האם סבל של בעלי חיים מאתגר את קיומו של בורא טוב וחכם?

תגובה למאמרו של ד"ר רועי צזנה באתר "הידען"

אתאיסטים רבים נוהגים להשתמש באבולוציה כטיעון נגד אופיו של בורא טוב וכל יודע, וכך, נגד קיומו של אלוהים. אם קיים מתכנן אינסופי ומוסרי, מדוע הוא השתמש בתהליך כל כך אכזרי כדי ליצור את עולם החי? במאמר זה אנו נענה על הטיעון הזה ברובד המדעי וברובד הפילוסופי. נתייחס באופן ספציפי למאמרו של רועי צזנה ונבחן את טיעוניו בנושא. ראוי לציין שבמאמר זה לא נטען נגד אמיתות התאוריה האבולוציונית כהסבר להיסטוריה של עולם החי1. לשם הטיעון, אנו נניח שאכן התיאוריה האבולוציונית היא ההסבר הטוב ביותר אודות מוצא המינים, ונבחן את תוקפן של המסקנות של הטיעונים האתאיסטיים המבוססים עליה (כפי שהם באים לידי ביטוי במאמרו של צזנה).

 

ההיסטוריה של החיים על פני כדור הארץ היא עקובה מדם, מספיק רק להסתכל על מספר ממצאים ארכיאולוגים כדי לראות שלפני שהגענו לבימת ההיסטוריה, המון סבל נחווה והמון דם נשפך. יש המשתמשים במציאות הזו כדי לטעון נגד קיומו של אלוהים, או לפחות להמעיט בערך טובו או חכמתו. רועי צזנה עושה זאת במאמרו. הוא מחלק את טיעוניו לשניים: 1. האבולוציה מפריכה את קיומו של אלוהים טוב. 2. האבולוציה מפריכה את קיומו של אלוהים חכם. 

 

האם היסטוריה שכזו מסתדרת עם טובו של אלוהים?

בחלק הראשון של המאמר, רועי צזנה מתיימר לערער על קיומו של אלוהים טוב דרך המוות והסבל שבעלי חיים חוו לאורך עידנים שלמים בטרם הופיע האדם.

 

צזנה כותב,

“עדויות ארכיאולוגיות וגיאולוגיות מעידות כי קטסטרופות רבות מסוג זה התרגשו על החיים במהלך מיליארדי השנים בהם התפתחו על-פני כדור-הארץ. האירוע האחרון של הכחדה המונית אירע לפני 65 מיליוני שנים בלבד, כנראה כתוצאה מפגיעת אסטרואיד גדול בכדור-הארץ. הפיצוץ העצום, השריפות, האבק שהשתחרר לאטמוספירה – כל אלו הפכו את החיים לכמעט בלתי-אפשריים עבור רוב היצורים החיים. התוצאה הייתה ש- 75% מכל המינים נכחדו מעל פני האדמה, ולא חזרו מעולם. רק המותאמים לתנאי הסביבה החדשים, או אלו שהצליחו להסתגל מהר מספיק, נותרו בחיים והעבירו את תכונותיהם המשופרות לצאצאיהם שיישבו מחדש את כדור-הארץ…..כיצד ייתכן שבורא טוב לב יניח למספר עצום ורב כל-כך של יצורים חיים – שהוא עצמו חנן כל אחד מהם ביכולת לחוש אהבה ומשיכה, פחד וכאב – למות בסבל ובייסורים? ולא במשך דור אחד בלבד, אלא מיליוני ומיליארדי דורות – עד להגעתו של האדם לזירה?”

צזנה טוען כי נרטיב היסטורי שכזה (בו בעליי חיים נכחדים במשך דורות שלמים) לא מסתדר עם קיומו של אלוהים טוב. האם הטיעון של צזנה בעל משקל לוגי תקף? 

 

צזנה גונב תשתית פילוסופית מההשקפה שבה אלוהים קיים כדי לטעון נגדו

ראשית, לפני שבכלל נענה על הטיעונים של צזנה, ראוי לציין שהטיעונים שלו נגד אלוהים, בהכרח גונבים תשתית פילוסופית שקיימת רק בהשקפה שבה אלוהים קיים. למה הכוונה? הטיעון של צזנה מניח את קיומו של הרוע. מה זה רוע? רוע הוא סטייה מן הטוב, כלומר סטייה מהאופן שבו דברים אמורים להתנהל. אך מהו הבסיס של צזנה לאופן שבו דברים אמורים להתנהל? בהשקפה של צזנה, טוב ורע הוא התפתחות שרירותית של האבולוציה כמו העובדה שהתפתחו לנו חמש אצבעות במקום שש. השאלה היא, מהו אותו קנה מידה בעולם אתאיסטי עליו מתבסס צזנה ועל פיו שופט את ההתנהלות של אלוהים כהוכחה לכך שהוא לא קיים?

