המשיח בנבואות התנ”ך: משיח אחד – שתי ביאות

הפרשנות היהודית המסורתית אינה מקבלת את האפשרות שהמשיח יבוא פעמיים. כפי שנראה בהמשך, היא מצפה לשני משיחים שכל אחד מהם יבוא פעם אחת. מחקר זה מוגש מזווית ראייה יהודית משיחית (המקבלת את משיחיותו של ישוע מנצרת), ובו נראה שנבואות התנ”ך התגשמו בחייו של ישוע, ושהן אינן יכולות להתגשם בכל דרך אחרת. תחילה נקדים ונסקור את מה שכתוב בברית החדשה בנוגע לאופן התייחסותם של ישוע ותלמידיו לנושא זה.

ציטוט נבואות מהתנ”ך בברית החדשה

מהבשורות עולה בבירור שמותו של ישוע הפתיע את השליחים. מבוכתם נבעה בעיקר מכך שלא הבינו את תוכניתו של המשיח במלואה. הם ציפו שישוע יביס את אויביהם ויכונן את מלכותו עלי אדמות. הם היו בקיאים מאוד בנבואות שנגעו להיבט הזה של התוכנית המשיחית אך לא הבינו שהמשיח צריך לבוא פעמיים: קודם כדי לסבול, ואחר כך לחזור כמנצח. מטרת ביאתו הראשונה שונה ממטרת בואו בשנית. על מנת להבהיר את מטרת ביאתו הראשונה ולהביא לכך אסמכתאות, ישוע לא ביקש מתלמידיו שרק יאמינו אלא הִפנה אותם למקור הסמכותי, לכתבי הקודש העבריים – שבימינו נקראים התנ”ך. דוגמה לכך אפשר למצוא בלוקס כ”ד 27-25 , 48-44 :
25 וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם: הוֹי חַסְרֵי דַעַת וְכִבְדֵי לֵב מֵהַאֲמִין בְּכֹל אֲשֶׁר־דִּבְּרוּ הַנְּבִיאִים: 26 הֲלֹא עַל־הַמָּשִׁיחַ הָיָה לִסְבֹּל אֶת־כָּל־זֹאת וְלָבוֹא אֶל־כְּבוֹדוֹ? 27 וַיָּחֶל מִמֹּשֶה וּמִכָּל־הַנְּבִיאִים וַיְבַאֵר לָהֶם אֶת־כָּל־הַכְּתוּבִים הַנֶּאֱמָרִים עָלָיו…. 44 וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם: אֵלֶּה הֵם הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי אֲלֵיכֶם בְּעוֹד הֱיוֹתִי עִמָּכֶם, כִּי הִמָּלֵא יִמָּלֵא כָּל־הַכָּתוּב עָלַי בְּתוֹרַת מֹשֶה וּבַנְּבִיאִים וּבַתְּהִלִּים. 45 אָז פָּתַח אֶת־לְבָבָם לְהָבִין אֶת־הַכְּתוּבִים, 46 וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם: כֵּן כָּתוּב וְכֵן נִגְזרָ, אֲשֶׁר 11 יְעֻנֶּה הַמָּשִׁיחַ וְיָקוּם מִן־הַמֵּתִים בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי, 47 וַאֲשֶׁר תִּקָּרֵא בִשְׁמוֹ תְּשׁוּבָה וּסְלִיחַת הַחֲטָאִים בְּכָל־הַגּוֹיִם, הָחֵל מִירוּשָׁלָיִם. 48 וְאַתֶּם עֵדִים בָּזֹאת.

