אלוהותו של ישוע על פי מתי וזכריה

"כַּאֲשֶׁר הִתְקָרְבוּ לִירוּשָׁלַיִם וּבָאוּ אֶל בֵּית-פַּגֵּי, אֶל הַר הַזֵּיתִים, שָׁלַח יֵשׁוּעַ שְׁנֵי תַּלְמִידִים… יֵשׁוּעַ נִכְנַס לְבֵית הַמִּקְדָּשׁ וְגֵרֵשׁ אֶת כָּל הַמּוֹכְרִים וְהַקּוֹנִים בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ וְהָפַךְ אֶת שֻׁלְחֲנוֹת הַחַלְּפָנִים וְאֶת כִּסְאוֹת מוֹכְרֵי הַיּוֹנִים" (מתי כ"א 1, 12).

מתי מניח כי קוראיו בקיאים בתנ"ך ויתפסו את רמזיו לפרק האחרון בספר זכריה. הר הזיתים מוזכר פעמיים בלבד במקרא, ובשתיהן מדובר בפסוק המתייחס לביאת ה' לירושלים (זכריה י"ד 4). כמה פסוקים לאחר שמתי מזכיר את הר הזיתים, הוא מספר כי ישוע נכנס לבית המקדש וגירש משם את הסוחרים. אין זה אלא רמז ברור לפסוק האחרון בזכריה י"ד 21: "…וְלֹא־יִהְיֶה כְנַעֲנִי עוֹד בְּבֵית־יְהוָה צְבָאוֹת בַּיּוֹם הַהוּא". בתנ"ך, המילה "כנעני" יכולה להתפרש גם כ"סוחר" (ראו משלי ל"א 24; זכריה י"א 7, בתרגום השבעים).

כעת נבחן את ההשלכות התיאולוגיות של הקישור שעורך מתי בין מעשיו של ישוע במקדש (מתי כ"א) לבין הפרק האחרון בזכריה.

מתי לא רק מכריז כי ישוע הוא מלך ישראל, אלא מזהה אותו כהתגלמות אלוהי ישראל. זכריה אומר בצורה מפורשת לגמרי, כי י-ה-ו-ה הוא שיעמוד על הר הזיתים באותו יום ה' (ראו זכריה י"ד 4-3).

אין ספק, מתי ידע כי נבואת זכריה תתגשם רק בביאתו השנייה של ישוע. אולם מטרת רמיזותיו לזכריה יד באה להבהיר לקוראיו כי ישוע הוא ה' (עמנו אל), אשר בא להושיע את עמו. ובדיוק כמו החכמים מן המזרח (מתי ב' 2-1), אנשים נבונים עדיין תרים אחריו במטרה להשתחוות לו!

"וְהָיָה יְהוָה לְמֶלֶךְ עַל־כָּל־הָאָרֶץ בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה יְהוָה אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד" (זכריה י"ד 9).