הנבואה על מותו של המשיח – תהילים ט"ז

"א מִכְתָּם לְדָוִד שָׁמְרֵנִי אֵל כִּי-חָסִיתִי בָךְ׃ ב אָמַרְתְּ לַיהוָה אֲדֹנָי אָתָּה טוֹבָתִי בַּל-עָלֶיךָ׃ ג לִקְדוֹשִׁים אֲשֶׁר-בָּאָרֶץ הֵמָּה וְאַדִּירֵי כָּל-חֶפְצִי-בָם׃ ד יִרְבּוּ עַצְּבוֹתָם אַחֵר מָהָרוּ בַּל-אַסִּיךְ נִסְכֵּיהֶם מִדָּם וּבַל-אֶשָּׂא אֶת-שְׁמוֹתָם עַל-שְׂפָתָי׃ ה יְהוָה מְנָת-חֶלְקִי וְכוֹסִי אַתָּה תּוֹמִיךְ גּוֹרָלִי׃ ו חֲבָלִים נָפְלוּ-לִי בַּנְּעִמִים אַף-נַחֲלָת שָׁפְרָה עָלָי׃ ז אֲבָרֵךְ אֶת-יְהוָה אֲשֶׁר יְעָצָנִי אַף-לֵילוֹת יִסְּרוּנִי כִלְיוֹתָי׃ ח שִׁוִּיתִי יְהוָה לְנֶגְדִּי תָמִיד כִּי מִימִינִי בַּל-אֶמּוֹט׃ ט לָכֵן שָׂמַח לִבִּי וַיָּגֶל כְּבוֹדִי אף-בְּשָׂרִי יִשְׁכֹּן לָבֶטַח׃ י כִּי לֹא-תַעֲזֹב נַפְשִׁי לִשְׁאוֹל לֹא-תִתֵּן חֲסִידְךָ לִרְאוֹת שָׁחַת׃ יא תּוֹדִיעֵנִי אֹרַח חַיִּים שֹׂבַע שְׂמָחוֹת אֶת-פָּנֶיךָ נְעִמוֹת בִּימִינְךָ נֶצַח׃" (תהילים ט"ז)

תהילים ט"ז 2-1 מדגישים שהמשיח חוסה באלוהים, ופס' 3 מדגיש שהוא שמח בקדושים, יראי האל השומרים את דרכו (השארית המאמינה, ראה זכריה י"א 11). בפס' 9-4 המשורר אומר שהמשיח ישים את מלוא מבטחו באלוהים האב, אפילו עד כדי מוות (פס' 11-10). גם במוות, המשיח בוטח באלוהים. על פי מזמור זה אלוהים אמנם מניח למשיח למות, אבל "לֹא־תַעֲזֹב נַפְשִׁי לִשְׁאוֹל לֹא־תִתֵּן חֲסִידְךָ לִרְאוֹת שָׁחַת". המשיח יוקם לתחייה.

לסיכום, על פי תהילים ט"ז, המשיח ייהנה ממערכת יחסים ייחודית עם אלוהים האב, היבט זה בחיי המשיח מודגש במיוחד בבשורת יוחנן.
המשיח ימות.
המשיח יקום לתחייה.