קטע זה מתאר את ישוע, הנמצא בדרך לעמאוס, באחת ההתגלויות
שלו לפני תלמידיו לאחר שקם לתחייה. הוא גער בתלמידיו על שאינם יודעים את כל דברי הנביאים – כולל הנבואות על סבלו ועל מותו. הם לא התקשו להאמין בנבואות שהציגו את המשיח כמלך שישיב לעם ישראל את תהילתו. אבל היה להם קשה מאוד לקבל את הנבואות שדיברו על סבלו ומותו. הבלבול הגדול של התלמידים אחרי שישוע נעצר והוצא להורג מצביע על כך שהם למעשה היו חסרי אמונה. כתוב שישוע התחיל בתורת משה, המשיך אל הנביאים ועבר על כל יתר הדברים המכוונים אל המשיח בתהילים (בחטיבת הכתובים). כך הוא היה מסוגל להוכיח שמותו ותחייתו תואמים לחלוטין את הכתוב ושהם חיוניים להשלמת מה שבא להשיג בחייו עלי אדמות ובמותו. למעשה, הוא הוכיח להם את משיחיותו.
חכמי היהדות ופרשניה מאז ימי קדם ועד ימינו חילקו את המקרא לשלושה חלקים: תורה, נביאים וכתובים. בקטע המצוטט לעיל אפשר לראות (במיוחד בפס’ 44) שישוע עושה את אותו הדבר. לפעמים היה נהוג לכנות את החלק השלישי, הכתובים, בשם “התהילים” שהוא הספר הראשון בחטיבה זו. ישוע סקר את כל התנ”ך בשיטתיות והבהיר לתלמידיו את כל הדברים המכוונים אליו. המילה “כל” כוללת את הנבואות בנוגע לביאתו השנייה )שעדיין לא התגשמו(, וכן את הנבואות שעוסקות בביאתו הראשונה (שהתגשמו בזמן שישוע דיבר אליהם). ישוע צירף נבואות משלושת חלקי התנ”ך ובעזרתן הוכיח להם שמן ההכרח שהוא ייהרג, ייקבר ויקום מן המתים ביום השלישי. תלמידיו של ישוע למדו את הלקח היטב. לאחר עלייתו של ישוע למרום, התלמידים הוכיחו ואישרו שוב ושוב את משיחיותו של ישוע, הן בפני גויים והן בפני יהודים, על סמך כתבי הקודש העבריים (התנ”ך)
בלבד. הדוגמה הראשונה לכך נמצאת במעשי השליחים ח’ 39-26 :
26 וַיְדַבֵּר מַלְאַךְ־יהוה אֶל־פִילִפּוֹס לֵאמֹר: קוּם לֵךְ הַנֶּגְבָּה עַל־הַדֶּרֶךְ הַיֹּרֶדֶת מִירוּשָׁלַיִם עַזּתָָה; וְהִיא חֲרֵבָה. 27 וַיָּקָם וַיֵּלַךְ. וְהִנֵּה אִישׁ כּוּשִׁי וְהוּא סָרִיס וְשַׁלִּיט לְקַנְדַּק מַלְכַּת־כּוּשׁ וּמְמֻנֶּה עַל־כָּל־גְּנָזיֶהָ, אֲשֶׁר עָלָה אֶל־יְרוּשָׁלַיִם לְהִשְׁתַּחֲוֹת, 28 וַיְהִי בְשׁוּבוֹ וְהוּא יֹשֵב עַל־מֶרְכַּבְתּוֹ וְקֹרֵא בְּסֵפֶר יְשַׁעְיָה הַנָּבִיא. 29 וַיֹּאמֶר הָרוּחַ אֶל־פִילִפּוֹס: גְּשָׁה וְהִלָּוֵה עַל־הַמֶּרְכָּבָה הַזֹּאת. 30 וַיָּרָץ 12 פִילִפּוֹס אֵלֶיהָ וַיִּשְׁמַע אֹתוֹ קֹרֵא בְּסֵפֶר יְשַׁעְיָה הַנָּבִיא, וַיֹּאמֶר: הֲגַם תָּבִין אֶת־אֲשֶׁר אַתָּה קוֹרֵא? 31 וַיֹּאמֶר: וְאֵיכָכָה אוּכַל אִם־אֵין אִישׁ אֲשֶׁר יוֹרֵנִי? וַיְבַקֵּשׁ מֵאֵת פִילִפּוֹס לַעֲלוֹת וְלָשֶׁבֶת אֶצְלוֹ. 32 וְעִניְַן הַכָּתוּב אֲשֶׁר קָרָא זהֶ הוּא: כַּשֶּׂה לַטֶּבַח יוּבָל וּכְרָחֵל לִפְניֵ גוֹזזְיֶהָ נֶאֱלָמָה, וְלֹא־יִפְתַּח פִּיו. 33 בְּעֹצֶר מִשְׁפָּטוֹ לֻקָּח וְאֶת־דּוֹרוֹ מִי יְשׂוֹחֵחַ, כִּי נִגְזרְוּ מֵאֶרֶץ חַיָּיו. 34 וַיַּעַן הַסָּרִיס וַיֹּאמֶר אֶל־פִילִפּוֹס: אֶשְׁאֲלָה מִמְּךָ, עַל־מִי הַנָּבִיא מְדַבֵּר אֶת־זֹאת? עַל־נַפְשׁוֹ, אוֹ עַל־אִישׁ אַחֵר? 35 וַיִּפְתַּח פִילִפּוֹס אֶת־פִּיו וַיָּחֶל מִן־הַכָּתוּב הַזּהֶ וַיְבַשֵּׂר אוֹתוֹ אֶת־יֵשׁוּעַ. 36 וַיְהִי בְּעָבְרָם בַּדֶּרֶךְ, וַיָּבֹאוּ אֶל־מְקוֹם מָיִם, וַיֹּאמֶר הַסָּרִיס: הִנֵּה־מַיִם; מַה־יִּמְנָעֵניִ מֵהִטָּבֵל? 37 וַיֹּאמֶר פִילִפּוֹס, אִם־מַאֲמִין אַתָּה בְּכָל־לְבָבְךָ, מֻתָּר־לָךְ. וַיַּעַן וַיֹּאמֶר, אֲניִ מַאֲמִין כִּי יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ בֶּן־הָאֱלֹהִים הוּא. 38 וַיְצַו לְהַעֲמִיד אֶת־הַמֶּרְכָּבָה, וַיֵּרְדוּ שְׁניֵהֶם אֶל־תּוֹךְ הַמַּיִם, פִילִפּוֹס וְהַסָּרִיס, וַיַּטְבֵּל אוֹתוֹ. 39 וַיְהִי כִּי עָלוּ מִן־הַמַּיִם, וַיִּשָּׂא רוּחַ יהוה אֶת־פִילִפּוֹס וְלֹא יָסַף הַסָּרִיס לִרְאוֹתוֹ, כִּי־הָלַךְ לְדַרְכּוֹ שָׂמֵחַ.