 

אז מה לגבי היכחדות הדינוזאורים?

שנית, בנוגע לדוגמה הספציפית של היכחדות הדינוזאורים; כפי שהחוקר מייקל מוריי כותב:

“מדענים מאמינים שלפני 65 מיליון שנים מטאור עצום פגע בכדור הארץ, דבר שגרם לכמות אדירה של משקע להיזרק לאטמוספירה. המשקע סינן בצורה רבה את האור שהגיע לכדור הארץ, מה שגרם לאטמוספירה להתקרר באופן דרמטי, דבר שגרם להכחדות של הדינוזאורים (שהיו בעלי דם קר). זו הייתה ההכחדה הגדולה הכי אחרונה. אם ההכחדה הזו לא הייתה מתרחשת, זה היה מונע את התפתחותם של היונקים הגדולים (עם כל הדינוזאורים העצומים והרעבים מסביב- חשבו על פארק היורה!)… כתוצאה מכך, ללא המאורע הזה זה היה בלתי אפשרי עבורינו להיווצר.”2 

 

צזנה כמובן לא מרוצה מהתשובה הזו (הוא מצטט תשובה דומה מהרב מיכאל אברהם), הוא עונה,

“זהו אינו טיעון שאנו יכולים לשלול או להפריך בקלות. ייתכן, כמובן, שקיימת תכנית לבריאה ולהתקדמותה, ושענקי האתמול צריכים היו לקרוס כדי שבני-האדם יקומו על רגליהם. ועם זאת, יש כאן התנגשות עם כל אותן תכונות שאנו אוהבים כל-כך לייחס לבורא. כיצד ייתכן שבורא טוב לב יניח למספר עצום ורב כל-כך של יצורים חיים – שהוא עצמו חנן כל אחד מהם ביכולת לחוש אהבה ומשיכה, פחד וכאב – למות בסבל ובייסורים? ולא במשך דור אחד בלבד, אלא מיליוני ומיליארדי דורות – עד להגעתו של האדם לזירה?” 

 

התשובה של צזנה מכירה בכך שזהו אכן הסבר אפשרי להיכחדות הדינוזאורים, אך הוא מתעקש שעדיין קיימת התנגשות או סתירה עם תכונותיו של אלוהים. ההנחה שלו היא שאם אלוהים טוב ומושלם קיים, לא יכול להיות שכל כך הרבה בעלי חיים סבלו במשך כל כך הרבה זמן. האם ההנחה שלו מוצדקת? 

 

בעוד שאכן מדובר בקושי רגשי, מבחינה לוגית, צזנה לא הראה מדוע סבל של בעליי חיים סותר את קיומו או את אופיו של אלוהים טוב. עבור המשימה הזו, צזנה צריך להראות כי זה לא הגיוני כלל שלאלוהים תהיינה סיבות מוסריות מוצדקות להתיר לסבל של בעלי חיים להתרחש (מה שהוא לא עשה).

 

האם בעלי חיים סובלים כמונו?

לפני שנספק מספר סיבות אפשריות שיכולות להסביר מדוע סבל של בעלי חיים מסתדר עם קיומו של אלוהים כל יודע וטוב לב, עלינו להגיד מספר דברים על סבל של בעלי חיים.  החוקר מייקל מוריי (אותו הזכרנו קודם) מבחין בספרו3 בין שלוש דרגות של סבל. ברמה הנמוכה ביותר יש את המידע הנושא בתוכו מצבים עצביים בתוך מערכות עצבים. אלו נגרמים על ידי גירויים מזיקים או פגיעות כלשהן המביאים לתגובת רתיעה. לדוגמה, אם ניגע באמבה עם מחט, זה יגרום לה להירתע. אך אין לה תחושה כלל. היא לא חווה את הכאב. בבעלי חיים מהסוג הזה, אין כלל מודעות. דוגמאות לבעלי חיים כאלה הן עכבישים וחרקים אחרים. בעלי חיים כאלה הם כמו מכונות- הם לא חווים או מודעים כלל לכאב. הם לא סובלים כאשר הם חווים את המצבים העצביים הללו.

