"לֹא תַעֲשׂוּן כְּכֹל אֲשֶׁר אֲנַחְנוּ עֹשִׂים פֹּה הַיּוֹם אִישׁ כָּל־הַיָּשָׁר בְּעֵינָיו… לֹא תֹּאכְלֶנּוּ לְמַעַן יִיטַב לְךָ וּלְבָנֶיךָ אַחֲרֶיךָ כִּי־תַעֲשֶׂה הַיָּשָׁר בְּעֵינֵי יְהוָה… שְׁמֹר וְשָׁמַעְתָּ אֵת כָּל־הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּךָּ לְמַעַן יִיטַב לְךָ וּלְבָנֶיךָ אַחֲרֶיךָ עַד־עוֹלָם כִּי תַעֲשֶׂה הַטּוֹב וְהַיָּשָׁר בְּעֵינֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ" (דברים יב 8, 25, 28).
"מראית עין עשויה להטעות"; "לא כל מה שנוצץ זהב"; "אל תסתכל בקנקן אלא במה שיש בו". קיימות אמירות רבות בנושא הסכנות הטמונות בבחירה הנעשית על בסיס מראה חיצוני. החלטות רעות המבוססות על מראה עיניים יכולות לבוא לידי ביטוי גם בדמות הרגשות הסובייקטיביים שלנו. בספר דברים יב, רואים ניגוד בין עשיית "הישר בעיני ה'" (פס' 25, 28) לעשיית "הישר בעינינו" (פס' 8).
הדגש על עיניים ומראה חשוב על אחת כמה וכמה כאשר בוחנים את דפוס הנפילה בחטא, המתחיל כמעט תמיד ב"ראייה". "וַתֵּרֶא הָאִשָּׁה כִּי טוֹב הָעֵץ לְמַאֲכָל וְכִי תַאֲוָה־הוּא לָעֵינַיִם … וַתִּקַּ֥ח" (בראשית ג 6); "וַיִּרְאוּ בְנֵי־הָאֱלֹהִים אֶת־בְּנוֹת הָאָדָם כִּ֥י טֹבֹ֖ת הֵ֑נָּה וַיִּקְח֤וּ" (בראשית ו 2); "אֶרְאֶה בַשָּׁלָל אַדֶּרֶת שִׁנְעָר … וָֽאֶקָּחֵ֑ם" (יהושע ז 21); "וַיַּרְא [דוד] אִשָּׁה… טוֹבַת מַרְאֶה… וַיִּקָּחֶהָ" (שמ"ב יא, 2, 4).
כיוון שהיכולת שלנו להבחין בין "טוב" לרע" כל כך לקויה, עלינו לצאת מתוך הנחה כי מה שנראה טוב אולי לא כל-כך טוב עבורנו, וסביר להניח שלא יביא כבוד לאלוהים. כדי לבחור את הטוב בעיני אלוהים, עלינו לשקוע בכתבי הקודש כך שנראה את העולם דרך עיניו של אלוהים. שכן התנ"ך הוא התגלות על-טבעית של נקודת המבט של אלוהים על העולם (דברים ח 3; טמ"ב ג 17-16).
אם נאפשר לעיניים ולרגשות שלנו להוביל אותנו, חזקה עלינו שנעשה בחירות שגויות ונתעורר למציאות מאוד לא נעימה. מצד שני, אם נבלה את זמננו בלימוד המפה האלוהית, תמיד נמצא את הדרך הנכונה לברכה, אפילו בנפתולי המקומות האפלים והמסוכנים ביותר של החיים.
"כִּי־עִמְּךָ מְקוֹר חַיִּים בְּאוֹרְךָ נִרְאֶה־אוֹר" (תהלים לו 10). "נֵר־לְרַגְלִי דְבָרֶךָ וְאוֹר לִנְתִיבָתִי" (קיח 105).
"הֵן צָרָתֵנוּ הַקַּלָּה שֶׁל הָרֶגַע מְכִינָה לָנוּ כְּבוֹד עוֹלָמִים גָּדוֹל וְרַב עַד מְאֹד. וְאֵין אָנוּ צוֹפִים אֶל הַדְּבָרִים הַנִּרְאִים, אֶלָּא אֶל אֲשֶׁר אֵינָם נִרְאִים; כִּי הַדְּבָרִים הַנִּרְאִים לְשָׁעָה הֵם, אֲבָל הַבִּלְתִּי נִרְאִים – לְעוֹלָמִים… שֶׁכֵּן עַל-פִּי אֱמוּנָה אֲנַחְנוּ מִתְהַלְּכִים וְלֹא עַל-פִּי מַרְאֵה עֵינַיִם" (קור"ב ד 18-17; ה 7).
