ראשי > הגות יומית > מעשי דוד סימן למשיח

מעשי דוד סימן למשיח

מעשי דוד סימן למשיח – הגות יומית

"וְהָיָה בִּקְרָב־אִישׁ לְהִשְׁתַּחֲוֹת לוֹ וְשָׁלַח אֶת־יָדוֹ וְהֶחֱזִיק לוֹ וְנָשַׁק לוֹ׃ וַיַּעַשׂ אַבְשָׁלוֹם כַּדָּבָר הַזֶּה לְכָל־יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר־יָבֹאוּ לַמִּשְׁפָּט אֶל־הַמֶּלֶךְ וַיְגַנֵּב אַבְשָׁלוֹם אֶת־לֵב אַנְשֵׁי יִשְׂרָאֵל… וַיִּשְׁלַח אַבְשָׁלוֹם אֶת־אֲחִיתֹפֶל הַגִּילֹנִי יוֹעֵץ דָּוִד מֵעִירוֹ מִגִּלֹה בְּזָבְחוֹ אֶת־הַזְּבָחִים וַיְהִי הַקֶּשֶׁר אַמִּץ וְהָעָם הוֹלֵךְ וָרָב אֶת־אַבְשָׁלוֹם" (שמ"ב טו 5–6, 12).

בגידתו של דוד בנשיקות בנו (אבשלום) ומזימתו הסודית של חבר קרוב (אחיתופל) בשמ"ב, מתחלפות לנבואה בספר תהילים. כידוע, ספר תהילים מחולק לחמישה ספרים (תהלים ג–מא, מב-עב, עג–פט, צ–קו, קז–קמה) עם פרולוג (תהלים א–ב) ואפילוג (תהלים קמו–קנ). המפתח לסידור התיאולוגי של הספר טמון בהבטחת אלוהים להקים מלך מבית דוד. בדרמה מוזיקלית-תיאולוגית זו, מעשי דוד במזמורי הקינה (למשל, תהילים כב) ובמזמורי הניצחון המלכותיים (למשל, תהילים עב) מתפקדים כאותות נבואיים למשיח.

למרבה הפלא, הספר הראשון בתהילים (פרקים ג-מא) ממוסגר על-ידי אזכורים למרד של אבשלום ולבגידת אחיתופל. "מִזְמוֹר לְדָוִד בְּבָרְחוֹ מִפְּנֵי אַבְשָׁלוֹם בְּנוֹ׃ יְהוָה מָה־רַבּוּ צָרָי רַבִּים קָמִים עָלָי" (תהלים ג 1–2). "גַּם־אִישׁ שְׁלוֹמִי אֲשֶׁר־בָּטַחְתִּי בוֹ אוֹכֵל לַחְמִי הִגְדִּיל עָלַי עָקֵב" (תהלים מא 10). מיקומם של מזמורי הבגידה הללו בצמתים אסטרטגיים ספרותיים במבנה תהילים, מצביע לא רק על השפעתם העמוקה על חייו האישיים של דוד עצמו, אלא גם על חשיבותם יוצאת הדופן בתוכנית ההבטחה המשיחית של אלוהים. הבגידות שחווה דוד הן בחזקת מסר לעתיד. בהתאם לכוונה הנבואית, חייו של ישוע מקבילים לדוד המלך כאשר גם הוא נבגד בנשיקה על-ידי חבר קרוב שסעד על שולחנו (מתי כו 24-23, 48–49). "לֹא עַל כֻּלְּכֶם דִּבַּרְתִּי – אֲנִי יוֹדֵעַ מִי אֵלֶּה שֶׁבָּחַרְתִּי אוֹתָם – אַךְ לְמַעַן יִמָּלֵא הַכָּתוּב, אוֹכֵל לַחְמִי הִגְדִּיל עָלַי עָקֵב" (יוחנן יג 18).

אם גם אנו חשים בכאב הצורב של סכין בגב, ביכולתנו לסמוך את ידינו על עידוד הכתובים. כיוון שאלוהים השתמש בבגידה בחיי דוד וישוע למטרות נעלות יותר, כך בכוחו להשתמש בבגידות שאנו חווים בחיינו האישיים למטרות נעלות יותר.

"אָכֵן לָזֹאת נִקְרֵאתֶם, כִּי גַּם הַמָּשִׁיחַ סָבַל בַּעַדְכֶם וְהִשְׁאִיר לָכֶם מוֹפֵת כְּדֵי שֶׁתֵּלְכוּ בְּעִקְּבוֹתָיו – הוּא אֲשֶׁר חֵטְא לֹא עָשָׂה וְלֹא נִמְצְאָה מִרְמָה בְּפִיו; אֲשֶׁר חֵרְפוּהוּ וְלֹא הֵשִׁיב חֵרוּף, סָבַל וְלֹא אִיֵּם, כִּי אִם מָסַר דִּינוֹ לְשׁוֹפֵט הַצֶּדֶק" (פט"א ב 21–23).

אפליקצית הברית החדשה – איגוד

אפליקציה לקריאת התנ״ך והברית החדשה

קראו והאזינו לכתובים בעיצוב חדש ונוח, בכל זמן ובכל מקום. הורידו עכשיו והתחילו לקרוא

אולי גם יעניין אותך:

כשאין כוח לחיות

נאבקה בדיכאון עמוק ואיבדה רצון לחיות, עד שהלב נפתח

ליאת גדלה כבת לניצול שואה, בבית שלא היה בו מקום לרגש או תקווה. מגיל צעיר נאבקה בדיכאון עמוק, התנתקה מהחיים ולא רצתה להמשיך לחיות. ברגע של שבירה, היא ביקשה עזרה והחיים שלה קיבלו תפנית לא צפויה. לא ברגע קסום שמוחק את העבר, אלא בתהליך שבו היא קיבלה בחזרה רצון לחיות, משמעות, וריפוי מבפנים.

היגיון שמוביל לאמונה

מרצה למתמטיקה מגלה שהאמונה עמוקה יותר מהמדע

דן גדל בבית חילוני־משכיל שבו אמונה נחשבה לדמיון והמדע היה הסמכות העליונה. כאיש מתמטיקה, הוא חיפש היגיון וודאות  לא “דת”. אבל כשבחן בעצמו את נבואות התנ״ך, ובעיקר את ישעיהו נ״ג, הוא גילה התאמה מדויקת מדי כדי להיות מקרית. במקום רגש או לחץ חברתי, מה שהוביל אותו היה עובדות, טקסטים, ולוגיקה. לא אמונה במקום היגיון, אמונה שנולדה מתוך היגיון.

מתוך נאמנות לתנ״ך

לא מתוך מרד, אלא מתוך אמת שגילה בישעיהו נ״ג

נריה גדל כיהודי דתי, אבל בלב פקפק בקיומו של אלוהים. כשגילה בתנ״ך את ישעיהו נ"ג, ידע שמדובר בישוע, אך פחד להיות שוב “דחוי ושונה”. שנים אחר כך, כשכליותיו קרסו והוא עמד מול דיאליזה ומוות, אישה מעבר לים סיפרה שישוע הופיע לה בחלום ושלח אותה לתרום לו כליה. ההתאמה הייתה מלאה, כמו תאומים. נריה קורא לזה: הנס שהציל את חייו.