איפה אלוהים היה בשואה?

השואה – אלפי ספרים ועשרות אלפי מאמרים נכתבו כדי לתאר וכדי לנסות להבין מה קרה, שהביא לעולם את הכבשנים של היטלר. השואה היא היבט מצער מאד בחיי כל יהודי ואנו נאלצים לחיות עימו. הפחד שמא זה עלול לקרות שוב חוזר ונשנה. ישנה שאלה שעוברת בראשו של כל יהודי: “איפה היה אלוהים כששישה מליוני בני-אדם נטבחו? מה משמעות הטבח הזה?”. גם ההסברים הטובים ביותר שמעלים חכמי-הדור, איכשהו לא-מספקים, או מעוררים גיחוך משום שהם מותירים בלב השומע שאלה אחרת: “איך תתכן לחיים משמעות כלשהי נוכח השתוללות כזו של סבל ומוות?”.

 

 

איפה אלוהים היה בשואה?

יתכן שהתשובות לשאלות המתעוררות עקב השואה מפחידות מכדי שניתן יהיה לעמוד בפניהן, כי בסופו של דבר השאלה האמיתית היא מעבר למקרה אשר בו גזע אחד יוצא נגד אחר. פה מדובר בטבעם של כל בני-האדם, בכל הזמנים.

השואה משמשת דוגמא, אבל אסור להתייחס אליה כאל מקרה בודד, ללא קשר למלחמה, לחמדנות ולכפירה באלוהים באופן כללי. עלינו להכיר בעובדה שאנחנו לא היחידים, שואות התרחשו לפני שואת היהודים וגם לאחריה. בתולדות עמנו אפשר להזכיר את ימי פרעה או המן. במאה השנים האחרונות בלבד נרצחו עשרות אם לא מאות מליוני אנשים חפים מפשע בסומליה, אוגנדה, קמבודיה, דארפור, רואנדה, טימור, ארמניה, אוקראינה, סין, פורטוגל, ברית-המועצות ועוד כתוצאה משואה כזאת או אחרת.

טבע האדם

איש אינו מעז להכיר בכך שהבעיה אינה נעוצה בדת כלשהי, במערכת פוליטית מסויימת או בפילוסופיה מעוותת ומסולפת עד כדי כך שהיא גורמת לשואה. אולי הדבר המחריד ביותר בשואה הוא בכך שהיא משמשת עדות נוספת לעובדה שטבע האדם הינו מעוות, מסולף ונושא בתוכו את הקללה הגדולה ביותר של האנושות.

מה שמגדיל את הכאב הכרוך בשואה הינה העובדה שהיהדות-המסורתית לא מסוגלת להסביר כיצד אלוהים צדיק, אוהב וחסוד, המכריז על ישראל כעמו הנבחר, יכול להרשות לדבר שכזה להתרחש. היהדות-הרבנית קובעת שכולנו נולדנו טובים מטבענו, אבל דעה זו שונה מדרך המחשבה התנ”כית, המלמדת שאמנם יש טוב באדם, אך האדם הוא רע מטבעו, שאנחנו נולדים עם טבע שמעצם מהותו עושה מעשי חטא ואין לנו מנוס מטבענו זה. אנו רואים זאת בבראשית ח׳, כא׳: “כי יצר לב האדם רע מנעוריו”, בקהלת ט׳, ג׳: “זה רע בכל אשר-נעשה תחת השמש כי מקרה אחד לכל וגם לב בני-האדם מלא-רע והוללות בלבבם בחייהם ואחריו אל המתים”, בתהילים נ׳א, ז׳: “הן בעוון חוללתי ובחטא יחמתני אמי”, ובתהילים יד׳, ה׳: “אין עושה טוב אין גם אחד”.

 

דת כתשובה?

במחשבת הרבנים קיימת הנחה שאדם יכול לדכא את יצר הרע: תלמוד תורה, קיום מצוות ותפילה, נחשבים לאמצעים שיכולים לחזק את אופיו של אדם ולאפשר לו לנצח את יצר הרע שבקרבו. לא זה הוא מה שלימדו הנביאים, נציגי היהדות המקורית. ירמיהו כתב: “עקוב הלב מכל ואנוש הוא, מי יידענו?” (ירמיה יז׳, ט׳). ישעיהו כתב: “ונהי כטמא כולנו וכבגד עדים כל צדקותינו” (ישעיהו סד׳, ה׳); ישעיהו אומר שהמעשים הטובים שלנו הם כמו ניסיון להסתיר כתם על בגד מלוכלך.

היהדות-המקורית מלמדת שאדם, כל אדם כשלעצמו, הוא חוטא חסר-תקנה. אפילו כשהוא חושב שהוא עושה את הטוב ואת הנכון, ליבו מסוגל להוליך אותו שולל עד כדי-כך שיבצע את הזוועות הנוראיות ביותר שאפשר להעלאות על הדעת, כפי שקרה, לדוגמא, בשואה, ואף יתרץ זאת האדם לעצמו בתירוצים שונים.

 

“האמת שלי”

אחת העובדות המביכות ביותר שקשורות לשואה הינה שנאצים רבים היו אנשים שהאמינו בכנות במה שעשו, אבל אמונה כנה של אדם המשוכנע שהוא עושה את הדבר הנכון פשוט אינה מספקת כדי להבטיח שאכן יעשה רק מה שטוב וצודק, שכן הזוועות הגדולות ביותר בהיסטוריה האנושית התרחשו תמיד בשם “אמת”, דת או לאומניות. המשמעות המלאה של השואה לא תוכל אף פעם להיות מובנת בחיים אלה, אבל אפשר להסיק ממנה כמה לקחים שמתאימים לכולנו.

