"הִנֵּה תַּהֲרִי וְתֵלְדִי בֵּן, וְתִקְרְאִי שְׁמוֹ יֵשׂוּעַ. הוּא גָּדוֹל יִהְיֶה וּבֶן–עֶלְיוֹן יִקָּרֵא, וַיהוה אֱלֹהִים יִתֵּן לוֹ אֶת כִּסֵּא דָּוִד אָבִיו" (לוקס א 31–32).
מסיבות שעדיין אינן ברורות לי לגמרי, מתרגמי הברית החדשה מיוונית לשפות לועזיות החליטו להשתמש בתעתיק יווני,"Jesus", במקום בתעתיק עברי לשמו של מושיענו. אילו החליטו המתרגמים להשתמש בתעתיק העברי, כפי שעשו באגרת אל העברים ד 8, העולם היה מכירו בתור יהושע (Joshua): "אִלּוּ הֱבִיאָם יְהוֹשֻׁעַ אֶל הַמְּנוּחָה, לֹא הָיָה מְדַבֵּר אַחֲרֵי כֵן עַל יוֹם אַחֵר". אין לי כל כוונה להתעקש על–כך שאנשים יקראו לישוע Joshua בשפות זרות, כיוון שאפילו התעתיק היווני הוא עדיין השם הכי מתוק שאני מכיר.
אבל השימוש בתעתיק היווני במקום בעברי כרוך במחיר. המחיר הוא הכישלון להעריך נכונה כיצד הבחינו הקוראים במאה הראשונה בקשר ההדוק בין יהושע החדש ליהושע בן–נון: "וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל־יְהוֹשֻׁעַ הַיּוֹם הַזֶּה, אָחֵל גַּדֶּלְךָ בְּעֵינֵי כָּל־יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יֵדְעוּן כִּי, כַּאֲשֶׁר הָיִיתִי עִם־מֹשֶׁה אֶהְיֶה עִמָּךְ" (יהושע ג 7). בכנותנו אותו בשם "יהושע/ישוע", ביכולתנו לקרוא את סיפור לידתו המופלאה של האיש היהודי הזה כהמשך הנרטיב המקרא, במקום לראותו כתחילתה של דת חדשה. כאשר אנו קוראים לו יהושע (ישוע), שפירושו "ה' יושיע", אנו מזכירים לעצמנו כל הזמן מדוע הוא בא לעולם.
"הִיא יוֹלֶדֶת בֵּן וְאַתָּה תִּקְרָא שְׁמוֹ יְהוֹשֻׁעַ (ישוע), כִּי הוּא יוֹשִׁיעַ אֶת עַמּוֹ מֵחַטֹּאתֵיהֶם" (מתי א 21).
