"וַיְהִי בִשְׁלֹשִׁים וָשֶׁבַע שָׁנָה לְגָלוּת יְהוֹיָכִן מֶלֶךְ־יְהוּדָה בִּשְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ בְּעֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה לַחֹדֶשׁ נָשָׂא אֱוִיל מְרֹדַךְ מֶלֶךְ בָּבֶל בִּשְׁנַת מַלְכֻתוֹ אֶת־רֹאשׁ יְהוֹיָכִין מֶלֶךְ־יְהוּדָה וַיֹּצֵא אוֹתוֹ מִבֵּית הַכְּלִיא: וַיְדַבֵּר אִתּוֹ טֹבוֹת וַיִּתֵּן אֶת־כִּסְאוֹ מִמַּעַל לְכִסֵּא מְלָכִים אֲשֶׁר אִתּוֹ בְּבָבֶל׃ וְשִׁנָּה אֵת בִּגְדֵי כִלְאוֹ וְאָכַל לֶחֶם לְפָנָיו תָּמִיד כָּל־יְמֵי חַיָּו׃ וַאֲרֻחָתוֹ אֲרֻחַת תָּמִיד נִתְּנָה־לּוֹ מֵאֵת מֶלֶךְ־בָּבֶל דְּבַר־יוֹם בְּיוֹמוֹ עַד־יוֹם מוֹתוֹ כֹּל יְמֵי חַיָּיו" (ירמיה נ"ב 34-31).
היהדות הרבנית מלמדת כי ישנם שני משיחים שונים: משיח בן יוסף, שיסבול וימות למען עם ישראל; ומשיח בן דוד, שימלוך על כסאו וישכין שלום עולמים. בשל אמונה זו, הם אינם רואים בדחייה ובסבלו של ישוע רמז לזהותו המשיחית. אך ההתייחסות ליוסף ולדוד כשני אבות-טיפוס משיחיים שונים, מפספסת את האופן בו התנ"ך מציג את יוסף כדמות מקדימה של דוד ואת דוד כ"יוסף שני". עלילות יוסף, הכוללות את דחייתו ואת סבלו, כחלק מתוכנית האלוהית להופכו ל"מלך" על אחיו (בראשית ל"ז 8), מספקות את כל הפרטים המהותיים בסיפור דרכו של דוד לכס המלכות.
מיזוג הדמויות הללו לאב טיפוס אחד, מוצא ביטוי ברור בסוף ספר ירמיהו: שחרורו של יהויכין (בן דוד) מהכלא בבבל (ירמיה ל"ג 31), מקביל לסיפור שחרורו של יוסף מהכלא במצרים (בראשית מ"א 14). "נשיאת ראש יהויכין" (ירמיה נ"ב 31) מקבילה לתיאור "נשיאת ראש שרי פרעה" בסיפור יוסף (בראשית מ' 13, 20-19). ישיבתו של יהויכין מעל כס המלכים האחרים בבבל (ירמיה נ"ב 32) היא רמז לקידומו של פרעה את יוסף למשנה למלך (בראשית מ"א 40). החלפת בגדי יהויכין (ירמיה נ"ב 33) מקבילה להחלפת בגדי יוסף (בראשית מ"א 14, 42). ההתייחסות ל"אכילת לחם" במקרה של יהויכין (ירמיה נ"ב 33) רומזת לאופן בו יוסף ואחיו "אוכלים לחם" (בראשית מ"ג 25). אספקת המזון ליהויכין עד יום מותו (ירמיה נ"ב 34) רומזת לאופן בו מכלכל יוסף את אחיו עד יום מותם (בראשית נ' 22-21).
מה משמעות ההקבלות הברורות הללו לסיפור יוסף?
ראשית, על ידי ציון הקשר בין שחרורו של יהויכין מהכלא לשחרור יוסף, ירמיהו מבקש לומר כי לא אבדה התקווה של בית דוד. למרות שזרע דוד שרוי בגלות, אלוהים יציל ויושיב את אחד מצאצאיו על כס המלכות. לפיכך, התגשמות הבטחת אלוהים לדוד בשמ"ב ז' בטוחה, בדיוק כמו התגשמות חלומותיו של יוסף, "למלוך על אחיו" (בראשית ל"ז).
שנית, בגלל המיזוג של סיפור יהויכין עם עלילות יוסף, אפשר להבין כי רק משיח אחד נחוץ, לא שניים. יוסף ודוד אינם אלא שני צדדים של אותו מטבע משיחי, ושניהם מייצגים משיח אחד בלבד. כיוון שישוע נדחה על ידי "אחיו", בדמותם של יוסף ודוד, ניתן להישען בבטחה על-כך שהוא ישוב כדי לשבת על כס שלטונו הנצחי!
"לְבַסּוֹף שָׁלַח אֲלֵיהֶם אֶת בְּנוֹ בְּאָמְרוֹ, אֶת בְּנִי יְכַבְּדוּ. כְּשֶׁרָאוּ הַכּוֹרְמִים אֶת הַבֵּן אָמְרוּ אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ, זֶה הַיּוֹרֵשׁ, בּוֹאוּ נַהֲרֹג אוֹתוֹ וְנִקַּח לָנוּ אֶת נַחֲלָתוֹ הֵם תָּפְסוּ אוֹתוֹ, גֵּרְשׁוּהוּ אֶל מִחוּץ לַכֶּרֶם וַהֲרָגוּהוּ… אָמַר לָהֶם יֵשׁוּעַ: הַאִם לֹא קְרָאתֶם בַּכְּתוּבִים, אֶבֶן מָאֲסוּ הַבּוֹנִים הָיְתָה לְרֹאשׁ פִּנָּה; מֵאֵת יהוה הָיְתָה זֹּאת, הִיא נִפְלָאת בְּעֵינֵינוּ?" (מתי כ"א 39-37, 42).
