיָה טֹבֵל בַּמִּדְבָּר וְקוֹרֵא טְבִילַת הַתְּשׁוּבָה לִסְלִיחַת חֲטָאִים. וַתֵּצֵא אֵלָיו כָּל־אֶרֶץ יְהוּדָה וּבְנֵי יְרוּשָׁלָיִם וַיִּטָּבְלוּ כֻלָּם עַל־יָדוֹ בִּנְהַר הַיַּרְדֵּן מִתְוַדִּים אֶת־חַטֹּאתָם” (א’ 1-5). כך, מבחינה כרונולוגית, נפתחת הברית החדשה.

כעת, הבה נראה כיצד נפתחת ספרות הקודש של חז”ל; המשנה נפתחת במסכת ברכות, שם כתוב: “מאימתיי קורין את שמע בערבין? משעה שהכוהנים נכנסין לאכול בתרומתן, עד סוף האשמורת הראשונה, דברי רבי אליעזר. וחכמים אומרין: עד חצות.  רבן גמליאל אומר: עד שיעלה עמוד השחר. מעשה שבאו בניו מבית המשתה ואמרו לו: לא קרינו את שמע. אמר להם: אם לא עלה עמוד השחר, מותרין אתם לקרות” (פרק א’, א’-ב’). כך אפוא, נפתחת ספרות הקודש של התנאים.

שפטו נא בעצמכם, מי מבין שני הקטעים האלה מהווה לדעתכם המשך הגיוני וטבעי יותר לסיומת המקרא בספר מלאכי? מי מבין שניהם נותן מענה הולם יותר לתקווה המשיחית המסיימת את ספר מלאכי?

אגב, אילו היה המקרא מגיע לסיומו בספר דברים ו’ פס’ 4-5, 3 ייתכן והקטע ממסכת ברכות עשוי היה להוות המשך סביר יותר. ברם התנ”ך אינו מהווה ספר חוקים גרידא; הוא אינו מתחיל ואינו מסתיים בתורה ובמצוות, כי-אם בציפייה ובתקווה למושיע וגואל. ובחלל בו מסתיים המקרא, שם בדיוק מתחילה בשורת מרקוס, כאשר היא מדווחת לנו על בואו של אליהו הנביא בדמות יוחנן המטביל4 ומכינה את הקרקע לבשורת ישוע המשיח – התשובה המלאה לתקווה המשיחית שהותיר מלאכי!

לאור זאת, עולות מספר שאלות שהתשובה להן עשוייה לחשוף אחת ולתמיד, קבל-עם-ועדה, מה המקור ומה הזיוף:

1.   מהי היהדות המקורית, זו המוצגת בברית החדשה והמהווה המשך ישיר ו(על-)טבעי למקום בו מסתיים התנ”ך; או זו של חז”ל, המתמקדת בתילי תילים של הלכות וסייגים לתורה?

2.   מהי היהדות המקורית, זו של הברית החדשה, הנשענת על רוח הקודש, תלויה בו ופועלת לפי הנחייתו;5 או זו של חז”ל, המבטלת את פועל רוח הקודש ואת ההסתמכות עליו?6

3.   מהי היהדות המקורית, זו המתוארת בברית החדשה, הנסמכת על עדותה של הבת-קול7; או זו של חז”ל, המבטלת את הבת-קול ומצווה כי אין לשמוע לה יותר?8

4.   מהי היהדות המקורית, זו הדוגלת בהליכה אחר רב אחד שמיימי – המשיח9; או זו ההומניסטית, המכתיבה הישענות על פסיקותיהם של אין-ספור רבנים?10

5.    מהי היהדות המקורית, זו של הברית החדשה – בה נאמר לנו לדרוש בתורה כי בה ניבא משה על המשיח;11 או זו של התושב”ע – שאפילו משה לא הצליח להבינה?12

6.   מהי היהדות המקורית, זו של הברית החדשה, הנסמכת על המקרא ומתייחסת אליו בקדושה;13 או זו של חז”ל, המזלזלת במקרא ומעדיפה את לימוד הגמרא על פניו?14

7.   מהי היהדות המקורית, זו של הברית החדשה, לפיה התורה והנביאים כיוונו והצביעו על המשיח15 ועל כן הוא המהווה את “ראש האמונה ומשלימה”16; או זו של הרבנים, אשר טוענת כי “כל הנביאים כולן לא נתנבאו אלא לימות המשיח”,17 אך הלכה למעשה מתעלמת לגמרי מקיומו?

