מי ברא את אלוהים? (האשליה הגדולה של ריצ'ארד דוקינס)

ריצ'ארד דוקינס ידוע כמנהיג "תנועת האתאיזם החדש". מאמר זה יסקור את ספרו "יש אלוהים? האשליה הגדולה של הדת" הספר שעל ידי רבים נחשב כ"ההפרכה של האמונה התאיסטית המסורתית". האם דוקינס מציע טיעונים טובים בספרו נגד האמונה באלוהים?

ספרו הרב מכר של ריצ'ארד דוקינס "יש אלוהים? האשליה הגדולה של הדת" הפך כיום לספר המרכזי של תנועת "האתאיזם החדש". בספרו, מנסה  דוקינס להראות שהאמונה באלוהים זו אשליה, במילים אחרות "אמונה שגויה", או אפילו יותר גרוע מזה "אמונה טפלה מתמשכת שהתקיימה לנוכח ראיות חזקות סותרות".

בעמודים 158-157 בספרו, דוקינס מסכם את מה שהוא קורא "הטיעון המרכזי של ספרי". שימו לב, אם הטיעון הזה נופל אז ספרו חלול במרכזו. ולמעשה הטיעון שלו הוא חלש בצורה מביכה.

זה הולך כך:

1. אחד מהאתגרים הגדולים ביותר לאינטלקט של האדם הוא להסביר איך המורכבות, המראה הלא סביר של היקום, הופיע.
2. הפיתוי הטבעי הוא לייחס למראה התבוני של היקום-מתכנן תבוני.
3. הפיתוי הוא שגוי מכיוון שהשערת המעצב התבוני ישירות מעלה בעיה גדולה יותר והיא מי תכנן את המתכנן.
4. ההסבר הכי גאוני וחזק הוא אבולוציה דרווינית על ידי ברירה טבעית.
5. אין לנו הסבר שווה ערך בפיזיקה.
6. אנו לא צריכים לאבד תקווה כי יבוא הסבר בפיזיקה, הסבר חזק כמו של דרווין לביולוגיה.
7. לכן, אלוהים כמעט בוודאות לא קיים.

הטענה עצמה היא מוזרה ביותר משום שהמסקנה האתאיסטית של דוקינס "לכן, אלוהים כמעט בוודאות לא קיים" מופיעה פתאום ללא הקשר. אתה לא צריך להיות פילוסוף כדי להבין שהמסקנה איננה עוקבת כלל מששת המשפטים הקודמים של דוקינס. למעשה, אם ניקח את ששת המשפטים כהנחות שמרכיבות טענה שמטרתה להוכיח לוגית ש"כמעט בוודאות אלוהים לא קיים", אז הטענה היא פסולה בעליל. שום חוק לוגי של היסק לא היה מאפשר להסיק מסקנה זו מששת ההנחות הקודמות (גם אם ההנחות נכונות).

אז מה כן עוקב משש ההנחות של הטיעון שלו? המסקנה המקסימלית היא שאנחנו לא צריכים להסיק כי אלוהים קיים על בסיס המראה המעוצב של היקום. אבל המסקנה בכלל לא סותרת את קיומו של אלוהים. אולי אנחנו צריכים להאמין באלוהים על הבסיס של הטיעון הקוסמולוגי או הטיעון האונטולוגי או הטיעון המוסרי. אולי האמונה שלנו לא מושתתת על טיעונים בכלל, אולי היא מושתתת על חוויה על טבעית אישית שלנו עם אלוהים או מהתגלות של אלוהים בחיינו. אולי אלוהים רוצה שנאמין בו פשוט על ידי אמונה. הנקודה היא שדחיית הטיעון הטלאולוגי או טיעון התכנון התבוני לקיומו של אלוהים, לא עושה כלום כדי להוכיח שאלוהים לא קיים או שאפילו האמונה באלוהים היא לא מוצדקת. למעשה, הרבה תאולוגים דחו טיעונים לקיומו של אלוהים אך עדיין נשארו מאמינים ולא הפכו לאתאיסטים.

הטיעון של דוקינס לאתאיזם הינו כישלון-פילוסופי אפילו אם אנחנו מקבלים, למען הטיעון, את כל שש ההנחות או הצעדים שלו. אבל למעשה כמה מההנחות שלו הן שגויות בכל מקרה. קחו למשל את ההנחה השלישית. דוקינס טוען כאן כי לא רציונלי להסיק את קיומו של מתכנן תבוני כהסבר הכי טוב לסדר והמורכבות של היקום משום שאז בעיה חדשה ניצבת והיא מי תכנן את המתכנן?