 

הרמה השנייה של המודעות לכאב היא שונה. החולייתנים נמצאים בקטגוריה הזו. שם כן יש מודעות או התנסות עם סבל. אך למרות שלבעלי חיים הללו יש את המודעות לכאב, אין ראיה חיובית לכך שיש להם את הרמה הראשונה של המודעות לכאב שיש לבני אדם. מהי הרמה הראשונה? זו הרמה שבה הסובל עצמו מודע לכך שהוא סובל. לנו כבני אדם יש את שתי הרמות. אך לבעלי חיים אין את הרמה הראשונה שיש לנו. זו נקודה שפילוסופים רבים הכירו במשך הרבה זמן. כפי שעמנואל קאנט הסביר, לבעלי חיים אין את המצב התודעתי שבו הם חושבים על משהו משום שאין להם את רמת המודעות שיש לנו. מהי ההשלכה של כל זה? ובכן, המשמעות היא שלמרות שבעלי חיים חווים כאב, אין ראיה לכך שהם מודעים לכך שהם נמצאים בכאב. מייקל מוריי נותן דוגמה נפלאה לכך בספרו. חשבו על ראייה עיוורת. יש אנשים שמבחינה מעשית, הם עוורים. בניגוד לכך, הם למעשה כן יכולים לראות. אם תזרוק אליהם כדור, הם יוכלו לתפוס אותו. אם תזמין אותם לבוא אליך מהצד השני של החדר, הם לא יתקלו בכיסאות ובשולחנות, הם יעקפו אותם ויגיעו אליך בבטחה; משום שהם כן רואים את החפצים הללו. הבעיה איתם היא שאין להם את המודעות שהם רואים. אין להם את החוויה החזותית שלנו יש. לכן, זה לא יועיל לקחת אותם למוזיאון, הם אמנם כן יראו את התמונות, אך הם לא יחוו את החזות שלהם. זה מאוד דומה למה שיש לנו כאן עם בעלי החיים. בעלי החיים אמנם כן יכולים לחוות כאב, אך העניין הוא שהם לא מודעים לכך שהם חווים את הכאב.

 

יש לעניין הזה השלכות עצומות בנושא. אם המידע הזה נכון, זה אומר שכל מי שמשתמש בטיעון הסבל של בעלי החיים (כפי שצזנה עושה), הוא אשם בכשל ה”אנתרופתיזם”. כאשר אנו מייחסים לבעלי חיים תכונות אנושיות כמו תכונת המסוגלות להיות מודע לכאב ולסבל, אנו בעצם מאנישים אותם, ובכך אנו אשמים בכשל לוגי. 

 

עם זאת, ובכל זאת, נותרת השאלה, מדוע שאלוהים יבחר בהיסטוריה עם הקדמה כל כך אלימה, לפני הופעתו של האדם? מדוע שאלוהים יבחר עולם שפועל על פי מנגנונים ותהליכים אבולוציוניים המבוססים על מוות, טריפה והישרדות? 

 

האם מוות של בעלי חיים זה בהכרח דבר רע?

בסופו של דבר, הסיבה האפשרית והסבירה לשאלה זו, קשורה לתוכנית הרחבה והריבונית של אלוהים עבור האנושות. אלוהים רצה לברוא עולם שמתיר לבני אדם בעלי רצון חופשי לבחור או לדחות אותו. יכול מאוד להיות שהאחד כרוך בשני (שסבל של בעלי חיים הוא חלק הכרחי מהעולם מהסוג הזה). כל מערכת אקולוגית זמינה ומאוזנת תערב סבל ומוות של בעלי חיים, למען בריאותה ותקינות תפקודה של המערכת. 

חשבו על סביבה שבה יש עודף של איילים, ללא טורפים (כמו למשל זאבים). בסביבה כזו, לא יתקיים איזון אקולוגי. ללא הטריפה, לא תהיה בקרה על התגברות של מחלות בקרב האיילים (אין מי שיאכל את החולים שמפיצים את מחלתם), וללא הטריפה, המזון של האיילים יגמר (כי יש אוכלוסייה גדולה של איילים שאוכלים את המזון שלהם) וכך האיילים עצמם ימותו מרעב.

 

השערת הגאיה לימדה אותנו, שזה לא מספיק להחשיב רק יצור חי בודד בניתוק מסביבתו. אלא, שעלינו להחשיב את המערכת כולה. על פי השערת הגאיה, כל כדור הארץ- כל המערכת האקולוגית- הוא סוג של יצור חי שמאוזן באופן פנימי על ידי טורפים, אוכלי צמחים ומערכות שמחזירות את הפחמן הדו חמצני לאטמוספירה. כל הדבר הזה הוא סוג של מערכת אקולוגית מאוזנת שמתפקדת כיצור חי. כל זאת לומר, שלא ניתן להסתפק במבט על הסבל והמוות של בעלי החיים, בצורה שמנותקת מהמערכת האקולוגית עצמה. מוות וטריפה יכולים להיות מאוד מועילים למערכת האקולוגית בשלמותה.

 

עלינו גם לזכור שהתכלית של אלוהים עבור כדור הארץ היא שבני האדם יכירו אותו ושיקיימו מערכת יחסים איתו. ההיסטוריה של כדור הארץ היא סצינה אקולוגית המכינה את הבמה להופעתם של בני האדם כך שיוכלו להגשים את תוכניתו של אלוהים. העבר הזה מאפשר לנו כבני אדם לפתח את הציוויליזציה שלנו, את ההתקדמות שלנו, ואת הפצת הבשורה של אלוהים לאנושות. ללא דלקי המאובנים (פחם, נפט וגז טבעי), לא היינו מצליחים לעשות את כל זה בצורה יעילה.

 

למה שאלוהים לא יברא את כדור הארץ עם כל החומרים הללו בבת אחת ללא שום עבר אמיתי? ובכן, על האתאיסט להוכיח שבצורה הזו (דרך בריאה מיידית של כל המשאבים והתנאים הדרושים לציוויליזציה), אלוהים היה משיג בצורה טובה יותר את רצונו ומגשים בצורה טובה יותר את תכליתותיו. איך האתאיסט יודע שהתוכניות של אלוהים לא מושגות באופן טוב יותר על ידי היסטוריה אקולוגית, כמו ההיסטוריה הנוכחית (במקום בריאה של כל המשאבים בבת אחת או בריאה של כדור הארץ עם מראה של גיל אשלייתי)? איך האתאיסט יודע שבעולם שבו לא היה סבל של בעלי חיים, יותר אנשים היו מגיעים למערכת יחסים עם אלוהים? שהרי ניתן להעלות על הדעת שאם היינו חיים בעולם שהוא כולו גן שעשועים, ללא שום כאב וסבל, אז היינו הופכים לאנשים מפונקים ומקולקלים; כל אחד היה מתמקד בעצמו ושוכח מהצורך באלוהים. ואילו בעולם שבו אנחנו רואים סבל של אחרים (של בעלי חיים או בני אדם), חווים את הסבל הזה בעצמנו, אנו יכולים להבין מהי המהות של חיים ללא אלוהים, והדבר יגרום לנו לחפש אותו ולמצוא אותו כמקור הביטחון והתקווה היחיד שיש במציאות הזו. לאתאיסט יש נטל הוכחה מאוד כבד. הוא חייב להראות שכל האפשרויות הללו אינן מסתדרות עם אלוהים טוב ואוהב. זוהי משימה בלתי אפשרית (משום שאנו מוגבלים בידע ובזמן), לכן הטיעון של צזנה הוא יומרני וחסר ביסוס לוגי. מדובר בטיעון רגשי גרידא.

 

האם אלוהים חכם?

בחלק השני של המאמר, רועי צזנה מנסה להפריך את קיומו של אלוהים חכם דרך האבולוציה. הוא טוען שלא יכול להיות שאלוהים חכם בחר לברוא את היצורים החיים דרך תהליך הדרגתי ובזבזני:


“ובסופו של דבר, לאחר פרק זמן עצום במימדיו שבמהלכו לא התרחש שום דבר בכלל שאלוהים לא היה יכול ליצור בכוחות עצמו ברגע אחד – התעצב כדור-הארץ מתוך התנגשויות אקראיות של מטאוריטים וגרגרי אבק, ונוצר התא החי הראשון בכדור-הארץ….”