יכולתו של האדם לעשות רע ולשאת את הרע שנעשה על-ידי אחרים היא מעל ומעבר למה שפילוסופיה אנושית כלשהי יכולה להסביר. איש לא מתקשה להבין שהיטלר וקלגסיו הנאצים היו מושחתים לחלוטין. אבל, אנו חייבים גם להכיר בכך שנאצים רבים היו כנים לגמרי, כאשר החניקו את רגשי החלחלה שבוודאי כוננו בתוכם, בראותם עם שלם מתענה ונרצח, במטרה להבטיח ״טוב״ גדול יותר. מכאן יש להסיק שהאדם מסוכן במיוחד כשהוא מאמין שהוא צודק באופן מוחלט. נאמנות היא שפחה הנאמנה לרע בדיוק כמו לטוב.

צדקה הנמדדת על-ידי קני-מידה אנושיים ואמונה חזקה לא מספיקות. אנשים בעלי כוונות טובות עלולים להיגרר למעשים רעים, או לפחות לגישה סלחנית כלפי הרע, אפילו במימדי השואה, כאשר הם מאמינים בסמכות עליונה של מנהיג, מפלגה או פילוסופיה.

 

אם אין אלוהים – גם אין רוע

ראשית, אם אלוהים לא קיים, אין בכלל דבר כזה רוע, אם אין אלוהים, אין מוסר אובייקטיבי, הכל נתון להגדרה סובייקטיביות ולפרשנות אישית. תורת האבולוציה לדוגמא, גורסת כי “המתאים שורד”, (מאבק בין פרטים מאותו מין ובין פרטים ממינים שונים הינו הכרחי על-פי תיאורית הברירה הטבעית, כפי שהציג אותה דארווין).

כשאנחנו מטיילים באפריקה ורואים נמר טורף זברה אנחנו לא חושבים עד כמה הנמר הוא רשע שיש לעצור אותו מיד ולהעמיד אותו למשפט! אלא מתפעלים מנפלאותיו של הטבע מבלי להתערב. אם כך, במידה ואין אלוהים, אנחנו בסך הכל חיה מפותחת יותר והנאצים הם “הנמר”. אך אם כן קיים מוסר אובייקטיבי החל על בני-האדם ומפריד אותנו מן החיות, כזה שאיננו משתנה, זאת אומרת שיש מישהו שצריך היה להמציא אותו ולקבוע אותו.

 

פתרון?

אנו זקוקים למושיע שכוחו גדול מכל אומות העולם גם יחד. במלחמת העולם השנייה התגלנו כחלשים בצורה מעוררת רחמים. גם בנות-הברית טענו שהן חסרות אונים. המוסדות הדתיים שהיו אמורים להתקומם נגד הרע בשם אלוהים הסתפקו בביטויי התמרמרות מוסרית ותו לא. כשאנחנו רואים עד כמה גדולה להיטותנו האנושית להגרר אחר פיתוייהם של יופי וכוח, יהיו הדגלים שהם מניפים אשר יהיו , ברור שיש לנו צורך דוחק במשהו הנמצא בהרבה מעל לכוונות טובות ולמעצורים פנימיים. אנו זקוקים למישהו שיתערב כדי להציל אותנו מעצמנו (בדומה לרעיון בסרט “אני רובוט” בכיכובו של וויל סמית).

זהו, למעשה המסר אותו מוסרים כתבי-הקודש והמסר שבו הם מזמינים אותנו להשתתף. העם היהודי ימשיך להתקיים למרות פרעה, המן, היטלר וכל שאר הכוחות הזדוניים שבעולם הזה. נכון לכאוב על ששת המליונים שהושמדו, אבל צריך גם לזכור שלו יכלו כוחות הרשע לנצח, אזי היה עמנו כבר נכחד לפני שלושת אלפים שנה. השואה אכן התרחשה, אבל אלוהים גם שמר על העם היהודי, ואנחנו שרדנו כעדות לכך שכתבי-הקודש הם אמת ושאלוהים מקיים את דברו לגבי עם ישראל.

לסיכום, כשנשאלת השאלה “מה עשה אלוהים?” כשאדם אחד רוצח אדם אחר, התשובה היא ככל הנראה “אלוהים התעצב”, חופש הבחירה לו זכינו כבני-אדם אמנם מעניק לנו פריבילגיות, אך הוא גם בר סיכון. השואה אינה הוכחה לאי קיומו של אלוהים, אלא רק עדות לכיצד עלול להתנהג האדם כאשר הוא מסרב לשמוע בקולו של אלוהים. אם אדם הורג אדם אחר בשם אלוהים, אין זה אומר שאלוהים הוא זה ששלח אותו, זה רק אומר שהוא משתמש בשמו של אלוהים כתואנה. אם אדם היה מגיע לביתך סותר על פניך ומסביר “זה בשמו של מר פלוני אלמוני!”, האם אומר הדבר שמר פלוני אלמוני אכן שלח אותו? לאו דווקא. מאידך, זה כן יכול להעיד על רמת שפיותו של אותו האיש.

“ויאמר אלי: ‘בן אדם, העצמות האלה כל בית ישראל המה. הנה אומרים: “יבשו עצמותינו ואבדה תקוותנו, נגזרנו לנו”. לכן, הינבא ואמרת אליהם: כה אמר ה’ אלוהים: “הנה אני פותח את קברותיכם והעליתי אתכם מקברותיכם, עמי, והבאתי אתכם אל אדמת ישראל, וידעתם כי אני ה’ בפתחי את קברותיכם ובהעלותי אתכם מקברותיכם, עמי. ונתתי רוח בכם וחייתם, והנחתי אתכם על אדמתכם, וידעתתם כי אני ה’ דיברתי ועשיתי, נאום ה’”” (יחזקאל לז׳, יא׳-יד׳).

אולי גם יעניין אותך: