"הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם־יְהוָה וַהֲקִמֹתִי לְדָוִד צֶמַח צַדִּיק וּמָלַךְ מֶלֶךְ וְהִשְׂכִּיל וְעָשָׂה מִשְׁפָּט וּצְדָקָה בָּאָרֶץ" (ירמיה כ"ג 5).
יש הנוטים להתייחס לנבואות המשיחיות בתנ"ך כעל תחזיות ספציפיות לגבי זהותו של המשיח ומעשיו. אולם תחזיתו של ירמיהו עבור משיח ישראל מספקת תובנות חשובות על הדרך בה קראו ופירשו נביאי ישראל את הספרים שקדמו להם בתנ"ך. כמעט כל מילה בנבואת ירמיהו נלקחה ממקום אחר במקרא וליתר דיוק, מעלילות דוד בשמואל א'-ב'. השימוש בכינוי "צמח" מעיד על-כך שירמיהו קרא את דבריו האחרונים של דוד ופירשם כנבואה משיחית (הביטוי "צמח" בירמיה כ"ג 5 נגזר מהמילה "יַצְמִיחַ" בשמ"ב כ"ג 5). האמירה שהמשיח "הִשְׂכִּיל", מעידה כי ירמיהו קרא על-אודות חוכמתו של דוד והתייחס אליה כאל סגולה משמעותית שתאפיין את המשיח (שמ"א י"ח 5, 15-14, 30). באומרו כי המשיח יעשה "מִשְׁפָּט וּצְדָקָה" בארץ, ברור כי ירמיהו התייחס למלכותו של דוד ככזו המסמלת את מלכות המשיח בעתיד (שמ"ב ח' 15).
מה ניתן ללמוד מכך?
אילו לקחים ניתן ללמוד מהדרך בה קרא ירמיהו את כתבי הקודש (דהיינו, את שמואל א'-ב')?
ראשית, לומדים לראות את התמונה הגדולה, הרחבה והמפורטת של זהות המשיח. שכן אם נתייחס רק לנבואות מאוד ספציפיות כאל נבואות משיחיות, תפיסתנו את הרעיון המשיחי בתנ"ך תהא רדודה למדי. התקווה המשיחית כביכול תצטמצם לפסוקים אחדים בלבד. שנית, ניתן ללמוד כי התובנות המשיחיות שהעלו הנביאים על הכתב בהשראת רוח הקודש, עוצבו על ידי הנרטיבים ההיסטוריים. סיפורים אודות דוד וגיבורי אמונה אחרים, לא נשתמרו רק כדי לספר לנו על דברים שקרו בעבר, אלא גם כדי לחזות את אשר יתרחש בעתיד, בקנה מידה גדול הרבה יותר.
שלישית, אנו לומדים להבין טוב יותר מדוע מחברי הברית החדשה התייחסו למשיח כאל תכלית התנ"ך. כמו הנביאים שלפניהם, ראו השליחים בצדק, את דמותו של ישוע משתקפת מבעד לסיפורים על גיבורי ישראל במקרא. בקריאת עלילות דוד, ראו הנביאים והשליחים את ישוע. אם נשב לרגלי הנביאים ונלמד מהם כיצד לקרוא את המקרא, נשכיל לקרוא ולהבין גם את הברית החדשה!
"אֶת הַיְשׁוּעָה הַזֹּאת חָקְרוּ וְדָרְשׁוּ הַנְּבִיאִים שֶׁנִּבְּאוּ עַל הַחֶסֶד הַמְיֻעָד לָכֶם. הֵם חָקְרוּ מָה הָעֵת וְהַנְּסִבּוֹת שֶׁהוֹדִיעָה רוּחַ הַמָּשִׁיחַ אֲשֶׁר בְּקִרְבָּם, כְּשֶׁהֵעִידָה מֵרֹאשׁ עַל סִבְלוֹת הַמָּשִׁיחַ וְעַל הַכָּבוֹד וְהַתִּפְאֶרֶת שֶׁיָּבוֹאוּ אַחֲרֵיהֶם" (פט"א א' 11-10).