ההנחה או ההתנגדות הזו של דוקינס הינה פגומה פילוסופית עקב לפחות שלוש סיבות:

ראשית כל, על פי העיקרון הבסיסי של הפילוסופיה המדעית, על מנת להכיר בהסבר הטוב ביותר, אין צורך בהסבר להסבר. מה זה אומר? אם ארכיאולוגים יחפרו באדמה וימצאו ממצאים כמו תכשיטים, כלי זהב, חיצים וכו', הם מן הסתם לא יגידו שהממצאים הנ"ל נוצרו כתוצאה של סדימנטציה מקרית או תהליך התפתחותי כזה או אחר. אלא הם יסיקו שהממצאים הנ"ל שייכים לקבוצה של אנשים שחיו באזור. והם מסיקים זאת למרות שאין להם הסבר לשאלה מי הם אותה קבוצה או מאיפה הם הגיעו.

או אם אסטרונאוטים היו מוצאים על הירח טלפון סלולרי, הם מן הסתם היו מסיקים שהמכשיר נוצר והגיע מגורם אינטליגנטי כזה או אחר, למרות שאין להם הסבר מה הוא אותו גורם או מאיפה הוא הגיע. בכדי להכיר בהסבר הטוב ביותר, אין צורך לקבל הסבר להסבר. אם היה צורך בהסבר להסבר, זה היה גורם לרגרסיה אינסופית של הסברים, כך שלא יהיה ניתן להסביר שום דבר, ומה שהיה גורם להשמדתו של המדע. במקרה הנ"ל, בכדי לקבל את העובדה שתכנון תבוני הוא ההסבר הטוב ביותר של התכנון הנמצא ביקום, אין צורך בהסבר למתכנן.

שנית, דוקינס מניח שבמקרה של מתכנן אלוהי ליקום, המתכנן הוא לכאורה יותר מורכב מהתכנון. ההשוואה שדוקינס עושה בין רמת המורכבות של המתכנן לרמת המורכבות של היקום, שגויה מכמה בחינות:

אלוהים הוא ישות "פשוטה" ,כלומר הוא מופשט מבחינה רוחנית ברמת פשטות שאין כמותה. כישות שהיא אינה חומרית, ה"שכל" אינו חומרי, וכן התכונות החשובות שלה, כמו מודעות עצמית, רציונלית, שכלית, הגיונית, רצונית הן הכרחיות לה באחדות שאין כמותה. כמובן שלשכל כזה אולי יש רעיונות מורכבים אבל השכל עצמו הוא פשוט לחלוטין. דוקינס מתבלבל בין השכל לרעיונות של השכל, שאולי למעשה אכן מורכבים. לכן הסקת שכל אלוהי מאחורי היקום כמעצב, לגמרי מייצגת "פשטות". (למרות שבמקרים מסוימים הסבר מורכב יכול להיות מועדף משום שבהיקפו בסבירותו ובכוחו הוא חזק יותר מאשר ההסבר הפשוט יותר – פשטות זהו לא הקריטריון היחיד).

הנחות אחרות בטענה של דוקינס הן גם בעייתיות. אבל אני חושב שנאמר מספיק כדי להראות ש"הטיעון המרכזי" שלו לא מחזיק מים. הוא לא מפריך כלל את עובדת קיומו של אלוהים, וגם לא את מסקנת המתכנן התבוני שמבוססת על המורכבות של היקום, ולא ראוי להערצה לה זכה, כמצדיק האתאיזם.

השאלה "אם אלוהים ברא את היקום, אז מי ברא אותו?" היא אחת הטענות הנפוצות ביותר מפיהם של האתאיסטים כנגד קיומו של אלוהים, ואולי בעצם הטענה המרכזית ביותר, עליה גם ביסס לאחרונה מנהיג תנועת "האתאיזם החדש", ריצ'ארד דוקינס, ספר שלם.

העדות לקיומו של תכנון תבוני ממקור אלוהי היא כל כך תהומית שספקנים כמו דוקינס ניסו לבטל או להסיט את הדיון ממנה כדי להימנע מההשלכות הברורות. למעשה, הטענה המרכזית בספרו רב המכר "יש אלוהים? השאליה הגדולה של הדת" היא שלמרות ש"נראה שהיקום תוכנן מראש", אנחנו חייבים לדחות את המסקנה הזו כי איננו יכולים לענות על השאלה "מי תכנן את המתכנן?"

ד"ר דניאל קֶיְים, פרופסור לפילוסופיה מאוניברסיטת אוקספורד, גם הוא אתאיסט, הגיב בחריפות לדבריו של דוקינס בנוגע לעיקרון מרכזי זה של "מי ברא את אלוהים" (שבספרו): "דוקינס טוען שאין הצדקה לרמוז על קיומו של מתכנן כהסבר הטוב ביותר להופעת תכנון ביקום משום שאז תצוץ בעיה חדשה: מי תכנן את המתכנן? הטיעון הזה הוא עתיק יומין וכל סטודנט מוכשר בשנתו הראשונה יכול להצביע עליו כעל חסר תוקף. כדי שהסבר כלשהו יהיה מוצלח איננו צריכים הסבר להסבר. אפשר לומר שאבולוציה כתוצאה מברירה טבעית איננה מסבירה דבר משום שהיא איננה עושה דבר כדי להסביר מדוע היו אורגניזמים חיים עלי אדמות בשלב הראשון; או שהמפץ הגדול אינו הצליח להסביר את קרינת הרקע הקוסמית פשוט משום שהמפץ הגדול כשלעצמו אינו בר הסברה".

כפי שמצביע ד"ר קיים, הטענה שאתה חייב הסבר להסבר היא רעיון מופרך מבחינה הגיונית שכן התנהלות שכזו מעוררת נסיגה אין סופית. פילוסופים כמו אלווין פְּלַנְטִינְגָה טיפלו בצורה מבריקה בטיפשות המוחלטת של הטענה הזו.

 

מי ברא את הבורא?

נניח שאנחנו נוחתים על כוכב לכת זר שסובב סביב כוכב ומגלים גופים שנראים כמו מכונות שמזכירות במראה ובפעולה שלהן את הטרקטור שיצר אליס צֶ'מְלֵרְס בשנת 1941; המנהיג שלנו אומר "חייבים להיות יצורים תבוניים על כוכב הלכת הזה – תראו את הטרקטורים האלה". סטודנט שנה ב' לפילוסופיה שנמנה על המשלחת מתנגד ואומר: "הי, חכה רגע! לא הסברת בעצם כלום! החיים התבוניים שתכננו את הטרקטורים האלה חייבים להיות לפחות מורכבים כמו מה שהם יצרו!" אין ספק שנאמר לו שקצת ידע ולמידה הם דבר מסוכן ונייעץ לו לקחת את המעבורת הבאה הביתה ולהירשם לקורס אחד או שניים נוספים בפילוסופיה.

ההפרכות שמועלות כנגד הטיעון למורכבות כמעט מצחיקות בטיפשותן. דוקינס ביטא טיעון אחד שכזה בהרצאה שהעביר במסגרת TED.com: "הטיעון הסטנדרטי של התיאיסט הוא… שיצורים חיים הם מורכבים מכדי שיוכלו להיווצר ביד המקרה. לפיכך, חייב להיות מתכנן כלשהו שתכנן אותם. הטיעון הזה כמובן יורה לעצמו ברגל. כל מתכנן שמסוגל לתכנן דבר כלשהו, דבר מאוד מורכב, חייב להיות מורכב עוד יותר בעצמו. מורכבות היא בעיה שכל תיאוריה של ביולוגיה חייבת לפתור. ואינך יכול לפתור אותה בטענת קיומו של סוכן מורכב עוד יותר ואי לכך רק להעצים את הבעיה עוד יותר".

זהו ניסיון מדהים למדי להשתמש בתכסיס הלוגי המכונה "תערו של אוקאם" (או "עיקרון הצמצום"). זהו עיקרון שמיוחס לנזיר הפרנציסקני בן המאה הארבע-עשרה וויליאם איש אוקאם מאנגליה. "האמירה המועילה ביותר של עיקרון זה עבור המדענים היא, כשיש לך שתי תיאוריות מתחרות שמביעות את אותן ציפיות, עדיף לבחור באפשרות הפשוטה ביותר".

אז האתאיסטים נאחזים בעיקרון הפשטות הזה (ושוכחים שתאיסט הוא למעשה זה שטבע אותו) ומבטלים את אלוהים כהסבר אפשרי מכיוון שהרעיון של אלוהים מורכב מכדי להיות המענה לשאלה מדוע דברים נראים כאילו תוכננו מראש. זה כמו לומר שציור כלשהו אינו יכול להיות מעשה ידיו של צייר כלשהו משום שהאמן המורכב והאינטליגנטי שצייר אותו מורכב יותר מהציור עצמו. טיעונים שכאלה הם יותר כמו משחקי מילים שנועדו להסיט את תשומת לבנו ולהסיח את הדיון הרחק מהמסקנה הפשוטה באמת: תכנון מצביע על קיומו של מתכנן.