בפרק י”ז מציג ירמיהו בשם אלהים, שתי צורות של יהדות: (1) זו הנשענת על הבשר – על זרועותיהם של בני אדם (פס’ 5); (2) זו הנשענת רק על זרועו של ה’ (פס’ 7); שתי הצורות האלו אינן יכולות לדור בכפיפה אחת; הן הפוכות ומנוגדות זו לזו; אחת מקורה בארץ, השנייה באה מן השמים,; אחת גשמית ואנושית, השנייה רוחנית לחלוטין; אם בוחרים לאמץ את האחת, דוחים באופן גורף את השנייה. בישעיהו נ”ג נאמר כי זרוע ה’ נגלתה על עבד ה’ – המשיח – ועל זרוע זו בלבד עלינו לסמוך ולבטוח (פס’ 1, 10-12). בישעיהו כ”ט מוכיח ה’ את ישראל, “יַעַן כִּי נִגַּשׁ הָעָם הַזֶּה בְּפִיו וּבִשְׂפָתָיו כִּבְּדוּנִי וְלִבּוֹ רִחַק מִמֶּנִּי וַתְּהִי יִרְאָתָם אֹתִי מִצְוַת אֲנָשִׁים מְלֻמָּדָה” (פס’ 13). לכן, מבטיח ה’, “הִנְנִי יוֹסִף לְהַפְלִיא אֶת-הָעָם-הַזֶּה הַפְלֵא וָפֶלֶא, וְאָבְדָה חָכְמַת חֲכָמָיו וּבִינַת נְבֹנָיו תִּסְתַּתָּר” (פס’ 14).

לסיכום, היהדות המקורית, הראשונה והאמיתית אינה זו הנשענת על מצוות אנשים ועל הלכות חכמים; היהדות היחידה היא זו המשתוקקת להישען על זרועו של האל בלבד; זו הנסמכת על דבר אלהים;18 זו השואפת לעבוד את האלהים בכל מאודה, ברוח ובאמת.

[1] ראו פסוקים נוספים המגבים עמדה זו: לוקס כ”ד 27; יוחנן א’ 45-46, ה’ 46-47; מעשי השליחים ג’ 22-24, י”ז 2-3, י”ח 24-28, כ”ו 20-27, כ”ח 23, רומיים י’ 4; קולוסים ב’ 16-17; טימ”ב ג’ 15-16.
[2] סנהדרין צ”ט ע”א.
[3] “שְׁמַע יִשְׂרָאֵל, יְהוָה אֱלֹהֵינוּ, יְהוָה אֶחָד. וְאָהַבְתָּ אֵת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בְּכָל-לְבָבְךָ וּבְכָל-נַפְשְׁךָ וּבְכָל-מְאֹדֶךָ”.
[4] ראו מרקוס ט’ 11-13; מתי י”ז 11-13; לוקס א’ 13-17.
[5] מרקוס י”ג 11; לוקס י”ב 12; יוחנן ג’ 5-6; י”ד 26.
[6] “משמתו נביאים האחרונים, חגי זכריה ומלאכי, נסתלקה רוח הקודש מישראל” (בבלי, יומא ט’ ע”ב).
[7] מתי, ג: 17; מרקוס, א: 11; לוקס, ג: 22; השנייה לפטרוס א’ 17-18.
[8] בבלי, בבא מציעא נ”ט ע”ב.
[9] מתי כ”ג 7-8.
[10] משנה, אבות א’ ו’, ט”ו.
[11] יוחנן ה’ 46.
[12] בבלי, מנחות כ”ט ע”ב.
[13] מעשי השליחים ג’ 21-25; ח’ 28-35; י”ח 28; כ”ד 14; השנייה טימותיוס ג’ 15-16; השנייה לפטרוס א’ 20-21.
[14] בבלי, בבא מציעא ל”ג ע”א.
[15] לוקס כ”ד 27; יוחנן א’ 46; ה’ 39.
[16] אל העברים י”ב 2.
[17] בבלי, ברכות ל”ד ע”ב.
[18] כפי שהוא נגלה ונחתם סופית בתנ”ך ובברית החדשה.

 

אולי גם יעניין אותך: