קריאה חכמה של כתבי הקודש

"וַיַּעֲבֵר יִשַׁי שִׁבְעַת בָּנָיו לִפְנֵי שְׁמוּאֵל וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל־יִשַׁי לֹא־בָחַר יְהוָה בָּאֵלֶּה׃ וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל־יִשַׁי הֲתַמּוּ הַנְּעָרִים וַיֹּאמֶר עוֹד שָׁאַר הַקָּטָן וְהִנֵּה רֹעֶה בַּצֹּאן וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל־יִשַׁי שִׁלְחָה וְקָחֶנּוּ כִּי לֹא־נָסֹב עַד־בֹּאוֹ פֹה׃ וַיִּשְׁלַח וַיְבִיאֵהוּ וְהוּא אַדְמוֹנִי עִם־יְפֵה עֵינַיִם וְטוֹב רֹאִי וַיֹּאמֶר יְהוָה קוּם מְשָׁחֵהוּ כִּי־זֶה הוּא׃ וַיִּקַּח שְׁמוּאֵל אֶת־קֶרֶן הַשֶּׁמֶן וַיִּמְשַׁח אֹתוֹ בְּקֶרֶב אֶחָיו וַתִּצְלַח רוּחַ־יְהוָה אֶל־דָּוִד מֵהַיּוֹם הַהוּא וָמָעְלָה וַיָּקָם שְׁמוּאֵל וַיֵּלֶךְ הָרָמָתָה" (שמ"א טז 13-10).

הבחירה האלוהית בבן הזקונים, דוד, למלוך על-פני אחיו, לצד המראה הטוב שלו, מספקים את כל המרכיבים החיוניים לסיר של קנאה אשר לבטח יתבשל בפרק הבא (ראו שמ"א יז 29-28). אך יש בסיפור הזה יותר ממה שנראה לעין. כל מילה ומילה נבחרה באופן אסטרטגי כדי להקביל לסיפור ידוע אחר בתנ"ך.

המחבר מציג את דוד באומרו כי הוא "רֹעֶה בַּצֹּאן" (פס' 11), ביטוי המתאר רק אדם אחד נוסף בתנ"ך, שהוא במקרה גם האח הצעיר אשר נבחר על-ידי אלוהים למלוך על אחיו: יוסף (בראשית לז 2, 8). גם תיאור מראהו הטוב של דוד יוצר הקבלה ליוסף (השוו שמ"א טז 12 לבראשית לט 6). נוסף על-כך, ישנו רמז עדין מאוד בסיפור לכך שדוד, כמו יוסף, יצטרך להתמודד אך הוא עם פיתוי מיני (השוו שמ"ב יא לבראשית לט). כמו יוסף, כך גם דוד מתמלא ברוח אלוהים (השוו שמ"א טז 13 לבראשית מא 38). אך אולי ההקבלה החשובה מכולם: כמו יוסף, המחבר משתמש בשיר בסוף הסיפור כדי לפרש את מאורעות חייו של דוד (בחירתו האלוהית של אלוהים, הדחייה על ידי אחיו, הסבל הנורא והעלייה בסופו של דבר לכס המלכות) כהקדמה לביאתו של מלך המשיח (שמ"ב כב 51-1, כג 7-1; בראשית בראשית מט 12-8). בקריאת קורות דוד, רואים את יוסף; בקריאת סיפורם של דוד ויוסף, רואים את המשיח!

באמצעות אנלוגיה ספרותית ומכוונת זו, הנמצאת בתחילת סיפורי דוד, קושר המחבר את הבחירה האלוהית בדוד ישירות להבטחות אלוהים לאבות בספר בראשית ולתוכניתו לברך את העולם באמצעות זרע אברהם. אין פלא לפיכך, כי מחברי הברית החדשה זיהו את ישוע כמשיח בן דוד (מתי א 1) וכמשיח בן יוסף (יוחנן א 45), שתי דמויות השזורות בצורה ברורה בסיפור-העל של המקרא. לומר כי ישוע הוא מי שמשה והנביאים כתבו עליו, אינה הגזמה. זו אמירה מבוססת המוכיחה כי אנו קוראים את הטקסט ברגישות. ישוע הוא באמת הפתרון האמיתי לסכסוך; הוא גיבור הגיבורים, בו בחר אלוהים למלוך, לא רק על אחיו, אלא על כל העמים.

אם-כן, ברוח האזהרה של שאול לטימותיוס: קראו את הכתובים בחוכמה, חברו את הנקודות, והאמינו בישוע!

"אֲבָל אַתָּה עֲמֹד בַּדְּבָרִים אֲשֶׁר לָמַדְתָּ וַאֲשֶׁר מְצָאתָם נְכוֹנִים, שֶׁהֲרֵי יוֹדֵעַ אַתָּה מִמִּי לָמַדְתָּ וּמִנְּעוּרֶיךָ אַתָּה יוֹדֵעַ אֶת כִּתְבֵי הַקֹּדֶשׁ הַיְכוֹלִים לְהַחְכִּימְךָ לִישׁוּעָה עַל-יְדֵי הָאֱמוּנָה בַּמָּשִׁיחַ יֵשׁוּעַ" (טימ"ב ג 15-14).