אִתַּי אישי החיל

"וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֶל־אִתַּי הַגִּתִּי לָמָּה תֵלֵךְ גַּם־אַתָּה אִתָּנוּ שׁוּב וְשֵׁב עִם־הַמֶּלֶךְ כִּי־נָכְרִי אַתָּה וְגַם־גֹּלֶה אַתָּה לִמְקוֹמֶךָ׃ תְּמוֹל בּוֹאֶךָ וְהַיּוֹם אֲנִיעֲךָ עִמָּנוּ לָלֶכֶת וַאֲנִי הוֹלֵךְ עַל אֲשֶׁר־אֲנִי הוֹלֵךְ שׁוּב וְהָשֵׁב אֶת־אַחֶיךָ עִמָּךְ חֶסֶד וֶאֱמֶת׃ וַיַּעַן אִתַּי אֶת־הַמֶּלֶךְ וַיֹּאמַר חַי־יְהוָה וְחֵי אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ כִּי אִם־בִּמְקוֹם אֲשֶׁר יִהְיֶה־שָּׁם אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ אִם־לְמָוֶת אִם־לְחַיִּים כִּי־שָׁם יִהְיֶה עַבְדֶּךָ" (שמ"ב טו 19–21).

איני זוכר שאי–פעם שמעתי דרשה על איתי הגיתי, אך ברור שהוא הגרסה הגברית של רות. איתי ורות היו גרים שקיבלו הזדמנות לנטוש את הספינה (ראו רות א 16–17). עם–זאת, שני הגיבורים הנוכריים הללו בחרו להזדהות עם סבלו של עם ישראל.

אף על פי שאין במסורת היהודית שום דבר שהנציח את אהבתו של איתי לדוד ולאלוהי ישראל, זכרה של רות נשמר ולמעשה מוזכר מדי שבת. נהוג כי בכל ערב שבת, לפני הסעודה, הבעל קורא בפני אשתו את משלי לא 10–31 ('אשת חיל'). למרבה הפלא, האישה היחידה המכונה בתנ"ך 'אשת חיל' היא רות, אישה נוכריה, שנטשה את נוחות ביתה ומשפחתה בשל אהבתה לנעמי (סבתא רבא רבא של דוד) ולאלוהי ישראל (רות ג 11). בהתבסס על קווי הדמיון הללו, אפשר לכנות את איתי 'איש חיל'!

תודה לאל, נפלה בחלקי הזכות להינשא לרות בת–זמננו! ואני אסיר תודה על אינספור 'אנשי ונשות חיל' בני–ימינו, כמו איתי ורות, שעומדים בנאמנות וללא חת לצד עם ישראל, חרף נחשול האנטישמיות ששטף את העולם מאז השבעה באוקטובר. אלו הם שארית הגויים שמבינים כי חברם הטוב ביותר ומושיעם אינו אלא יהודי (רומי א 3)! אלו הם הגויים שהזדהו במלואם עם ליבו השבור של שאול השליח, למען עם ישראל (רומים ט 2–5). הכוונה לגויים שלא התנשאו על הענפים השבורים (רומים יא 18), בהתחשבם במסתורין הכרוך בישועת ישראל העתידית (רומי יא 25). מדובר בחסידי אומות עולם המבינים כי טוב ונכון לברך את עם הספר, שהפך לברכה נצחית עבורי ועבורך!

"הֵן, אַחַי, אֵינֶנִּי רוֹצֶה שֶׁיֵּעָלֵם מִכֶּם הָרָז הַזֶּה, פֶּן תִּהְיוּ חֲכָמִים בְּעֵינֵיכֶם: קֵהוּת לֵב אָחֲזָה בְּמִדַּת מָה אֶת יִשְׂרָאֵל, עַד אֲשֶׁר יִכָּנֵס מְלוֹא הַגּוֹיִים" (רומים טו 27).