"יִגְמְלֵנִי יְהוָה כְּצִדְקָתִי כְּבֹר יָדַי יָשִׁיב לִי׃ כִּי שָׁמַרְתִּי דַּרְכֵי יְהוָה וְלֹא רָשַׁעְתִּי מֵאֱלֹהָי… עַל־כֵּן אוֹדְךָ יְהוָה בַּגּוֹיִם וּלְשִׁמְךָ אֲזַמֵּר׃ מִגְדּוֹל יְשׁוּעוֹת מַלְכּוֹ וְעֹשֶׂה־חֶסֶד לִמְשִׁיחוֹ לְדָוִד וּלְזַרְעוֹ עַד־עוֹלָם" (שמ"ב כב 21–22, 50–51).
היה זה המנחה שלי לדוקטורט, ג'ון סיילהמר, שלימד אותי את חשיבותם הרבה של השירים המוצבים בצמתים המרכזיים של הנרטיב המקראי. שירים אלו מופיעים לעתים קרובות במקומות מרכזיים במבנה המאקרו של סיפורי התנ"ך. אותם שירים לא רק מדגישים את התיאולוגיה של הנרטיבים בהם הם מופיעים, אלא לעתים קרובות מפרשים את הסיפור לכדי נבואה.
ספר שמואל (א–ב) מתחיל ומסתיים בשירים: תפילת חנה (שמ"א ב 1–10); שירו של דוד (שמ"ב כב 1–51); ודבריו האחרונים של דוד (שמ"ב כג 1–7). שירים אלו מבליטים את הנושאים התיאולוגים המרכזיים בספר שמואל כולו. השירים הללו מספקים גם את האמצעי המאפשר להבין את סיפורו של דוד לאשורו. אין זה צירוף מקרים שהמילה "משיח" מופיעה בכל שלושת השירים הללו (שמ"א ב 10, 35, שמ"ב כב 51, כג 1). בשיר המדבר על הצלתו של דוד (שמ"ב כב 22), נהיר כי דוד מתייחס למישהו אחר, באומרו: "כִּי שָׁמַרְתִּי דַּרְכֵי יְהוָה וְלֹא רָשַׁעְתִּי מֵאֱלֹהָי". אותו "מישהו אחר" מזוהה בשורה האחרונה של השיר באופן מפורש (פס' 51): דוד מתכוון לזרעו, המשיח, שבניגוד לדוד עצמו, ישמור את דרכי ה' ולא ינהג נגדו ברשעות. לפי הבטחת אלוהים, ובניגוד למלכותו הארצית של דוד, זרעו ימלוך לעד.
לכן, כאשר שאול השליח קרא את שיר הגאולה של דוד בשמ"ב כב וייחס אותו לישוע, הוא לא נקט בעודף יצירתיות או במניפולציה כריסטולוגית–אלגורית. הוא פשוט קרא את משמעות דברי דוד בדיוק כפי שהתכוון להם מחבר ספר שמואל.
"וַאֲנִי אוֹמֵר שֶׁהַמָּשִׁיחַ הָיָה לִמְשָׁרֵת הַנִּמּוֹלִים בִּגְלַל נֶאֱמָנוּת אֱלֹהִים, כְּדֵי לְקַיֵּם אֶת הַהַבְטָחוֹת שֶׁנִּתְּנוּ לָאָבוֹת, וּכְדֵי שֶהַגּוֹיִים יְהַלְּלוּ אֶת אֱלֹהִים עַל רַחֲמָיו, כַּכָּתוּב: עַל–כֵּן אוֹדְךָ בַּגּוֹיִם וּלְשִׁמְךָ אֲזַמֵּרָה" (רומים טו 8–9; ראו שמ"ב כב 50).
