ראשי > הגות יומית > קריאה חכמה של כתבי הקודש

קריאה חכמה של כתבי הקודש

קריאה חכמה של כתבי הקודש – הגות יומית

"וַיַּעֲבֵר יִשַׁי שִׁבְעַת בָּנָיו לִפְנֵי שְׁמוּאֵל וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל־יִשַׁי לֹא־בָחַר יְהוָה בָּאֵלֶּה׃ וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל־יִשַׁי הֲתַמּוּ הַנְּעָרִים וַיֹּאמֶר עוֹד שָׁאַר הַקָּטָן וְהִנֵּה רֹעֶה בַּצֹּאן וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל־יִשַׁי שִׁלְחָה וְקָחֶנּוּ כִּי לֹא־נָסֹב עַד־בֹּאוֹ פֹה׃ וַיִּשְׁלַח וַיְבִיאֵהוּ וְהוּא אַדְמוֹנִי עִם־יְפֵה עֵינַיִם וְטוֹב רֹאִי וַיֹּאמֶר יְהוָה קוּם מְשָׁחֵהוּ כִּי־זֶה הוּא׃ וַיִּקַּח שְׁמוּאֵל אֶת־קֶרֶן הַשֶּׁמֶן וַיִּמְשַׁח אֹתוֹ בְּקֶרֶב אֶחָיו וַתִּצְלַח רוּחַ־יְהוָה אֶל־דָּוִד מֵהַיּוֹם הַהוּא וָמָעְלָה וַיָּקָם שְׁמוּאֵל וַיֵּלֶךְ הָרָמָתָה" (שמ"א טז 13-10).

הבחירה האלוהית בבן הזקונים, דוד, למלוך על-פני אחיו, לצד המראה הטוב שלו, מספקים את כל המרכיבים החיוניים לסיר של קנאה אשר לבטח יתבשל בפרק הבא (ראו שמ"א יז 29-28). אך יש בסיפור הזה יותר ממה שנראה לעין. כל מילה ומילה נבחרה באופן אסטרטגי כדי להקביל לסיפור ידוע אחר בתנ"ך.

המחבר מציג את דוד באומרו כי הוא "רֹעֶה בַּצֹּאן" (פס' 11), ביטוי המתאר רק אדם אחד נוסף בתנ"ך, שהוא במקרה גם האח הצעיר אשר נבחר על-ידי אלוהים למלוך על אחיו: יוסף (בראשית לז 2, 8). גם תיאור מראהו הטוב של דוד יוצר הקבלה ליוסף (השוו שמ"א טז 12 לבראשית לט 6). נוסף על-כך, ישנו רמז עדין מאוד בסיפור לכך שדוד, כמו יוסף, יצטרך להתמודד אך הוא עם פיתוי מיני (השוו שמ"ב יא לבראשית לט). כמו יוסף, כך גם דוד מתמלא ברוח אלוהים (השוו שמ"א טז 13 לבראשית מא 38). אך אולי ההקבלה החשובה מכולם: כמו יוסף, המחבר משתמש בשיר בסוף הסיפור כדי לפרש את מאורעות חייו של דוד (בחירתו האלוהית של אלוהים, הדחייה על ידי אחיו, הסבל הנורא והעלייה בסופו של דבר לכס המלכות) כהקדמה לביאתו של מלך המשיח (שמ"ב כב 51-1, כג 7-1; בראשית בראשית מט 12-8). בקריאת קורות דוד, רואים את יוסף; בקריאת סיפורם של דוד ויוסף, רואים את המשיח!

באמצעות אנלוגיה ספרותית ומכוונת זו, הנמצאת בתחילת סיפורי דוד, קושר המחבר את הבחירה האלוהית בדוד ישירות להבטחות אלוהים לאבות בספר בראשית ולתוכניתו לברך את העולם באמצעות זרע אברהם. אין פלא לפיכך, כי מחברי הברית החדשה זיהו את ישוע כמשיח בן דוד (מתי א 1) וכמשיח בן יוסף (יוחנן א 45), שתי דמויות השזורות בצורה ברורה בסיפור-העל של המקרא. לומר כי ישוע הוא מי שמשה והנביאים כתבו עליו, אינה הגזמה. זו אמירה מבוססת המוכיחה כי אנו קוראים את הטקסט ברגישות. ישוע הוא באמת הפתרון האמיתי לסכסוך; הוא גיבור הגיבורים, בו בחר אלוהים למלוך, לא רק על אחיו, אלא על כל העמים.

אם-כן, ברוח האזהרה של שאול לטימותיוס: קראו את הכתובים בחוכמה, חברו את הנקודות, והאמינו בישוע!

"אֲבָל אַתָּה עֲמֹד בַּדְּבָרִים אֲשֶׁר לָמַדְתָּ וַאֲשֶׁר מְצָאתָם נְכוֹנִים, שֶׁהֲרֵי יוֹדֵעַ אַתָּה מִמִּי לָמַדְתָּ וּמִנְּעוּרֶיךָ אַתָּה יוֹדֵעַ אֶת כִּתְבֵי הַקֹּדֶשׁ הַיְכוֹלִים לְהַחְכִּימְךָ לִישׁוּעָה עַל-יְדֵי הָאֱמוּנָה בַּמָּשִׁיחַ יֵשׁוּעַ" (טימ"ב ג 15-14).

אפליקצית הברית החדשה – איגוד

אפליקציה לקריאת התנ״ך והברית החדשה

קראו והאזינו לכתובים בעיצוב חדש ונוח, בכל זמן ובכל מקום. הורידו עכשיו והתחילו לקרוא

אולי גם יעניין אותך:

כשאין כוח לחיות

נאבקה בדיכאון עמוק ואיבדה רצון לחיות, עד שהלב נפתח

ליאת גדלה כבת לניצול שואה, בבית שלא היה בו מקום לרגש או תקווה. מגיל צעיר נאבקה בדיכאון עמוק, התנתקה מהחיים ולא רצתה להמשיך לחיות. ברגע של שבירה, היא ביקשה עזרה והחיים שלה קיבלו תפנית לא צפויה. לא ברגע קסום שמוחק את העבר, אלא בתהליך שבו היא קיבלה בחזרה רצון לחיות, משמעות, וריפוי מבפנים.

היגיון שמוביל לאמונה

מרצה למתמטיקה מגלה שהאמונה עמוקה יותר מהמדע

דן גדל בבית חילוני־משכיל שבו אמונה נחשבה לדמיון והמדע היה הסמכות העליונה. כאיש מתמטיקה, הוא חיפש היגיון וודאות  לא “דת”. אבל כשבחן בעצמו את נבואות התנ״ך, ובעיקר את ישעיהו נ״ג, הוא גילה התאמה מדויקת מדי כדי להיות מקרית. במקום רגש או לחץ חברתי, מה שהוביל אותו היה עובדות, טקסטים, ולוגיקה. לא אמונה במקום היגיון, אמונה שנולדה מתוך היגיון.

מתוך נאמנות לתנ״ך

לא מתוך מרד, אלא מתוך אמת שגילה בישעיהו נ״ג

נריה גדל כיהודי דתי, אבל בלב פקפק בקיומו של אלוהים. כשגילה בתנ״ך את ישעיהו נ"ג, ידע שמדובר בישוע, אך פחד להיות שוב “דחוי ושונה”. שנים אחר כך, כשכליותיו קרסו והוא עמד מול דיאליזה ומוות, אישה מעבר לים סיפרה שישוע הופיע לה בחלום ושלח אותה לתרום לו כליה. ההתאמה הייתה מלאה, כמו תאומים. נריה קורא לזה: הנס שהציל את חייו.