"רָנִּי עֲקָרָה לֹא יָלָדָה פִּצְחִי רִנָּה וְצַהֲלִי לֹא־חָלָה כִּי־רַבִּים בְּנֵי־שׁוֹמֵמָה מִבְּנֵי בְעוּלָה אָמַר יְהוָה… אַל־תִּירְאִי כִּי־לֹא תֵבוֹשִׁי וְאַל־תִּכָּלְמִי כִּי לֹא תַחְפִּירִי כִּי בֹשֶׁת עֲלוּמַיִךְ תִּשְׁכָּחִי וְחֶרְפַּת אַלְמְנוּתַיִךְ לֹא תִזְכְּרִי־עוֹד׃ כִּי בֹעֲלַיִךְ עֹשַׂיִךְ יְהוָה צְבָאוֹת שְׁמוֹ וְגֹאֲלֵךְ קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל אֱלֹהֵי כָל־הָאָרֶץ יִקָּרֵא" (ישעיה נ"ד 1, 5-4).
בספרם על ישעיהו ז' 14 ("The Mother of the Infant King, Isaiah 7:14"), כריסטוף ריקו ופיטר ג'. ג'נטרי מבטאים את חשיבותם של פסוקים אלה, בישעיה נ"ד, לקביעת משמעות המילה "עלמה" בפרק ז' 14. למרות שתרגום השבעים לישעיהו ומחברי הברית החדשה מתעקשים ש"עלמה" פירושו "בתולה", מתרגמים יהודים מסורתיים טוענים כי פירושו אינו אלא "אישה צעירה". ישעיהו נ"ד משמש אפוא כמפתח לזיהוי משמעות הביטוי "עלמה". על כף המאזניים עומד הדבר הבא: האם ישעיהו ז' 14 מתייחס להריון תקין בלבד או לאות פלאי?
בישעיהו נ"ד, ישעיהו משתמש בשתי מטפורות שונות כדי לתאר שני גורמים לחוסר ילדים בחברה הישראלית העתיקה. המטאפורות הללו משמשות בסיס להבטחה לכך שירושלים, שנתייתמה מילדיה בשל הגלות, תהפוך יום אחד ל"אם" לילדים רבים. במטאפורה הראשונה, האישה סובלת מבושת "העלומים", כלומר: ממצב של "עלמה" חסוכת ילדים. במטאפורה השנייה, האישה סובלת ממצב של "אלמנות", כלומר: מצב של אלמנה חשוכת ילדים. פס' 5 מספק את הפתרון לבעייתן של נשים חשוכות ילדים אלה, וגם את המשמעות המדויקת של המילה "עלומים" (כלומר, את היותה עלמה).
הבה נביט במחציתו השנייה של פס' 5. המשפט (לא להביא ילדים) של האלמנות מוסר על ידי "גאולת" האלמנה, כלומר: על-ידי מתן ילדים לאשת המת (זה בדיוק מה שעשה בועז במקרה של רות). במחצית הראשונה של פס' 5, הבושה הנגרמת כתוצאה מאי-הבאת ילדים, במקרה של "עלמה", מוסרת כאשר מישהו מתחתן עם אישה שלא נישאה קודם לכן, בשל היותה עלמה.
עלמה היא אישה צעירה בגיל נישואין, שטרם נישאה. בתרבות הישראלית העתיקה, פירוש הדבר שהאישה הצעירה הזו מעולם לא שכבה עם גבר (כלומר, היא בתולה).
בהתבסס על השימוש במטאפורה הספציפית הזו, בישעיהו נ"ד, ניתן לומר בביטחון כי עלמה אינה יכולה להביא ילדים לעולם. מדוע? כי עלמה היא אישה צעירה בגיל נישואין, שטרם נישאה. בתרבות הישראלית העתיקה, פירוש הדבר שהאישה הצעירה הזו מעולם לא שכבה עם גבר (כלומר, היא בתולה). ובתרבות ההיא, הדבר נחשב לבושה אם לאישה צעירה לא היו ילדים, כי אף אחד לא היה מוכן ו/או יכול להינשא לה. אולם ברגע בו האישה הצעירה נישאה, דהיינו שכבה עם בעלה, היא הפסיקה להיות עלמה. ומאחר שהיא כבר לא עלמה, היא מסוגלת להיכנס להריון וללדת ילדים.
בהתחשב בכך, הבה נביט שוב בישעיהו ז' 14. לפי נבואה זו, "העלמה" הרה (לא "תיכנס" להריון, אלא "כבר" הרה) ותלד בן. אך כיוון שעלמה היא אישה צעירה בגיל נישואין שלא נישאה, ולכן, מעולם לא שכבה עם גבר, הדבר בלתי אפשרי! האות הזה כל כך אדיר ומופלא וכה מיוחד במינו, עד כי הילד בישעיה ז' 14 חייב להיות המשיח האדיר, המופלא והיחיד במינו!
"בְּעוֹד שֶׁהָיָה מְהַרְהֵר בָּזֶה נִרְאָה אֵלָיו מַלְאַךְ יהוה בַּחֲלוֹם וְאָמַר: יוֹסֵף בֶּן דָּוִד, אַל תַּחְשֹׁשׁ לָקַחַת אֵלֶיךָ אֶת מִרְיָם אִשְׁתְּךָ, כִּי אֲשֶׁר הוֹרָה בָּהּ מֵרוּחַ הַקֹּדֶשׁ הוּא. הִיא יוֹלֶדֶת בֵּן וְאַתָּה תִּקְרָא שְׁמוֹ יֵשׁוּעַ, כִּי הוּא יוֹשִׁיעַ אֶת עַמּוֹ מֵחַטֹּאתֵיהֶם. כָּל זֶה אֵרַע לְמַעַן יִתְקַיֵּם מַה שֶּׁדִּבֵּר אֲדֹנָי בְּפִי הַנָּבִיא: הִנֵּה הָעַלְמָה הָרָה וְיֹלֶדֶת בֵּן וְקָרָאת שְׁמוֹ עִמָּנוּ אֵל" (מתי א' 23-20).
