"עַל־כֵּן יֵאָמַר בְּסֵפֶר מִלְחֲמֹת יְהוָה אֶת־וָהֵב בְּסוּפָה וְאֶת־הַנְּחָלִים אַרְנוֹן׃ וְאֶשֶׁד הַנְּחָלִים אֲשֶׁר נָטָה לְשֶׁבֶת עָר וְנִשְׁעַן לִגְבוּל מוֹאָב" (במדבר כ"א 15-14).
זהו אחד מאותם פסוקים נדירים בתורה בהם מגלה משה חלק ממקורותיו לכתיבת התורה: "ספר מלחמות ה'" (ראו גם בראשית ה' 1). האם המשמעות היא שחלק מספרי התנ"ך אבדו ואינם עוד? ומה אם מישהו היה מוצא את הספר הזה במערות קומראן? האם נאלץ להוסיפו לתנ"ך? התשובה לכל השאלות הללו היא שלילית!
מחברי המקרא לעולם אינם מנסים להסתיר את העובדה שהם מצטטים ו/או עושים שימוש במקורות כתובים קודמים יותר (ראו יהושע י' 13; שמ"ב א' 18; דה"א כ"ט 29; דה"ב ט' 29, י"ב 15, י"ג 22; טימ"ב ג' 8). הדבר אינו רומז על-כך שהמקורות הללו נכתבו בהשראת אלוהים. קחו למשל את הציטוט של שאול מהמשוררים הפגאניים בטיטוס א' 12 ובמה"ש י"ז 28. ברור כי מקומם של הספרים אשר שאול ציטט אינו בכתבי הקודש. כך גם לגבי הציטוט של יהודה 15-14 מספר חנוך (ספר חיצוני למקרא).
משמעות השראת רוח אלוהים
כיוון שמחברי המקרא כתבו מתוך השראת אלוהים, רוח הקודש הדריכה אותם בזמן שאספו את מקורותיהם וליקטו, סידרו וחיברו את ספריהם. הואיל וכתבי הקודש נכתבו בהשראה שמיימית, רוח אלוהים הנחתה את הסידור הספציפי של כל אחד מהספרים בתצורתם הסופית. בתוך כך, השראה פירושה שהמיקום של ירמיהו כ"ג בין פרקים כ"ב-כ"ד, נעשה באותה השראה שבה נכתב פרק כ"ג עצמו. לעולם אסור לנו לארגן מחדש את הספרים והפרקים במקרא כך שיתאימו לרגישויות המודרניות שלנו (או לפי הסדר הכרונולוגי שלהם). השראה פירושה שכל בשורה הוכנסה לפי הסדר שאליו התכוונה רוח אלוהים. כאשר אנו מסדרים מחדש את הסדר של בשורה מסוימת, או מחברים את הבשורות יחד לכדי התקדמות היסטורית מדויקת יותר של האירועים, אנו מאבדים את המסר שאליו התכוונו המחברים; אותו מסר שהועבר אלינו בהשראת רוח אלוהים.
כיוון שמחברי המקרא פעלו מתוך השראת הרוח, ביכולתנו לנוח בידיעה שבידינו מלוא דבר אלוהים, בדיוק כפי שהאל התכוון למסור לנו אותו! עם התנ"ך בידינו, לא חסר לנו דבר מעצת אלוהים השלמה והמשולמת, ההופכת אותנו לקדושים ולשלמים בו!
"אֲבָל אַתָּה עֲמֹד בַּדְּבָרִים אֲשֶׁר לָמַדְתָּ וַאֲשֶׁר מְצָאתָם נְכוֹנִים, שֶׁהֲרֵי יוֹדֵעַ אַתָּה מִמִּי לָמַדְתָּ וּמִנְּעוּרֶיךָ אַתָּה יוֹדֵעַ אֶת כִּתְבֵי הַקֹּדֶשׁ הַיְכוֹלִים לְהַחְכִּימְךָ לִישׁוּעָה עַל-יְדֵי הָאֱמוּנָה בַּמָּשִׁיחַ יֵשׁוּעַ. כָּל הַכָּתוּב נִכְתַּב בְּרוּחַ אֱלֹהִים, וּמוֹעִיל הוּא לְהוֹרָאָה, לְתוֹכֵחָה, לְתִקּוּן, לְחִנּוּךְ בְּמַעְגְּלֵי צֶדֶק, לְמַעַן יִהְיֶה אִישׁ הָאֱלֹהִים מֻשְׁלָם, וּמֻכְשָׁר לְכָל מַעֲשֶׂה טוֹב" (טימ"ב ג' 17-14).
"אָכֵן נִתְאַשֵּׁר לָנוּ בְּיֶתֶר תֹּקֶף דְּבַר הַנְּבוּאָה, וְתֵיטִיבוּ לַעֲשׂוֹת בְּשִׂימְכֶם לֵב אֵלָיו כְּאֶל נֵר מֵאִיר בִּמְקוֹם אֹפֶל, עַד כִּי יִבְקַע אוֹר הַיּוֹם וְיִזְרַח וְאַיֶּלֶת הַשַּׁחַר תִּזְרַח בִּלְבַבְכֶם. וְזֹאת דְּעוּ רִאשׁוֹנָה, שֶׁכָּל נְבוּאַת הַמִּקְרָא אֵינָהּ עִנְיָן שֶׁל פֵּרוּשׁ אִישִׁי, כִּי מֵעוֹלָם לֹא יָצְאָה נְבוּאָה עַל-פִּי רְצוֹן הָאָדָם, אֶלָּא רוּחַ הַקֹּדֶשׁ הֵנִיעָה בְּנֵי אָדָם לְדַבֵּר מִטַּעַם אֱלֹהִים" (פט"ב א' 21-19).
"אָנֹכִי מֵעִיד בְּכָל מִי שֶׁשּׁוֹמֵעַ אֶת דִּבְרֵי נְבוּאַת הַסֵּפֶר הַזֶּה: אִישׁ אִם יוֹסִיף עֲלֵיהֶם, יוֹסִיף עָלָיו אֱלֹהִים אֶת הַמַּכּוֹת הַכְּתוּבוֹת בַּסֵּפֶר הַזֶּה. וְאִישׁ אִם יִגְרַע מִדִּבְרֵי סֵפֶר הַנְּבוּאָה הַזֹּאת, יִגְרַע הָאֱלֹהִים אֶת חֶלְקוֹ מֵעֵץ הַחַיִּים וּמֵעִיר הַקֹּדֶשׁ, מִן הַדְּבָרִים הַכְּתוּבִים בַּסֵּפֶר הַזֶּה" (התגלות כ"ב 19-18).
