ראשי > הגות יומית > גיבורות התנ״ך

גיבורות התנ״ך

גיבורות התנ״ך – הגות יומית

"וַיָּבֹאוּ וַיָּצֻרוּ עָלָיו בְּאָבֵלָה בֵּית הַמַּעֲכָה וַיִּשְׁפְּכוּ סֹלְלָה אֶל־הָעִיר וַתַּעֲמֹד בַּחֵל וְכָל־הָעָם אֲשֶׁר אֶת־יוֹאָב מַשְׁחִיתִם לְהַפִּיל הַחוֹמָה׃ וַתִּקְרָא אִשָּׁה חֲכָמָה מִן־הָעִיר שִׁמְעוּ שִׁמְעוּ אִמְרוּ־נָא אֶל־יוֹאָב קְרַב עַד־הֵנָּה וַאֲדַבְּרָה אֵלֶיךָ׃ וַיִּקְרַב אֵלֶיהָ וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה הַאַתָּה יוֹאָב וַיֹּאמֶר אָנִי וַתֹּאמֶר לוֹ שְׁמַע דִּבְרֵי אֲמָתֶךָ וַיֹּאמֶר שֹׁמֵעַ אָנֹכִי" (שמ"ב כ 15–17).

שלוש פעמים בסיפורים אודות דוד, מתוארות נשים חכמות המצילות אותו ו/או את ממלכתו מסכנה איומה: אביגיל (שמ"א כה 2); האשה מהעיר תקוע (שמ"ב יד 2); והאישה המתוארת לעיל, מבֵּית מַעֲכָה (שמ"ב כ 15). חבל שהאישה היחידה שרובנו זוכרים בקשר לדוד היא בת שבע (שלא באשמתה עלי להוסיף!). אין ספק כי מחבר ספר שמואל רוצה שנזכור את הנשים החכמות והמדהימות בקורות חייו של דוד, נשים אמיצות שמנעו אסונות מוסריים ופיזיים, נשים שהצילו חיים של אנשים רבים מטפשותו של דוד. עם–זאת, עלי להודות בצער כי גברים כמוני נוטים להתעלם מהנשים הללו ומנשים חשובות אחרות בכתובים כאשר אנו מלמדים סיפורי מקרא לאנשים אחרים.

לפני מספר שנים, ידידה קרובה הזכירה לי באיזו קלות מורים וזקני קהילות נוטים להתמקד בגברים בתנ"ך, בעודם מזניחים נשים בדרשותיהם. ובאיזו תדירות הדוגמאות והיישומים שלהם מכוונים לגברים בלבד. מדוע זה קורה? אולי בגלל תחושת החשיבות העצמית המנופחת שלנו? או שמא בשל החשש להודות בכך שנשים מחלצות אותנו תדיר מטיפשותנו ומקושי ליבנו. או אולי זה קורה דווקא עקב הכישלון לשקול באהבה את הצרכים של כל מי שיושב מולנו בקהילה ובא לשמוע את דבר אלוהים.

מכל מקום, דבר אחד ברור; אי אפשר להאשים את מחברי המקרא בהדרת נשים. כתבי הקודש משבחים נשים מבראשית ועד התגלות ותמיד נותנים כבוד למי שמגיע לו. כיוון שהכתובים עושהים זאת, תלמידי ומורי המקרא צריכים לעשות זאת גם הם!

"תְּנוּ־לָהּ מִפְּרִי יָדֶיהָ וִיהַלְלוּהָ בַשְּׁעָרִים מַעֲשֶׂיהָ" (משלי לא 31).

אפליקצית הברית החדשה – איגוד

אפליקציה לקריאת התנ״ך והברית החדשה

קראו והאזינו לכתובים בעיצוב חדש ונוח, בכל זמן ובכל מקום. הורידו עכשיו והתחילו לקרוא

אולי גם יעניין אותך:

כשאין כוח לחיות

נאבקה בדיכאון עמוק ואיבדה רצון לחיות, עד שהלב נפתח

ליאת גדלה כבת לניצול שואה, בבית שלא היה בו מקום לרגש או תקווה. מגיל צעיר נאבקה בדיכאון עמוק, התנתקה מהחיים ולא רצתה להמשיך לחיות. ברגע של שבירה, היא ביקשה עזרה והחיים שלה קיבלו תפנית לא צפויה. לא ברגע קסום שמוחק את העבר, אלא בתהליך שבו היא קיבלה בחזרה רצון לחיות, משמעות, וריפוי מבפנים.

היגיון שמוביל לאמונה

מרצה למתמטיקה מגלה שהאמונה עמוקה יותר מהמדע

דן גדל בבית חילוני־משכיל שבו אמונה נחשבה לדמיון והמדע היה הסמכות העליונה. כאיש מתמטיקה, הוא חיפש היגיון וודאות  לא “דת”. אבל כשבחן בעצמו את נבואות התנ״ך, ובעיקר את ישעיהו נ״ג, הוא גילה התאמה מדויקת מדי כדי להיות מקרית. במקום רגש או לחץ חברתי, מה שהוביל אותו היה עובדות, טקסטים, ולוגיקה. לא אמונה במקום היגיון, אמונה שנולדה מתוך היגיון.

מתוך נאמנות לתנ״ך

לא מתוך מרד, אלא מתוך אמת שגילה בישעיהו נ״ג

נריה גדל כיהודי דתי, אבל בלב פקפק בקיומו של אלוהים. כשגילה בתנ״ך את ישעיהו נ"ג, ידע שמדובר בישוע, אך פחד להיות שוב “דחוי ושונה”. שנים אחר כך, כשכליותיו קרסו והוא עמד מול דיאליזה ומוות, אישה מעבר לים סיפרה שישוע הופיע לה בחלום ושלח אותה לתרום לו כליה. ההתאמה הייתה מלאה, כמו תאומים. נריה קורא לזה: הנס שהציל את חייו.