ישעיהו נ״ג ומותו של המשיח

"אִם־לֹא תִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת אֶת־כָּל־דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת הַכְּתוּבִים בַּסֵּפֶר הַזֶּה לְיִרְאָה אֶת־הַשֵּׁם הַנִּכְבָּד וְהַנּוֹרָא הַזֶּה אֵת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ׃ וְהִפְלָא יְהוָה אֶת־מַכֹּתְךָ וְאֵת מַכּוֹת זַרְעֶךָ מַכּוֹת גְּדֹלוֹת וְנֶאֱמָנוֹת וָחֳלָיִם רָעִים וְנֶאֱמָנִים׃ וְהֵשִׁיב בְּךָ אֵת כָּל־מַדְוֵה מִצְרַיִם אֲשֶׁר יָגֹרְתָּ מִפְּנֵיהֶם וְדָבְקוּ בָּךְ׃ גַּם כָּל־חֳלִי וְכָל־מַכָּה אֲשֶׁר לֹא כָתוּב בְּסֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֹּאת יַעְלֵם יְהוָה עָלֶיךָ עַד הִשָּׁמְדָךְ" (דברים כח 61-58).

באחד ממוקדי הוויכוח על זהות המשיח של ישראל עומד ישעיהו נג. מתוך רצון להרחיק קטע זה מפרשנות הברית החדשה, רש"י טוען כי "עבד ה'" בישעיהו נב 13 מתייחס לשארית ישראל. עוד טוען רש"י, על סמך ישעיהו נב 15, כי ישעיהו נג אינו מתייחס לדבריהם של ישראל אלא של האומות (ראו ישעיהו נב 15), כאשר הן מבינות כי עם ישראל הוא עבדו של אלוהים שסבל דחייה, התעללות ומוות במטרה לכפר על חטאי העולם.

עד כמה שזה יישמע מפתיע, דברים כח 61-58 מציג ראיות חזקות נגד פרשנותו של רש"י ומספק תמיכה חזקה לפירוש המשיחי (כלומר, לכך שהמשיח הוא שסבל עבור חטאי עמו). הריכוז של המילים "חולי" ו"מכה" נדיר למדי בתנ"ך, ומחוץ לדברים כח הוא מתקשר בעיקר לקללות שיספוג העם עקב חוסר-הציות למצוות ברית סיני (ראו דברים כח 59, 61; ישעיהו א 6-5, נג 4-3; ירמיה ו 7, י 19).

כיוון שספר ישעיה נפתח בתיאור עם ישראל מלא ב"חולי" (א 5), ומכוסה ב"מכות" וב"חבורות" (פס' 6), הקורא הקשוב אמור לזהות את הרמיזה לקללות מספר דברים כח. ספר ישעיהו נפתח בתיאור עם ישראל הסובל בצדק את השלכות חוסר-הציות לתורה.

ישעיהו נג משתמש באותו אשכול מילים כדי לתאר את סבלו של "עבד ה' התמים". בישעיה נג 5-4, העבד סובל את ה"חולי", "מכה" ו"החבורה" שהיו צריכים להיות עונשם של אלה המתוודים על חטאיהם (ישעיהו נג 5-4). החזרה על המילים הללו ("חולי" ו"מֻכֵּ֥ה") פירושה שאלו המתוודים אכן מודים במפורש בכישלונם לקיים את ברית סיני (ראו דברים כח 59, 61). הם גם מודים בסבלו של העבד למענם: "אָכֵן חֳלָיֵנוּ הוּא נָשָׂא וּמַכְאֹבֵינוּ סְבָלָם וַאֲנַחְנוּ חֲשַׁבְנֻהוּ נָגוּעַ מֻכֵּה אֱלֹהִים וּמְעֻנֶּה׃ וְהוּא מְחֹלָל מִפְּשָׁעֵנוּ מְדֻכָּא מֵעֲוֹנֹתֵינוּ מוּסַר שְׁלוֹמֵנוּ עָלָיו וּבַחֲבֻרָתוֹ נִרְפָּא־לָנוּ" (ישעיהו נג 5-4).

מכיוון שדברי הווידוי מדגישים את הקללות הבאות כתוצאה מחוסר-ציות לתורה, אלו שמתוודים על חטאיהם (ישעיהו נג) פשוט אינם יכולים להיות הגויים. מפני שרק עם ישראל יסבול מאותן קללות ספציפיות על הפרת ברית סיני. ישעיהו נג חייב אפוא לבטא את הווידוי של עם ישראל, בו הם מודים כי עבד ה' לקח על עצמו את קללת התורה במקומם ועבורם (ראו ישעיהו א 6-4).

התיאור של המשיח בישעיהו נג מסתדר היטב עם התיאולוגיה של שאול, על-אף שהוא נכתב כשבע מאות שנה לפני ששאול נולד!

"הַמָּשִׁיחַ פָּדָה אוֹתָנוּ מִקִּלְלַת הַתּוֹרָה בְּכָךְ שֶׁהָיָה לִקְלָלָה בַּעֲדֵנוּ – שֶׁכֵּן הַכָּתוּב אוֹמֵר, קִלְלַת אֱלֹהִים תָּלוּי עַל-עֵץ" (גלטים ג 13).