האם ייתכנו ניסים?

"כשמישהו אומר 'אני לא מאמין בניסים'. אני אומר 'תסתכל סביבך, אתה חי בתוך אחד'."
(ד"ר פרנק טורק)

שתי ההצהרות הבאות הן תגובות אופייניות לשאלה זו. ההצהרה הראשונה אומרת: "דבר אינו מתרחש בלי סיבה והבלתי סביר לא יקרה לעולם. כתבי הקודש מתארים אירועים שעל פי חוקי הטבע הינם בלתי סבירים. בתולה אינה יולדת, מלאכים אינם מביאים מסרים לבני אדם, ימים אינם נפערים מעצמם, בני אדם אינם מהלכים על המים, מתים אינם קמים לתחייה וכן הלאה".
ההצהרה השנייה אומרת: "בעת שנכתבו כתבי הקודש היו בני האדם תמימים והאמינו לכל מה שסיפרו להם, משום שהם לא מצאו כל סתירה בין סיפורי הניסים לבין מה שהם ידעו על העולם. היום נבחנים סיפורים אלה בדרך אחרת". רבים לועגים לאמונה בניסים. הם משוכנעים שניסים עומדים בניגוד לחוקי הטבע, ולכן לא מתקבל על דעתו של אדם מודרני שהם יכולים להתרחש. אבל כתבי הקודש מתארים ניסים רבים: הבריאה, קריעת ים סוף, המבול ועוד.

ניסים

האמונה בניסים מבוססת על מה שאומרים הכתובים אודות אלוהים: "בראשית ברא אלוהים את השמים ואת הארץ" (בראשית א', ו׳). מי שמאמין שאלוהים באמת ברא את היקום, לא יתקשה להאמין גם בכל מה שנאמר אודות אלוהים בכתבי הקודש. אם אלוהים מסוגל לברוא עולם, הרי שניסים כגון קריעת ים סוף, הוצאת מים מן הסלע והריון של בתולה אינם בלתי אפשריים, משום שאין דבר שהוא בלתי אפשרי לאלוהים: "הייפלא מה' דבר?" (בראשית יח׳, יד׳). שאול השליח שאל את המלך אגריפס: "מדוע תחשבו לדבר לא יאמן שאלוהים מחיה מתים?" (מעשי השליחים כו׳, ח׳).

האם יש אלוהים?

מאחורי השאלה אם ניסים מתרחשים מסתתרת שאלה אחרת: האם יש אלוהים? אם יש, ברור שניסים יתכנו משום שנס הינו פעולה של אלוהים. ובאשר לטענה שניסים סותרים את חוקי הטבע, עלינו לזכור ש"חוקים" אלה אינם קובעים מה יתרחש. מה שנקרא "חוקי הטבע" אינם אלא תהליכים טבעיים שבני אדם הגדירו כ"חוקים".

טעות היא להכחיש שים סוף נקרע ושבני ישראל חצו אותו בחרבה, רק משום שנס כזה לא מתרחש מדי יום. נס הוא מאורע נדיר ויוצא דופן, אשר לא יכול להתרחש במסגרת חוקי הטבע גרידא. במילים אחרות, מדובר במאורע שדורש התערבות על טבעית עבור התרחשותו. יש אשר טוענים כי נס הוא מאורע שמפר את חוקי הטבע. אך מדובר בהנחה שגויה. חוקי הטבע מתארים את אשר מתרחש בדרך כלל, ללא שום התערבות חיצונית (על טבעית). לכן, אין זה נכון לגרוס כי ניסים מפרים את חוקי הטבע; חוקי הטבע לא מתארים מה היה קורה אילו אלוהים היה מקים פתאום מישהו מן המתים. אלא שהם רק מתארים את הסיבתיות בתוך המרחב-זמן שלנו, ללא לקיחה בחשבון גורם (מחוץ למרחב-זמן) שפועל או מתערב במתרחש. לדוגמה, חוקי הטבע מנבאים כי חפץ מסוים ייפול על הרצפה, כל עוד אף אחד לא מחזיק אותו. האדם שמחזיק את החפץ לא מבטל את כוח הכבידה. באותה המידה, חוקי הטבע, מנבאים מה יקרה, כל עוד אף אחד לא מתערב מבחוץ. לכן, כאשר מדברים על מאורע שמייצג נס, אנו לא מדברים על הפרת חוקי הטבע, אלא שאנו מדברים על מאורע שעליו חוקי הטבע לא תקפים. יש לציין כי חוקי הטבע רק מתארים את מה שמתרחש תחת הנסיבות הטבעיות במציאות שלנו; הם לא מכתיבים את מה שמתרחש או מה שיכול להתרחש.

חוסר הסבר

לעתים עלינו להודות שאירוע כלשהו התרחש, גם אם אין לנו כל הסבר כיצד. העדויות ההיסטוריות לכך שהניסים שמתוארים בתנ"ך אכן התרחשו הן מוצקות ממש כמו העדויות להתרחשותם של אירועים אחרים. העובדה שניסים אינם מתרחשים מדי יום אינה מוכיחה שאין ניסים כלל. על סמך כל הראיות ישנה סיבה טובה להאמין שניסים אכן יכולים להתרחש ושהם אכן כן מתרחשים.

רבים טוענים שאנשים שחיו בתקופות שמתוארות בכתבי הקודש היו חסרי השכלה, ומשום כך האמינו באמונות תפלות. הם הותעו בנקל, דבר שגרם להם לחשוב שהאירועים המתוארים בכתבי הקודש היו ניסים. "היום", אומרים אלה, "אנחנו חיים בעידן המדע. התבגרנו והשתחררנו מאמונות תפלות, וכעת אנו מבינים שניסים הם אגדות ובשום פנים לא תופעות על-טבעיות". בדיקה של הניסים המתוארים בכתבי הקודש תוכיח שאינם פרי אמונה תפלה או תעתועיו של קוסם פיקח. האנשים שהיו עדים לניסים הופתעו ונבהלו, ממש כפי שהיינו אנו מגיבים לו נכחנו שם בעצמנו.

התנ"ך

האנשים שחיו בתקופת התנ"ך ידעו שים אינו נקרע, ואחר כך חוזר ונסגר מעצמו (שמות יד', כא׳-כג׳), שזרימת מים בנהר אינה נעצרת או נסוגה מאליה (יהושע ג', י׳-יז׳), שהשמש איננה נעה לאחור (מלכים ב' כ', י׳-יא׳) ושאדם רגיל אינו יכול להלך על מים (מתי יד׳, כו׳).

תֹומא נמנה עם תלמידי ישוע, ובכל זאת הוא לא האמין שישוע קם מן המתים: "אם לא אראה את סימן המסמרים בידיו ולא אשים את אצבעי במקום שהיו המסמרים ואת ידיי בצדו, לא אאמין" (יוחנן כ', כה׳). תומא סירב להאמין לדברי חבריו, שטענו שישוע קם מן המתים. הוא האמין בזה רק לאחר שפגש את ישוע שקם לתחייה (יוחנן כ', כה׳-כז׳). האמונה בניסים איננה גורמת לנו, או לאלה שחיו לפני אלפי שנים, להאמין לסיפורים מגוחכים.

בני האדם שחיו בתקופה ההיא היו ספקנים ממש כמונו. העובדות הבלתי ניתנות לערעור הן שגרמו להם להאמין. כשהתרחש נס, השתנו סדרי עולם. רק הספקנות של האדם המודרני גורמת לו להתכחש לאפשרות שניסים התרחשו.

מיתולוגיה יוונית?

יש שמשווים את תיאורי הניסים בכתבי הקודש לתיאורי המיתולוגיה היוונית למשל. במקום לחקור את מקור הנס המתואר, הם רואים בתיאורי הניסים אגדות עם או העתקות מדתות פגאניות אחרות ותו לא. במיתולוגיה היוונית והרומית ישנם סיפורים מתקופת בית שני. לניסים שמתוארים בכתבי הקודש יש תמיד משמעות ומסר. אסור להתייחס לכל תיאור כאל תאור שקרי רק משום שבכתובים של דתות אחרות קיימים תיאורים כוזבים או אפילו דומים.

ניסים אכן מתוארים בכתבי הקודש, וגם במיתולוגיה היוונית, כמעשים של כוחות על-טבעיים, אבל בכתבי הקודש יש עוד שתי מלים שמתארות את המילה ״נס״, והן מצביעות על ההבדל בין הניסים המתוארים בכתובים לבין אלה שמתוארים בכל מקום אחר. המלים הן "אותות" ו"מופתים". מלים אלו מלמדות שניסים לא התרחשו במטרה להאדיר את מבַצעיהם, אלא לשם מטרה אחרת. הם היוו ביטוי לאהבתו של אלוהים ולחסדו, ושימשו אות לרואיהם. אלוהים סיפק לעם ישראל מזון במדבר, ומשה חולל ניסים כאות לכך שאלוהים בחר בו להנהיג את העם. מתיאורי הניסים בכתבי הקודש ברור שגם המתנגדים לאלוהים מעולם לא טענו שהניסים עצמם לא התרחשו.

ישוע מעולם לא נשאל אם ביכולתו לחולל נס, אלא כיצד חולל אותו ומהו מקור סמכותו. מתנגדיו לא יכלו להכחיש שהוא חולל ניסים, שכן מאות אנשים היו עדים לניסים שחולל. עצם התרחשות הניסים מעולם לא הוטלה בספק.

