תן לרגש להוביל אותך, או שלא?

בספרו Renovation of the Heart ("חידוש הלב") ציין דאלאס וילארד ש"רגשות הם משרתים מצוינים, אבל אדונים נוראיים". בחברה שבה אנחנו חיים אנחנו שומעים קלישאות רבות על הרגשות שלנו, ועל כך שהם צריכים לנהל את חיינו. אם אנחנו מתמרמרים זה כנגד זה, עלינו לאפשר למרירות לצרוב. אם אנחנו מרגישים לא חשובים, עלינו לברוח למוזיקה או לחומרים שמנחמים אותנו. הרגשות אומרים לנו לאן ללכת, מה לומר ומה לעשות.

התמכרויות רבות הן עניין רגשי יותר מאשר כימי: קניות מתוך כפייה, פורנוגרפיה, משקאות חריפים, סיגריות, הימורים, רכילות, אנוכיות, הצורך שמישהו יזדקק לנו, עושר, משחקי וידאו, התנהגות שתלטנית ותחליפים רבים אחרים שנובעים בעצם מרגשות של פחד וחוסר ערך עצמי. לעומת זאת, התחליפים האלה מעצם טבעם אינם מסוגלים לספק דבר. הם הופכים להרגלים שאנחנו נאחזים בהם מפני שהם עוזרים לנו לרצות את העריץ שיושב על כס השלטון בחיינו – את הרגשות. אבל לא מדובר רק ברגשות של יחידים. גם רגשות החברה שלנו הם אדונים. מה בנוגע לגזענות, למשל? כשרגשות הופכים לאדונים, המהלומה מכה בבני אדם מכל הגזעים.

לאחרונה שוחחתי עם מישהי על רגשות חברתיים. היא שאלה: "למה איננו יכולים להסביר את הצדק כמושג שהחברה יצרה?”. שאלתי אותה אם היא חושבת שגזענות היא דבר פסול. "כן", היא ענתה. שאלתי אותה אם לדעתה החברה ראתה פסול בגזענות לפני מאה שנה. "לא", ענתה. שאלתי אותה אם מרטין לותר קינג היה אדם טוב. "כן", אמרה. שאלתי אותה אם מרטין לותר קינג למד מהחברה שלו שגזענות היא דבר פסול. "לא", אמרה. ואז, בהבעה של תגלית, אמרה: "אהה, אני מבינה! נראה לי שאנשים כן יודעים עמוק בלבם מהו צדק, גם אם הם מתעלמים ממנו".

רגשות הם אדונים נוראיים, אבל יכולים להיות משרתים מצוינים. מתוך קנאה ביקש המלך שאול לרדוף את דוד הצעיר ולהרוג אותו. בעודו מתחבא במערה, זעק דוד לאלוהים שיושיע אותו מאכזריות ואי צדק. בתזמון האירוני של אלוהים, נכנס שאול לרגע אל תוך המערה. דוד התכווץ בין הצללים בירכתי המערה וזכר את תפילותיו. מה הרגיש דוד? בודד, חסר חשיבות, דחוי? האם פחד? כל הרגשות שלו היו אמתיים ומוצדקים, אבל דוד אפשר להם לשרת אותו, והם גרמו לו לפנות לאלוהים.

דוד נהג ברחמים דווקא בשעה שהרגשות שלו רצו להוביל אותו לנקמה: "לא אשלח ידי באדוני, כי משיח ה', הוא".  דוד פיתח הרגל ודרש את פני אלוהים, הוא דאג למלכות אלוהים יותר מאשר למלכותו. הוא הורה לרגשות הבדידות, הפחד והדחייה שלו להדריך אותו למקום הנכון. אילו שלטו בו רגשותיו, חייו של דוד היו נראים אחרת, היו מעוררי רחמים. אבל דוד הפך את רגשותיו למשרתיו והגיב נכון.

האם הרגשות שלך היו אדונים על מעשיך היום? האם אתה מאפשר לרגשותיך להכתיב לך הרגלים גרועים בחיי היומיום שלך? בחן אותם בקפידה. מדוע הם שם? מה משמעותם?

אני רוצה לעודד אותך להורות לרגשותיך להדריך אותך היום לאלוהים. היה נחוש לפתח חכמה שתוביל אותך לדרוש את פני אלוהים באופן קבוע ולבחור את הטוב. כך נוכל לומר יחד עם דוד המלך: "דרשתי את ה' וענני, ומכל מגורותיי הצילני… קרוב ה' לנשברי לב, ואת דכאי רוח יושיע".