זהו הסיפור הידוע על הסריס האתיופי שקרא את הנבואה בישעיהו נ”ג. אלוהים שלח אליו את פיליפוס כדי שיסביר לו את פשר הנבואה. בפס’ 35 כתוב ש”בהתחילו מן הכתוב הזה (פיליפוס) בישר לו את ישוע”. בהתחילו בישעיהו נ”ג, פיליפוס היה מסוגל להסביר ולהוכיח שישוע הוא המשיח. ההתאמה בין פרטי סבלו ומותו של ישוע לבין האופן שבו ישעיהו תיאר בפרק זה את הדמות המשיחית (עבד ה’ הסובל) עשתה על הסריס האתיופי רושם עז עד כדי כך שהוא השתכנע והאמין מייד. דוגמה נוספת נמצאת במעשי השליחים י”ז 4-1 :
1 וַיְהִי אַחֲרֵי עָבְרָם בְּאַמְפִפּוֹלִיס וּבְאַפֹּלוֹניְָא וַיָּבֹאוּ אֶל־תַּסְלוֹניִקִי, אֲשֶׁר־שָׁם בֵּית כְּנֵסֶת הַיְּהוּדִים. 2 וּפּוֹלוֹס נִכְנַס אֲלֵיהֶם כְּמִשְׁפָּטוֹ וְשָׁלֹש שַׁבָּתוֹת דִּבֶּר עִמָּהֶם בְּדִבְרֵי הַכְּתוּבִים, 3 פָּתוֹחַ וְהוֹכֵחַ לָהֶם כִּי־צָרִיךְ הָיָה אֲשֶׁר יְעֻנֶּה
הַמָּשִׁיחַ וְיָקוּם מִן־הַמֵּתִים; וְכִי־זהֶ הוּא הַמָּשִׁיחַ, יֵשׁוּעַ, אֲשֶׁר אֲניִ מַגּיִד לָכֶם. 4 וַיַּאֲמִינוּ מִקְצָתָם וַיִּסָּפְחוּ עַל־פּוֹלוֹס וְסִילָא, וְגַם־יִרְאֵי אֱלֹהִים מִן־הַיְּוָניִם לָרֹב וְגַם־נָשִׁים חֲשׁוּבוֹת מִסְפָּר לֹא־מְעָט.
כאן אפשר לראות שהמהלך ששאול השליח נקט בבית הכנסת היה לדרוש מתוך הכתובים, כלומר, מתוך התנ”ך, ולהרחיב את הדיבור במיוחד  על נבואות משיחיות מסוימות. אחרי שתיאר את המשיח כפי שהוא אמור להיות לפי המפורט בכתבי הקודש, הוא היה מסוגל להוכיח שישוע מתאים להפליא לדמות משיחית זו המתוארת בתנ”ך.