חג שבועות

בחג השבועות, פחות משבועיים לאחר שישוע נצלב והוקם מהמתים, דיבר שמעון לפני קהל גדול ואמר: "ישוע מנצרת, איש שנתאשר לכם מטעם אלוהים בגבורות ובניסים ובאותות אשר האלוהים עשה על ידיו בתוככם, כפי שאתם בעצמכם יודעים…" (מעשי השליחים ב', כב׳). שמעון יצא בדבריו מתוך הנחה שהקהל ידע על הניסים שחולל ישוע. אילולא חשבו שהוא מדבר אמת, ודאי היו משתיקים אותו מיד.

במיתולוגיות השונות אין כל עדי ראייה להתרחשויות שמתוארות, כפי שיש לניסים שמתוארים בכתבי הקודש. מכאן שתיאורי הניסים בכתובים אמינים בהרבה מתיאורי הניסים והנפלאות שמופיעים במקורות אחרים.

מדוע רבים מתכחשים לאפשרות שניסים יתרחשו? ראשית, משום שההתכחשות לניסים תואמת את השקפת העולם שלהם. הם מעולם לא ראו נס, ולכן הסיקו שנס הינו דבר בלתי אפשרי. במקום לחקור את הראיות לכך שניסים אכן התרחשו, אנשים מעדיפים לדחות את תיאורי הניסים ומגדירים אותם כבלתי אפשריים. זו איננה הדרך הנכונה להתמודד עם נושא כלשהו. רק מי שמכיר את כל ההיסטוריה ואת ההווה בשלמותו מסוגל לחזות גם את העתיד ולומר שניסים לא יתכנו. אחרת מניין לו שמה שטרם קרה לא יקרה גם בעתיד?

אנשים דוחים מראש כל דבר שאינו תואם את השקפת עולמם.

השקפת עולם

הנוסעים שהגיעו לראשונה לאוסטרליה גילו בעל חיים שלא ניתן לשייכו לאף מין מוכר. בעל החיים היה דו-חי, יונק ודוגר, בעל זנב רחב ושטוח, גפיים כשל צפרדע וחרטום שדומה למקור של ברווז. הם כינו את בעל החי הזה פלטיפוס. כששבו לארץ מוצאם דיווחו על מה שראו, והיו שהאשימו אותם בתרמית, משום ש"לא יתכן בעל חיים כזה". ממצאי החוקרים לא התקבלו על אף שהם ראו את בעל החיים הזה במו עיניהם. שומעיהם פשוט לא היו מוכנים לשנות את השקפת עולמם.

כשחזרו אותם אנשים מאוסטרליה בפעם השנייה, הם הביאו עמם עור של פלטיפוס, אבל גם הפעם הואשמו בתרמית. נראה שאנשים אימצו את אמרתו של בנימין ד'ישראלי: "אני מאמין רק במה שאני מבין". אבל גם היה מי שאמר: "מי שמאמין רק במה שהוא מבין, כנראה שיש לו ראש גדול או אמונה קטנה".

רבים מסיקים מסקנות לפני שבדקו את הראיות. גישה כזו מנוגדת לגישה המדעית שבני זמננו מתהדרים בה, והיא גם מסכנת את חסידיה. אם יש אלוהים, ואם הוא אכן בחר לגלות את עצמו דרך ניסים, התכחשות להם תמנע מן האדם לגלות את אלוהים.

כשאדם דוחה את האפשרות שאלוהים מתערב בהיסטוריה, הוא בעצם סותם את הגולל על יכולתו להבין את משמעות החיים. לכן חשוב לבחון את האפשרות שניסים אכן מתרחשים.

"למה פעם היו הרבה ניסים וכיום רק מעט אם בכלל?"

השאלה הזאת מתבססת על הנחות יסוד כגון לדוגמא שאלוהים אמור לעשות ניסים גם לאחר סגירת הקאנון המקראי – הרי אחת הסיבות המרכזיות לניסים זה להעיד על עושיהם ועל מי שמאחוריהם – במסגרת ההתגלות הספציפית של אלוהים לעולם (כתבי הקודש).

שנית, מה לגבי ניסים "קטנים" (כגון אדם שבין רגע נרפא ממחלה חשוכת מרפא? או עיוור שלפתע רואה? או נכה שמתחיל ללכת?) שכן קוראים כיום?

שלישית, במדינות "עולם שלישי", נמצא הרבה יותר התרחשויות על טבעיות – גם של השטן (ניתן לציין את ההסבר של הפילוסוף הבריטי ק.ס.לואיס שכתב שאחת מהטקטיקות של השטן לעולם המערבי-מודרני זה להפוך אותו לכמה שיותר מטיריאליסטי – חוסר אמונה בכך שקיים משהו מעבר לחומר).

רביעי, יש לזכור כי 99% מהאנשים שחיו בתקופת התנ"ך לא ראו אף לא נס בחייהם. ולפיכך התלונה על מחסור בניסים קיימת גם בתנ"ך עצמו (תהילים מ"ד).

מבחינתנו, הנס החשוב ביותר (מלבד עצם הקיום\הבריאה) זה הנס של תחייתו מן המתים של המשיח ישוע.