"נַשְּׁקוּ־בַר פֶּן־יֶאֱנַף וְתֹאבְדוּ דֶרֶךְ, כִּי־יִבְעַר כִּמְעַט אַפּוֹ אַשְׁרֵי כָּל־חוֹסֵי בוֹ" (תהלים ב 12).

מתחת לפני השטח של התרגומים לאנגלית לפסוק לעיל, מתקיים קרב פרשני על משמעות הביטוי: "נשקו בר". כיוון ש"בר" אינה המילה העברית האופיינית ל"בן" (ראו משלי לא 2) ומשמעות "בר" יכולה להיות גם "טהור", המתרגמים והפרשנים היהודים טוענים כי הביטוי "נשקו בר", פירושו לחלוק כבוד בתום לב. סלע המחלוקת נוגע בשאלה האם תהילים ב 12 מתייחס למשיח אם לאו.

חיזוק לפרשנות המשיחית מגיע הן מהמבנה של תהילים ב והן מפסוק המתאר את משיחת שאול למלך, בשמואל א. באשר למבנה, יהוה בתהילים ב מצוי תמיד לצד מלך המשיח, הנקרא בשמות שונים. בפס' 1–3 העמים מורדים ביהוה ובמשיחו. בפס' 4–9, יהוה ומלכו/בנו (פס' 6–7) מגיבים יחד למרד נגדם. לבסוף, בפס' 10–12, מחבר המזמור מפציר באומות המורדות לחזור בתשובה ולתקן את דרכן. אך אם "בר" אינו מתורגם כ"בן", הפיוס שלהן עם אלוהים אינו אלא חלקי בלבד. הן נקראות לעבוד את יהוה (פס' 11), אך אין זכר למי שעמד לצד יהוה לאורך המזמור כולו. לפיכך, יש לתרגם את "בר" כ"בן" כדי להפוך את הפיוס לשלם. לא רק שהגויים חייבים "לעבוד את יהוה" (פס' 11), אלא גם "לנשק את הבן" (פס' 12).

מה משמעות הביטוי "לנשק" את הבן? כאשר שמואל "משח" (אותו שורש ממנו נגזר "משיח"; ראה מזמור ב' 2) את שאול כמלך על ישראל, האות לקבלת המלך ומלכותו היה נשיקה: "וַיִּקַּח שְׁמוּאֵל אֶת־פַּךְ הַשֶּׁמֶן וַיִּצֹק עַל־רֹאשׁוֹ וַיִּשָּׁקֵהוּ וַיֹּאמֶר הֲלוֹא כִּי־מְשָׁחֲךָ יְהוָה עַל־נַחֲלָתוֹ לְנָגִיד" (שמ"א י 1). מטרת הנשיקה בתהילים ב 12, היא עבור העמים המורדים, להסיר את נשקם ולקבל את בנו של אלוהים כמשיחם!

וכך, מבנה המזמור והשימוש ב"נשיקה" מספקים סיבות טקסטואליות חזקות לתמיכה בפירוש המשיחי של תהילים ב 12. לא רק שפרשנות זו היא הטובה ביותר, היא גם פרשנות הדורשת מכולנו לעבוד את יהוה ביראה ולנשק את משיחו!

"עַל כֵּן הִגְבִּיהוֹ אֱלֹהִים מְאֹד וְנָתַן לוֹ אֶת הַשֵּׁם הַנַּעֲלֶה עַל כָּל שֵׁם, לְמַעַן תִּכְרַע בְּשֵׁם יֵשׁוּעַ כָּל בֶּרֶךְ, בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ וּמִתַּחַת לָאָרֶץ, וְכָל לָשׁוֹן תּוֹדֶה כִּי יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ הוּא הָאָדוֹן, לְתִפְאֶרֶת אֱלֹהִים הָאָב" (פיליפים ב 9–11).