 

“מדוע, אם כך, יבחר אדריכל כל-יכול שכזה להמתין כמעט ארבעה-עשר מיליארד שנים בזמן שהעולם מתהווה לאיטו”…

אנו נזכיר שבמאמר זה אנו לא מנסים להפריך את האבולוציה, כלומר אנו מקבלים את ההנחה הבסיסית של הטיעון של צזנה ומקבלים שאלוהים לכאורה בחר לברוא את היקום דרך התהליך ההדרגתי הזה.

ההנחה של צזנה בטיעון שלו שגויה; יעילות של זמן, או של משאבים, הם לא קטגוריות הרלוונטיות ליוצר שהוא לא מוגבל בזמן או במשאבים. אלוהים היה יכול לבחור ליצור את היצורים החיים איך שהוא היה רוצה לבחור; לא עומדות לפניו כמות זמן ושיטות מוגבלות. 

הוא ממשיך וטוען,

“במקום מחשבה ותכנון מראש, אנו מקבלים אל אשר זורק למגרש המשחקים של היקום אטומים, מולקולות וכוחות פיזיקליים, ונותן להם להתגבש בכוחות עצמם ליצורים חיים בסיסיים.”

צזנה מניח ללא שום טיעון או הוכחה שהתהליך האבולוציוני נוגד את המחשבה והתכנון של אלוהים, בהנחה והוא השתמש בתהליך זה לברוא את היצורים החיים.

אך כפי שיקיר שושני (המומחה לפיזיקה גרעינית), כותב בעמוד 127 בספרו- “בקשר לאלוהים”,

“”לדעתי, הניאו דרוויניזם מחזק דווקא את ההשערה בדבר קיומה של ישות תבונית מעבר לאדם.. גם על פי תיאורית האבולוציה קיימים חוקים המגדירים את ההתפתחות וההתאמה ולכן ניתן לשאול: מי תיכנן את החוקים הללו? אילו העולם היה אקראי לחלוטין ללא חוקים, לא היה כלל מובן ליצירת מערכת פיזיקאלית יציבה כל שהיא, תהיה זו אטום או מולקולה, שלא לדבר על חומצות אמינו ותרכובות ביוכימיות המורכבות מהן.. דווקא התורה הניאו-דרוויניסטית הקובעת כי אין תכנון ביצירת בעלי החיים המורכבים, שהרי הם נוצרו על פיה בתהליכים אקראיים – מעבירה את מרכז הכובד של התבונה האצורה בישויות הללו מהן אל החוקים שיצרו אותם”.

 

מבחינה פילוסופית אין הבדל בין יצירה ישירה של מורכבות, ובין יצירת גרעין כפוף לחוקים ומנגנונים היוצרים ממנו מורכבות. לכן, האבולוציה מעבירה את התבונה על החוקים והמנגנונים שבלעדיהם התהליך לא היה מתאפשר.

 

צזנה שואל,

“אם הוא כבר ידע מה תהיה התוצאה, מדוע לא יכול היה לברוא מראש את העולם כפי שהוא היום?” 

אך כפי שראינו קודם, נטל ההוכחה הוא על האתאיסט להראות שאם אלוהים היה בורא את כדור הארץ והיצורים החיים בבת אחת, אז שהתכלית שלו הייתה מתגשמת בצורה טובה יותר, זוהי טענה בעלת נטל הוכחה עצום.

 

סיכום

רועי צזנה לא הצליח להפריך את קיומו של אלוהים דרך האבולוציה. הוא גם לא הצליח להמעיט בטובו או בחכמתו. כל מה שהוא הצליח לעשות הוא ליצור טיעונים הבנויים על הנחות אותן הוא אפילו לא התיימר להוכיח. כל מה שהוא עשה הוא להניח (בלי שום הסבר או פירוט) איך אלוהים, אם הוא היה קיים, היה אמור לברוא את כדור הארץ והיצורים החיים. הטיעונים של צזנה דורשים נטל הוכחה עצום ולמעשה בלתי אפשרי, הם דורשים מצזנה להיות כל יודע ובלתי מוגבל בזמן; הם דורשים ממנו כמעט להיות אלוהים.

 

הערות:

1. לקבלת ביקורת מדעית ופילוסופית על ההסבר האבולוציוני ראו כאן.

2. https://www.reasonablefaith.org/writings/question-answer/animal-suffering/

3. Michael Murray, Nature Red in Tooth and Claw: Theism and the Problem of Animal Suffering (Oxford: Oxford University Press, 2008).

אולי גם יעניין אותך: