ראשי > הגות יומית > חשיבות המקרא בחיי המאמין

חשיבות המקרא בחיי המאמין

חשיבות המקרא בחיי המאמין – הגות יומית

"אַךְ כֵּיוָן שֶׁלֹּא מָצְאוּ דֶּרֶךְ לְהַכְנִיסוֹ בִּגְלַל הֶהָמוֹן, עָלוּ עַל הַגַּג וְהוֹרִידוּהוּ עִם הָאֲלוּנְקָה דֶּרֶךְ הָרְעָפִים לְתוֹךְ הַבַּיִת, לִפְנֵי יֵשׁוּעַ. כִּרְאוֹתוֹ אֶת אֱמוּנָתָם אָמַר אֵלָיו: בֶּן אָדָם, נִסְלְחוּ לְךָ חֲטָאֶיךָ. הֵחֵלּוּ הַסּוֹפְרִים וְהַפְּרוּשִׁים לְהַרְהֵר וְאָמְרוּ: מִי הוּא זֶה הַמְדַבֵּר דִּבְרֵי נְאָצָה? מִי יָכוֹל לִסְלֹחַ עַל חֲטָאִים זוּלָתִי אֱלֹהִים לְבַדּוֹ?" (לוקס ה 19–21).

לפני מספר שנים, רועה קהילה ידוע דחק במאמינים "להפריד את האמונה המשיחית מהתנ"ך". תורתו העלתה באוב כפירה עתיקה בשם "מרציוניזם" (65–165 לספ'), על שם מייסדה מארקיון, שהסיר כל אזכור של התנ"ך מתוך עותקי הברית החדשה שהיו בידו. חוסר מתמשך בלימוד והטפה של התנ"ך בקהילות רבות, הביא אפוא ל"התנתקות" נרחבת של ישוע מזהותו המקראית והאותנטית. מאמינים הסובלים מ"תת–תזונה" שכזו, מתקשים למצוא פשר בדבריו של ישוע ובניסים שחולל. כתוצאה מכך, הם מעצבים לעצמם "ישוע" שנראה ונשמע כמייסד דת חדשה ואנטי–יהודית לחלוטין.

למרות שאותם מאמינים מפנים אצבע מאשימה כלפי הסופרים והפרושים על כך שלא האמינו בישוע, הם עצמם אינם מצליחים להעריך את העובדה שאותם מורים דתיים מהעבר הבינו טוב יותר מיהו ישוע בזכות ידיעתם הנרחבת את התנ"ך. כיוון שמנהיגי הדת במאה הראשונה לספ' הכירו את המקרא, הם ידעו כי כאשר ישוע אמר "נסלחו חטאיך", הוא טען למשהו שרק אלוהי ישראל מסוגל לעשות (ישעיהו מג 25, מד 22, נה 7). על–אף שהם לא שמו את מבטחם בישוע, הם לפחות הכירו את התנ"ך מספיק טוב כדי להיעלב עמוקות.

אם תלמידי הסמינרים המשיחיים, רועי קהילות ותלמידי ישוע לא יתמסרו ללימוד רציני של המקרא, אנשים רבים בקהילות יחסרו את המידע הדרוש להבנת מעשיו של ישוע לאור התנ"ך ולא יבינו מדוע הסופרים והפרושים נעלבו כל כך מדבריו. במקום להתנתק מהתנ"ך, הגיע העת שתלמידי ישוע יתאהבו בישוע האמיתי על–ידי "חיבור מחדש" לתנ"ך הקדוש של ישוע.

"וְאָהַבְתָּ אֵת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בְּכָל־לְבָבְךָ וּבְכָל־נַפְשְׁךָ וּבְכָל־מְאֹדֶךָ׃ וְהָיוּ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם עַל־לְבָבֶךָ׃ וְשִׁנַּנְתָּם לְבָנֶיךָ וְדִבַּרְתָּ בָּם בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ׃ וּקְשַׁרְתָּם לְאוֹת עַל־יָדֶךָ וְהָיוּ לְטֹטָפֹת בֵּין עֵינֶיךָ: וּכְתַבְתָּם עַל־מְזוּזֹת בֵּיתֶךָ וּבִשְׁעָרֶיךָ" (דברים ו 5–9).

אפליקצית הברית החדשה – איגוד

אפליקציה לקריאת התנ״ך והברית החדשה

קראו והאזינו לכתובים בעיצוב חדש ונוח, בכל זמן ובכל מקום. הורידו עכשיו והתחילו לקרוא

אולי גם יעניין אותך:

כשאין כוח לחיות

נאבקה בדיכאון עמוק ואיבדה רצון לחיות, עד שהלב נפתח

ליאת גדלה כבת לניצול שואה, בבית שלא היה בו מקום לרגש או תקווה. מגיל צעיר נאבקה בדיכאון עמוק, התנתקה מהחיים ולא רצתה להמשיך לחיות. ברגע של שבירה, היא ביקשה עזרה והחיים שלה קיבלו תפנית לא צפויה. לא ברגע קסום שמוחק את העבר, אלא בתהליך שבו היא קיבלה בחזרה רצון לחיות, משמעות, וריפוי מבפנים.

היגיון שמוביל לאמונה

מרצה למתמטיקה מגלה שהאמונה עמוקה יותר מהמדע

דן גדל בבית חילוני־משכיל שבו אמונה נחשבה לדמיון והמדע היה הסמכות העליונה. כאיש מתמטיקה, הוא חיפש היגיון וודאות  לא “דת”. אבל כשבחן בעצמו את נבואות התנ״ך, ובעיקר את ישעיהו נ״ג, הוא גילה התאמה מדויקת מדי כדי להיות מקרית. במקום רגש או לחץ חברתי, מה שהוביל אותו היה עובדות, טקסטים, ולוגיקה. לא אמונה במקום היגיון, אמונה שנולדה מתוך היגיון.

מתוך נאמנות לתנ״ך

לא מתוך מרד, אלא מתוך אמת שגילה בישעיהו נ״ג

נריה גדל כיהודי דתי, אבל בלב פקפק בקיומו של אלוהים. כשגילה בתנ״ך את ישעיהו נ"ג, ידע שמדובר בישוע, אך פחד להיות שוב “דחוי ושונה”. שנים אחר כך, כשכליותיו קרסו והוא עמד מול דיאליזה ומוות, אישה מעבר לים סיפרה שישוע הופיע לה בחלום ושלח אותה לתרום לו כליה. ההתאמה הייתה מלאה, כמו תאומים. נריה קורא לזה: הנס שהציל את חייו.