חֲקֹר וּרְאֵה

"בַּלַּיְלָה מִהֲרוּ הָאַחִים לְשַׁלֵּחַ אֶת שָׁאוּל וְאֶת סִילָא לְבֵּרֵאָה, וּכְשֶׁאֵלֶּה הִגִּיעוּ לְשָׁם נִכְנְסוּ לְבֵית הַכְּנֶסֶת. יְהוּדֵי בֵּרֵאָה הָיוּ אֲצִילֵי-רוּחַ יוֹתֵר מִן הַיְּהוּדִים שֶׁבְּתֶסָּלוֹנִיקִי וְקִבְּלוּ אֶת הַדָּבָר בְּכָל לֵב כְּשֶׁהֵם בּוֹדְקִים יוֹם יוֹם בַּכְּתוּבִים אִם הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אָכֵן כָּךְ" (מה"ש יז 10–11).

אחת השיחות החשובות ביותר שהיו לי על האמונה התנהלה עם דודי הגוסס, בהיותי בן 19. הוא היה משוכנע כי הסיבה היחידה לאמונתי בישוע המשיח נעוצה בעובדה שהסתמכתי על תרגומים מושחתים לאנגלית של התנ"ך. הוא היה משוכנע שאם אלמד לקרוא את התנ"ך בעברית, אבין במהרה כי ישוע אינו יכול להיות משיח ישראל המובטח.

הלוואי שדודי היה חי היום, כדי שאוכל להודות לו על–כך שאתגר אותי לדרוש בכתובים כמו אנשי בֵּרֵאָה. הוא דחק בי, לא רק לקבל את דברי השליחים בברית החדשה, אלא לדרוש במקרא ולראות "אִם הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אָכֵן כָּךְ". הודות לאתגר של דודי, אמונתי בישוע ובטחוני בכתבי הברית החדשה ממשיכים להתחזק ככל שאני מוסיף ללמוד את דברי משה והנביאים בתנ"ך.

"וּבִהְיוֹת הָאֱלֹהִים בְּעֶזְרִי עַד הַיּוֹם הַזֶּה, הֲרֵינִי עוֹמֵד וּמֵעִיד לִפְנֵי קְטַנִּים וּגְדוֹלִים וְאֵינֶנִּי אוֹמֵר דָּבָר מִלְּבַד הַדְּבָרִים שֶׁהַנְּבִיאִים וּמֹשֶׁה אָמְרוּ כִּי עֲתִידִים הֵם לִקְרוֹת: שֶׁהַמָּשִׁיחַ יִסְבֹּל, יִהְיֶה רִאשׁוֹן לִתְחִיַּת הַמֵּתִים וִיבַשֵּׂר אוֹר לָעָם וְלַגּוֹיִים" (מה"ש כו 22–23).