דוגמה שלישית נמצאת במעשי השליחים י”ח 28-27 : 27 וַיִּחְפֹּץ לָלֶכֶת לַאֲכַיָּא, וַיִּכְתְּבוּ הָאַחִים אֶל־הַתַּלְמִידִים וַיְעוֹרֲרוּ אֹתָם לְקַבְּלוֹ. וַיָּבֹא שָׁמָּה וַיַּעֲזֹר הַרְבֵּה אֶת־הַמַּאֲמִינִים עַל־יְדֵי הֶחָסֶד, 28 כִּי־בְחָזקְָה הִתְוַכַּח עִם־הַיְּהוּדִים לִפְניֵ כָּל־הָעָם וַיַּרְאֵם מִן־הַמִּקְרָאוֹת כִּי יֵשׁוּעַ הוּא הַמָּשִׁיחַ. גם כאן אפשר לראות שהשיטה שבה אפולוס התדיין עם מנהיגי היהודים הייתה לפנות לתנ”ך ולהוכיח לפיו שישוע מילא אחר מה שנדרש מהמשיח בהתאם לנבואות.
דוגמה אחרונה לעיקרון זה ניתן למצוא במעשי השליחים כ”ח 23 : 23 וַיָּשִׂימוּ לוֹ יוֹם מוּעָד, וַיָּבֹאוּ אֵלָיו רַבִּים אֶל־מְלוֹנוֹ. וַיָּעַד בָּהֶם וַיְבָאֵר אֶת־מַלְכוּת אֱלֹהִים, וַיּוֹכַח לָהֶם עִנְיְנֵי יֵשׁוּעַ מִתּוֹרַת מֹשֶה וּמִן־הַנְּבִיאִים מִבֹּקֶר עַד־עָרֶב.

גם במהלך הדיונים האלה של שאול עם ראשי היהודים ברומא, הראיות שהוא מסתמך עליהן אינן לקוחות ממתי, ממרקוס, מלוקס או מיוחנן, אלא מהכתובים העבריים, כלומר מהתנ”ך. למעשה, אין כל אזכור של הבשורות מכיוון שהן לא נכתבו עדיין. במקרה מסוים זה, שאול מבסס את טיעוניו על התורה ועל הנביאים בלבד. הוא אינו מתייחס לחטיבת הכתובים, כנראה בגלל תפיסת היהדות הגורסת שהתנ”ך אמנם נכתב במלואו בהשראת אלוהים, אבל שקיימות בו שלוש רמות של השראה. על התורה נאמר שהיא הסמכותית ביותר מכיוון שהיא כוללת את המילים שאלוהים עצמו דיבר והכתיב ישירות לסופר אנושי. לספרי הנביאים מיוחסת מידת השראה שמימית וסמכות פחותה, מכיוון שהם מציגים מסרים מאלוהים שהוכרזו בפי בני אדם. חטיבת הכתובים נחשבה לבעלת הסמכות הפחותה ביותר, מכיוון שכלולים בה דבריהם של בני אדם שחשיבתם כוונה על ידי אלוהים. היהדות מייחסת חשיבות רבה לתורה ולנביאים, ופחותה – לחטיבת הכתובים. לכן, שאול השליח מגביל את עצמו לשימוש בדברי אלוהים שבתורה ובנביאים. ישוע השתמש בכל שלושת חלקי התנ”ך מכיוון שמבחינתו ומבחינת תלמידיו, לכל כתבי המקרא היה תוקף שווה. הנבואות המשיחיות בתנ”ך למרבה הצער, מעטים בלבד בימינו מסוגלים לעשות את מה שעשו השליחים ולהסביר את עצת האלוהים המלאה לגבי המשיח על סמך
התנ”ך בלבד. חשוב מאוד שנוכל לעשות זאת, מסיבות שונות, אבל זה ממש חיוני להסברת הבשורה המשיחית לבני העם היהודי. חשוב לתאר ולאפיין את המשיח על פי תיאורו בנבואות התנ”ך, לפני שעוברים לברית
החדשה ומראים שישוע מגשים את כל פרטיו ודרישותיו של תיאור זה.

הנבואות המשיחיות מתחלקות לארבעה סוגים

כשניגשים לנבואות אודות המשיח, חשוב להבין שקיימים ארבעה סוגים של נבואות משיחיות, וחשוב ביותר להבחין ביניהם. ארבע הקטגוריות הן:
1 . ביאת המשיח הראשונה בלבד (לדוגמה, מיכה ה’ 1).
2 . ביאת המשיח השנייה בלבד (לדוגמה, ישעיהו ס”ג 6-1).
3 . ביאת המשיח הראשונה והשנייה (לדוגמה, זכריה ט’ 10-9).
4 . משימת הגאולה מראשיתה ועד סופה (לדוגמה, תהילים ק”י).
חלק מהנבואות הן פשוטות וברורות מאוד ועוסקות באופן בלעדי
בביאת המשיח הראשונה (קטגוריה א’) או בביאתו השנייה (קטגוריה ב’).
לצדן יש גם נבואות מורכבות יותר. קבוצת הנבואות השלישית כוללת פסוקים שמשלבים את ביאת המשיח הראשונה והשנייה יחד באופן כזה שפרק הזמן שמשתרע ביניהן אינו קיים לכאורה, או שהוא נסתר. יש צורך ללמוד קטעים מקבילים אחרים כדי להבחין בין שתי הביאות. דוגמה לכך נמצא בזכריה ט’ 10-9 : פס’ 9 מתייחס לביאת המשיח הראשונה ופס’ 10 – לשנייה. מפסוקים אלה בלבד אי אפשר להבחין בין השתיים, אבל קטעים אחרים בתנ”ך מבהירים זאת, כפי שנראה בהמשך. לקבוצה הרביעית שייכים קטעים שעוסקים בתוכנית המשיחית השלמה והם כוללים ארבעה מרכיבים: ביאת המשיח הראשונה, פרק זמן, ביאת המשיח השנייה וימות המשיח.
במחקר זה נעסוק בקטגוריה הראשונה בשלמותה. הקטגוריה השנייה היא נושא נרחב בפני עצמו (ולכן, המחבר עוסק בו באופן מקיף בספרו The Footsteps Of The Messiah: A Study of the Sequence of
Prophetic Events). בקטגוריות השלישית והרביעית של הנבואות נעסוק רק במידה שהן נוגעות לביאתו הראשונה של המשיח.

חשיבות

למחקר מסוג זה יש שלושה יתרונות עיקריים:
מונע פשטנות יתר פעמים רבות קיימת נטייה לפשטנות יתר בהבנת הקשר בין התנ”ך לברית החדשה ובהבנת טבעה של האמונה בימי המקרא. לדוגמה, אחת הקלישאות הנפוצות היא ש”קדושי התנ”ך נשאו את עיניהם קדימה למותו של המשיח, בעוד שקדושי הברית החדשה מביטים לאחור על מותו של המשיח”. אם זה נכון, מדוע היו התלמידים כל כך המומים ממותו של ישוע? יש לנו נטייה לייחס לתנ”ך מידה מסוימת של הארה או הבנה שבעצם התגלתה רק בברית החדשה ולא הייתה קיימת בימי התנ”ך. התגלות זו התפתחה בהדרגה. ככל שנעקוב אחרי ההתגלות ההדרגתית הניתנת בכתבי הקודש, כן נהיה מודעים יותר למגבלות ההבנה של האנשים שחיו בשלבים השונים בתולדות ישראל. לא הייתה כל אפשרות לדעת מחמשת חומשי תורה בלבד שהמשיח צריך למות. הדבר נגלה רק בסביבות שנת 700 לפנה”ס, באמצעות ישעיהו הנביא. התורה מציגה את המשיח בעיקר במונחים של מלך וגואל אבל לא כמושיע שמת בהקריבו את חייו. אין זה נכון ש”קדושי התנ”ך נשאו את עיניהם קדימה למותו של המשיח”; במשך רוב התקופה המקראית הם לא ידעו שאירוע כזה אמור להתרחש. עלינו להיזהר שלא לפשט יתר על המידה את תוכן אמונתם של יראי האלוהים מתקופת התנ”ך. דוגמה נוספת היא האמירה המקובלת ש”ישוע הגשים בביאתו הראשונה למעלה מ 300- נבואות”. מי שנוהגים לטעון טענה זו לא הציגו מעולם רשימה של 300 נבואות כאלה. המחקר המובא כאן דן בכל נבואה שעוסקת בביאתו הראשונה של המשיח, ומספרן מסתכם בהרבה פחות מ 300- . בכל אופן, הנבואות שהתגשמו מספיקות בהחלט כדי להוכיח את משיחיותו של ישוע.

מסייע לפרש נבואות בנוגע לביאת המשיח השנייה

הבנת הנבואות על ביאת המשיח הראשונה ואופן התגשמותן מסייעת לנו להבין ולפרש נכון את הנבואות שעוסקות בביאת המשיח השנייה. מאחר שכל הנבואות שעוסקות בבואו לראשונה התגשמו ככתבן וכלשונן ולא רק באופן “אלגורי” או “רוחני”, עלינו לצפות שגם הנבואות בנוגע לבואו בפעם השנייה יתגשמו באותו אופן.

מצביע על סמך התנ”ך על זהותו של המשיח

כפי שכבר ראינו, נבואות התנ”ך היו הבסיס להכרזת הבשורה בברית החדשה. ישוע הסביר והוכיח לתלמידיו על סמך התנ”ך את טענתו שהוא-הוא המשיח, ואחר כך נהגו כך גם התלמידים כשהפיצו את בשורת הישועה. כשמבינים את הציפיות המשיחיות בנבואה העברית, ברור שישוע – וישוע בלבד – הוא הממלא אחר דרישות אלה. אם כן, אלה הם הקטעים שנלמד כעת. נבחן פסוקים אלה באותו הקשר ולפי אותה חלוקה ששימשה את ישוע והשליחים: התורה, הנביאים והכתובים.


ארנולד פרוכטנבאום – הנבואות המשיחיות בתנ”ך

אולי גם יעניין אותך: