האם עלינו לשאוף לקיים את "המצוות הפרימיטיביות" בתורת משה? ומדוע אלוהים בכלל נתן אותן?!
מאמר המשך: האם מצוות ברית סיני הן לא "פרימיטיביות" לאדם המודרני?
אתאיסט פרסם "מכתב פתוח לד"ר לורה" באינטרנט.[i] לורה שלזינגר היא סופרת יהודיה ועד לאחרונה מנחת תכנית רדיו שמספקת עצות מעשיות בענייני מערכות יחסים ודילמות מוסריות בהתבסס על ערכים מקראיים. הנה חלק מהמכתב, המלא בציניות וסרקזם:
"ד"ר לורה היקרה:
תודה על כל מה שאת עושה כדי לחנך אנשים בכל הנוגע למצוות אלוהים. למדתי רבות מתכניתך, ואני מנסה לחלק את הידע הזה עם אנשים רבים ככל שאוכל. כשמישהו מנסה לגונן על אורח חיים הומוסקסואלי, לדוגמה, אני מזכיר לו שבויקרא י"ח כ"ב נאמר בברור שמשכב זכר הוא תועבה בעיני ה'. סוף הסיפור.
אני זקוק לעזרה ממך, עם זאת, בנוגע לחלק מהמצוות הספציפיות הבאות והאופן בו עלי למלא אותן:
- אני רוצה למכור את ביתי לעבדות, בהתאם לנאמר בשמות כ"ב ז'. בעידן בו אנו חיים היום, מה לדעתך הוא מחיר הולם שעלי לבקש עבורה?
- יש לי שכן שמתעקש לעבוד בשבת. בשמות ל"ה ב' נאמר בברור שדינו הוא מוות. אני מחוייב מבחינה מוסרית להרוג אותו בעצמי?
- אחד מחברי חושב שלמרות שאכילת מאכלי-ים היא תועבה בעיני אלוהים (ויקרא י"א י'), הרי שמשכב זכר (הומוסקסואליות) הוא מעשה מתועב הרבה יותר. אני חולק על דעתו. את יכולה ליישב את הויכוח בינינו?
- בויקרא כ"א כ' נאמר שאסור לי לקרוב אל מזבח אלוהים אם יש בי מום או פגם כלשהם. עלי להודות שאני חובש משקפים. הראיה שלי חייבת להיות מושלמת, או שיש פה על מה לדבר?
- רוב הגברים שאני מכיר גוזזים את שער ראשם, כולל השיער סביב רכותיהם, למרות שויקרא י"ט כ"ז אוסר על כך מפורשות. איך אם כן עליהם למות?
- אני יודע מהנאמר בויקרא י"א ו'-ח' שאם אני נוגע בחזיר מת זה הופך אותי לטמא, אבל מותר לי לשחק פוטבול אמריקאי אם אני חובש כפפות?
- לדוד שלי יש חווה. הוא מפר את הנאמר בויקרא י"ט י"ט בכך שהוא שותל שני סוגי גידולים באותו שדה, וכמוהו אשתו שלובשת מלבושים עשויים תערובת של סיבים (כותנה ופוליאסטר)…
אני יודע שלמדת את הדברים האלה לעומקם; אז אני בטוח ביכולתך לעזור לי. תודה שוב על שאת מזכירה לנו שדבר אלוהים הוא נצחי ובלתי משתנה.
תלמידך ומעריצך המסור."
הרמב"ם מנה תרי"ג מצוות (365 מהן הן מצוות אל תעשה – כלומר איסורים – ו-248 מצוות עשה) בתורה. חתיכת רשימה של היתרים ואיסורים! זה לא סוד שאנשים החיים בתרבות המערבית מוצאים חלק ניכר מהמצוות האלה – ובאופן כללי את עולם המזרח הקרוב הקדום – מאוד מבלבלות. המצוות האלה נראות כאילו הן מרוחקות מאיתנו כרחוק מזרח ממערב – כל המצוות והדינים בנוגע לחוקי כשרות ומחלות עור, שלא לדבר על איסורים לגזיזת זקנו של אדם, קעקועים, או בישול גדי בחלב אימו. העקרונות, המצוות והעונשים שחלו על ישראל נראים מוזרים, שרירותיים, ומחמירים יתר על המידה.
כשהאתאיסטים מדברים על ה"מוזרות" של כתבי הקודש, זו יכולה להיות לא יותר מאשר תגובה אוטומטית של סנוביות תרבותית או חוסר אהדה רגשית. מצד שני, זה גם יכול להיות חוסר סבלנות לקחת את הזמן הדרוש כדי להבין לעומק עולם עתיק השונה משלנו. הפילוסוף הנודע ק' ס' לואיס מזהיר נגד סנוביות כרונולוגית – "הקבלה הלא ביקורתית של אקלים אינטלקטואלי רווח בדורנו וההנחה שמה שאבד עליו הכלח אינו ראוי עוד לאמון".[ii]
עולם התנ"ך בהרבה מובנים הוא אכן עולם זר לנו, כדי לנהוג בהגינות, עלינו לפחות לנסות ולהבין אותו טוב יותר.
אחרי מספר דברי פתיחה כדי לספק מסגרת לדיון שלנו, נבחן את הנושאים שקשורים לטהרה ולדרך ההתמודדות עם נשים ועבדים, וכן נדון גם בלוחמה הישראלית. אני תקווה, שהדיון הארוך ועם זאת ברור הזה יעזור למקם את מצוות ישראל והמזרח הקרוב הקדום בפרספקטיבה הנכונה.
תורת משה: פשרה זמנית עבור ליבו העיקש והמורד של עם חדש שזה עתה יצא מעבדות.
תארו לעצמכם אומה מערבית או נציגים מן המערב שחושבים שיש לייבא את הדמוקרטיה לערב הסעודית נניח. חשבו על המכשולים שיהיה עליהם להתמודד איתם בדרכם! יהיה צורך בשינוי הלך מחשבה קיצוני, ושינוי חוקים כשלעצמו לא יהיה די בו בכדי לשנות את החשיבה בערב הסעודית. למעשה, אתה יכול לדמיין לעצמך שתתעורר התנגדות תרבותית בקנה מידה גדול לשינויים שכאלה.
כשאנחנו חוזרים חזרה לאחור אלפי שנים אל המזרח הקרוב הקדום, אנחנו נכנסים לעולם שזר לנו באין ספור מובנים. חיים במזרח הקרוב הקדום לא יהיו רק זרים לנו – עם כל הדרכים והתפיסות המוזרים שלהם. אנחנו נראה גם תרבות שהמבנים החברתיים שלה ניזוקו בצורה משמעותית כתוצאה מנפילת האדם בחטא. בתוך ההקשר הזה, אלוהים יצר את עם ישראל, איתם כרת ברית וסיפק מערכת חוקים ומצוות שהיה על עם ישראל לחיות על פיהם; הוא עזר ליצור תרבות עבור עמו. בעשותו כן, הוא התאים את האידיאלים שלו לעם שגישת ליבו ומעשיו הושפעו מתבניות מאוד פגומות. כפי שנראה בהמשך לגבי עבדות, ענישה, ותבניות אחרות, קשת רחבה של תקנות ומצוות בישראל מעידה על אלוהים שמתאים את דרישותיו לקיים בשטח. אך בניגוד לקריקטורה הרווחת שמציירים הן האתאיסטים מצד אחד והן הרבנים מהצד השני; החוקים הללו לא היו האידיאל הקבוע שכונן אלוהים עבור כל בני האדם באשר הם, וגם לא לעד. למען האמת, אלוהים הודיע לעמו דרך הנביאים כי יש צורך בברית נוספת, חדשה, נצחית (ירמיהו ל"א; יחזקאל ל"ו). התנ"ך עצמו מעיד ומודה שתורת משה היתה נחותה ונשאה מבטה אל העתיד, אל ברית חדשה שתנתן מאוחר יותר.
זאת אומרת שהאידיאלים של אלוהים מופיעים רק בברית החדשה? לא, האידיאלים האלה מבוססים כבר בספר בראשית (בראשית א'-ב'). התנ"ך מבהיר שכל בני האדם נבראו בצלם אלוהים; יש להם כבוד ומעמד, ערך, ואחריות מוסרית. האידיאל של אלוהים לחיי נישואין הוא איחוד מונוגמי שהופך בעל ואשה לבשר אחד. כמו כן, איסורים מסוימים בתורת משה נגד גניבה, ניאוף, רצח, ועבודת אלילים הם רלבנטיים לאורך הדורות מאחר והם מבוססים בטבעו של אלהים. אבל כשאנחנו מסתכלים על הטיפול של אלוהים בבני אדם חוטאים ומורדים במזרח הקרוב הקדום, אנחנו רואים התעלמות מוחלטת מהאידיאלים האלה ואפילו עיוות שלהם. לכן אלוהים פעל במטרה לשקם או לקדם את האידיאל הזה.
למוצרים רבים בשוק יש תאריך תפוגה קבוע ומתוכנן מראש. הם נועדו לטווח הקצר; הם לא נועדו להחזיק מעמד לנצח. אותו עיקרון נכון גם לגבי תורת משה: היא מעולם לא נועדה להיות נצחית. היא נשאה מבטה אל העתיד לעבר ברית חדשה (ירמיהו ל"א; יחזקאל ל"ו). זה לא שתורת משה היתה רעה ולפיכך היה צורך להחליפה. הברית החדשה בעצמה מעידה כי התורה היתה טובה (רומים ז' 12), אבל היא היתה מידה זמנית שלא מלאה את האידיאל במלואו; היה צורך להחליפה ולהגשים אותה.
למרות היותו חלק הכרחי בתכנית המתפתחת והנחשפת של אלוהים, מעמד סיני לא היה המילה האחרונה של אלוהים. כפי שמאשר חוקר המקרא נ' ת' וורייט, "התורה בסיני ניתנת לתקופת זמן ספציפית, ואז הונחה בצד – לא בשל היותה דבר רע שעכשיו נזנח בשמחה, אלא מעצם היותה דבר טוב שמילא את מטרתו ותכליתו".[iii] זהו המסר של האגרת אל העברים בברית החדשה: תורת משה ומוסדות ודמויות מפתח מקראיים אחרים כמו משה ויהושע היו בגדר "צל לבאות" שפינה את הדרך ל"תוכן" והגשמה. או במילותיו של שאול השליח באגרת אל הגלטים ג' 24, התורה היתה "אומנת" שהדריכה את ישראל בדרכם עד למשיח.
צעד צעד אל עבר האידיאל
מה, אם כן, היא גישתו של אלוהים לגבי נושאים של מבנים פטריארכליים, זכות הבכורה, ריבוי נשים, לוחמה, עבדות, והסדרים חברתיים אחרים מלאי חטא שהתהוותם ונוכחותם הותרו בגלל קשי ליבו של האדם? הוא פגש את ישראל באמצע הדרך. הברית החדשה טוענת כי התורה היא הדרך של אלוהים להציע "וויתורים" לבני ישראל בגלל טבעם קשה עורף. בברית החדשה, ישוע אמר: "בִּגְלַל קְשִׁי לְבַבְכֶם הִתִּיר לָכֶם מֹשֶׁה לְשַׁלֵּחַ אֶת נְשֵׁיכֶם, אַךְ מֵרֵאשִׁית לֹא הָיָה כָּךְ" (מתי י"ט 8) אנחנו יכולים להכיל את הפסוק הזה על מבנים בעייתיים רבים במסגרת ההקשר של המזרח הקרוב הקדום: "בגלל קשי לבבכם התיר לכם משה את העבדות ואת הפטריארכיה ואת הלוחמה, אך מראשית לא היה כך". ערכים אלה לא היו אידיאליים ואוניברסליים.
אחרי שאלוהים הזמין את כל ישראל – גברים ונשים, צעירים וזקנים – להיות ממלכת כהנים לאלוהים, הוא העניק להם קודקס חוקי ברית פשוט (שמות כ' כ"ב עד פרק כ"ג י"ט). מייד לאחר מקבץ החוקים הזה אנחנו קוראים שישראל מרדו באלוהים בהקימם להם את עגל הזהב (שמות ל"ב). הכהנים גם הם מרדו כשלקחו חלק בעבודת אלילים סוטה (ויקרא י'). מאחר שישראל פנו מאלוהים ומרדו בו, הוא נתן להם שורת חוקים יותר מחמירים (ירמיהו ז'; השווה גלטים ג' 19). בברית החדשה, שאול יוצא מנקודת הנחה שאלוהים נהג בסבלנות כלפי מבנים חברתיים נחותים, לא אידיאליים, וחוסר ציות אנושי:
- מעשי השליחים י"ז 30: "אֱלֹהִים אָמְנָם הִתְעַלֵּם מֵעִתּוֹת הַבַּעֲרוּת, אַךְ כָּעֵת הוּא מְצַוֶּה עַל כָּל בְּנֵי אָדָם בְּכָל מָקוֹם לַחֲזֹר בִּתְשׁוּבָה".
- רומים ג' 25: אלוהים הראה את צדקתו עכשיו במשיח, "בְּכָךְ שֶׁבְּאֹרֶךְ רוּחוֹ פָּסַח עַל חֲטָאֵי הֶעָבָר".
כמו שני צדדים של אותו המטבע, לפנינו קשי לבב אנושי והבלגה מצידו של אלוהים. אלוהים הבליג על היבטים רבים של הטבע האנושי החוטא והתאים את עצמו בהתאם.
תגובתו של האתאיסט כריסטופר היצ'נס לתורת משה: "חוקים אלה לא חלים עלינו כי התנ"ך הורכב בידי חיות-אדם לא חסרי תרבות ומלאי גסות". למעשה מפנה אותנו אל הכיוון הנכון בשני מובנים. ראשית, תורת משה היתה זמנית, וככללה, איננה חובקת עולם ואיננה מחייבת עבור כל בני האדם בכל תרבויות העולם. שנית, ימי משה אכן היו "גסים" ו"חסרי תרבות" בדרכים רבות. אי לכך, החוקים שנתנו בסיני למעשה מביאים למספר שיפורים מוסריים מבלי להפוך את המבנה החברתי והנחות המוצא במזרח הקרוב הקדום על פניהם באופן מוחלט. אלוהים "פגש" את בני עמו במקום בו הם נמצאים, בשעה שהוא מראה להם את הדרך לאידאל רם ונשגב יותר בהקשר של החיים במזרח הקרוב הקדום. אלדן תומפסון אומר: "אם עלינו לנהוג בבני האדם כבני אנוש שמחזיקים בידיהם את הכוח לבחור, אז ה'דרך המוצלחת יותר' חייבת להתפתח באופן הדרגתי. אחרת, הם ישתמשו בחופש הבחירה שלהם ויפנו עורף למה שהם לא מבינים".[iv]
בהתחשב בהנחות יסוד מסוימות לגבי המזרח הקרוב הקדום, אלוהים לא כפה על ישראל חוקים ומצוות שהם לא היו מוכנים עבורם. הוא נע צעד אחרי צעד. כנאמר שוב ושוב בתנ"ך, וחוזר ומקבל חיזוקים גם בברית החדשה, תורת משה היתה רחוקה מלהיות אידיאלית. מעצם היותו של אלוהים כל כך מעשי, יהוה (השם בו משתמש התנ"ך בהתייחסות לאל מכונן הברית) פגש את עמו במקום בו הם נמצאו, אבל הוא לא רצה להשאיר אותם שם. אלוהים לא סילק את כל המבנים החברתיים החוטאים, הפגומים, המושרשים עמוקות כשישראל לא היו מוכנים להתמודד עם האידיאלים שלו. כשהוא לוקח בחשבון את פני הדברים בפועל, אלוהים כונן מצוות יותר ברות ביצוע, כשבה בשעה הוא כיוון את בני עמו אל עבר שיפור מוסרי. הוא מחל על כבודו בכך שנתן לישראל נקודת זינוק, תוך שהוא מכוון אותם לעבר משעול טוב יותר.
ככל שאנחנו מתקדמים לאורך הכתובים, אנחנו עדים להתקדמות מוסרית – או, בהרבה מובנים, תנועה לעבר השבת האידיאלים של ספר בראשית. למעשה, חוקי ישראל מעידים על שיפורים מוסריים דרמטיים לעומת המנהגים של עמי המזרח הקדום האחרים. פעולתו של אלוהים להפיכת מבני ומערכות המזרח הקרוב הקדום "אנושיים" יותר טיפין טיפין עבור ישראל, משמעה היה הפחתת הנוקשות והחומרה ומעמד נעלה יותר לעבדים, גם אם מנהגים שליליים מסוימים טרם מוגרו עד תום.[v]
אז כשאנחנו קוראים ביהושע י' כ"ב-כ"ז שיהושע הרג חמישה ממלכי הכנענים ותלה את גוויותיהם על עצים למשך היום כולו, אנחנו לא צריכים להסביר או להצדיק התנהגות שכזו. מעשים כאלה משקפים מצב פחות מעודן מבחינה מוסרית. ועם זאת טקסטים שכאלה מזכירים לנו שכחלק מחשיפת התכלית והמטרות שלו, אלוהים יכול להשתמש בגיבורים כמו יהושע במסגרת ההקשר בו הם חיו ולהוציא לפועל את תכלית הגאולה שלו למרות מעשיהם והתנהגותם. וכפי שנראה בהמשך, תיאורי מלחמה בספר יהושע הם למעשה רגועים למדי בהשוואה לברבריות של סיפורים אחרים מהמזרח הקרוב הקדום.
אז במקום לבחון את כתבי הקודש מנקודת השקפה ביקורתית מודרנית, אנחנו יכולים לראות שכתבי הקודש עצמם מכירים בנחיתותם של סטנדרטים מסוימים שמצויים בתנ"ך. התנ"ך מספק לעם ישראל משאבים שונים במטרה להנחות אותם לעבר האידיאל המוסרי. מצוות אלוהים נמסרו לתרבות פחות מוסרית שספגה את הגישות הנחותות מבחינה מוסרית ואת המנהגים מלאי החטא של המזרח הקרוב הקדום.
שים לב גם שדפוסי סגידה וטקסים רווחים במזרח הקרוב הקדום – העלאת קרבנות, כהונה, גבעות רמות, חגיגות, טקסי טהרה, ברית מילה – נמצאים כולם בתורת משה. לדוגמה, בקודקס החוקים החיתי אנחנו מוצאים שכבש מהווה תחליף לאדם.[vi] בהשגחתו העליונה, אלוהים הקצה סמלים וטקסים מסויימים שהיו מוכרים לישראל והפיח בהם משמעות חדשה לאור פעולות הישועה וההצלה ההיסטוריות שלו ומערכת היחסים שלו עם ישראל, מערכת יחסים שעוגנה בברית.[vii] ה"גאולה" הזו של טקסים קדומים ותבניות עתיקות והשילוב שלהם בסיפורו של ישראל משקפת שקיקה אנושית רווחת להתחבר למה שהוא "קדוש" או "רם ונישא" או למצוא חסד וסליחה. בגאולה ההיסטורית של אלוהים את ישראל, ובהמשך לכך בביאתו של ישוע המשיח, שה האלוהים, הטקסים והסמלים האלה התגשמו מבחינה היסטורית ותויגו בהתאם לנקודת ההשקפה הנכונה.
במקום להתעלם מכמה מהגישות המוסריות הנחותות והמנהגים הנחותים שאנחנו פוגשים בתנ"ך, עלינו להודות בהם בפה מלא. אנחנו יכולים להצביע על כך שהם אינם מצליחים להגשים את האידיאלים שמציבים פרקים א' ו-ב' בספר בראשית ולהודות יחד עם מבקרינו שאיננו צריכים לשמש כסניגורים למנהגים שכאלה בכל חברה שהיא. אנחנו יכולים גם לעמוד על כך שלכל המנהגים השליליים אותם אנחנו מוצאים בתנ"ך יש גם עדות הפוכה בתנ"ך עצמו.[viii]
התקדמות הכתובים לעבר הגאולה
מצוות וחוקי התנ"ך מעידים על התקדמות בתוך כתבי הקודש לעבר הגאולה. קל להתקבע על פסוק מבודד כזה או אחר – ולא להצליח לראות את הרוח הגואלת שנחה מתחת לפני השטח ונחשפת נדבך אחרי נדבך. לדוגמה, ספרו של וויליאם ווב, Slaves, Women, and Homosexuals (עבדים, נשים והומוסקסואלים)[ix] מפרט את ההשקפה הזו של "ההתקדמות לעבר גאולה" אותה אנחנו מוצאים בכתובים. לעומת ההשקפה הזו עומד הפרוש הסטטי ש"מתקבע" בנוקשות על טקסטים מסויימים בלי לקחת בחשבון את המכלול הרחב יותר של כתבי הקודש כולם.
יש שיאמרו, "זה איזה מין רעיון יחסי – שחוקים ומצוות מסויימים היו לעניין כשמדובר בישראל של ימי התנ"ך אבל עכשיו יש סטנדרטים אחרים שעלינו לעמוד בהם?" כלל וכלל לא! זכור את הרעיונות הבאים בהם כבר נגענו בקצרה:
- האידיאלים האולטימטיביים של אלוהים בכל הנוגע לשויון וכבוד אנושיים כמו גם הסטנדרט לחיי נישואין שהופיע כבר בעת בריאת האדם, נכחו כולם בזירה כבר מבראשית (בראשית א'-ב').
- המזרח הקרוב הקדום מפגין סטייה מהאידיאלים האלה במבנים חברתיים וקשי ליבם של בני האדם.
- לעם ישראל בימי התנ"ך נמסרים צעדים שבנויים נדבך על נדבך וסובלים פגמים מוסריים מסויימים, בשעה שבו זמנית בני ישראל מעוּדדים לשאוף לדרגה גבוהה יותר.
אז התנ"ך לא מאשר שהדברים היו נכונים לימי התנ"ך אבל לא לעידן הברית החדשה. האידיאלים של אלוהים היו במקומם כבר מרגע הבריאה, אבל אלוהים התאים עצמו לקשי ליבם של בני האדם ולמבנים חברתיים של עולם חוטא. חצי כיכר עדיפה על כלום – דבר שאנחנו לוקחים כמובן מאליו בהליכים הפוליטיים בסגנון של קח-ותן הרווחים בחברה המערבית. במילים אחרות, הרעיון שאתה יכול להתקדם לעבר האידיאל, גם אם אינך יכול להגיע לשם בבת אחת, הוא רחוק כרחוק מזרח ממערב מהרעיון של יחסיות. עיניך עדיין נשואות אל האידיאל, ואתה מתקדם צעד אחר צעד לעברו, אבל ההיבטים המעשיים של חיים "עלי אדמות" מקשים על החלת האידיאל בבת אחת. בדומה לכך, החוקים שניתנו בסיני נעו בכיוון הנכון גם אם מכשולים מסויימים עדיין נערמו בדרך.
ככל שאנחנו מתקדמים לאורך הכתובים, אנחנו רואים בבהירות הולכת וגוברת איך נשים ועבדים מקבלים אישור להיותם בני אדם בעלי ערך וכבוד. בוא ניקח את העבדים, לדוגמה:[x]
- בתרבות המזרח הקרוב הקדום: באופן כללי נהגו בעבדים בצורה מאוד אלימה ותובענית (לעיתים קרובות לכדי מוות). עבדים בדרך כלל היו נתונים לחסדי אדוניהם; מי שמצא עבד שברח מאדוניו, היה עליו להחזירו לאדוניו או לשאת גזר דין מוות.
- השיפור שהביא התנ"ך לעומת תרבות המזרח הקרוב הקדום: למרות שאנחנו מוצאים מספר חוקים ומצוות בנוגע לעבדים ושפחות שהם עדיין בעייתיים, הרי שהתנ"ך מציג התקדמות גואלת אל עבר אתיקה אולטימטיבית: בניגוד לתרבויות המזרח האחרות, בתרבות המקראית הענישה לעבדים ושפחות היתה מוגבלת; הגישה כלפי העבדים והשפחות היתה יותר אנושית (לדוגמא, אם עד כה היה נהוג להעניש עבד בצורה שגרמה לו נזק לטווח ארוך ואף תמידי. כעת, אלוהים דרש להגביל את חומרת העונש כך שכבר למחרת יוכל העבד לחזור לעבודה!). ועבדים זרים שברחו מאדוניהם יכלו למצוא מסתור ומחסה בישראל.
- שיפורים שהביאה הברית החדשה לעומת התנ"ך: אדונים נקראו להפגין דאגה וחסד כלפי עבדיהם; עבדים עודדו לזכות בחירות (הראשונה לקורינתים ז' 22-20). שים לב, עם זאת, שהאמפריה הרומית הפכה את העבדות למוסד – בניגוד לסגנון העבדות באמצעות הסכם הדדי אותו אנחנו מוצאים בתנ"ך (שהפך "עבדים" ל"עובדים"). על מחברי כתבי הברית החדשה היה אם כן להתמודד עם מצב חדש, מצב שהיווה צעד גדול לאחור.
- האידיאל האולטמטיבי: בכך נכללת הגשמה אמיתית של האידיאלים שהושתו כבר מרגע הבריאה אותם אנחנו מוצאים בבראשית א' כ"ו-כ"ז, לפיהם נושאי צלם דמותו של אלוהים חיים ועובדים יחדיו בהרמוניה וזוכים ליחס הוגן ורב חסד; הם נתפסים כבני אדם במלוא מובן המילה ושווי ערך לאחרים; ואנושיות אמיתית מושבת על כנה בישוע המשיח, אדם השני או אדם החדש.
דוגמא נוספת, קחו את ההתפתחות שאנחנו רואים ממתן ההיתר לגט כריתות (גירושין) בדברים כ"ד א'-ד' בידי משה, לדיון של ישוע בנושא במתי י"ט. ישוע הודה במתן ההיתר – לא ציווי – לגט בדברים כ"ד בשל קשי ליבו של האדם. אבל ישוע לא "נתקע" על הפסוק הזה ופרש אותו בנוקשות, כפי שעשו מתנגדיו הדתיים. הוא לקח בחשבון את המרכיב הגואל של החקיקה הזו. תעודת הגט נועדה להגן על האשה; אשה גרושה בדרך כלל נאלצה להנשא בשנית ולבוא תחת ההגנה והמחסה שיכל לספק לה בעל בכדי להמנע מעוני ובושה. המצווה הזו לקחה בחשבון את טובתה של האשה כדי שהיא לא תגורש ואז תלקח חזרה על ידי אותו בעל ותגורש שוב, הכל כעולה על דעתו של בעלה לשעבר.
רבים מקרב המנהיגים הדתיים בימיו של ישוע אמצו פרוש מזוייף לקטע הזה בתורה, מה שהקשה עליהם לראות שמשה לא קבע השקפת מוסר אבסולוטית בנושא. הם לא יכלו לראות מעבר למצווה הכתובה ולהבין את רוח הדברים. העימות הפרשני הזה דומה למדי לזה שאנחנו מוצאים במרקוס ב' 28-23: ישוע שראה את רוח מצוות השבת, יידע את מבקריו ש"הַשַּׁבָּת נֶעֶשְׂתָה לְמַעַן הָאָדָם וְלֹא הָאָדָם לְמַעַן הַשַּׁבָּת" (פס' 27).
ישוע הצביע על כך שקשי לבבו של האדם הוא שעמד מאחורי החקיקה הזו בנושא הגירושין (מתי י"ט 8). אחרי הכל, אלוהים שונא גירושין (מלאכי ב' ט"ז); גירושין הם בהחלט לא האידיאל. אלוהים רוצה שבעל ואשה ידבקו אחד בשניה בקשר של אהבה ומחוייבות כל ימי חייהם (בראשית ב' כ"ד), גם כשקשה לפעמים. אבל ראשי היהודים בימיו של ישוע ניגשו אל התנ"ך בצורה כל כך ליגליסטית שהם החמיצו את הרוח שמאחורי תורת משה.
הברית המקראית של ישראל לא היתה אידיאל אוניברסלי ומעולם לא התכוונה להיות כן. ברית משה צפתה ברית טובה יותר. אז כשהאתאיסט סאם האריס התעקש שמאמינים שדובקים בכתבי הקודש צריכים לרגום את ילדיהם אם הם מאמינים ברעיונות שהם בגדר כפירה, הוא למעשה נמצא בפיגור! אם הוא טורח לקרוא את המשך התנ"ך, הוא גם היה מבין שאלוהים לא מצפה מאיתנו לחיות תחת החוקים הללו עוד.
אז כשאנחנו בוחנים חלק ניכר מהמצוות שכונן משה, עלינו להעריך אותן במסגרת ההקשר ההיסטורי בו נמסרו, כאספקה הזמנית ומלאת החסד של אלוהים. אבל עלינו לבחון גם את הרוח שנחה ביסודן של אותן מצוות ואת התנועה הסוחפת של היסטורית הישועה.
ההיסטוריה של ישראל: שלבים שונים, דרישות שונות
הסיפור של ישראל מורכב ממספר שלבים או הקשרים.[xi]
שלב א': שבט נודד (משפחה): בראשית י' ל"א-ל"ב.
שלב ב': עם, גוי תיאוקרטי: בראשית י"ב ב'; שמות א' ט'; ג' ז'; שופטים ב' כ'.
שלב ג': ממלכה, מלכות: שמואל א' כ"ד כ'; דברי הימים א' כ"ח ה'.
שלב ד': שארית: ירמיהו מ"ב ד'; יחזקאל ה' י'.
שלב ה': קהל, עדת ישראל (בעקבות הגלות): עזרא ב' ס"ד; נחמיה י"ג א'.
להקשרים השונים האלה נלוות דרישות מוסר שונות. כל מצב חדש חייב תוספות מוסריות או מחויבויות שונות בהתאם.
במקום זאת, התנ"ך מספק לנו די והותר תובנות מוסריות מכל המצבים האלה. אז במהלך שלב הנדודים כשבט או משפחה, אנחנו זוכים בתובנות ברות קיימא על התחייבויות שנובעות מאהבה הדדית ודאגה זה לזה ולומדים על החשיבות שיש לריצוי והתגברות על סכסוכים. האבות בטחו באלוהים מכונן הברית; האל הזה קרא להבעת בטחון ואמונה מלאים כשהוא הנחה אותם דרך מצבים ונסיבות קשים ובלתי נצפים מראש. ובימי השלב התיאוקרטי של עם ישראל, תובנה מתמשכת היא הצורך להכיר בכך שכל הברכות והשגשוג מקורם באלוהים – שהם לא זכות אלא מתנת חסד. התגובה ההולמת היא מתן תודה וניהול חיי קדושה בשמירה על קריאתו של ישראל.
שוב, מה שאנחנו מדגישים רחוק מיחסיות מוסרית כרחוק מזרח ממערב; זה פשוט שלצד השינויים ההיסטוריים האלה הופיעו אתגרים מוסריים שונים ומגוונים. לדוגמה, בתקופת נדודי ישראל כשבט, המעורבות הפוליטית של אברהם והאבות האחרים היתה מקרית או יוצאת מן הכלל. גם כשאברהם נאלץ להציל את לוט מידי שוביו אחרי הפשיטה על סדום (בראשית י"ד), הוא סרב לעשות רווח מתומכים פוליטיים. באמצעות קשר שנחתם בברית, יהוה היה המגן ומקור האספקה לכל צרכיהם של האבות.
בהמשך, בני ישראל נאלצו לחכות 430 שנה ולחוות שעבוד במצרים עד שיושלם עוון האמורים עד תום (בראשית ט"ו ט"ז). אלוהים ממש לא פעל בחופזה בכל הנוגע לכנענים! אלוהים הושיע את ישראל משיעבוד במצרים, סיפק להם מקום לחיות והפך אותם לישות פוליטית, לעם חורץ היסטוריה. בהמשך לכך נוסדה ממלכה עם סביבה דתית, חברתית ופוליטית משלה.
בכדי להשיג שטחים במטרה לחיות כממלכה ובסופו של דבר לסלול את הדרך למשיח הגואל שעתיד לבוא, היה צורך בלוחמה (כצורת שפיטה על חטא שמלאה סאתו). אלוהים השתמש בישראל כדי לנטרל את מבצרי הצבא הכנעני ולגרש מהמקום עם שהיה מושחת מבחינה מוסרית ורוחנית – מושחת מעבר לכל יכולת לשינוי וגאולה. הכנענים שקעו לרמת שחיתות כזו שלא היתה כל תקווה שיוכלו לקום ולהתעלות עליה, למרות שאלוהים לא גירש מעל פניו את אלה מקרבם שהכירו במשפט הצדק שלו ובכוחו שהודגם בגאולת ישראל והוצאתם ממצרים (כמו רחב ובני משפחתה). יישוב הארץ הזה היה מצב שונה למדי ממצבו של השבט הנודד, והוא דרש תגובה שונה.
בהמשך, כשרבים מהמאמינים באלוהים הוגלו לבבל, הם נדרשו להתמודד עם המצב הנתון הזה בצורה שונה מכפי שנדרשו לו בעידן התיאוקרטי. היה עליהם לנטוע גנים, להתיישב, להביא ילדים לעולם, ולהתפלל לשלום הבבלים – האויבים שעקרו אותם מארץ מולדתם והגלו אותם לארץ נכר (ירמיהו כ"ט ד'-ז'). המחויבויות של בני ישראל ומערכות היחסים שלהם עם עמי הגויים ממש לא קפאו על שמריהן ונשארו סטטיות.
אלו אם כן כמה נושאים חשובים שיעזרו לנו כשאנחנו ניגשים אל תורת משה – מתנה רבת חסד שהוענקה באורח זמני לעם ישראל הלאומי כדי לגשר בין האידיאלים של אלוהים לבין המציאויות של החיים במזרח הקרוב הקדום וקשי ליבם של בני האדם. חלק ממצוות התנ"ך הנוקשות, המטרידות והשרירותיות לכאורה – למרות היותן נחותות ופחות אופטימליות מבחינה מוסרית –לרוב מהוות שיפור לגבי המצב אותו אנחנו מוצאים בקרב יתר עמי המזרח הקרוב הקדום. אלוהים צריך היה להתפשר על פחות מהטוב ביותר כשזה הגיע לעם ישראל; עם זאת, הוא עדיין השתוקק לראות שיפורים מוסריים וציות רוחני, למרות המבנים החברתיים הנפולים ומלאי החטא והאופי המרדני של בני האדם.
חלק ניכר מהתנ"ך מזכיר לנו באופן שאינו משתמע לשתי פנים את חסדו השופע של אלוהים למרות חטא האדם והמבנים החברתיים שנפגעו בשל החטא. שוב ושוב אנחנו רואים את אלוהים פועל בקרב בני אדם חוטאים ודרכם – עד כמה שזה נראה לנו נחות! – כדי להביא את הגשמת התכלית והמטרות הכוללות שלו.
ניתן לסכם ולומר – מצוות התורה הן ממש לא הרצון האולטימטיבי של אלוהים עבור האנושות. אלא, פשרה זמנית עבור ליבו העיקש והמורד של עם חדש שזה עתה יצא מעבדות.
לקריאה נוספת
Copan, Paul. “Are Old Testament Laws Evil?” In God Is Great, God Is Good: Why Believing in God Is Reasonable and Responsible, edited by Chad Meister and William Lane Craig. Downers Grove, IL: InterVarsity, 2009.
Goldingay, John. Theological Diversity and the Authority of the Old Testa-ment. Grand Rapids: Eerdmans, 1987.
Gundry, Stanley N., and Gary T. Meadors, eds. Four Views of Moving beyond the Bible to Theology. Grand Rapids: Zondervan, 2009.
Homeier, James K. The Archaeology of the Bible. Grand Rapids: Kregel/Lion, 2008.
Webb, William J. Slaves, Women, and Homosexuals: Exploring the Herme-neutics of Cultural Analysis. Downers Grove, IL: InterVarsity, 2001.
Wenham, Gordon J. Story as Torah: Reading Old Testament Narrative Ethi-cally. Grand Rapids: Baker Academic, 2004.
Wright, Christopher J. H. Old Testament Ethics for the People of God. Downers Grove, IL: InterVarsity, 2004.
[i] את המכתב אפשר למצוא באתר www.thehumorarchives.com/humor/0001065.html.
[ii] C. S. Lewis, Surprised by Joy (New York: Harcourt Brace Jovanovich, 1956), 207.
[iii] N. T. Wright, The Climax of the Covenant (Minneapolis: Fortress, 1991), 181.
[iv] Alden Thompson, Who’s Afraid of the Old Testament God? (Grand Rapids: Zondervan, 1988), 33.
[v] שם, עמ' 32.
[vi] החוק החיתי §167. ראה Martha T. Roth, Law Collections from Mesopotamia and Asia Minor, 2nd ed. (Atlanta: (Scholars Press, 1997.
[vii] (Allen P. Ross, Holiness to the Lord (Grand Rapids: Baker Academic, 2006.
[viii] Bruce C. Birch, Let Justice Roll Down: The Old Testament, Ethics, and Christian Life (Louisville: Westminster John Knox, 1991), 43.
[ix] (William J. Webb, Slaves, Women, and Homosexuals (Downers Grove, IL: InterVarsity, 2001.
[x] מבוסס על פרק ב' בספרו של ווב, Slaves, Women, and Homosexuals (עבדים, נשים והומוסקסואלים). אני מודע לכך שלא כל המאמינים האבנגליסטים מסכימים עם גישתו של ווב. לדוגמה, Stanley N. Gundry and Gary Meadors, eds., Four (Views on Moving beyond the Bible to Theology (Grand Rapids: Zondervan, 2009.
[xi] חלק מהדברים בסעיף זה מבוססים על פרק ג' בספרו של ג'ון גולדינגיי, Theological Diversity and the Authority of the (Old Testament (Grand Rapids: Eerdmans, 1987.