נבואת שעת המשבר של המשיח – ישעיהו מ"ט א-י"ג

"א שִׁמְעוּ אִיִּים אֵלַי וְהַקְשִׁיבוּ לְאֻמִּים מֵרָחוֹק יְהוָה מִבֶּטֶן קְרָאָנִי מִמְּעֵי אִמִּי הִזְכִּיר שְׁמִי׃ ב וַיָּשֶׂם פִּי כְּחֶרֶב חַדָּה בְּצֵל יָדוֹ הֶחְבִּיאָנִי וַיְשִׂימֵנִי לְחֵץ בָּרוּר בְּאַשְׁפָּתוֹ הִסְתִּירָנִי׃ ג וַיֹּאמֶר לִי עַבְדִּי-אָתָּה יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר-בְּךָ אֶתְפָּאָר׃ ד וַאֲנִי אָמַרְתִּי לְרִיק יָגַעְתִּי לְתֹהוּ וְהֶבֶל כֹּחִי כִלֵּיתִי אָכֵן מִשְׁפָּטִי אֶת-יְהוָה וּפְעֻלָּתִי אֶת-אֱלֹהָי׃ ה וְעַתָּה אָמַר יְהוָה יוֹצְרִי מִבֶּטֶן לְעֶבֶד לוֹ לְשׁוֹבֵב יַעֲקֹב אֵלָיו וְיִשְׂרָאֵל לא (לוֹ) יֵאָסֵף וְאֶכָּבֵד בְּעֵינֵי יְהוָה וֵאלֹהַי הָיָה עֻזִּי׃ ו וַיֹּאמֶר נָקֵל מִהְיוֹתְךָ לִי עֶבֶד לְהָקִים אֶת-שִׁבְטֵי יַעֲקֹב ונצירי (וּנְצוּרֵי) יִשְׂרָאֵל לְהָשִׁיב וּנְתַתִּיךָ לְאוֹר גּוֹיִם לִהְיוֹת יְשׁוּעָתִי עַד-קְצֵה הָאָרֶץ׃ ז כֹּה אָמַר-יְהוָה גֹּאֵל יִשְׂרָאֵל קְדוֹשׁוֹ לִבְזֹה-נֶפֶשׁ לִמְתָעֵב גּוֹי לְעֶבֶד מֹשְׁלִים מְלָכִים יִרְאוּ וָקָמוּ שָׂרִים וְיִשְׁתַּחֲווּ לְמַעַן יְהוָה אֲשֶׁר נֶאֱמָן קְדֹשׁ יִשְׂרָאֵל וַיִּבְחָרֶךָּ׃

ח כֹּה אָמַר יְהוָה בְּעֵת רָצוֹן עֲנִיתִיךָ וּבְיוֹם יְשׁוּעָה עֲזַרְתִּיךָ וְאֶצָּרְךָ וְאֶתֶּנְךָ לִבְרִית עָם לְהָקִים אֶרֶץ לְהַנְחִיל נְחָלוֹת שֹׁמֵמוֹת׃ ט לֵאמֹר לַאֲסוּרִים צֵאוּ לַאֲשֶׁר בַּחֹשֶׁךְ הִגָּלוּ עַל-דְּרָכִים יִרְעוּ וּבְכָל-שְׁפָיִים מַרְעִיתָם׃ י לֹא יִרְעָבוּ וְלֹא יִצְמָאוּ וְלֹא-יַכֵּם שָׁרָב וָשָׁמֶשׁ כִּי-מְרַחֲמָם יְנַהֲגֵם וְעַל-מַבּוּעֵי מַיִם יְנַהֲלֵם׃ יא וְשַׂמְתִּי כָל-הָרַי לַדָּרֶךְ וּמְסִלֹּתַי יְרֻמוּן׃ יב הִנֵּה-אֵלֶּה מֵרָחוֹק יָבֹאוּ וְהִנֵּה-אֵלֶּה מִצָּפוֹן וּמִיָּם וְאֵלֶּה מֵאֶרֶץ סִינִים׃ יג רָנּוּ שָׁמַיִם וְגִילִי אָרֶץ יפצחו (וּפִצְחוּ) הָרִים רִנָּה כִּי-נִחַם יְהוָה עַמּוֹ וַעֲנִיָּיו יְרַחֵם" (ישעיהו מ"ט 1-13)

זהו השני מתוך חמשת "שירי עבד ה'" בספר ישעיהו. הראשון, מ"ב 6-1 , מציג את העבד. מ"ט 13-1 מגלה פרטים נוספים על שליחותו של עבד ה' ומפתח את ההבטחה מישעיהו מ"ב, שהוא יהיה לברכה לגויים. הדבר יקרה כתוצאה מכך שעם ישראל ידחה אותו בתחילה. עם זאת מובטח פה שבסופו של דבר עם ישראל יקבל אותו.

שעת המשבר של עבד ה' – מ"ט 4-1

פס' 4-1 מתארים תחושת ייאוש זמנית בחייו של המשיח. בפס' 1 מצטט ישעיהו באופן נבואי את דבריו של המשיח עצמו. הוא אומר שכבר מעת היווצרותו ברחם אימו הטיל עליו אלוהים שליחות מוגדרת. מלאך ה' אמר ליוסף כשמרים הרתה: "וְקָרָאתָ אֶת־שְׁמוֹ יֵשׁוּעַ, כִּי הוּא יוֹשִׁיעַ אֶת־עַמּוֹ מֵעֲוֹנוֹתֵיהֶם" (מתי א' 21). גם כאן יש התייחסות נוספת לאם אבל לא לאב, מה שתואם את הלידה מהבתולה שמנובאת בישעיהו ז' 14.  פס' 2 מתאר את המשימה המוגדרת שהמשיח נקרא אליה וכיצד הוא הוכשר לה. בפס' 3 המשיח נקרא "עַבְדִּי־אָתָּה, יִשְׂרָאֵל". כלומר, "אתה [הוא] ישראל", מזוהה עִם ישראל במלוא מובן המילה, מכיוון שהוא יהיה היהודי היחיד שיגשים באופן מלא ומושלם את תורת משה. הייאוש נשמע לראשונה בפס' 4. כפי שאפשר לראות במקומות אחרים, העבד יידחה למרות שהוא מושלם, ודחייה זו מסבה לו צער. עם זאת, עדיין יש לו תקווה: "וּפְעֻלָּתִי אֶת־אֱלֹהָי". מזווית הראייה של הברית החדשה, השלב היחיד שבו נבואה זו יכולה למצוא את התגשמותה בחיי ישוע הוא בגת שמני. הבשורות קושרות את הדכדוך ואת ייסורי נפשו של ישוע לחששו מפני המוות הרוחני הקרב לבוא עליו, והוא מתפלל שכוס חרון האלוהים תעבור מעליו (מתי כ"ו 39-38 ; מרקוס י"ד 36-34).
בישעיהו מ"ט ניתנת סיבה נוספת לתחושתו הקשה. הוא היה פעיל בקרב עם ישראל במשך שלוש וחצי שנים ובא אליהם כמשיח, אבל העם היהודי דחה אותו.

תשובתו של אלוהים – מ"ט 5-6

אלוהים עונה בפס' 6-5 בדברי עידוד. הוא פותח בפס' 5 בסיכום משימתו המקורית של העבד:
1. להביא לעם ישראל ישועה רוחנית ("לְשׁוֹבֵב יַעֲקֹב אֵלָיו").

2. לאסוף את נדחי ישראל ולשקמם באופן גשמי ("וְיִשְׂרָאֵל לא יֵאָסֵף").
כיצד יכול עבד ה' להשיג את המטרות האלה אם עם ישראל דוחה אותו כעת? אלוהים ממשיך בפס' 6 ומציב בפני העבד מטרה שלישית:

3. להיות לאור גויים ולהביא להם ישועה.
דחייתו של המשיח על ידי עם ישראל בביאתו הראשונה היא חלק מתוכנית האלוהים. היא לא צריכה לגרום לרפיון ידיים. אלוהים תכנן מלכתחילה לדחות לתקופה מסוימת את השגתן של שתי המטרות הראשונות כדי שהישועה תצא גם לגויים. מישעיהו מ"ב 1 ניתן להבין שביאת המשיח תהיה בצורה כלשהי ברכה גם לגויים; כעת מפורט פה בקטע זה כיצד בדיוק זה יקרה.

המשיח יידחה ויעלה לגדולה – מ"ט 7

חלקו הראשון של פס' 7 מאשר אמנם שעם ישראל ידחה את המשיח, אבל בהמשך הפסוק כתוב שהדחייה היא זמנית בלבד ושיבוא יום שבו המשיח יתקבל בכבוד.

המשיח יביא תקומה לעמו – מ"ט 13-8

מפס' 8 ניתן ללמוד שאחרי שהמשיח ישלים את שליחותו לגויים תבוא התקומה הסופית של עם ישראל. המשך הקטע עד פס' 13 מרחיב את הדיבור על תקומה סופית זו. המשיח יהפוך לברית עם (בלשון יחיד,
כלומר, ישראל), אות לכך שהעם יקבל אותו בסופו של דבר. כשעם ישראל יקבל את המשיח, תתלווה לכך התקבצות הפזורה היהודית בארץ; ככתוב בפס' 12 , הם יבואו אפילו מ"ארץ סינים". בעברית מודרנית מיוחס שם זה לארץ סין, אבל אין זה ודאי שזו הייתה משמעות המילה גם במקרא. בכל אופן, נראה שמדובר בארץ כלשהי במזרח הרחוק. אם ישנם יהודים במזרח הרחוק, הם יבואו ארצה – ובימינו אכן יש יהודים בסין. מעניין לציין שבזמן שישעיהו כתב את הדברים, העם היהודי עדיין לא הוגלה מארצו; סין, או כל מקום אחר במזרח הרחוק, הייתה המקום האחרון שהיה עולה על הדעת לחפש בו יהודים.

סיכום

בימינו, עם ישראל עדיין דוחה את משיחיותו של ישוע. רבים אומרים שאם ישוע באמת היה המשיח האמיתי, הוא ודאי היה מתקבל בברכה על ידי מנהיגי העם היהודי באותה תקופה. אבל קטע זה מבהיר שבדיוק ההפך הוא הנכון. כל אדם שהמנהיגות היהודית הכריזה עליו כעל המשיח הוכח כמשיח שקר. ישעיהו קובע בבירור שהמשיח קודם כל יידחה. הדחייה מתוארת כאחד המאפיינים שדווקא מוכיחים את משיחיותו. העובדה שעם ישראל דחה את המשיח למעשה מחזקת את הטענה שהוא המשיח. דחיית המשיח על ידי עם ישראל נועדה לשרת את תוכניתו של אלוהים להביא ישועה לגויים. למשך תקופה מוגבלת יהיו מקרב הגויים יותר מאמינים במשיח מאשר בקרב היהודים. ככתוב במעשי השליחים ט"ו 14 , אלוהים לוקח "מִבֵּין הַגּוֹיִם עַם לִשְׁמוֹ". לפי רומים י"א 26-25, תהליך זה יימשך "עַד כִּי־יִכָּנֵס מְלֹא הַגּוֹיִם" (שים לב שדברים אלה נאמרו על ידי ראשי הקהילה היהודית המשיחית הראשונה מירושלים, שהיו, כמובן, יהודים כולם). עידן זה יימשך עד שמלוא מספר האנשים המיועד ייוושע והקהילה תושלם באופן מספרי, ואז תתרחש הלקיחה למרום. אלוהים יפעל אז בקרב עם ישראל כך ש"כָּל־יִשְׂרָאֵל יִוָּשֵׁעַ", כדברי שאול השליח (שם).
שאול מתבסס על ישעיהו מ"ט 7. בחלקו הראשון של הפסוק, עם ישראל בז למשיח ומתעב אותו, אבל אחר כך המשיח זוכה לכבוד ולהדר ומלכים ומושלים מכל רחבי העולם משתחווים לו.

על פי ישעיהו מ"ט 13:
עם ישראל ידחה את המשיח כשהוא יבוא בפעם הראשונה.
למשך תקופה מסוימת, בשורת הישועה במשיח תצא לגויים.
בסופו של דבר, עם ישראל יקבל את המשיח והוא יהיה להם לברית חדשה.
כאשר עם ישראל יקבל את המשיח, יסתיים קיבוץ כל גלויות ישראל לארץ.