נבואת זרע האישה – בראשית ג’ ט”ו

“וְאֵיבָה אָשִׁית בֵּינְךָ וּבֵין הָאִשָּׁה וּבֵין זַרְעֲךָ וּבֵין זַרְעָהּ הוּא יְשׁוּפְךָ רֹאשׁ וְאַתָּה תְּשׁוּפֶנּוּ עָקֵב” (בראשית ג’ 15)

הנבואות אודות המשיח מתחילות כבר בבראשית פרק ג’. אין זה מפתיע שהנבואה הראשונה על המשיח ניתנה בהקשר לחטאו של האדם בגן עדן. אילולא חדר החטא לעולם, לא היה צורך במשיח גואל. לאחר חטא עץ הדעת אלוהים מקלל את הנחש שגרם לחטא לחדור לעולם, ומכריז שתשרור איבה בין הנחש ובין האישה. איבה זו תשרור גם להבא בין זרע האישה וזרע הנחש. זרע האישה הוא המשיח, וזרע הנחש הוא צורר המשיח.

הנבואה

נבואה משיחית ראשונה זו מודיעה כי מוצאו של המשיח, או אילן היוחסין שלו, ייוחס לאישה ולא לגבר. הדבר עומד בניגוד בולט לנוהג המקובל בכתבי הקודש. כתבי הקודש מפרטים אילנות יוחסין רבים, וכולם מורכבים מרשימות שמיות של גברים: החל מאילנות היוחסין המוקדמים ביותר בבראשית ה’ ו-י’ ותשעת הפרקים הראשונים של דברי הימים א’, ועד מתי א’ ולוקס ג’ (ועוד רבים אחרים). המוצא הקובע לפני החוק והזהות הלאומית והשבטית נקבעו תמיד לפי האב, לא לפי האם (המקרה היחיד שיוצא מכלל זה נזכר בעזרא ב’ 61 ובנחמיה ז’ 63).
שמותיהן של נשים נזכרים באופן נדיר ביותר ורק אם הן ממלאות תפקיד בולט מאוד בהיסטוריה היהודית, וגם במקרים אלה הן זוכות להתייחסות קצרה בלבד.

העובדה שמשה ייחס את שורשיו של אילן יוחסין זה לאישה מעידה על כך שיהיה במשיח דבר מה שונה מאוד, משהו שידרוש שנעקוב אחר מוצאו דרך אימו ולא דרך אביו. משה לא מספק לכך כל הסבר כאן, ולא יינתן כל הסבר במהלך מאות שנים עד ימיו של הנביא ישעיהו – אשר יתנבא שהמשיח ייוולד מעלמה ושלא יהיה לו אב בשר ודם (ישעיהו ז’). בבראשית ג’ 15 כתוב שהמשיח “ישוף” (ישפשף, ימחץ, ירוצץ, ירסק) את ראש הנחש, כלומר, ראש השטן (ראה התגלות י”ב 9, 15 ; כ’ 2). תוך כדי כך השטן יצליח לפצוע את עקבו של המשיח, אבל הוא לא יצליח למנוע את מפלתו־הוא. הנחש פצע את עקבו של המשיח בצליבתו של ישוע – פגיעה כואבת אבל לא קטלנית במובן הנצחי. הפגיעה בראשו של הנחש החלה להתרחש עם מותו ותקומתו של ישוע, כנאמר בעברים ב’ 18-14 . בברית החדשה, רומים ט”ז 20 מתייחס לריצוץ ראשו של השטן כאל אירוע עתידי, מכאן שהוא יושמד סופית רק כאשר יושלך אל אגם האש, כמתואר בהתגלות כ’ 10. בראשית ג’ 15 מרמז על לידת הבתולין וגם מדגיש את אנושיותו של המשיח. המשיח, הגואל, לא יהיה מלאך או ישות אלוהית בלבד, אלא
אדם. הפסוק גם מניח את היסודות לכך שהמשיח הוא אלוהים ואדם באחד. רעיונות אלה זוכים לפיתוח נוסף בנבואות מאוחרות יותר.

בראשית ד’, ה’, ו’: ההדים הראשונים של ההבטחה

הסקנו את המסקנות שלעיל לגבי בראשית ג’ 15 לאור נקודת המבט ההיסטורית שממנה אנו בוחנים את הדברים ולאור ההתגלות המלאה שיש לנו בכתבי הקודש. אבל, איך הובן פסוק זה על ידי האנשים ששמעו
אותו לראשונה? בפרקים הבאים בספר בראשית ישנם שלושה קטעים שמספקים רמזים לגבי צורת החשיבה של שלוש דמויות חשובות בנוגע למשמעות בראשית ג’ 15 . מעיון מעמיק בקטעים אלה עולה שאמנם לידת
הבתולין לא הובנה עד ימי ישעיהו, אבל האנשים כן הבינו שיש לצפות לגואל שהוא גם אלוהים וגם אדם.

בראשית ד’ 1

“וְהָאָדָם יָדַע אֶת־חַוָּה אִשְׁתּוֹ, וַתַּהַר וַתֵּלֶד אֶת־קַיִן וַתֹּאמֶר: קָניִתִי אִישׁ אֶת־יהוה”

את דבריה של חווה אפשר לשכתב כך: “קיבלתי איש: את יהוה”. בדיוק אותו מבנה משפט מופיע גם בפסוק לאחר מכן: “וַתֹּסֶף לָלֶדֶת אֶת־אָחִיו אֶת־הָבֶל” חווה הבינה היטב מדבריו של אלוהים בבראשית ג’ 15 שהנחש יוכנע על ידי אדם שהוא אלוהים. מפסוק 1 ברור שהיא חושבת שקין הוא יהוה. התפיסה התיאולוגית הבסיסית שלה נכונה: המשיח יהיה הן אלוהים והן אדם. אבל היא טועה בייחוס ההבנה הזו למציאות: היא הניחה שקין, בנה הראשון, הוא האדם־אלוהים המובטח. עד מהרה היא הבינה את טעותה, ועל כך מעידה העובדה שלאחיו של קין היא קראה “הבל” (כלומר משהו חולף, שווא ואפס כמשב רוח). מעניין לראות כיצד חוקרים שונים התייחסו לפסוק זה בתקופות שונות. רוב התרגומים לאנגלית, למשל, משכתבים את הפסוק כך: “קיבלתי איש [בעזרת] יהוה”. המתרגמים הוסיפו את המילה “בעזרת” כדי למנוע פרשנות שאינה מקובלת עליהם. אבל בעברית כתוב פשוט: “קניתי איש: את יהוה”. זהו אותו מבנה תחבירי כמו במשפט הקודם: “ותהר ותלד: את קין”. התרגומים הנפוצים לשפות השונות מבוססים ברובם על נוסח תרגום השבעים (הספטואגינטה, תרגום קדום של התנ”ך ליוונית), שם תרגמו פסוק זה “באמצעות אלוהים”. תרגום או פירוש זה השתקף גם בתרגום התנ”ך ללטינית, הוולגטה, המבוסס על תרגום השבעים.
בתרגום פסוידו יונתן מופיע כאן: “קָניִתִי לְגַבְרָא יַת מַלְאָכָא דַיְיָ” (קניתי לאיש: את מלאך ה’). בתרגום אונקלוס כתוב: “קְניֵתִי גַבְרָא מִן קֳדָם יְי” (קניתי איש: מלפני ה’). תרגום ארץ ישראלי עתיק אחר משקף את
המשמעות הבאה: קניתי איש: את מלאך ה’. תרגומים ושכתובים ארמיים אלה מבינים את הנאמר בנוסח העברי המקורי ואת השלכותיו העל־טבעיות.

מדרש בראשית רבה (פרשה כב ב, קין והבל) מסביר שבראשית ד’ 1 פירושו “עם ה’ – בשותפותו… על ידי עזר השם יתברך”. “ותאמר קניתי איש את ה’… ר’ ישמעאל שאל את ר’ עקיבא. אמר לו: בשביל ששימשת את נחום איש גם זו כ”ב שנה, אכין ורקין מיעוטים, אתין וגמין ריבויין [ר’ נחום לימד שכל ‘אך’ ו’רק’ באים בהוראת המעטה, וכל ‘את’ ו’גם’ הוראתם ריבוי]. האי ‘את’ דכתיב הכא, מהו? [מה משמעות ‘את” הכתוב כאן בפסוק הנדון?] אמר ליה: אילו נאמר קניתי איש ה’, היה הדבר קשה. אלא [נאמר] ‘את’ ה’. אמר לו (דברים לב): ‘כי לא דבר רק הוא מכם’, ואם רק הוא מכם, שאין אתם יודעים לדרוש. אלא את ה’. לשעבר אדם נברא מאדמה, וחווה נבראת מאדם. מכאן ואילך בצלמנו כדמותנו. לא איש בלא אשה ולא אשה בלא איש ולא שניהם בלא שכינה”. ובהערות “עץ יוסף” בתחתית העמוד: “יש מפרשים: ‘אילו נאמר קניתי כו’. ס”א (סברה אחרת) ‘דקניתי איש את’ היינו כתרגומו מן קדם ה’ ופתרונו מן. כמו ‘והנני משחיתם את הארץ’ שפירושו מן הארץ. אבל ר’ ישמעאל ס”ל (סבירא ליה) דמדלא כתיב בהדיא מן. בא לרבות דבר: לשעבר האדם נברא כו’. עתה נתחדש דבר שקניתי איש את ה’ כלומר עם ה’ בשותפתו. … אדם נברא מאדמה בריאה חדשה. והן הוה מקדם בריאה חדשה ומכאן ואילך בריאה מבעית ע”י היצור איש ואשה וע”י עזר השי”ת. ופירוש הפסוק ‘קניתי בן’ – ע”י איש. ‘את ה’ ‘ – בצירוף עזר השי”ת”. בפשיטתא כתוב: “קניתי גברא למריא )איש ליי(“. הרב סעדיה גאון מסביר כאן “ניתן לי איש מאת ה'”. רש”י מסביר פה “כמו עם ה’, כשברא אותי ואת אישי לבדו בראנו אבל בזה שותפים אנו עמו”. הרמב”ן מפרש “והנכון לי שאמרה הבן הזה יהיה לי קניין לה’ כי כאשר נמות יהיה במקומנו לעבוד את בוראו וכן דעת אונקלוס שאמר קדם ה’ וכמהו ‘ונראה את הכהן’…”. 

מבלבל? אז בקצרה – חז”ל הבינו היטב את המשמעות העולה ממבנה המשפט (אשר ממנו משתמע שחווה ילדה את אלוהים!) ולכן היה עליהם להכניס שינויים בתרגומים ובפירושים, בניסיון לעקוף את משמעותה הברורה של הטקסט.

 

בראשית ה’ 29-2

“וַיְחִי חֲנוֹךְ חָמֵשׁ וְשִׁשִּׁים שָׁנָה, וַיּוֹלֶד אֶת־מְתוּשָׁלַח: וַיִּתְהַלֵּךְ חֲנוֹךְ אֶת־הָאֱלֹהִים אַחֲרֵי הוֹלִידוֹ אֶת־מְתוּשֶׁלַח שְׁלשׁ מֵאוֹת שָׁנָה, וַיּוֹלֶד בָּניִם וּבָנוֹת: וַיְהִי כָּל־יְמֵי חֲנוֹךְ חָמֵשׁ וְשִׁשִּׁים שָׁנָה וּשְׁלשׁ מֵאוֹת שָׁנָה: וַיִּתְהַלֵּךְ חֲנוֹךְ אֶת־הָאֱלֹהִים, וְאֵינֶנּוּ, כִּי־לָקַח אֹתוֹ אֱלֹהִים: וַיְחִי מְתוּשֶׁלַח שֶׁבַע וּשְׁמֹניִם שָׁנָה וּמְאַת שָׁנָה, וַיּוֹלֶד אֶת־לָמֶךְ: וַיְחִי מְתוּשֶׁלַח אַחֲרֵי הוֹלִידוֹ אֶת־לֶמֶךְ שְׁתַּיִם וּשְׁמוֹניִם שָׁנָה וּשְׁבַע מֵאוֹת שָׁנָה, וַיּוֹלֶד בָּניִם וּבָנוֹת: וַיִּהְיוּ כָּל־יְמֵי מְתוּשֶׁלַח תֵּשַׁע וְשִׁשִּׁים שָׁנָה וּתְשַׁע מֵאוֹת שָׁנָה, וַיָּמֹת: וַיְחִי־לֶמֶךְ הנבואות המשיחיות בתנ”ך שְׁתַּיִם וּשְׁמֹניִם שָׁנָה וּמְאַת שָׁנָה, וַיּוֹלֶד בֵּן: וַיִּקְרָא אֶת־שְׁמוֹ נֹחַ לֵאמֹר: זהֶ יְנַחֲמֵנוּ מִמַּעֲשֵׂנוּ וּמֵעִצְּבוֹן יָדֵינוּ מִן־הָאֲדָמָה אֲשֶׁר אֵרֲרָהּ יהוה:”

בבראשית ה’ 24-21 נזכר חנוך הצדיק אשר “אֵינֶנּוּ, כִּי־לָקַח אֹתוֹ אֱלֹהִים”. לפי הברית החדשה (איגרת יהודה פס’ 15-14), חנוך היה מטיף צדק ונביא. השם שהוא נתן לבנו אכן היה בעל משמעות נבואית עמוקה.
ניתן להבין את השם “מתושלח” כצירוף של “מת, מוות” עם השורש “שלח”, כלומר “כאשר הוא ימות, הוא יישלח / יגיע”. 1 טמונה כאן נבואה המתייחסת למבול שעמד לבוא. מחישוב פשוט של השנים והזמנים
הנמנים בבראשית עולה שהמבול אירע בשנת 1656 לאחר הבריאה, באותה שנה שבה מתושלח מת (ראה תרשים להלן). למך הבין ששמו של אביו הוא בעל משמעות נבואית, אבל הסיק בטעות שהשם מתייחס
ללידת בנו, נוח. נוח באמת עמד להיות דמות בעלת משמעות עצומה בתולדות האנושות, אבל לא כפי שלמך חשב. ברור שלמך מקווה שנוח (ששמו נגזר מהשורש נח”ם) יהיה המשיח המיוחל. לפי הגילאים והשנים שמצוינים בבראשית ה’ עולה שלמך היה בן 56 שנים כשאדם מת. מכאן שלמך שמע מיד ראשונה על מה שאירע בגן עדן ומה אלוהים אמר שם. מעניין מאוד, אם כן, לראות בפסוק 29 בפרק ה’ כיצד למך נותן ביטוי לתקווה ולציפייה שלו לבוא המשיח; הוא רואה במשיח גואל ש”יְנַחֲמֵנוּ מִמַּעֲשֵׂנוּ וּמֵעִצְּבוֹן יָדֵינוּ מִן־הָאֲדָמָה אֲשֶׁר אֵרֲרָהּ יהוה” – מי שיבטל את הקללה שאלוהים הטיל על הבריאה ועל האנושות בעקבות חטאם של אדם וחווה, ואת כל השלכותיה. בדומה לחווה, התיאולוגיה הבסיסית שלו נכונה, אבל הוא טעה בייחוסה למציאות. למך צודק: איש כזה אכן יבוא ביום מן הימים ויגשים את ההבטחה שבבראשית ג’ 15 , אבל לא היה זה נוח.

בראשית ו’ 4-1

בני האדם לא היו היחידים שהבינו את משמעותם ואת חשיבותם של דברי אלוהים בבראשית ג’ 15 . גם השטן, שאליו כוונו מילים אלה, הבין אותן. בבראשית ו’ 4-1 אנו מוצאים תיאור של הניסיון הראשון של השטן לסכל את מה שאלוהים תכנן בנוגע למשיח. המשיח אמור להיות זרע האישה, ולכן השטן חייב לחתור לפגוע במי שאמורים להיות אבות אבותיה של אישה זו (לעתיד – עם ישראל).  וַיְהִי כִּי־הֵחֵל הָאָדָם לָרֹב עַל־פְּנֵי הָאֲדָמָה וּבָנוֹת יֻלְּדוּ לָהֶם: וַיִּרְאוּ בְניֵ־הָאֱלֹהִים אֶת־בְּנוֹת הָאָדָם כִּי טֹבֹת הֵנָּה, וַיִּקְחוּ לָהֶם נָשִׁים מִכֹּל אֲשֶׁר בָּחָרוּ: וַיֹּאמֶר יהוה: לֹא־יָדוֹן רוּחִי בָאָדָם לְעֹלָם בְּשַׁגַּם )ס”א בְּשַׁגָּם( הוּא בָשָׂר, וְהָיוּ יָמָיו מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה: הַנְּפִלִים הָיוּ בָאָרֶץ בַּיָּמִים הָהֵם, וְגַם אַחֲרֵי־כֵן, אֲשֶׁר יָבֹאוּ בְּניֵ הָאֱלֹהִים אֶל־בְּנוֹת הָאָדָם וְיָלְדוּ לָהֶם, הֵמָּה הַגִּבֹּרִים אֲשֶׁר מֵעוֹלָם אַנְשֵׁי הַשֵּׁם:”

“בני האלוהים”, מלאכי רשע מושחתים, לקחו להם נשים במצוות השטן מבנות האדם, במטרה לנסות להשחית את זרע האישה. יש בכך גם משום סימן מוקדם להיווצרותו העל טבעית של צורר המשיח, שגם הוא מוזכר בבראשית ג’ 15 . תוצאות הנישואין האלה היו יצורים מעוותים – “הנפילים”. הופעתם של יצורים שטניים אלה היא שהביאה את משפט המבול על הארץ. אלוהים השמיד במבול את כל הנפילים ושמר על המשך קיומה של שושלת היוחסין שדרכה ייוולד המשיח. (יש לציין כי ישנם פרשנים החולקים על פרשנות זו).

לסיכום, ע”פ בראשית ג’ 15, המשיח יהיה לא רק אלוהי, אלא גם ממוצא אנושי.


סיכום נבואות המשיח בתורה

את הנבואות המשיחיות בתורה על ביאתו הראשונה של המשיח אפשר לסכם בשש נקודות עיקריות. נקודות אלה מתייחסות לדמותו או למעשיו, או לשניהם גם יחד.

הזרע

נושא הזרע עלה שלוש פעמים:

המשיח יהיה זרע האישה
המשיח יהיה בן אנוש – לא מלאך, וגם לא אלוהים במובן המלא
של אלוהים.

זרע אברהם
מוצאו של המשיח יהיה מחלק מוגדר של המין האנושי; הוא יהיה יהודי, לא גוי.

זרע יהודה
אף על פי שהיו בעם ישראל שנים עשר שבטים, המשיח נועד לבוא משבט אחד מסוים, והוא שבט יהודה. מתנאי זה משתמע שהמשיח צריך היה לבוא לפני אובדנם של רישומי אילנות היוחסין היהודיים בשנת 70 לספירה.

גם אלוהים וגם אדם

חווה אמנם טעתה כשחשבה שקין הוא המשיח, אבל היא הבינה בבירור שהמשיח יהיה אלוהים ואדם גם יחד.

מלך
סמל השבט (שרביט המלוכה) מופיע יותר מפעם אחת ומצביע על כך שהמשיח יהיה מלך.

נביא כמשה
המשיח יהיה נביא, וליתר פירוט הוא יהיה נביא כמשה.

הסרת הקללה
למך אמנם חשב בטעות שבנו נוח הוא המשיח, יחד עם זאת הוא הבין בבירור שהמשיח יבטל בבואו את הקללה שהוטלה על העולם בגלל חטאו של אדם.

רמז ללידת הבתולין
בבראשית ג’ 15 מרומז שהמשיח ייוולד מבתולה, אם כי אין זה מוצג בבירור כמו חמשת המאפיינים הנמנים לעיל. המשיח ייחשב לזרע האישה, לא לזרע האיש.

אולי גם יעניין אותך: