פרשת השבוע כִּי פְקוּדֵי: שמות ל״ח:21 – מ׳:38

האם האמונה שישוע הוא אלוהים סותרת את התורה?

"שְׁמַע יִשְׂרָאֵל יהוה אֱלֹהֵינוּ יהוה אֶחָד" (דברים ו 4). ה"שמע" הוא ללא ספק הסטנדרט התיאולוגי שבו נמדדות כל הטענות על אלוהי ישראל, כולל הטענות על אלוהים בברית החדשה. מכיוון שאלוהים הוא אחד, כיצד ניתן לטעון שישוע הוא גם אלוהים מבלי לסתור את התורה על אל אחד ויחיד? ואם ישוע הוא אלוהים על פני האדמה, מדוע הברית החדשה מספרת לנו שישוע התפלל לאלוהים שבשמים? האם זו לא סתירה? האמונה באלוהות של ישוע נחשבת לחילול שם לא רק על ידי יהודים דתיים, אלא גם נדחית על ידי רבים מן הכתות הנוצריות, ולכן שום עוקב כנה של המשיח ישוע אינו יכול להימנע מהשאלות הללו. מפתיע ככל שזה נשמע, הפרקים האחרונים בספר שמות חיוניים לעזור לנו להבין מדוע האמונה באלוהות של ישוע תואמת לחלוטין, ולא סותרת, את התורה.

הפסוקים האחרונים בשמות נכתב: "וַיָּקֶם אֶת־הֶחָצֵר סָבִיב לַמִּשְׁכָּן וְלַמִּזְבֵּחַ וַיִּתֵּן אֶת־מָסַךְ שַׁעַר הֶחָצֵר וַיְכַל מֹשֶׁה אֶת־הַמְּלָאכָה׃ וַיְכַס הֶעָנָן אֶת־אֹהֶל מֹועֵד וּכְבֹוד יהוה מָלֵא אֶת־הַמִּשְׁכָּן׃ וְלֹא־יָכֹל מֹשֶׁה לָבֹוא אֶל־אֹהֶל מֹועֵד כִּי־שָׁכַן עָלָיו הֶעָנָן וּכְבֹוד יהוה מָלֵא אֶת־הַמִּשְׁכָּן׃ וּבְהֵעָלֹות הֶעָנָן מֵעַל הַמִּשְׁכָּן יִסְעוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּכֹל מַסְעֵיהֶם׃ וְאִם־לֹא יֵעָלֶה הֶעָנָן וְלֹא יִסְעוּ עַד־יֹום הֵעָלֹתֹו׃ כִּי עֲנַן יהוה עַל־הַמִּשְׁכָּן יֹומָם וְאֵשׁ תִּהְיֶה לַיְלָה בֹּו לְעֵינֵי כָל־בֵּית־יִשְׂרָאֵל בְּכָל־מַסְעֵיהֶם." (שמות מ 33–38)

בפסוקים האחרונים של שמות, אנו רואים כיצד נוכחות אלוהים עוברת מהר סיני אל המשכן, ובכך הופך המשכן להר סיני נייד. כמו שהר סיני היה בעל שלוש רמות של קדושה, כך גם למשכן. בדיוק כפי שכבוד אלוהים שכן על פסגת הר סיני (שמות כד 15-16), כך גם כבודו מילא את המשכן, ובפרט את קודש הקודשים. מיקום כבודו של אלוהים בתוך אוהל ארצי מעלה שאלה: כיצד יכול אלוהים האמיתי לשכון במשכן מבלי להפסיק להיות אלוהים בכל מקום אחר? התורה מלמדת כי "…כִּי יהוה הוּא הָאֱלֹהִים בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וְעַל־הָאָרֶץ מִתָּחַת אֵין עֹוד" (דברים ד 39)

ׂכמו כן, אנו קוראים בתפילתו של המלך שלמה, "כִּי הַאֻמְנָם יֵשֵׁב אֱלֹהִים עַל־הָאָרֶץ הִנֵּה הַשָּׁמַיִם וּשְׁמֵי הַשָּׁמַיִם לֹא יְכַלְכְּלוּךָ אַף כִּי־הַבַּיִת הַזֶּה אֲשֶׁר בָּנִיתִי" (מלכים א' ח 27). רגע! האם זה לא סותר את עצמו? כלומר, התורה מלמדת שאלוהים יכול לשכון במקום מסוים מבלי להפסיק להיות אלוהים בכל מקום אחר? כן, זה מה שהתורה מלמדת. קשה להבנה, אך זה נכון.

כאן אנו רואים שמה שהברית החדשה מלמדת על ישוע אינה סותרת את התורה כלל. להיפך: רק דרך התורה אנו יכולים להבין ולהעריך את זהותו האמיתית של ישוע. יוחנן כותב, "הַדָּבָר נִהְיָה בָּשָׂר וְשָׁכַן בְּתוֹכֵנוּ…וַאֲנַחְנוּ רָאִינוּ אֶת כְּבוֹדוֹ, כְּבוֹד בֵּן יָחִיד מִלִּפְנֵי אָבִיו, מָלֵא חֶסֶד וֶאֱמֶת." (יוחנן א 1, 14). בדיוק כמו שאלוהי ישראל שכן במשכן מבלי להפסיק להיות אלוהים על הכל, כך גם אלוהים שכן בגופו של ישוע מבלי להפסיק להיות אלוהים על הכל! לא פלא שישוע מאוחר יותר מתייחס לעצמו כמקדש, שכן הוא היה! כפי ששאול אמר בקולוסים ב 9, "הֵן בַּמָּשִׁיחַ, בְּגוּפוֹ, שׁוֹכֵן כָּל מְלוֹא הָאֱלֹהוּת."