האמנם "סתירות" בשושלות של ישוע בברית החדשה?
בהמשך לסרטון, להלן תשובות ל"סתירות" נוספות בשושלות של ישוע.
טענה: ברשימת שושלת האבות המיוחסת לישוע, במתי פרק א', הושמטו המלכים יואש ובנו אמציה! ברור שהשמות הושמטו בכוונה ואין זו טעות סופר. "הברית החדשה" איננה דבר אלוהים, ואני מכיר את פסוקי התנ"ך אשר עליהם מתבססת אמונתך. [יוסף עצמון, יד-לאחים]
תשובה: ביהדות מכונה גם נכד או כל צאצא לצורך העניין "בן". לפיכך נקרא ישוע "בן דוד, בן אברהם" (מתי א' 1). באותו האופן בדיוק משמש התיאור 'אלמוני הוליד את פלוני' גם לתיאור פערי דורות, ולא בהכרח לתיאור אבהות ישירה. מה שחשוב הוא שקיים קשר ביולוגי בין הדורות. מתי מארגן את הדורות לקבוצות של ארבע עשר שמות, תוך החסרת דורות מסוימים, כעדות לנוהג שהיה בתקופתו. השוואה עם שושלות תנ"כיות מראה בבירור כי השמיט דורות (מלכים ב' ח' 24, דברי הימים א' ג' 11, דברי הימים ב' כ"ב 1, 11, כ"ד 27, מלכים ב' כ"ג 34, כ"ד 6).
מתי לא היה הראשון להשמיט דורות, היה זה מנהג נפוץ בקרב היהודים. מטרת אילן היוחסין מעולם לא הייתה לציין מדעית את כל אחד ואחד מהדורות, אלא להסיר ספק בנוגע לירושה, בייחוד כאשר הדבר נוגע לאבות העם החשובים.
מתי ידע, כי המשיח חייב להיות מ"זרעו של דוד המלך" (ישעיהו יא, ירמיהו לג), לכן הוא מתחיל את בשורתו בהכרזה שישוע הוא "בן דוד". אמנם, בשלב מאוחר יותר, סותר את עצמו בקביעה כי לישוע אין אב ביולוגי ואמו התעברה כביכול מ"רוח הקודש". שושלת היוחסין המובאת במתי, מקורה ביוסף, אִם יוסף אינו אביו של ישוע, כפי שטוען מתי, מהו הקשר המשפחתי בין דוד המלך לבין ישוע? ממילא ברור שישוע לא יכול להיות משיח!
יתירה מזו, הטענה כי "רוח הקודש" הוא בעצם "אביו" של ישוע, סותרת לחלוטין את כל דברי הנביאים, כי המשיח חייב להיות מזרעו של דוד! אם דבריהם של הנביאים (שהמשיח בא מזרעו של דוד) נכונים, אין מקום לטענה שישוע נולד מ"רוח הקודש"! לסתירה זו, אין ל"משיחיים" תשובה הגיונית. חלקם משתמשים לשם כך בתשובה "מקורית": לדבריהם, יוסף היה "האב המאמץ" של ישוע, בזה מביאים כביכול הוכחה שישוע נחשב בו לבן אמיתי.
תשובה זו מגוחכת, בגלל שהיא סותרת את חוקי התנ"ך, בו לא נמצא כל מקור לאפשרות העברת הייחוס על ידי אימוץ. להיפך, כהן (השייך לשבט לוי) יכול להיות רק מי שאביו כהן. דהיינו; אם כהן אימץ ילד השייך לשבט אחר, ילד זה אינו יכול בשום אופן להיות כהן (ולעבוד בבית המקדש וכו') אלא הוא ממשיך את השתייכותו המקורית לשבט של אביו האמיתי. בנוסף, אין כל מקור לדבר האימוץ מה"ברית החדשה". [הרב דניאל עשור]
תשובה: שושלות עוברות גם דרך האם, אנו למדים שהמשיח חייב להיות מזרעו של דוד המלך מהתנ"ך. אם כן, נעיין שם.
ישעיהו פרק יא, פסוק א: "וְיָצָא חֹטֶר מִגֵּזַע יִשָׁי וְנֵצֶר מִשָּׁרָשָׁיו יִפְרֶה"
ירמיהו פרק לג, פסוק טו: " בַּיָּמִים הָהֵם וּבָעֵת הַהִיא אַצְמִיחַ לְדָוִד צֶמַח צְדָקָה וְעָשָׂה מִשְׁפָּט וּצְדָקָה בָּאָרֶץ:"
ירמיהו פרק כג, פסוק ה: "הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם־יהוה וַהֲקִמֹתִי לְדָוִד צֶמַח צַדִּיק וּמָלַךְ מֶלֶךְ וְהִשְׂכִּיל וְעָשָׂה מִשְׁפָּט וּצְדָקָה בָּאָרֶץ:"
בראשית פרק מט, פסוק י: " לֹא־יָסוּר שֵׁבֶט מִיהוּדָה וּמְחֹקֵק מִבֵּין רַגְלָיו עַד כִּי־יָבֹא שִׁילֹו וְלֹו יִקְּהַת עַמִּים׃"
היכן הרב עשור רואה בדברי הנביאים הללו רמז כלשהו שמא המשיח חייב להיות "בן לבן" לדוד המלך?
מה אומר הכתוב בישעיהו? "גזע ישי", "נצר משרשיו", ומה הוא אומר בירמיהו? "אצמיח לדוד צמח".
אם הנביאים דברו ככוונת וכנאום הרבנים, אם הנביאים כתבו לנו כהוראת וכהנחית הרבנים, מדוע הם האריכו בלשונות יתר? הלא ישעיהו היה מעדיף לכתוב בקיצור: "ויקום בן מגזע ישי", ובזה יהיה אור לדברי הרבנים, וחותם ינתן על דבריהם… וכבר כתב השל"ה, כללי התלמוד (יט, כלל עיון): אחר שתדע כוונת דבריו ופירושו, הוי מדקדק בו וראה מה הפכו ומקבילו.
אבל לאחר שישעיהו האריך בלשונו ואף כפלם, ובפסוק י' שוב כתב לנו: "שֹׁרֶשׁ יִשַׁי", זה רק מראה לנו שהמשיח שיקום מזרעו של דוד, איננו חייב להיות "בן אחר בן", אלא נצר, שפירושו בעברית מקראית – "צאצא".
להזכירכם, אפילו חז"ל (רבי משה הדרשן) הודה כי למשיח לא יהיה אב ביולוגי.
האם צאצא יכול להיות מאם? או רק מאב?
בשום מקום בתנ"ך לא נאמר כי שושלת יוחסין לא יכולה לעבור דרך האם, זה הוא רעיון אבסורדי (במיוחד בהתחשב שכיום, ההלכה הרבנית מחשיבה יהודי את מי שאמו יהודיה, ולא אביו).
למען האמת, התנ"ך עצמו כן מחשיב נשים בתוך רשימות יוחסין, לדוגמא: "בְּנֵי-דְלָיָה בְנֵי-טוֹבִיָּה בְּנֵי נְקוֹדָא שֵׁשׁ מֵאוֹת חֲמִשִּׁים וּשְׁנָיִם" (עזרא ב:ס)' דוגמאות נוספו בנחמיה ז':ס"ג וכו'
כאשר אנו מדברים על "צאצא", ברור לנו מהתנ"ך שצאצא הוא לא גבר בלבד, אלא מדבר אף על הנקבות: "קִרְבוּ גֹויִם לִשְׁמֹעַ וּלְאֻמִּים הַקְשִׁיבוּ תִּשְׁמַע הָאָרֶץ וּמְלֹאָהּ תֵּבֵל וְכָל־צֶאֱצָאֶיהָ:" (ישעיהו פרק ל"ד:א)
הלא ברור שמדובר כאן על כל הזרע של אדם הראשון, שהרי כולנו יוצאי ירכו, ואף יונתן תירגם, "אִתְקַרְבוּ עַמְמַיָא לְמִשְׁמַע וּמַלְכְּוָתָא אֲצִיתוּ תִּשְׁמַע אַרְעָא וּמְלָהָא תֵּבֵל וְכָל דְדָיְרִין בָּהּ:"
שפירושו בארמית כל מי שגר על פני תבל, והרי אנו יודעים מהתנ"ך, שכל האנשות בתבל, הם בני בנים של אדם הראשון, ואף הנשים נקראות צאצאים של אדם הראשון!
הרי בודאי אתם מכירים את הפסוק בבראשית פרק מו, פסוק כו: "כָּל־הַנֶּפֶשׁ הַבָּאָה לְיַעֲקֹב מִצְרַיְמָה יֹצְאֵי יְרֵכֹו מִלְּבַד נְשֵׁי בְנֵי־יַעֲקֹב כָּל־נֶפֶשׁ שִׁשִּׁים וָשֵׁשׁ" הרי ללא ספק הכתוב מדבר גם על נשים, שהרי בפסוק טו "דינה", נמנת בתוך הנפשות שירדו למצרים, ובפסוק יז, אף "שׂרח אחותם", נמנה בתוך הנפשות שירדו למצרים, והרי הם היו נקבות ולא זכרים! ואפילו הכי, הפסוק קורא להם: "יוצאי ירכו".
אפילו רש"י על בראשית מ"ו:ז כתב "ובנות בניו – סרח בת אשר, ויוכבד בת לוי."
לסיכומו של עניין, התנ"ך לא נותן יד להפלייה והדרת הנשים שבתלמוד ובהלכה הרבנית. צאצאי האדם כוללים גם נשים. אמו של ישוע משושלת דוד ולכן גם ישוע.
האם אב מאמץ אינו נחשב?
אמנם מספיק להוכיח כי ישוע הוא בן מרים משולשת דוד על מנת לבסס את ייחוסו לשושלת דוד. אבל האם באמת אין שום חשיבות לאימוץ?
בתנ"ך
בתנ"ך ניתן למצוא "אימוץ ילדים", ואף הכתוב מייחס אותם כאילו הם בניו, וכאילו הם ילדיו מבטן ומלידה…
כמו באסתר פרק ב, פסוק ז: "וַיְהִי אֹמֵן אֶת־הֲדַסָּה הִיא אֶסְתֵּר בַּת־דֹּדֹו כִּי אֵין לָהּ אָב וָאֵם וְהַנַּעֲרָה יְפַת־תֹּאַר וְטֹובַת מַרְאֶה וּבְמֹות אָבִיהָ וְאִמָּהּ לְקָחָהּ מָרְדֳּכַי לֹו לְבַת:"
ובשמואל ב פרק כא, פסוק ח, נאמר: "חֲמֵשֶׁת בְּנֵי מִיכַל בַּת־שָׁאוּל אֲשֶׁר יָלְדָה לְעַדְרִיאֵל בֶּן־בַּרְזִלַּי הַמְּחֹלָתִי:" הלא למיכל, בוודאי לא היו לה ילדים מפרי בטנה, שהרי כבר כתוב בשמואל ב, פרק ו, פסוק כג: "וּלְמִיכַל בַּת־שָׁאוּל לֹא־הָיָה לָהּ יָלֶד עַד יֹום מֹותָהּ׃" ומירב בת שאול, ילדה חמשה בנים, וכאשר מיכל רק גידלה אותם, הכתוב קורא להם: "בְּנֵי מִיכַל בַּת־שָׁאוּל", הינך רואה שוב, שהכתוב מייחס אימוץ ילדים לאביהם או לאמותיהם המאמצים!
בתלמוד
כנראה שהרב עשור לא בקיא בתלמוד שלו עצמו, מאחר וגם בתלמוד בבלי, מסכת מגילה, דף יג עמוד א, נאמר:
"כל המגדל יתום ויתומה בתוך ביתו, מעלה עליו הכתוב כאילו ילדו".
ובמסכת סנהדרין דף יט עמוד ב, נאמר:
"כל המגדל יתום בתוך ביתו, מעלה עליו הכתוב כאילו ילדו."
וכתב על זה המהרש"א בחידושי אגדות:
"לאו דוקא יתום, דכל הנהו דמייתי, לאו יתומים היו".
והגמרא בסנהדרין ממשיכה וכך כותבת:
"רבי חנינא אומר: מהכא ותקראנה לו השכנות שם לאמר יולד בן לנעמי. וכי נעמי ילדה? והלא רות ילדה, אלא: רות ילדה ונעמי גידלה, לפיכך נקרא על שמה."
"רבי אלעזר אמר מהכא גאלת בזרוע עמך בני יעקב ויוסף סלה. וכי יוסף ילד? והלא יעקב ילד. אלא, יעקב ילד ויוסף כילכל, לפיכך נקראו על שמו. אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: כל המלמד בן חבירו תורה – מעלה עליו הכתוב כאילו ילדו, שנאמר ואלה תולדת אהרן ומשה, וכתיב ואלה שמות בני אהרן, לומר לך: אהרן ילד ומשה לימד, לפיכך נקראו על שמו."
רש"י כותב: "וכי מיכל ילדה? והלא מירב ילדה לו! אלא מירב ילדה ומיכל גדלה. לפיכך, נקרא על שמה, "והמגדל יתום ויתומה בתוך ביתו, כאלו ילדו ונקרא על שמו".
לסיכום
ישוע נצר לשושלת דוד מצד אמו, וגם מצד אביו המאמץ.
האם ישוע משושלת בית-דוד?
תשובה: ידוע שקיים קשר ישיר בין המשיח לבין בית דוד. מהי משמעות הקשר הזה? כדי לענות על השאלה הזאת, עלינו להבין את היסוד של שושלת בית דוד. מגילת רות מגלה את תחילתה של שושלת בית דוד.
מגילת רות פותחת בפסוק:
"וַיֵּלֶךְ אִישׁ מִבֵּית לֶחֶם יְהוּדָה לָגוּר בִּשְׂדֵי מוֹאָב–הוּא וְאִשְׁתּוֹ וּשְׁנֵי בָנָיו׃" (רות א':א)
ישנם שני מרכיבים חשובים בפסוק זה.
מוזכר בו שבט יהודה- יעקב אבינו גילה שהמשיח הוא משבט יהודה (בראשית מ"ט.י), עובדה שגרמה לפרשנים רבים לתת למגילת רות פרוש עם השלכות משיחיות.
בפסוק הנ"ל יש התייחסות לגלות: "וַיֵּלֶךְ אִישׁ מִבֵּית לֶחֶם יְהוּדָה לָגוּר בִּשְׂדֵי מוֹאָב…" כאשר נדון בתפקידו של המשיח, נשוב ונדבר על נושא זה.
שמו של אותו האיש מבית לחם היה אלימלך. שני בניו התחתנו עם שתי נשים מואביות, שם האחת ערפה ושם השנייה רות. אלימלך ובניו מתו ואשת אלימלך, נעמי, חזרה לבית לחם עם רות.
נעמי אמרה: "אֲנִי מְלֵאָה הָלַכְתִּי, וְרֵיקָם הֱשִׁיבַנִי יְהוָה…" (רות א':כ"א)
פסוק זה מראה שמצבה הכלכלי של נעמי היה בכי רע. כדי לפרנס את עצמן, לקטה רות בשדות אחרי הקוצרים (רות ב'.ג). מדוע בחרה ללקט לפרנסתן ולא בכל עיסוק אחר? רות נעזרה בתורה אשר אומרת: "וּבְקֻצְרְכֶם אֶת־קְצִיר אַרְצְכֶם – לֹא תְכַלֶּה פְּאַת שָׂדְךָ לִקְצֹר, וְלֶקֶט קְצִירְךָ לֹא תְלַקֵּט; וְכַרְמְךָ לֹא תְעוֹלֵל, וּפֶרֶט כַּרְמְךָ לֹא תְלַקֵּט – לֶעָנִי וְלַגֵּר תַּעֲזֹב אֹתָם, אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם׃" (ויקרא י"ט:ט-י)
במילים אחרות, רות המואביה הבינה שהקב"ה נתן את המצוות הללו כדי לעזור לבני האדם. ה' גרם לכך שרות מצאה חן בעיני איש בשם בועז. בועז היה אדם עשיר מאוד, ובנוסף, היה גם קרוב משפחתה של רות. כאשר ראה בועז את רות מקיימת את דברי התורה, שאל את השאלה באה:
"וַיֹּאמֶר בֹּעַז לְנַעֲרוֹ הַנִּצָּב עַל־הַקּוֹצְרִים: לְמִי הַנַּעֲרָה הַזֹּאת׃" (רות ב':ה)
ולרות אמר בועז: "יְשַׁלֵּם יְהוָה פָּעֳלֵךְ; וּתְהִי מַשְׂכֻּרְתֵּךְ שְׁלֵמָה מֵעִם יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר־בָּאת לַחֲסוֹת תַּחַת־כְּנָפָיו׃" (רות ב':י"ב)
מה משמעות הביטוי "תַּחַת־כְּנָפָיו"? כפשוטו, ביטחון שה' נותן למישהו ששומר את המצוות. את הקשר בין "כנף" לבין המצוות מוצאים במצוות הציצית:
"וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל־מֹשֶׁה לֵּאמֹר׃ דַּבֵּר אֶל־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם, וְעָשׂוּ לָהֶם צִיצִת עַל־כַּנְפֵי בִגְדֵיהֶם לְדֹרֹתָם; וְנָתְנוּ עַל־צִיצִת הַכָּנָף פְּתִיל תְּכֵלֶת׃ וְהָיָה לָכֶם לְצִיצִת, וּרְאִיתֶם אֹתוֹ, וּזְכַרְתֶּם אֶת־כָּל־מִצְוֹת יְהוָה, וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם; וְלֹא־תָתֻרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם אֲשֶׁר־אַתֶּם זֹנִים אַחֲרֵיהֶם׃ לְמַעַן תִּזְכְּרוּ, וַעֲשִׂיתֶם אֶת־כָּל־מִצְוֹתָי; וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים לֵאלֹהֵיכֶם׃ אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם, אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לִהְיוֹת לָכֶם לֵאלֹהִים; אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם׃" (במדבר ט"ו.ל"ז-מ"א)
סעיף זה מלמד אותנו שיש קשר בין הציצית למצוות. העובדה שהקב"ה ציווה על בנ"י לשים את הציצית על כנף הבגד, מבהירה את הנקודה הזאת. בסוף הסעיף מופיע מושג הגאולה (אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם). מושג זה קשור לדוגמא הנוספת המראה כיצד רות נעזרת במצוות התורה.
כאשר נעמי שמעה שבועז אכן היה האיש אותו פגשה רות, אמרה לה: "בָּרוּךְ הוּא לַיהוָה, אֲשֶׁר לֹא־עָזַב חַסְדּוֹ אֶת־הַחַיִּים וְאֶת־הַמֵּתִים; וַתֹּאמֶר לָהּ נָעֳמִי: קָרוֹב לָנוּ הָאִישׁ, מִגֹּאֲלֵנוּ הוּא׃" (רות ב':כ)
נעמי ידעה שהתורה מחייבת את אחיו של הנפטר להקים זכר לשמו.
"כִּי־יֵשְׁבוּ אַחִים יַחְדָּו, וּמֵת אַחַד מֵהֶם וּבֵן אֵין־לוֹ – לֹא־תִהְיֶה אֵשֶׁת־הַמֵּת הַחוּצָה לְאִישׁ זָר; יְבָמָהּ יָבֹא עָלֶיהָ, וּלְקָחָהּ לוֹ לְאִשָּׁה וְיִבְּמָהּ׃ וְהָיָה, הַבְּכוֹר אֲשֶׁר תֵּלֵד – יָקוּם עַל־שֵׁם אָחִיו הַמֵּת, וְלֹא־יִמָּחֶה שְׁמוֹ מִיִּשְׂרָאֵל׃" (דברים כ"ה:ה-ו)
יש משמעות חשובה לכך שאח המקים זכר לשמו של הנפטר נקרא גואל. תקוותה של נעמי הייתה שבועז ייבם ויגאל אותן ממצבן הקשה. בפרק ג', רות בקשה מבועז לייבם אותה. בועז קיים את המצווה הזאת וכתוצאה מכך נולד עובד.
"וַתִּקְרֶאנָה שְׁמוֹ עוֹבֵד, הוּא אֲבִי־יִשַׁי אֲבִי דָוִד׃" (רות ד':י"ז)
מלכות דוד קמה מצאצאיהם של בועז ורות כתוצאה ישירה מכך שקיימו את דברי התורה. מגילת רות מבהירה את הקשר בין האדם המקיים את המצוות לבין אופיו של המשיח. כדי לגלות קשר זה, התחילה שושלת בית דוד עם פרץ:
"וְאֵלֶּה תּוֹלְדוֹת פָּרֶץ: פֶּרֶץ הוֹלִיד אֶת־חֶצְרוֹן׃ וְחֶצְרוֹן הוֹלִיד אֶת־רָם, וְרָם הוֹלִיד אֶת־עַמִּינָדָב׃ וְעַמִּינָדָב הוֹלִיד אֶת־נַחְשׁוֹן, וְנַחְשׁוֹן הוֹלִיד אֶת־שַׂלְמָה׃ וְשַׂלְמוֹן הוֹלִיד אֶת־בֹּעַז, וּבֹעַז הוֹלִיד אֶת־עוֹבֵד׃ וְעֹבֵד הוֹלִיד אֶת־יִשָׁי, וְיִשַׁי הוֹלִיד אֶת־דָּוִד׃" (רות ד':י"ח-כ"ב)
פרץ אף הוא נולד כתוצאה מייבום (יהודה ותמר – בראשית ל"ח). בשני המקרים היה זה הייבום שהביא לידי הקמת השושלת ממנה יבוא המשיח. עובדה זו מדגישה שתי נקודות:
אופיו של המשיח קשור בקיום התורה, כדוגמת הנ"ל.
מאותה הסיבה שבועז גאל את שם בעלה של רות כדי ש-'לֹא־יִמָּחֶה שְׁמוֹ מִיִּשְׂרָאֵל', גם המשיח יגאל את ישראל.
דרך אגב, גם האוייבים הגדולים ביותר של ישוע, רבני התלמוד, טוענים כי ישוע מבית צדוק הכהן. ע"פ חז"ל – ישוע נמנע על שושלת בית דוד אנו קוראים גם בתלמוד הבבלי, סנהדרין מ"ג, ע"א: שם נאמר כי ישוע היה "קרוב למלכות" ומפרשים: "שהיה קרוב למלכות החשמונאים". והנה, גם לפי התיעוד בברית החדשה, היה ישוע מקורב לא רק לבית דוד, כי אם גם לכהונה (לוקס א' 5, 36). זו היתה הזדמנות נהדרת לחז"ל לנסות ולהוכיח כי ישוע איננו מבית דוד, אך לא רק שלא עשו זאת, אלא שגם ייחסו אותו לשושלת הכוהנים!
מדוע הברית החדשה פותחת עם תיאור השושלת של ישוע?
תשובה: הופעתן החוזרת ונשנית של השושלות בכתבי הקודש, מורה על חשיבותן. חשיבות שושלות היוחסין הינה בכך שהיו ראיה למוצאו היהודי של האדם המוזכר, השתייכותו השבטית, וזכאותו למעמד כהונה או מלוכה.
בסקירת כל שושלות היוחסין המופיעות בכתבי הקודש, מתגלים שני דברים. על פי רוב, קו הייחוס עבר מאב לבנו, כלומר מוזכרים שמות גברים. הן המוצא והן השיוך השבטי נחשב כעובר דרך האב, ולכן היה נהוג לתעד שושלות יוחסין על פי אבהות.
ישנה רק שושלת יוחסין אחת בכתובים שמפורטת משחר ההיסטוריה התנ"כית ועד אחריתה, והיא שושלת דוד המלך. הכתובים מציינים בפרטנות כל שם שבא לפני דוד (מהאדם הראשון ועד דוד), וכל שם שבא אחריו (מדוד ועד זרובבל). על המשיח להימנות על שושלת דוד המלך, ולכן שושלת זו מכונה גם 'השושלת המשיחית'. ניתן לומר ששושלות הייחוס מגבילות את מוצאו האנושי של המשיח. על המשיח להיוולד לתוך האנושות, כפי שהובטח שיהיה "זרע האישה" (בראשית ג':ט"ו). על המשיח להימנות על עם ישראל, בהיותו "זרע אברהם" המובטח. עליו להשתייך לשבט יהודה, כפי שנאמר עליו שיהיה מ"זרע יהודה". וכן עליו להשתייך לשושלת היוחסין של דוד המלך מאחר שהובטח כי יהיה "זרע דוד".
"אני יהודי שמאמין בביאת המשיח כמו כל היהודים בעולם. כרגע אינני יודע מיהו המשיח אבל כל מי שיטען לכתר זה אני חייב לבדוק מה ההוכחות שהוא מביא איתו. אתם טוענים שישו הוא משיח, אז אנו חייבים לראות האם הוא מיוחס לדוד המלך ע"ה שזהו התנאי ההכרחי כפי שאתם בעצמכם שלחתם בקישור כי המשיח חייב להיות ממוצא דוד. ובכן ההוכחה היחידה שלכם להיותו של יש"ו משיח, היא שושלות היוחסין המופיעות בברית החדשה והמתועדות אצל מתיו ולוקס. כשמעיינים בשושלות האלה אז ראשית רואים שמתיו ולוקס מכחישים זה את זה בשמות הקיימים שם, לוקס רושם שמות אחרים ומתי רושם שמות אחרים אבל הבעיה המרכזית בשושלות האלה שאם נבחן את השמות המופיעים שם שלכאורה היו צריכים להראות שיש"ו מיוחס לדוד המלך, בעצם מגלים שכל השמות בשושלות של מתיו ולוקס הם בעצם מומצאים ובדויים. לא רק שהם לא קיימים בתנ"ך אלא שמתיו ולוקס המציאו שמות חדשים וכל זאת כדי לשכנע אותנו שיש"ו הוא צאצא של דוד המלך.
הבה נבחן את הכתוב בשושלות היוחסין בתנ"ך. בתנ"ך דברי הימים א' פרק ג' פסוקים יט-כד כתוב: זרובבל הוליד את חנניה וחנניה הוליד את ישעיה וישעיה הוליד את רפיה ורפיה הוליד את ארנן וארנן הוליד את עבדיה ועבדיה הוליד את שכניה ושכניה הוליד את שמעיה ושמעיה הוליד את נעריה ונעריה הוליד את אליועיני ואליועיני הוליד שבעה את הודויהו ואת אלישיב ואת פליה ואת עקוב ואת יוחנן ואת דליה ואת ענני.
שימו לב לזיוף המתוחכם: בתנ"ך זרובבל הוליד את חנניה כתב מתי: זרובבל הוליד את אביהוד ב. וכך במקום חנניה הוליד את ישעיה כתב מתי: אביהוד הוליד את אליקים, ג. ובמקום ישעיה הוליד את רפיה כתב מתי: אליקים הוליד את עזור, ד. במקום רפיה הוליד את ארנן כתב מתי: יעזור הוליד את צדוק, ה. ובמקום ארנן הוליד את עבדיה כתב מתי: צדוק הוליד את יכין, ו. במקום עבדיה הוליד את שכניה כתב מתי: יכין הוליד את אליהוד, ז. ובמקום שכניה הוליד את שמעיה כתב מתי: אליהוד הוליד את אלעזר, ח. במקום שמעיה הוליד את נעריה כתב מתי: אלעזר הוליד את מתן, ט. ובמקום נעריה הוליד את אחיועיני כתב מתי: מתן הוליד את יעקב, י. במקום אליועיני הוליד את הודויוהי ואת אלישיב ואת פליה ואת יעקב ואת יוחנן ואת דליה ואת ענני כתב מתי יעקב הוליד את יוסף.
מובן כיצד לשיטתו של מתי יש"ו מיוחס לדוד המלך. אם משתילים שם בדוי ולא אחד בשושלת ארוכה כל שהיא, הרי שמשם זה והלאה אפשר יהיה להמשיך את רשימת השמות הלא ידועים והלא מוכרים עם שמות בדויים נוספים רבים ולהטות את שושלת היוחסין לכיוון הרצוי. כך בדיוק ארע במקרה הנ"ל. מתי בחר לשתול את השם "אביהוד" ולייחסו ל"זרובבל" כבנו, בכך בלבד הטה מתי את השושלת מהשם הראשון השתול והבדוי והלאה עד לשם המבוקש שהוא "יוסף" (אביו החורג של יש"ו).
עכשיו כשהוכחתי לכם כי ישו איננו צאצא של דוד המלך ע"ה, כפי שעולה מהתנ"ך ולהבדיל מתוך הברית החדשה, ללא שום פרשנות של חכמי ישראל, תבינו שיש"ו איננו יכול להיות המשיח המיועד לאנושות.
קחו תתחילו לעבור שם שם בברית החדשה וככה תבינו שעבדו עליכם כל החיים שוטים ארורים.
לפחות לנו היהודים יש שושלות יוחסין מסודרות מאב לבן. וכל צדיק בדורנו שהוא מזרע דוד יש לו שושלת יוחסין מסודרת עד דוד המלך. אבל לכם גם כשיש שושלת יוחסין מתברר כי היא מזוייפת, מומצאת בדויה ומסולפת. הרבה צרות היו לעם ישראל מכל מיני בני זונות. אנחנו לא צריכים אותכם שתשווקו לנו עוד בן זונה בתור משיח. חבל שמטיפשות אי אפשר לייצר כסף הייתם מיליונרים היום חחחחחחח". [הרב דוד ארצי]
תשובה: לרב דוד ארצי ולקוראים שלום,
האם אתה ער לכך שעד לאחרונה טענה זו לא הופיעה אפילו מצד המתנגדים החריפים ביותר לברית החדשה ולישוע? האם אתה יכול לנחש מדוע טענה זו לא הועלתה בתלמוד, במדרשים או בימי הביניים? היא לא עלתה משום שאין לה כל בסיס. לצערנו, ככל שאנו מתרחקים מתקופת כתיבתם של המקרא ושל הבשורות, הולך ופוחת הדור ואנו מאבדים תובנות רבות שהיו ידועות לראשונים. כנראה שלא בכדי, לא עלתה הטענה הזו על-ידי חז"ל; הם, לא מצאו לנכון להציע את ה"סתירה" שאתה הצעת. מכל מקום, הבא נענה לטענות שלך אחת לאחת ונראה עם יש דברים בגו:
האם אינך מודע לכך כי כל מגילות היוחסין שמורות היו בבית המקדש עד שזה נחרב? האם אתה מתכחש לכך? אם כן, יש לך בעיה לא איתנו, אלא עם ההיסטוריה של עם ישראל. התנ"ך וכתבי הברית החדשה אינם בבעלותנו ואינם ניתנו רק לנו פה בשנת 2014 למשמרת. אנחנו פשוט נכנעים להם באמונה ומנסים לחקור אותם כמיטב יכולתנו. לעומתנו, מתי ולוקס חיו וכתבו את בשורותיהם לפני חורבן בית המקדש, עת שהיו השושלות נגישות לכל. האם אתה מתכוון להאשימם גם בכך?
לגופו של עניין, השושלת אינן "ההוכחה היחידה" שלנו; השושלת יכולה להיות עוד ראיה אחת מתוך שרשרת ארוכה של ראיות רבות אחרות המצביעות על ישוע כמשיח ישראל (ראו 52 סרטונים ומאמרים פה באתר המוכיחים כי רק ישוע מתאים לנבואות התנ"ך על המשיח!). מתי ולוקס מתעדים את הגנאלוגיה של ישוע מנצרת. בתקופתו, ציפו למשיח נצר לבית דוד ומחברי הבשורות מעידים על ציפייה זו ביתר שאת.
או שישוע הוא המשיח של יהודה, ישראל וכל העולם, או שאינו המשיח של אף אחד! אתה מבין זאת? או שהוא המשיח שלך ושלי, או שהוא איננו המשיח של איש מאיתנו! לשאלתך, כן; לפי נבואות המקרא ולפי כתבי הברית החדשה, חייב המשיח לבוא משושלת בית דוד ומיהודה (מעניין כי עובדה זו לא מנעה מחלוץ היהדות הרבנית, רבי עקיבא, לקבוע כי בר-כוכבא הוא המשיח, למרות שבר-כוכבא לא השתייך לבית דוד… או לא מונעת ממך לשים בפייסבוק שלך תמונות של הרבי מלובביץ עם הכיתוב "משיח", על אף שאין דרך להוכיח כי הוא מבית-דוד…).
מפני שכותבי הברית החדשה ידעו כי המשיח חייב לבוא מבית דוד, הם לא היססו לאמת זאת עם שושלתו של ישוע ולכתוב זאת בבשורותיהם (אגב, גם שאול השליח, שלפי החוקרים כתב את אגרותיו לפני הבשורות, מציין כי ישוע נמנע על בית דוד). האם שאלת את עצמך פעם את השאלה הבאה: איזו סיבה היתה למתי או ללוקס להמציא שושלת ולשקר? הרי הם לא היו חייבים להאמין בישוע ולהיות לתלמידיו!
מה אפוא גרם להם ללכת בעקבותיו, לסבול רדיפות ולמות מוות אכזרי בשל אמונתם בו? יתרה מכך, אם הם היו משקרים חלילה, האם לא היה מישהו מתקופתם שהיה מצביע על הטעויות שעשו? מדוע אין לנו בנמצא ביקורת בעניין זה מתקופת בית שני ומחז"ל? התשובה חוזרת על עצמה – כי להם היתה גישה לבדוק את השושלות המתועדות בבית המקדש ולאמת את העובדות, לכן הן לא העזו לערער על האמת.
להבדלים בין מתי ללוקס יכולים להימצא מספר הסברים, אשר השכיח וההגיוני ביותר בהם הוא שאחד מדווח על שושלת מרים והשני על זו של יוסף. כמו כן הקדשנו לכך מאמרים וסרטונים בנושא פה באתר.
כתבת: "בתנ"ך דברי הימים א' פרק ג' פסוקים יט-כד כתוב: זרובבל הוליד את חנניה… "שימו לב לזיוף המתוחכם: בתנ"ך זרובבל הוליד את חנניה כתב מתי: זרובבל הוליד את אביהוד".
תשובה: ציטטת יפה מדברי הימים, אך חבל שלא עשית זאת באותו האופן גם מבשורת מתי… מתי כותב בפרק א' פסוק 1: "סֵפֶר תּוֹלְדֹת יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ בֶּן־דָּוִד בֶּן־אַבְרָהָם"; ובסוף הגנאלוגיה בפסוק 17: "וְהִנֵּה, כָּל־הַדֹּרוֹת מִן־אַבְרָהָם עַד־דָּוִד אַרְבָּעָה עָשָׂר דֹּרוֹת וּמִן־דָּוִד עַד־גָּלוּת בָּבֶל אַרְבָּעָה עָשָׂר דֹּרוֹת וּמִגָּלוּת בָּבֶל עַד־הַמָּשִׁיחַ אַרְבָּעָה עָשָׂר דֹּרוֹת".
כבר בפתיחה, רומז מתי על האופי היהודי-מקראי של כתיבתו, לאמור: מותר לדלג בין השמות כאשר מדווחים על שושלות (ראה בעזרא פרק ז', במלכים ב' פרק כ"ג, ובדברי הימים א' פרקים ו', כ"ב, כ"ד). גם כשחותם מתי את כתיבת השושלת הוא רומז על דילוג כאשר הוא חוזר על המספר 14 כמספר טיפולוגי (אתה מוזמן לבדוק ולמצוא כי אצל לוקס מופיעים למעלה מ- 40 שמות בין דוד למרים, בעוד שאצל מתי מופיעים רק 14. האם זה יצא כך במקרה או בכוונה, לדעתך המלומדת?). חוקרים משערים כי מתי כיוון לקהל יהודי יותר מאשר קהלו של לוקס, ולכן ההבדלים המכוונים בין השניים.
כתבת: "בכך בלבד הטה מתי את השושלת מהשם הראשון השתול והבדוי והלאה עד לשם המבוקש".
תשובה: מפני שאתה לא מוצא את השמות שמציין מתי בספר דברי הימים, אתה קופץ למסקנה שהוא בדה אותם מליבו, שהוא זייף, שהוא שיקר! האם אינך מוציא דיבתו רעה על-לא עוול בכפו? האם לא חשבת שזה ייתכן כי מתי ובני תקופתו היו מודעים לשמות נוספים בשושלת זרובבל – שמות שאינם מצוינים במקרא בסדר עוקב ורציף וכי כן היו מתועדים בבית המקדש? להזכירך, התנ"ך מתעד אך ורק שמות ספורים בלבד משושלת דוד המלך, שקרוב לוודאי שמנתה אלפי, (אם לא עשרות אלפי) שמות; מזמן חייו ועד לתקופת בית שני, רובם מן הסתם לא מתועדים בתנ"ך, אך כן היו ידועים ומתועדים בבית המקדש, עד שזה נחרב:
– לפי יוסף בן מתתיהו: בספרו "נגד אפיון" מדווח יוסף בן מתתיהו כי בבית המקדש השני היה ארכיון מיוחד עבור מגילות היוחסין, בעיקר כדי לשמור על ייחוד הכוהנים לעבודת הקודש (פרקים א', ו'-ז').
– לפי חז"ל: בתלמוד הבבלי, מסכת גיטין נ"ו, ע"ב מתואר כי לפני שביקש אספסיאנוס להחריב את ירושלים ואת המקדש, התחנן אליו רבן יוחנן שייתן לו שלושה דברים, השני מבין השלושה היה את שושלת רבן גמליאל ששכנה בבית המקדש (לרבות מגילות היוחסין של השושלות האחרות)
– לפי המשנה (מסכת מידות, פרק ה') ולפי הרמב"ם (משנה תורה, הלכות ביאת המקדש, פרק ו', י"א), בלשכת הגזית שבבית המקדש נשמרו בקפדנות מגילות היוחסין של הכהנים.
– ישוע מבית צדוק הכהן ע"פ חז"ל: על כך שישוע נמנע על שושלת בית דוד אנו קוראים גם בתלמוד הבבלי, סנהדרין מ"ג, ע"א: שם נאמר כי ישוע היה "קרוב למלכות" ומפרשים: "שהיה קרוב למלכות החשמונאים". והנה, גם לפי התיעוד בברית החדשה, היה ישוע מקורב לא רק לבית דוד, כי אם גם לכהונה, שהרי היה קרוב משפחה של יוחנן המטביל – צאצא של כוהנים (לוקס א' 5, 36). אתם מבינים, כאן היתה הזדמנות נהדרת לחז"ל לנסות ו"להוכיח אחרת", אך לא רק שהם לא עשו זאת, הם אף ייחסו אותו לשושלת הכהנים.
לסיכום, מאחר שהדרכים לתקוף את משיחיותו של ישוע הולכות ואוזלות לרבנים בימנו, הם נאלצים להמציא טיעוני-סרק חדשים שאף היסטוריון ואף לא חז"ל עצמם העזו להציע. מדוע? מאחר שכיום (ומאז חורבן בית המקדש השני!) אין עוד דרך לאמת או לשלול טענתו של אדם כלשהו להיות המשיח (משושלת דוד).
עובדה זו חייבת להעלות בראשו של כל יהודי את השאלה – עם ישראל קיבל התנבאות על כך שהמשיח יהיה משושלת דוד המלך כך שיוכל לזהותו, אך לפני קרוב לאלפיים שנה הוחרב בית המקדש ואיתו התיעוד שדרכו יוכל עם ישראל לדעת מי משושלת דוד ומי לא. אם המשיח לא הגיע עד אז, אז אנחנו תקועים!
"האמונה אצל היהודים המשיחיים שישו באמת נולד מבתולה בלי מעורבות של אב אנושי. אם כך איך הוא יכול לטעון כי הוא צאצא של דוד המלך? – תנאי הכרחי אשר בלעדיו אי אפשר להיות משיח ואף לא מועמד לתפקיד זה! בתנ"ך נאמר במפורש כי המשיח חייב להיות צאצא ישיר של דוד המלך – בן אחר בן.
"וְעַתָּה ה' אֱלֹקֵי יִשְׂרָאֵל שְׁמֹר לְעַבְדְּךָ דָוִד אָבִי אֵת אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ לּוֹ לֵאמֹר לֹא יִכָּרֵת לְךָ אִישׁ מִלְּפָנַי יֹשֵׁב עַל כִּסֵּא יִשְׂרָאֵל…" (מלכים א פרק ח', כ"ה)
"כִּי כֹה אָמַר ה' לֹא יִכָּרֵת לְדָוִד אִישׁ ישֵׁב עַל כִּסֵּא בֵית יִשְׂרָאֵל." (ירמיה פרק ל"ג, י"ז)
"כֹּה אָמַר ה' אִם תָּפֵרוּ אֶת בְּרִיתִי הַיּוֹם וְאֶת בְּרִיתִי הַלָּיְלָה וּלְבִלְתִּי הֱיוֹת יוֹמָם וָלַיְלָה בְּעִתָּם. גַּם בְּרִיתִי תֻפַר אֶת דָּוִד עַבְדִּי מִהְיוֹת לוֹ בֵן מֹלֵךְ עַל כִּסְאוֹ וְאֶת הַלְוִיִּם הַכֹּהֲנִים מְשָׁרְתָי." (ירמיה פרק ל"ג, כ'-כ"א)
אם אין לישו אב אנושי, אז אין הוא נצר לשלשלת אשר ממנה יבוא המשיח, כיון שלפי קני מידה תנ"כיים, המשיח חייב להיוולד דווקא מאישה שהיא לא בתולה, כלומר מאבא ואמה טבעיים. לאור זאת משונה מאוד כיצד מתעקשים המיסיונרים להוכיח כי ישו נולד מבתולה, הרי טענה זו פועלת נגדם!" [יד לאחים]
תשובה: אז כיצד ניתן לטעון כי ישוע המשיח נמנה על צאצאיו של דוד, בשעה שהבשורות מדווחות על כך שנולד מבתולה וללא זרע גברי. בחסד האל, נשתדל לענות על השאלה משלושה כיוונים: א- מנקודת מבטו של התנ"ך; ב- מזווית הראיה של כתבי הברית החדשה; ג- מתוך משנתם של חז"ל.
א- מנוקדת מבטו של המקרא: לגופו של עניין, צודקים חברי יד לאחים בטענתם כי המשיח חייב לבוא משושלתו של דוד בן ישי (הם אף הביאו כמה ציטוטים נכונים לעניין, למרות כי משום מה השמיטו את הבולט שבהם מישעיהו י"א 1-10). חבל שהם שכחו לציין בטיעונם המנומק כי על אף שהמשיח חייב להיות בן דוד, הכתובים מכריזים כי המשיח גדול מדוד המלך, אשר מכנהו אלהים ואדון (תהילים פרק מ"ה 3-8; ופרק ק"י 1). בנוסף, שכחו המקטרגים להזכיר כי המשיח – מוצאותיו מקדם והוא עתיק יומין (מיכה ה' 1; ודניאל ז' 13-14), כלומר: היה קיים לעולם.
אם לא די בכך, לידתו הניסית של המשיח מעלמה-בתולה, על-יד אות משמים (ישעיהו ז' 14) מוסיף ומגביר את התובנה כי מדובר במשיח על-טבעי. חיזוק אחר לכך מתקבל מישעיהו נ"ג, שם נאמר כי המשיח "יַּעַל כַּיּוֹנֵק לְפָנָיו, וְכַשֹּׁרֶשׁ מֵאֶרֶץ צִיָּה" (פס' 2), כלומר: לידתו של המשיח תהיה דומה לשורש חי העולה יש מאין, מאדמת תרשים מדברית, ללא השקיה מלאכותית וללא טיפת מים טבעית.
כמובן כי המקרא מלא ברמזים נוספים השופכים אור על מוצאו העל-טבעי של המשיח; רמזים ופסוקים אשר עם נמנה אותם אחד לאחד, לא יהיה סוף לתשובתנו. לכן, מפני שאיננו חפצים להקדיש את הסאה, נסתפק בכך לעת עתה ונעודד אתכם לאתר קטעים אלו בעצמכם, ככתוב: "וְדָרַשְׁתָּ וְחָקַרְתָּ וְשָׁאַלְתָּ הֵיטֵב וְהִנֵּה אֱמֶת נָכוֹן הַדָּבָר" (דברים י"ג 15).
דבר נוסף אשר נטען בשאלה היה כי כיוון שהמשיח נולד ללא מעורבות אב ביולוגי, אינו יכול להיחשב כצאצא ראוי ובר סמכא. לא זו בלבד שטענה זו מייצגת חוסר בידע מקראי, היא אף מניחה כי אין במקרא שושלות אשר נסמכו על מוצא מטריכאלי (מצד האם ולא רק מצד האב). תודה לאל, כתבי הקודש מספקים כמה וכמה דוגמאות למקרים בהם לא היה אב ביולוגי או גבר נוכח ועדיין קיבלה השושלת תוקף וקיבלו הנשים התייחסות (ראו למשל: מקרה בנות צלפחד בספר במדבר, פרקים כ"ו-כ"ז, ל"ו).
ב- מנקודת מבטם של כתבי הברית החדשה: מחברי ספרי הברית החדשה היו ספוגים בדעת המקרא לאחר שהמשיח בכבודו ובעצמו פתח את עיניהם ולימד אותם את הכתובים (לוקס כ"ד 27). העובדה כי ישוע נולד מבתולה לא מנעה מאיש לקרוא עליו תיגר ולומר כי אינו זכאי למשיחיותו. הכל הבינו היטב כי אין סתירה בין לידת הביתולין לבין היותו של המשיח צאצא לבית דוד דרך אימו (מתי, פרקים א', ט', ט"ו, כ"א, שם מזוהה ישוע כבן דוד ע"י רבים).
המשיח חייב היה לבוא לעולם ללא התערבות זרע אנושי-חוטא, על מנת שיוכל לכפר עבור חטאינו כשה תמים וללא רבב (ישעיהו נ"ג 4-11;יוחנן א' 29; פטרו"א א' 23). מחברי הברית החדשה הבינו אמת זו לאשורה ופשוט תיעדו בכתב את הנס שקרם עור וגידים לנגד עיניהם. נכון, ההבנה של אמת זו וקבלתה, תלויה אך ורק בפועל ובהתגלות רוח הקודש (יוחנן ג' 3-12) ולכן אנו תפילה כי ה' יפתח עיניכם אלי אורו הנפלא של המשיח.
ג- מנוקדת מבטם של חז"ל: פתחנו ואמרנו כי למרות מלאי התשובות אשר כבר שלחנו לחברי יד לאחים ושותפיהם בעניין זה ממש, טרם קיבלנו תגובה הולמת ועניינית. קל וחומר כאשר הצבנו אותם מול ציטוטים מחז"ל, אשר משקפים את אותה הדעה לפיה לגואל ישראל אין צורך באב ביולוגי. מכל מקום ועל אף ההתעלמות המוחלטת מצידם, הנה הדברים שוב:
האמונה לפיה אין המשיח צריך להיות בן לאב ביולוגי (כפי שהיא באה לידי ביטוי גם בברית החדשה) היתה גם נחלתם של חז"ל. וכך כתוב במדרש "בראשית רבה" ל"ה 8: "(אמר) רבי משה הדרשן: למדתיה, הגואל אשר אקים מכם אין לו אב, שנאמר: הנה איש צמח שמו ומתחתיו יצמח (זכריה ו' 12), וכן הוא אומר: ויעל כיונק לפניו וכשרש מארץ ציה (ישעיה נג' 2)". והרעיון חוזר על עצמו בפרק ל"ז 22 של אותו מדרש: "אמר רבי ברכיה: אמר הקדוש ברוך הוא לישראל: אתם אמרתם לפַני יתומים היינו ואין אב. אף גואל שאני עתיד להעמיד מכם אין לו אב, שנאמר: הנה איש צמח שמו ומתחתיו יצמח" (זכריה ו' 12). וכן אמר ישעיהו: ויעל כיונק לפניו (ישעיהו נג' 2)". נראה אפוא, כי הציפיות שהיו לחז"ל מהמשיח, מתיישבות יפה גם עם סיפור לידתו הניסית של רבי ישוע המשיח.
למעשה, גם כתבי הברית החדשה וגם כתבי חז"ל מספרים לנו כי אין המשיח זקוק לאב ביולוגי מפני שהוא לא אחר מאשר בנו של אלהים. השימוש בפסוק 7 ממזמור תהילים השני, כהוכחה לכך שהמשיח הוא בן האלהים, נמצא הן במעשי השליחים, יג: 33; הן באיגרת אל העברים: פרק א, פס' 5 ופרק ה, פס' 5; והן בתלמוד הבבלי, מסכת סוכה נב, ע"א.[*] אגב, ישוע בעצמו הודה בפני הכהן הגדול כי הוא המשיח בן האלהים ואף הוסיף כי "מעתה תראו את-בן-האדם ישב לימין הגבורה ובא עם-ענני השמים",[**] ממש כפי שאומרת הנבואה בספר דניאל (פרק ז, פס' 13).
בנוגע לתובנה כי לאלהים יש בן, ניתן לפנות לפסוקים הראשונים ממשלי פרק ל, ובמיוחד לסוף פסוק 4 המסתיים בשאלה: "מה שמו ומה שם בנו, כי תדע". בספר "מנחת אליהו", המצטט מילקוט משלי, מגיעה התשובה המיוחלת, ולפיה: "'מי עלה שמים וירד', זה הקב"ה – שעלה אלהים בתרועה וירד על הר סיני" (פרק כה, עמ' 223); "ומשיב 'מה שמו ומה שם בנו כי תדע', כלומר כשתעיין ותבין מה שמו, שנקרא משה על שם מטטרו"ן שר הפנים" (פרק כה, עמ' 228).[***] כמה מצער אפוא, כי במקום להשלים את התשובה הנכונה ולהודות כי שמו של בן האלהים הוא ישוע, נאלצים חז"ל להידחק במדרש זה לסיפורים על מטטרו"ן 'שר הפנים', אשר אינו מופיע במקרא ומי יודע אם אמנם היה ונברא.
והנה, בשני מקומות אחרים דווקא מודים חז"ל כי בנו של אלהים הוא אינו אחר מאשר מלך המשיח: (1) לפי התלמוד הבבלי, "תנו רבנן משיח בן דוד שעתיד להגלות במהרה בימינו, אומר לו הקב"ה: שאל ממני דבר ואתן לך, שנאמר (תהילים ב): אספרה אל חוק וגו', אני היום ילדתיך שאל ממני ואתנה גוים נחלתך" (סוכה נב, ע"א). לצורך עניין זה, חשוב לקרוא את פסוק 7 ממזמור ב במלואו: "אספרה אל חק ה', אמר אלי: בני אתה, אני היום ילדתיך"; (2)על-פי אחד המדרשים בספר "אוצר מדרשים" (בעריכת איזנשטיין, ניו-יורק, 1915), "היה מלביש הקב"ה למשיח עטרה וישים כובע ישועה בראשו, ויתן עליו זיו והדר ויעטרהו בגדי כבוד ויעמידהו על הר גבוה לבשר לישראל, וישמיע בקולו: קרבה ישועה! וישראל אומרים: מי אתה? והוא אומר: אני הוא אפרים. וישראל אומרים: אתה הוא שקראך הקב"ה: אפרים בכורי הוא, הבן יכיר לי אפרים? והוא אומר להן: הן" (מדרש "פרקי משיח", עמ' 393).
[*] מופיע באופן דומה גם במדרש "ילקוט שמעוני", תהילים ב, רמז תרכא: "ה' אמר אלי בני אתה. ר' הונא בשם ר' אידי: בשלשה חלקים נחלקו היסורין: אחד למלך המשיח, וכד תיתי לו שעתיה. אומר הקב"ה עלי לבראותו בריה חדשה, וכה"א אני היום ילדתיך שעתיה אומר הקב"ה עלי לבראותו בריה חדשה".
[**] במתי, כו: 64; ובמרקוס, יד: 62.
[***] להלן הקטע כפי שהוא מופיע ב"ילקוט שמעוני", משלי ל, רמז תתקסב: "מי עלה שמים וירד? זה הקב"ה. עלה אלקים בתרועה וירד ה' על הר סיני. מי אסף רוח בחפניו? אשר בידו נפש כל חי. מי צרר מים בשמלה? צורר מים בעביו. מי הקים כל אפסי ארץ? ה' ממית ומחיה. מה שמו צור שמו? ה' צבאות שדי שמו. ומה שם בנו? בני בכורי ישראל".
"אנו מוצאים כי יחוסו של ישו הכתובות בבשורות שבתורת הברית החדשה מבולבלות. מי באמת הסבא של ישו מצד אביו? (שמנו לב כי "מתי" אומר כי סבו של ישו היה יעקב אולם בספרו של "לוקס" נאמר כי שמו הוא אלי?) כמו כן, שמנו לב, כי "מתי" מכריז כי "ישו" היה רחוק במספר הדורות מדוד המלך ב כ- 28 דורות בלבד כאשר לעומתו "לוקס" ברישומיו מראה 43 דורות הפרש בין "ישו" לדוד המלך מהי משמעותה של סתירה זו?."
"נראה כי הייחוס שמחבר את ישו לדוד המלך עובר דרך אביו של "ישו" אולם היות ו- "ישו" היה תוצר של הרעיון "ההריון הבתולי" אם כן "ישו" איננו מיוחס לייחוס של אביו המאמץ לדוד המלך? אם כן, כיצד זה "ישו" נחשב כאחד מצאצאי דוד?" [הרב דניאל עשור]
תשובה: בעמוד 89 בספרו של הרב דניאל עשור, הוא טוען כי שלח מכתב לותיקן בשנת 1995, שם ביקש שיפתרו בפניו "סתירה" באילן היוחסין של ישוע, כפי שהוא מופיע בבשורות של מתי ולוקס בברית החדשה. לטענתו של עשור, האפיפיור בכבודו ובעצמו התפטר מאחר שלא הצליח לענות על השאלה והודה כי אין הוא מסוגל לתת תשובה. האמת, אין לנו שום קשר או סמפטיה לאפיפיור, לותיקן, לכנסייה הקתולית או להיסטוריה של הכנסייה הקתולית עם העם שלנו; אולם נשמח להוכיח לכם כי טיעון זה – עליו ביסס עשור ספר שלם – פשוט אינו נכון.
העובדה שהרב עשור אינו מבין את הברית החדשה אינה אומרת שהברית החדשה מבולבלת, אלא שעשור מבולבל. התשובה לטענתו הראשונה היא שמדובר בשני אילנות יוחסין, ולא אחת שחוזרת על עצמה. עלי היה אביה של מרים ואילו יעקב היה אביו של יוסף. שניהם היו הסבים של ישוע. אחד מצד אמו והשני מצד אביו.
עשור לא קיבל את תשובתינו ואמר בתגובה ששמה של מרים אינו מוזכר בתיאורו של לוקס, שהרי כתוב: "בֶּן יוֹסֵף, בֶּן עֵלִי".
א. ראשית, התלמוד עצמו מתייחס אל מרים כאל בתו של עלי (תלמוד ירושלמי, חגיגה פרק ב דף יא,א פרק ב הלכה ב גמרא).
ב. שנית, דניאל עשור איננו חוקר תיאולוגיה של הברית החדשה מהסיבה הפשוטה שהוא איננו יודע יוונית עתיקה, השפה בה נכתבה הברית החדשה. במקום זאת, הוא מתבסס על תרגומים של הברית החדשה לאנגלית ולעברית. וכאן בדיוק טמונה הבעיה; התשובה לחידה זו טמונה בכללי התחביר של היוונית, שבה נכתבה שושלת היוחסין. כללי התחביר ביוונית שונים מהתחביר העברי או האנגלי; באנגלית ובעברית לא נהוג להשתמש בהא הידיעה לפני שמו של אדם. איננו אומרים "ה" לפני שם פרטי- הלוקס, המרים, היוחנן וכדומה.
אבל התחביר היווני מאפשר את השימוש הזה לפני שם. כל שם בטקסט היווני של שושלת היוחסין שלוקס מציג מופיע בצורת מיודע, כלומר עם הא הידיעה ביוונית, פרט לשם אחד – שמו של יוסף. משמעות הדבר למי שקורא את המקור היא זו: כשהקורא רואה שהא הידיעה חסרה רק לפני שמו של יוסף, בעוד שהיא מופיעה לפני כל השמות האחרים, הוא מבין שאין זו שושלת היוחסין של יוסף אלא של מרים. אבל בהתאם לכללי היהדות, צוין כאן שמו של הבעל (איך היית מתאר את שושלת היוחסין של אישה, אם היהדות אוסרת עליך לציין את שמה? התשובה: היית מציין את שמו של בעלה).
בתנ"ך אפשר למצוא תופעה דומה בעזרא ב' 61 ובנחמיה ז' 63. עדות נוספת לכך היא שכתוב ״וּלְפִי מַה שֶּׁנֶּחְשַׁב הָיָה בֶּן יוֹסֵף, בֶּן עֵלִי…״ במילים אחרות, אפשר להבין שישוע אמנם "נחשב" לצאצא של יוסף, אבל למעשה הוא היה צאצא של עלי. שמה של מרים אינו מוזכר מחמת ההקפדה על הנוהג ביהדות וציון שמו של החתן בשושלת היוחסין של אשתו לא היה מנהג חריג.
מה בנוגע לטענה כי קיים הפרש רב בין השושלות? את הקושי הזה ניתן ליישב בנקל. מתי מציין עשרים ושישה דורות מדוד ועד ישוע, לעומת לוקס שמציין ארבעים דורות בינם. קודם כל, עלינו לזכור שייתכן מאוד כי שושלת יוחסין אחת תתקדם מהר יותר מהשנייה. שנית, חשובה היא העובדה שביהדות מכונה גם נכד, או כל צאצא אחר לצורך העניין, בתואר "בן". לפיכך נקרא ישוע "בן דוד, בן אברהם" (מתי א' 1).
באותו האופן בדיוק משמש התיאור 'אלמוני הוליד את פלוני' גם לתיאור פערי דורות, ולא בהכרח לתיאור אבהות ישירה. מה שחשוב הוא שקיים קשר ביולוגי בין הדורות. מתי מארגן את הדורות לקבוצות של ארבע עשר שמות, תוך החסרת דורות מסוימים, כעדות לנוהג שהיה בתקופתו. השוואה עם שושלות תנ"כיות מראה בבירור כי קיימת השמטת דורות מכוונת (מלכים ב' ח' 24, דברי הימים א' ג' 11, דברי הימים ב' כ"ב 1, 11, כ"ד 27, מלכים ב' כ"ג 34, כ"ד 6). מתי לא היה הראשון להשמיט דורות, היה זה מנהג נפוץ בקרב היהודים. מטרת אילן היוחסין מעולם לא הייתה לציין באופן מדעי כל אחד ואחד מהדורות, אלא להסיר ספק בנוגע לירושה, בייחוד כאשר הדבר נוגע לאבות העם החשובים.
- פעם נוספת, הרב עשור מכנה "סתירה" דבר שאינו מצליח להבין, כי איננו בקי בתחום מאחר שהוא לא היסטוריון. בעולם העתיק, בן מאומץ היה נחשב ליורש חוקי. כך למשל, אוגוסטוס היה בנו החוקי של אביו המאמץ יוליוס קיסר. בבראשית ג' 15 נאמר שאויב השטן יהיה "זרע האישה", בשונה מהמקובל בימי המקרא. הצורך במאפיין יוצא דופן זה בא לידי ביטוי אף בנאמר בנבואת ישעיה ז' 14, ישעיהו בונה על בראשית ג' 15 ומנבא על כך שהמשיח יוולד מאשה בתולה: "לכן ייתן אדוני הוא לכם אות: הנה העלמה הרה ויולדת בן, וקראת שמו עמנו-אל". בכל מצב אחר יורש אדם את אנושיותו דרך אביו ואמו. במקרה של ישוע, הוא ירש את אנושיותו בשלמותה מאמו.
כאשר הזהות היהודית והשיוך השבטי הועברו מאב לבן, על הקביעה בעניין זהות המשיח להיות ייחודית ויוצאת דופן. מכיוון שלא היה לישוע אב ארצי ביולוגי, זהותו כיהודי ושיוכו השבטי נבעו לחלוטין מזהות אמו. זוהי בהחלט חריגה מהכלל, וכך גם לידה מבתולה איננה אלא חריגה מהכלל. המשיח חורג מהכלל, וכך גם כל עניין הקשור בו.
"איך פתאום ישו נהיה משיח בן יוסף אם עלפי מתי ולוקס הוא משושלת דוד?"
תשובה: "משיח בן יוסף" זה מושג (ולא שושלת). מושג בו הכירו חז"ל כמשיח שהוא בדמותו של יוסף, ללא שום קשר לשושלת שלו.
ממדרשו של הראש הגולה זלמן ברוך מלמד:
"יוסף הוא פורץ הדרך, אחר כך בעתיד זה מתבטא בכך שיש משיח בן יוסף ומשיח בן דוד. לא מכירים את מעשיו של משיח בן יוסף, הוא מופיע במציאות חיצונית, לא מובנת, כאילו שאין בו קדושה. "וַיַּכֵּר יוֹסֵף אֶת אֶחָיו וְהֵם לֹא הִכִּרֻהוּ" (בראשית מב, ח), בספר קול התור מובא שהאחים לא מבינים ולא מכירים את המדרגה של משיח בן יוסף, הם לא מזהים את הקדושה שיש בתוך המהלכים הללו, הם חושבים שאלו מהלכים שליליים, חיצוניים וחילוניים ללא תוכן פנימי של קדושה, אבל זו דרכו של משיח בן יוסף ושל יוסף – הפנימיות שלו חזקה מאוד מאוד והחיצוניות נראית שונה. מצד שני, הכח של משיח בן יוסף הוא: "וְכֹל אֲשֶׁר הוּא עֹשֶׂה ה' מַצְלִיחַ בְּיָדוֹ" (שם לט, ג). עליו להתקדם ולהצליח מתוך הצרות ואי ההבנות. התפקיד שלו הוא תמיד להיות הראשון, הדוחף קדימה – אבל לא המסיים, המסיים זה משיח בן דוד. גם כאן בתחילת הדרך, מעשה אבות סימן לבנים, יוסף הוא הראשון והמוביל, הוא המושל שמוביל את כל האחים…יוסף היה צריך לעבור את כל התהליך הקשה שהוא עבר, כדי להגיע למיצוי וגילוי האישיות המיוחדת הזאת, ה'יוספיות' המיוחדת".
מדוע שני תיאורים לשושלות היוחסין של ישוע?
תשובה: באותו האופן שבו תיעודי השושלות מתוארים בתנ"ך, מתוארות גם שתי שושלות בברית החדשה . התיאורים נמצאים במראי המקום מתי א':א'-י"ז ובלוקס ג':כ"ג-ל"ח. אלו הן שתי הבשורות היחידות העוסקות בנסיבות לידתו וילדותו של ישוע, מבין ארבע הבשורות שישנן. לעומתן, הבשורות מרקוס ויוחנן פותחות מיד בתיאור חיי בגרותו של ישוע. טבעי הוא שספר שמתאר את שחר חייו של המשיח יתעד גם את שושלתו. הבשורות מתי ולוקס מספקות תיאור של לידתו ושנותיו המוקדמות של המשיח, אך נבדלות ביניהן בנקודת מבטן.
בבשורת מתי מגלם יוסף תפקיד מרכזי, בעוד דמותה של מרים נותרת שולית. למשל, מתי מתעד את התגלות המלאכים ליוסף, ולא את התגלותם אל מרים. הוא מתעד את הרהוריו של יוסף, אך לא את של מרים. מנגד, בשורתו של לוקס שופכת אור על נקודת מבטה של מרים. בהקשר הזה, סביר להניח כי השושלת המוצגת בידי מתי היא זו של יוסף, והמוצגת בידי לוקס היא זו של מרים.
עולה מכך השאלה, מדוע הצורך בשני תיאורי יוחסין, במיוחד לאור העובדה כי ישוע אינו בנו הביולוגי של יוסף? מענה שכיח לשאלה זו הוא שבשורת מתי מציגה את השושלת של הייחוס המלכותי, בעוד בשורת לוקס מציגה את המוצא הביולוגי. המסקנה הנוספת הנלווית לכך היא שהצורך בתיאור שושלת יוסף הוא ביסוס מעמד ישוע כיורש לדוד המלך, בתור היותו בן מאומץ ליוסף. אך מנגד, גם הייחוס הביולוגי המתואר בבשורת לוקס הוא ייחוס דרך שושלת דוד המלך. לפי טענה זו, קשר דמו של ישוע מוכיח שהינו "בן דוד", אך מעמדו כמלך משושלת דוד מוענק לו על סמך ירושת שושלת אביו המאמץ יוסף. אך בעצם, ההיפך הוא הנכון.
מלוכה
על מנת להבין את הצורך בשתי שושלות היוחסין, חשוב שנדע מהן שתי הדרישות לזכאות למעמד מלוכה לפי כתבי הקודש העבריים. שתי דרישות אלה נקבעו לאחר התפצלות הממלכה העברית, כלומר בעקבות מות שלמה המלך.
הדרישה האחת יושמה במלכות הדרומית, היא ממלכת יהודה, אשר בירתה ירושלים. הדרישה האחרת הייתה תקפה במלכות הצפונית, ממלכת ישראל, שבירתה הייתה שומרון. לפי שושלת המלכות ביהודה, מלך נדרש להיות משושלת המלוכה של דוד המלך. לא היה אף מלך ממוצא שלא מבית דוד במלכות זו. לכן כאשר קמה עצה נגד מלכות בית דוד (ישעיה ז':ה'-ו'), אלוהים הזהיר מפורשות שכל ניסיון שכזה נידון להיכשל (ישעיה ח':ט'-ט"ו).
לעומת זאת, בשטח מלכות ישראל הדרישה ממועמד לכס השלטון הייתה משיחה נבואית או התגלות אלוהית. כל מי שמלך בממלכה זו ללא התאמה לדרישה זו, מת בדרך התנקשות (מלכים א' י"א:כ"ו-ל"ט, ט"ו:כ"ח-ל', ט"ז:א'-י"ד, כ"א:כ"א-כ"ט; מלכים ב' ט':ו'-י', י':כ"ט-ל"ה, י"ד:ח'-ט"ז).
כלומר, אלו הן שתי הדרישות התנ"כיות ממועמד למלוכה על עם ישראל. כעת, בעזרת הבחנה זו שבידינו, ובעזרת שתי שושלות היוחסין שמעניקה לנו הברית החדשה, ניתן ליישב את עניין זכאותו של ישוע למלוכה על כס דוד.
שושלת היוחסין בבשורת מתי
בשושלת יוחסין זו חורג מתי מהנהוג במסורת היהודית, ומציין את שמותיהן של ארבע נשים – תמר, רחב, רות ובת-שבע (היא "אשת אוריה"). לא היה זה מנהג יהודי לציין שמות נשים כחלק מהייחוס המשפחתי. כנאמר בפי חז"ל, "משפחת אב קרויה משפחה, משפחת אם אינה קרויה משפחה" (תלמוד בבלי, מסכת יבמות, נ"ד ב'). גם לוקס מציין שמות נשים בשושלת היוחסין של ישוע, אך אינו בוחר בשמות הנשים החשובות ביותר בשושלת (לרבות שרה אמנו). למתי ודאי יש סיבה שבגללה בחר לציין את ארבעת שמות הנשים שהזכיר.
ראשית כל, ניתן לראות כי שלוש מתוך הנשים המוזכרות היו ממוצא זר לעם ישראל – תמר, רחב ורות. ייתכן מאוד כי גם בת-שבע לא הייתה עברייה, שכן בעלה אוריה נקרא "חתי", כלומר מצאצאי חת. מתי מרמז כאן על כך כי ביאת המשיח אמנם כוונה לעם ישראל, אך גם לעבר העמים הלא עבריים. את הטענה הזו הוא מבסס מאוחר יותר בספרו. שנית, שלוש מהנשים ידועות כנשים שחטאו בחטא טומאה מינית: בת-שבע חטאה בחטא הניאוף; רחב התפרנסה מזנות; תמר הייתה נגועה בגילוי עריות. גם באיזכור זה יש למתי רמיזה עבה להצהרה שתתבהר מאוחר יותר בעדותו – ולפיה ביאתו וישועתו של המשיח כוונו לעבר חוטאים. כך נעזר מתי בשושלת היוחסין מתוך כתבי התנ"ך על מנת להמחיש מסר מסויים, ולא לספק אינפורציה שכבר הייתה בנמצא ממילא.
שושלת היוחסין בבשורת מתי עושה דבר מעניין נוסף: היא מחסירה שמות, בניגוד למסורת. מתי עוקב אחר שושלתו של יוסף, אביו המאמץ של ישוע, באופן כרונולוגי. ראשית הוא מציין את שושלתו של אברהם אבינו (פס' ב'), ומשם ממשיך לשושלת דוד המלך (פס' ו'). מבין בניו הרבים של דוד הוא מציין את שלמה (פס' ו'). משם שושלת המלוכה המצויינת עוברת דרך המלך יהויכין (המכונה גם 'כוניהו', מלכים ב' כ"ד:ו') בימי גלות בבל (פס' י"א). לאחר יהויכין, הקו ממשיך לעבר יוסף (פס' ט"ז). מכאן שיוסף הוא צאצא ישיר לבית דוד דרך שושלת שלמה המלך, וכן דרך יהויכין. הייחוס ליהויכין עוטה משמעות רבה בשושלת זו, לאור הקללה שהוטלה עליו:
"חי אני נאום ה' כי אם יהיה כוניהו בן יהויקים מלך יהודה חותם על יד ימיני, כי משם אתקנך. כה ונתתיך ביד מבקשי נפשך וביד אשר אתה יגור מפניהם וביד נבוכדראצר מלך בבל וביד הכשדים. והטלתי אותך ואת אימך אשר ילדתך על הארץ אחרת אשר לא יולדתם שם, ושם תמותו. ועל הארץ אשר הם מנשאים את נפשם לשוב שם, שמה לא ישובו. העצב נבזה נפוץ, האיש הזה כוניהו. אם כלי אין חפץ בו, מדוע הוטלו הוא וזרעו והושלכו על-הארץ אשר לא ידעו? ארץ ארץ, ארץ שמעי דבר יהוה: כה אמר ה', כתבו את האיש הזה ערירי גבר לא יצלח בימיו, כי לא יצלח מזרעו איש יושב על כיסא דויד ומושל עוד ביהודה." (ירמיה כ"ב:כ"ד-ל')
כלומר, אף צאצא של יהויכין לא יזכה למלוך על כסא דוד. נשאלת השאלה, האם עובדה זו אינה מתנגשת עם זכותו של ישוע לירושת המלכות? אפשר לבחור בטיעון הקל ולומר כי העובדה שישוע הוא בנו המאומץ של יוסף מסירה אותו מקללת יהויכין, ולכן גם השושלת אינה רלוונטית לגביו. אך אין זה טיעון מספק דיו, כי אינו מסתדר עם העובדה שמתי טרח לציין את השושלת של יוסף בפרטי פרטים, והיא מוקמה כפתיח לכל ספרי הברית החדשה. אם כן, כיצד נפתרת הסוגייה?
התנ"ך עצמו מספק לנו את התשובה
"בַּיּוֹם הַהוּא נְאֻם-יְהוָה צְבָאוֹת אֶקָּחֲךָ זְרֻבָּבֶל בֶּן-שְׁאַלְתִּיאֵל עַבְדִּי, נְאֻם-יְהוָה, וְשַׂמְתִּיךָ, כַּחוֹתָם: כִּי-בְךָ בָחַרְתִּי, נְאֻם יְהוָה צְבָאוֹת." (חגי ב':כ"ג)
בספר חגי, קורא אלוהים לעמו לבנות חזרה את בית המקדש ומברך את זרובבל בן שאלתיאל, כאשר את אותו החותם אשר הסיר מכוניהו ("חי אני נאום ה' כי אם יהיה כוניהו בן יהויקים מלך יהודה חותם על יד ימיני") הוא שם לזרובבל, "וְשַׂמְתִּיךָ, כַּחוֹתָם", ובכך נותן לו משנה תוקף. אלוהים ביטל את הקללה עם צאצאו של כוניהו והסיר את הכתם שדבק בשושלת הזו, אותה השושלת אליה משתייך יוסף, אביו המאמץ של ישוע.
סוף דבר, ראינו איך מצד אחד ניתן לומר כי אין בעיה עם השתייכותו של יוסף לשושלת כוניהו, כי בלאו הכי איננו יוסף אלא אביו המאמץ של ישוע, ללא קשר דם. מצד שני, גם כאשר מתייחסים לשושלת במלוא הרצינות, כראוי, מוצאים כי אין בעיה עם מיקומו של יהויכין בשושלת המשיח מפני שאלוהים בכבודו ובעצמו, כפי שקראנו בחגי, דואג להשיב את הכשרות לצאצאו של יהויכין על-ידי הגושפנקה שנתן לזרובבל (על-פי השושלת במתי א':י"ב). איזה אלוהים גדול יש לנו; המומחיות שלו היא להפוך ברכה לקללה והוא עושה זאת לא פעם בכתבי הקודש; זה סימן ההיכר שלו. לא בכדי התפלל דויד המלך:
"תְּחַטְּאֵנִי בְאֵזוֹב וְאֶטְהָר; תְּכַבְּסֵנִי, וּמִשֶּׁלֶג אַלְבִּין." (תהילים נ"א:ט')
שושלת היוחסין בבשורת לוקס
בניגוד למתי, מפרט לוקס שושלת יוחסין כראוי להלכה, ללא החסרת אף דור וללא ציון שמות נשים. אם כן, באיזה אופן יכול היה לציין שושלת יוחסין של אישה (מרים)? ובכן, מי שהיה רוצה לעשות זאת היה נעזר בשם בעלה לצורך כך (כמתואר בעזרא ב':ס"א, נחמיה ז' :ס"ג). שאלה נוספת עולה: לפי שיטה זו, איך יידע חוקר אילני יוחסין מתי גבר מיוצג בשם עצמו ומתי הוא מייצג את אשתו? את התשובה לשאלה זו נוכל לקבל מעיון בכללי הדקדוק היווניים שעל פיהם חובר הטקסט.
בעברית, אין אנו נוהגים להצמיד ה' הידיעה לשם פרטי – "היוסף", "המרים". ביוונית לעומת זאת, תופעה זו שכיחה. במקור היווני של בשורת לוקס, מוצמדת ה' הידיעה לכל אחד מהשמות שבאילן היוחסין, מלבד שמו של יוסף (לוקס ג':כ"ג). קורא יווני היה מסיק מכך כי שושלת היוחסין שנחה לפניו אינה של יוסף, אלא של אשתו שאותה הוא מייצג. יתרה מזאת: תרגומים רבים לפסוק כ"ג בפרק ג' של בשורת לוקס מוסיפים את המילים "…והוא (ישוע) נחשב לבנו של יוסף, בן-עלי".
אף על פי כן, גם שם נעדרת ה' הידיעה בסמיכות לשמו של יוסף. כלומר את הפסוק הזה ניתן להבין גם כך: "והוא (ישוע) נחשב לבנו של יוסף, ובפועל היה בן-עלי". הפסוק המקורי מגלה כי על אף שישוע נחשב לבנו של יוסף, היה באמת צאצאו ויורשו של עלי. למען הסר הספק, היה עלי אביה של מרים אם ישוע. החסרת שמה של מרים עומדת בקנה אחד עם המסורת היהודית בכל הנוגע לציון שמות נשים בייחוסים משפחתיים. התלמוד הירושלמי אף מכיר בכך כי שושלת היוחסין המוצגת בבשורת לוקס הינה של מרים, ולא של יוסף, בציינו את "מרים ברת עלי" (מסכת חגיגה פרק ב' הלכה ב').
ישנו עוד הבדל בולט לעומת בשורת מתי. לוקס בוחר לתאר את שושלת היוחסין שלא באופן כרונולוגי ומתחיל בימיו הוא, כאשר תיאור השושלת מוצג באופן הפוך לסדר הכרונולוגי, ורק בסופה הוא מגיע לאדם הראשון. ציון דוד המלך מופיע בפסוקים ל"א-ל"ב, לאחר שבנו המוזכר של דוד אינו שלמה כי אם נתן בן-דוד. לפיכך מרים הייתה צאצאית מבית דוד לא פחות מאשר יוסף. אך שלא כמו יוסף, מוצא מרים אינו משושלת מלוכת שלמה המלך, כי אם משושלת מקבילה לשלמה.
כעת נתייחס לתנאי הנוסף שאותו כבר הזכרנו לזכאות למלוכה, והיא התגלות אלוהית. מכל צאצאי דוד, ישוע היה היחיד שזכה להתגלות אלוהית. נאמר בלוקס א':ל'-ל"ג:
"וַיֹּאמֶר לָהּ הַמַּלְאָךְ אַל־תִּירְאִי מִרְיָם כִּי־מָצָאתְ חֵן לִפְנֵי הָאֱלֹהִים׃ וְהִנָּךְ הָרָה וְיֹלַדְתְּ בֵּן וְקָרָאתְ אֶת־שְׁמוֹ יֵשׁוּעַ׃ וְהוּא גָּדוֹל יִהְיֶה וּבֶן־עֶלְיוֹן יִקָּרֵא וה' אֱלֹהִים יִתֶּן־לוֹ אֶת־כִּסֵּא דָּוִד אָבִיו׃ וּמָלַךְ עַל־בֵּית יַעֲקֹב לְעוֹלָם וָעֶד וּלְמַלְכוּתוֹ אֵין קֵץ׃"
אם כך באיזו זכות יכל לטעון ישוע לכס מלכות דוד? הוא היה צאצא של דוד, ובנוסף גם קיבל משיחה אלוהית בלעדית למלוכה: "ה' אלוהים ייתן לו את כסא דוד אביו". בעוד השושלת המוצגת בבשורת מתי שוללת אפשרות של זכאות למלוכה דרך ירושה מיוסף, השושלת שמציג לוקס חושפת את זכאותו של ישוע למלוכה. ובביאתו השנייה, הוא אכן ימלוך.
נלוות שתי מסקנות מכך. הראשונה נובעת מהתנגדות רבנית למשיחיותו של ישוע בהתבסס על השושלות שבבשורות. לטענתם היה ישוע זכאי להיות משיח אילו היה זכאי לכך דרך יוסף, והתשובה היא שיוסף אכן זכאי. נוסף על כך,עוד בבראשית ג':ט"ו נאמר שאויב השטן יהיה "זרע האישה", בשונה מהמקובל בימי המקרא. הצורך במאפיין יוצא דופן זה בא לידי ביטוי אף בנאמר בנבואת ישעיה ז':י"ד על כך שהמשיח יוולד מבתולה: "לכן ייתן אדוני הוא לכם אות: הנה העלמה הרה ויולדת בן, וקראת שמו עמנו-אל". בכל מצב אחר יורש אדם את אנושיותו דרך אביו ואמו. במקרה של ישוע, הוא ירש את אנושיותו בשלמותה מאמו. כאשר הזהות היהודית והשיוך השבטי הועברו מאב לבן, על הקביעה בעניין זהות המשיח להיות ייחודית ויוצאת דופן. מכיוון שלא היה לישוע אב ארצי ביולוגי, זהותו כיהודי ושיוכו השבטי נבעו לחלוטין מזהות אמו. זוהי בהחלט חריגה מהכלל, וכך גם גם לידה מבתולה היא חריגה מהכלל. המשיח חורג מהכלל, וכן כל עניין הקשור בו.
חשוב לציין, כי הרעיון כי למשיח לא יהיה אב ביולוגי, הוא לא רעיון זר ליהדות.
לפי התנ"ך והברית החדשה, מטרת ביאתו של המשיח היתה בראש ובראשונה לרצות אותנו לאלהים ע"י כפרה על עוונותינו וסליחה לחטאינו. לשם כך, היה על המשיח להיות מושלם ("תמים") וללא כל חטא. משיח ילוד אב ואם אנושיים אינו יכול להיות תמים מאחר וכל המין האנושי, מאז אדם וחוה, שרוי בחטא. לכן חייב היה המשיח להיוולד באופן ניסי, מזרע רוחני וקדוש; רק כך הוא יכול היה להוות שה תמים וראוי לשאת את תפקיד הקורבן המושלם אשר שילם עבור חטאת העולם.
גם רבנים (חז"ל) הבינו ופרשו בדיוק כמונו את עניין זה; פרופ' חננאל מאק מהמחלקה לתלמוד באוניברסיטת בר-אילן מצטט שתי דרשות של רבי משה הדרשן:
" ויאמר אליהם ראובן אל תשפכו דם השליכו אותו אל הבור הזה אשר במדבר ויד אל תשלחו בו (בראשית ל"ז 22) – ככתוב 'אף על יתום תפילו ותכרו על רעכם' (איוב ו 27), זה שאמר הכתוב 'יתומים היינו ואין אב' (איכה ה 3) – אמר רבי ברכיה אמ' הברוך קדוש הוא לישראל אתם אמרתם יתומים היינו אין אב, אף גואל שאני עתיד להעמיד מכם אין לו אב, שנביאים אחרונים 'הנה איש צמח שמו ומתחתיו יצמח' (זכריה ו 12) , וכן אמר 'ויעל כיונק לפניו' (ישעיה נ"ג 2), ועליו דוד אמ' 'מֵרֶחֶם מִשחָר, לך טל ילדותך'. (תהילים ק"י 3) הדרשן התאים כאן את הפסוק מאיוב אל יוסף, היתום והרֵעַ, שהופל אל הבור ונמכר.
מקור הדרשה במדרש איכה רבתי על הפסוק 'יתומים היינו', והיא מוכרת ממדרש זה הן במהדורת וילנה הן במהדורת בובר, בלי הפסוק מאיוב ובלי פסוקי זכריה, ישעיה ותהלים שבסופה. את אלה שילב כנראה רבי משה הדרשן מעצמו במקום זה, ובכך האדיר את המרכיב ה'כעין־נוצרי' של הדרשה הרבה יותר מהמצוי במדרשי איכה.
בתלמוד הירושלמי ובמדרש איכה רבתי הובאו דברי רבי יהושע בן לוי שצמח הוא שמו של המשיח, על פי הפסוק מזכריה 'הנה איש צמח שמו' וגו'. כידוע קיימות גם דעות אחרות, בירושלמי ובבבלי, בדבר שמו של המשיח, וגם הן מבוססות על פסוקי מקרא, אבל ייחוסם של השמות האחרים למשיח – שילה, ינון, חנינה, מנחם ועוד – בנוי על דרך הדרש, ואילו צמח הוא שמו הגלוי של האיש שעליו מדבר הנביא זכריה. הדרשה מבוססת על שילוב של דמותו האנושית של המשיח שאין לו אב בשר ודם, נבואת העבד הנענה והסובל בישעיה נ"ג, היא פרשת 'הנה ישכיל עבדי', ומזמור תהלים ק"י, המתאר את יחסי האל עם היושב לימינו ועם מלכיצדק. "
אם כך, פרופ' חננאל מאק מכיר בעובדה כי רבי משה הדרשן פירש כי המשיח יהיה ללא אב ביולוגי.
דבר נוסף הוא האופן שבו באים לידי ביטוי ממשי תאריו של המשיח לאורך שתי שושלות היוחסין. במתי א':א' הוא מכונה "בן דוד ובן אברהם". בלוקס ג':ל"ח הוא נקרא "בן אדם, בן אלוהים". כבן דוד, ישוע מזוהה עם מלכותיותו של דוד. כבן אברהם, ישוע מזוהה כבן עם ההבטחה, כיהודי. כבנו של אדם, ישוע מזוהה עם אנושיותו של אדם. וכבן אלוהים, ישוע מזוהה עם אלוהות הבורא. זהותו הנגלית לנו מכך היא אישיותו המשיחית, שהיא שילוב ארבע התארים (מלך, יהודי, אדם, אלוהים). האם יכול כל אדם אחר להיות המשיח?
שני הפרקים הראשונים בבשורות של מתי ולוקס מתעדים את נס לידתו של ישוע מבתולה. בשניהם מובאת שושלת היוחסין של ישוע, אולם היא איננה תואמת. המתנגדים לברית החדשה מצביעים על שוני זה כדי לבטל את מהימנותה. אם כן, למה יש הבדלים בשושלות היוחסין המובאות? מתי שם דגש על אביו החוקי של ישוע ־ יוסף, ולוקס מתמקד באמו של ישוע ־ במרים. אחת הסיבות להבדל בהדגשים היא המקורות השונים שהתיאורים מבוססים עליהם. יתכן שמתי שאב את המידע שלו מיוסף, ואילו לוקס קיבל את הפרטים ממרים.
התיאור של מתי (א׳ 25-18) מובא מנקודת מבטו של יוסף, בעלה של מרים. ד״ר אור סבור שמתי ביסס את התיאור של לידת ישוע ושל שנותיו הראשונות על עדותו האישית של יוסף. התיאור של לוקס (א׳ 38-26; ב׳ 7-1), לעומת זאת, מביא את נקודת מבטה של מרים. יתכן שהיא היתה אחת מ-״עדי הראייה״ (לוקס א׳ 2) שלוקס מזכיר בתור המקורות שעליהם הוא נשען כשכתב את בשורתו (2,41 .Busweii, STCR, vol).
ה-"סתירה"
יש המותחים ביקורת על מידת הדיוק ההיסטורי של סיפורי הלידה של ישוע במתי ולוקס. הם מצביעים על מה שלדעתם הן טעויות עובדתיות ברורות, או סתירות שאין להן פתרון. הביקורת הנפוצה ביותר קשורה לאילן היוחסין שמופיע אצל מתי ולוקס, ולאזכור של קירניוס ושל המפקד שערך את המפקד בבשורת לוקס.
באשר לאילנות היוחסין הסותרים, מתי מתעד את ״ספר היוחסין של ישוע, בן דוד״ (מתי א׳ 1), ואילו לוקס מספק אילן יוחסין אחר של ישוע, ש-״לפי מה שנחשב היה בן יוסף״ (לוקס ג׳ 23). ג׳ מונטגומרי מסביר את הסתירה:
שושלת היוחסין של מתי פותחת באברהם ומתקדמת לאורך ההיסטוריה, עד ישוע. היא עוקבת אחרי צאצאיו של אברהם במשך 24 דורות עד דוד, ואחרי צאצאי דוד במשך 14 דורות עד גלות בבל, ואז 14 דורות נוספים עד ליעקב ש-״הוליד את יוסף בעל מרים, אשר ממנה נולד ׳ישוע הנקרא משיח״. לוקס, לעומת זאת, הולך אחורה. הוא מתחיל עם יוסף וחוזר דרך דוד לאברהם – ואז ממשיך מעבר לאברהם, אל אדם, שהיה, כך הוא אומר, ״בן אלוהים״.
שניים מהקטעים בבשורת לוקס אינם מהווים כל בעיה. החלק האחרון – מאברהם לאדם – אינו כלול בבשורת מתי, כך שאין לגביו כל בסיס להשוואה. החלק השני -מדוד לאברהם – גם איתו אין כל בעיות, שכן הוא תואם את שושלת היוחסין של מתי.
הקושי נוצר עם החלק הראשון של שושלת היוחסין של לוקס, שכן לוקס עוקב אחר שושלת היוחסין של יוסף עד דוד דרך נתן, אחד מבניו של דוד, בשעה שנראה שמתי עוקב אחר אותה שושלת דרך שלמה, בן אחר של דוד. כתוצאה מכך, כל השמות שמופיעים בחלק זה של הרשימה הם שונים.
העובדה שמדובר בשתי שושלות יוחסין שונות לא מהווה כל בעיה. אפשר להבין כיצד שניים מבניו של דוד יהיו המקור לשני אילנות יוחסין שונים. הבעיה היא שמתי ולוקס גם יחד טוענים שיוסף הוא צאצא של אילן היוחסין שהם מתעדים. לוקס אומר שיוסף הוא בנו של עלי (ג׳ 23), ואילו מתי אומר שהוא בנו של יעקב (א׳ 16), והרי לא יתכן ששניהם צודקים (40-41 ,Boice, CC).
חוקרי הברית החדשה הציעו מספר פתרונות מרכזיים לבעיה:
צאצא מאומץ לעומת צאצא ביולוגי:
את הפתרון הקדום ביותר הציע אפריקנוס, והוא נשתמר בדבריו של ההיסטוריון אוסביוס. חוקר הברית החדשה י׳ הווארד מרשל אומר על תיאוריה זו:
אפריקנוס השתמש במונחים של צאצאים טבעיים וצאצאים מאומצים, וניצל את התחבולה של יִבוּם כדי ליצור תיאום בין שתי הרשימות. בהתאם למידע שהוא טוען שקיבל מידי צאצאיו של יעקב, אחי ישוע, אפריקנוס אומר שמתן (מתי א׳ 15) נשא לאשה מישהי בשם אסתה, שממנה נולד לו בן – יעקב; כשמתן נפטר, נישאה אלמנתו למלכי (לוקס ג׳ 24) ונולד להם בן בשם עלי (לוקס ג׳ 23; שים לב שאפריקנוס ככל הנראה לא ידע על לוי ומתת שמופיעים בין מלאכי ועלי ברשימת היוחסין של לוקס). עלי, השני מבין שני אחים־למחצה אלה, נשא אשה אך נפטר ללא יורש; אחיו למחצה, יעקב, יבם את אשתו, וכך בנו הביולוגי, יוסף, נחשב לבנו החוקי של עלי (-Mar158 ,shall, GL).
מצוות הייבום מתוארת במקרא (דבר׳ כ״ה 5־6; ברא׳ ל״ח 10-8; רות). הפרשן וולטר לייפלד מסביר שבנישואי יבום, אלמנתו של גבר שלא הותיר אחריו ילדים יכולה להינשא לאחיו, והילד מהנישואין השניים נחשב באופן חוקי לבנו של הנפטר במטרה להנציח את שמו. ברשימת היוחסין הילד יכול להירשם תחת שמו של אביו הביולוגי או של אביו מולידו. יוסף רשום כבנו של עלי אצל לוקס, אבל כבנו של יעקב אצל מתי. לפי תיאוריית נישואי היבום, יתכן שעלי ויעקב היו אחים למחצה, בנים לאותה אם אך לאבות שונים. יתכן שעלי מת ושיעקב נשא את אלמנתו (,Liefeid, L 861).
מרשל טוען שתיאוריה זו היא ״אפשרית… אך לא סבירה, במיוחד אם מתייחסים לטקסט של לוקס פשוטו כמשמעו״. (Marshall, GL, 158)
אבא לעומת סבא:
התיאוריה שהפיץ ר׳ פ׳ נטלהורסט היא ש-״שושלת היוחסין בלוקס פותחת באביו של יוסף, ואילו זו שבבשורת מתי מדברת על סבו של יוסף מצד אמו״. נטלהורסט מוסיף:
העובדה שמתי מדלג על אמו של יוסף בשושלת היוחסין אינה מוזרה, שכן ברור שמתי מדלג על מספר אנשים ברשימה. לדוגמה, במתי א׳ 8 הוא כותב, ״ויורם הוליד את עוזיהו״. אבל אם משווים אמירה זו לדברי הימים א׳ ג׳ 12-10, עולה ששלושה אנשים הוצאו משושלת היוחסין של מתי: אחזיה, יואש ואמציה. מתי דילג על מספר שמות כדי ליצור את הסימטריה המבנית שהוא ביקש לשמור – ״ובכן, כל הדורות מאברהם עד דוד 14 דורות, ומדוד עד גלות בבל 14 דורות, ומגלות בבל עד המשיח 14 דורות.״ (מתי א׳ 17).
לכן הגיוני להניח שמתי הוציא את אמו של יוסף משושלת היוחסין כדי להגיע למבנה שהוא ביקש ליצור. יתרה מכך, שושלת היוחסין שלו כוללת ארבע נשים – תמר, רחב, רות ובת שבע – ועובדה זו תומכת ברעיון שייתכן ומדובר בשושלת יוחסין של נשים (171-72 ,Nettelhorst, GJ).
אולי הדיעה הזו נכונה, אבל מוזר שמתי יכלול ברשימת היוחסין שלו ארבע נשים וישאיר מחוץ לרשימה את שמה של האשה שהיא כביכול הבסיס לשושלת היוחסין הזאת. אילו היה בכוונתו להשאיר שם כלשהו מחוץ לרשימה במטרה לשמור על סימטריה, מדוע שיוציא ממנה את השם החשוב מכולם ־ את שם אמו של יוסף?
יוסף לעומת יוסף:
ג׳ גרשאם מאכן מציע את הפתרון שהעלה בזמנו לורד א׳ הארווי בתור ״התיאוריה שזכתה לתמיכה הנרחבת ביותר בתקופה המודרנית״ (158 ,Marshall, GL). בויס מסכם את הדברים ואומר שמאכן טען ששושלות היוחסין אצל מתי ולוקס ״הן רשימות היוחסין של יוסף, אבל מתי מתעד את הרשימה של מה שמאכן מכנה הצאצאים ׳החוקיים׳ של דוד, כלומר, בניו שישבו באופן ממשי על כס המלכות או היו יושבים על הכס אילו נמשכה המלוכה. ואילו לוקס מביא את שושלת היוחסין ה-׳אבהית׳ של יוסף״ (41 ,Boice, cc).
להצעה הזו יש כמה יתרונות, אבל, כמו שאומר מרשל, ה-״פתרון נשען על השערה בלבד, ואין כל אפשרות לדעת אם ההשערה הזו היא מציאותית." וויתרינגטון מסכים, ואומר, ״למרבה הצער אין כל דרך לאשר או להפריך תיאוריה זו".
יוסף לעומת מרים:
יתכן שהפתרון הטוב ביותר הוא דווקא אחד הקדומים ביותר. וויתרינגטון אומר כי ״מאז ימיו של אניוס מוויטרבו בשנת 140 לס׳״, היה נהוג לפי המסורת ששושלת היוחסין של מתי מתעדת את אילן היוחסין של ישוע דרך יוסף (שושלת היוחסין החוקית שלו), ואילו שושלת היוחסין שאצל לוקס מתעדת את אילן היוחסין של ישוע דרך מרים (רשימת היוחסין הטבעית שלו). פתרון זה נתמך על ידי העובדה שסיפור הלידה לפי מתי מתמקד יותר בחלקו של יוסף מאשר בזה של מרים, ואילו הסיפור בבשורת לוקס מציב את מרים במרכז הדרמה. דיעה זו תואמת גם את ההשערה הקדומה שיוסף הוא בסופו של דבר המקור שעליו ביסס מתי חלק ניכר מסיפור הלידה שהוא מתעד בבשורתו, ושמרים היא המקור של רוב המידע ששימש את לוקס. (Whitherington III, BJ, 65)
גייזלר והאו מאמצים תיאוריה זו כפתרון להבדל בין שתי הרשימות. ההסבר שלהם שופך אור נוסף על דבריו של וויתרינגטון:
שושלות היוחסין על פי מתי ולוקס מתעדות שני אילנות יוחסין שונים. האחד מתעד את אילן היוחסין של אביו של ישוע על פי חוק – של יוסף, והשני את האילן הממשי – של מרים. מתי מביא את אילן היוחסין הרשמי, שכן הוא מספק את הדרישה היהודית שהמשיח היהודי יהיה מזרע אברהם ומבית דוד (השווה עם מתי א׳ 1). לוקס, שכותב לקהל רחב יותר ויווני במהותו, מספק את העניין שלהם בישוע בתור האדם המושלם (שכן זה מה שחיפשה החשיבה היוונית). לכן הוא מתעד את שושלת היוחסין של ישוע עד אדם הראשון (לוקס ג׳ 38).
מספר עובדות תומכות ברעיון שמתי מתעד את שושלת היוחסין של ישוע על פי אביו ואילו לוקס את זו של אמו. ראשית, בשעה ששני האילנות קושרים את ישוע לבית דוד, כל אחד מהם יוצא מבן אחר של בית דוד. מתי עוקב אחר אילן היוחסין של ישוע דרך יוסף (אביו על פי חוק) עד בנו של דוד, שלמה המלך, שדרכו ישוע ירש בצדק את כס מלכות דוד (השווה עם שמ״ב ז׳ 12 ואילך). מטרתו של לוקס, לעומת זאת, היא להציג את ישוע כבן אנוש. לכן הוא מקשר בין ישוע לבין בנו של דוד, נתן, דרך אמו מרים, שדרכה הוא יכול בצדק לטעון שהוא היה אנושי לחלוטין, גואל האנושות.
מעבר לכך, לוקס לא אומר שהוא מתעד את שושלת היוחסין של ישוע דרך יוסף. הוא אומר ש-״לפי מה שנחשב״ (לוקס ג׳ 23), ישוע היה בנו של יוסף, כשלמעשה הוא היה בנה של מרים. כמו כן, התיעוד של שושלת היוחסין בלוקס, דרך מרים, תואם את עניינו של לוקס, כרופא, באמהות ובלידות, לצד הדגש שהוא שם על נשים בבשורה שהוא כתב, שזכתה לכינוי ״הבשורה לנשים״.
שושלות שונות
העובדה שבשתי הרשימות מופיעים כמה שמות דומים (כמו שאלתיאל וזרובבל, מתי א׳ 12; השווה עם לוקס ג׳ 27) אינה כדי לטעון שמדובר באותה שושלת יוחסין ־ משתי סיבות. האחת, השמות האלה לא היו נדירים באותם ימים. ומלבד זאת, אפילו באותה רשימה (של לוקס) יש חזרה על השמות יוסף ויהודה (או יודה. ג׳ Geisier, WCA, 385-86) (30,26)
חוקר הכתובים גליסון ארצ׳ר גם מקבל את הפתרון הזה, ומוסיף כמה מילות הסבר: במתי א׳ 16-1 מתועדת שושלת היוחסין של ישוע דרך יוסף, שהיה גם הוא צאצא של דוד המלך. בתור בנו המאומץ של יוסף, ישוע הפך ליורשו החוקי. שימו לב לאמור בפס׳ 16, ״יעקב הוליד את יוסף בעל מרים, אשר ממנה נולד ישוע הנקרא משיח״. אמירה זו עומדת בניגוד לתבנית שמופיעה בפסוקים הקודמים ומתעדת את רשימת אבותיו של יוסף – ״אברהם הוליד את יצחק, יצחק הוליד את יעקב, וכן הלאה״. על יוסף לא נאמר שהוא הוליד את ישוע; במקום זאת נאמר שהוא ״בעל מרים אשר ממנה [יחס קניין נשי] נולד ישוע״.
לעומת זאת, נדמה שבלוקס ג׳ 38-23 מפורטת שושלת היוחסין של מרים עצמה, שנמשכת כל הדורות עד אברהם ואדם וראשית המין האנושי. נדמה שפס׳ 23 מרמז על כך, ״ישוע… לפי מה שנחשב היה בנו של יוסף״. האמירה ״לפי מה שנחשב״ מלמדת שישוע לא היה בנו של יוסף מבחינה ביולוגית, למרות שהציבור חשב שהוא בנו. האמירה הזו גם מסבה את תשומת הלב אל אמו של ישוע, מרים, שהיתה חייבת להיות ההורה האנושי היחיד שדרכו ישוע היה צאצא של אילן יוחסין כלשהו. לכן מתועד אילן היוחסין שלה, כשהוא מתחיל בֵעלי, שהיה למעשה חותנו של יוסף, בניגוד ליעקב, אביו של יוסף (מתי א׳ 16).
אילן היוחסין של מרים מתחיל בנתן, מבניה של בת שבע (או ״בת שוע״ לפי דהי״א ג׳ 5), אשת דוד. לפיכך, ישוע היה צאצא טבעי של דוד דרך נתן, וצאצא חוקי דרך שלמה. (Archer, EBD, 316)
הפרשן דונלד גריי בארנהאוס מביא עדות נוספת לדיעה זו: יש שתי שושלות יוחסין. השושלות מקבילות זו לזו מאברהם עד דוד, ומשם מתי מקשר בין דוד לבין ישוע דרך שלמה בן דוד, ואילו לוקס עושה את זה דרך נתן בן דוד. במילים אחרות, שתי השושלות הן של שני אחים, שילדיהם הם בעצם בני דודים. כשאני אומר ששושלת היוחסין שאצל לוקס היא זו של הבתולה מרים ושזו שמופיעה אצל מתי היא של יוסף, ההבדל בין שתי השושלות הוא שזו של שלמה היא שושלת מלוכה ואילו זו של נתן היא השושלת החוקית.
יוסף – אפוטרופוס
המשיח בישעיה ז' אכן נולד כדרך נס לאישה שלא ידעה איש (עלמה=בתולה) ולכן לא היה לו אב ארצי. הייחוס ליוסף (אביו ה-"חורג" של ישוע) היא משום שיוסף גידל את ישוע כאילו היה בנו וכך גם היה נודע לכולם. בלי קשר להיות יוסף אביו האב הביולוגי או לא, הוא כן היה אביו במשך חייו. הוא גידל את ישוע, הטמיע בו את ערכיו ולימד אותו את דבר אלוהים. מכל הבחינות הוא נחשב לבנו של יוסף. רשום כי מלאך התגלה ליוסף שרצה להתגרש מארוסתו עקב ההריון העל טבעי הזה ואמר לו את שעתיד לקרות, שהילד שגדל ברחם ארוסתו הגיע מאת אלוהים והוא יושיע את ישראל.
המשיח לא היה יכול לבוא מזרעו של אדם משום שאנו חוטאים, עוד ברחם ("הֵן-בְּעָווֹן חוֹלָלְתִּי ובְחֵטְא יֶחֱמַתְנִי אִמִּי" תהילים נ"א 7), והמשיח היה צריך להוות לנו קורבן אשם וחטאת. קורבן כזה חייב להיות ללא דופי, ללא מום. מנבואות אחרות בתנ"ך ברור כי המשיח הוא אדם אך גם יותר מאדם (תהילים ב', מיכה ה' 1, ירמיה כ"ג 5-6), צאצא לדוד ובא אחריו אך יחד עם זאת גדול מדוד וקודם לו (תהילים ק"י).
על פניו נראה כי יש סתירה ובעיה עם השושלות, אך אחרי בדיקה לא ארוכה נראה שאין כלל בעיה עם השושלות. בעיות דומות יש גם עם שושלות בתנ"ך (השמטות של שמות וכו').
מבחינה משפטית האפוטרופוס האבהי של ישוע היה יוסף בעלה של מרים. מבחינה ביולוגית, בהתאם להבטחת אלוהים בגן עדן (בראשית ג' 15) ובהתאם לנבואת ישעיהו (ישעיהו פרק ז'), אמו היתה מרים.
התלמוד בעצמו הכיר ומכיר בעובדה כי ישוע מזרע דוד:
בסנהדרין מ"ג א' מופיעה הערה מפיו של עולא, אמורא בן המאה ה־3 לס׳, "ותסברא ישו הנוצרי בר הפוכי זכות הואל (האם הייתם מאמינים שמישהו היה מלמד זכות על ישו הנוצרי?) מסית הוא (הרי הוא היה רמאי ומסית). ורחמנא (אלוהים הרחמן) אמר (דברים י"ג): ׳לא תחמול ולא תכסה עליו׳. אלא שאני ישו דקרוב למלכות (אלא שזה היה שונה עם ישוע, שכן הוא היה מקורב למלכות)״. הביטוי ״קרוב למלכות״ כוונתו לשושלת היוחסין של ישוע, שהיה צאצא מבית דוד. אתה שמת את התלמוד כסמכות רוחנית על ראשך, לפי כך, מי אתה שתצא נגד התלמוד שהרי בעצמו הוא ראה בישוע חלק משושלת היוחסן של דוד המלך?
"אב חורג" הוא אדם שנשא אשה שכבר יש לה ילד/ים מאב קודם מנישואים קודמים (והוא לאו דווקא אימץ את ילדיה מנישואיה הקודמים), 'דהיינו' יוסף הינו אבי ישוע.
אין כיום אפשרות לעקוב אחר שושלת דוד, ולטענת הרבנים על כך שהמשיח עוד לא הגיע – כיום, גם אם רצית למצוא מישהו משושלת בית דוד, לא היית יכול, בעקבות חורבן בית שני וגלות ישראל עלו באש כל מגילות היוחסין של שבטי ישראל ואין עוד דרך ודאית לדעת לאיזו שושלת אדם שייך, עוד הוכחה לכך שעל המשיח היה להגיע לפני אלפיים שנה, שהרי אלוהים נתן את נבואת בית-דוד כדרך לזיהויו של המשיח, כאמור, דבר שאיננו אפשרי כיום.
הן מתי והן לוקס מספקים שושלת יוחסין למוצאו של ישוע. בהשוואה בין השניים בולטים מיד מספר הבדלים. ההבדל הבולט ביותר הוא סדר תיאור הדורות: כאשר מתי מתאר את סדר הדורות באופן כרונולוגי (מאברהם עד ישוע), לוקס בוחר לתאר את סדר הדורות בסדר כרונולוגי הפוך, שבסופו אדם, בן אלוהים. עובדה זו כשלעצמה אינה מהווה כלל קושי, אך הקושי עולה כאשר משווים את הסדר הכרונולוגי של שניהם זה מול זה, לשם נוחות. לוקס מספק את הדורות מאדם ועד אברהם, ולוקס כמו גם מתי מספקים תיאורים כמעט זהים של הדורות שבין אברהם לדוד המלך. אנו נתקלים בקושי ליישוב רק כאשר מגיעים לתיאור הדורות שבין דוד המלך לישוע:
הרשימה של מתי:
דוד
שלמה
רחבעם
אביה
אסא
יהושפט
יורם
עוזיהו
יותם
אחז
חזקיהו
מנשה
אמון
יאשיהו
יכניהו (יהויכין)
שאלתיאל
זרובבל
אליקים
עזור
צדוק
יכין
אליהוד
אלעזר
מתן
יעקב
יוסף (בעלה של מרים)
ישוע
הרשימה של לוקס:
דוד
נתן
מתתיה
מנא
מלאה
אליקים
יונם
יוסף
יהודה
שמעון
לוי
מתת
יורים
אליעזר
ישוע (יהושוע)
ער
אלמדן
קוסם
אדי
מלכי
נרי
שאלתיאל
זרובבל
רישא
יוחנן
יודה
יוסף
שמעי
מתתיה
מחת
נגי
חסלי
נחום
אמוץ
מתתיה
יוסף
יני
מלכי
לוי
מתת
אלי
יוסף
ישוע (לכאורה)
ההשוואה לעיל מציבה שני קשיים בפני מי שינסה ללמוד את אופן התמזגות הבשורות. הקושי האחד הוא ההבדל במספר הדורות המצוינים, והקושי האחר נובע מהבדלי השמות הכלולים. כיצד ניתן למזג את ההבדלים מבלי לוותר על נאמנות היסטורית של אף אחת מהבשורות?
הקושי הראשון שעולה נוגע למספר הדורות המצוינים. את הקושי הזה ניתן ליישב יחסית בנקל. חשובה היא העובדה שביהדות מכונה גם נכד או כל צאצא לצורך העניין "בן" (דילוגי דורות). לפיכך נקרא ישוע "בן דוד, בן אברהם" (מתי א' 1). באותו האופן בדיוק משמש התיאור 'משיח בן יוסף' או 'משיח בן דוד' גם על מנת לתאר פערי דורות, ולא בהכרח לתיאור אבהות ישירה. מה שחשוב הוא שקיים קשר ביולוגי בין הדורות. מתי מארגן את הדורות לקבוצות של ארבע עשר שמות, תוך החסרת דורות מסוימים, כעדות לנוהג שהיה בתקופתו. השוואה עם שושלות תנ"כיות מראה בבירור כי השמיט דורות (מלכים ב' ח' 24, דברי הימים א' ג' 11, דברי הימים ב' כ"ב 1, 11, כ"ד 27, מלכים ב' כ"ג 34, כ"ד 6). מתי לא היה הראשון להשמיט דורות, היה זה מנהג נפוץ בקרב היהודים. מטרת אילן היוחסין מעולם לא הייתה לציין מדעית את כל אחד ואחד מהדורות, אלא להסיר ספק בנוגע לירושה, בייחוד כאשר הדבר נוגע לאבות העם החשובים.
הקושי השני עולה מהדורות שבין דוד המלך ליוסף מאחר שהן אינן זהות. מלבד שאלתיאל וזרובבל אין דמיון בין השושלות (כמומחש למעלה). מה הסיבה לכך?
בדומה לגישה השלישית המוצעת, הגישה הרביעית מציעה כי השושלת המוצגת בידי לוקס שייכת למרים, אך הפעם מסיבות אחרות. כאן נאמר שעלי ילד את מרים, לא את יוסף. יוסף אינו מהווה חוליה מאילן היוחסין שלה, וציון שמו בא לרמוז על קשר הורתי בלבד. היה צורך לנסח את לוקס ג' 23 כך: "ישוע שנחשב בנו של יוסף היה בנו של עלי". התימוכין לגישה זו מרשימים.
יש צידוק דקדוקי בהפרדת המשפט שבסוגריים במשפט, ובעצם כך הוצאת יוסף מתיאור השושלת. במסורה היוונית שמו של יוסף מופיע ללא ה' היידוע כאשר כל שם אחר בשושלת כן מיודע. זו דרך הכותב להראות כי יוסף אינו חלק מהשושלת המתוארת כאן. ישוע נחשב להיות בנו, ותו לא. אך בעצם היה יורשו של עלי מולידה של מרים. עובדה זו עקבית עם התיאור שלוקס נותן לאופן שבו ישוע בא לעולם, תוך הבהרה כי יוסף אינו אביו הביולוגי (לוקס א 26-38).
הגישה הזו לא מנסה לשנות את משמעות המילה "הוליד" ממשמעות הפשט שלה. אם הכתוב מציין שאלמוני הוליד את פלוני, המשמעות היא שאלמוני באמת הביא לעולם את פלוני באופן ביולוגי, ולא נכללים מעברים לשושלות יוחסין מקבילות.
למתי יש עניין במוצאו של ישוע בהיסטוריה התנ"כית והקשרו לאור המלכות המשיחית. מתוך כך מתאים וראוי הדבר כי יעניק את שושלתו הלכה למעשה של יוסף נחל בדוד דרך שלמה. זוהי גם שושלתו החוקית של ישוע. על ידיה זכאי ישוע למעמד החוקי של ירושת כס דוד.
לוקס שם דגש על אנושיותו של ישוע. זיהויו עם הגזע האנושי בא בד בבד בהצגת הישועה חוצת התרבויות. ראוי הדבר כי ימחיש לוקס את אנושיות המשיח על ידי סיפוק מוצאו האנושי דרך הורתו האנושית, מרים. ייחוסו אם כן עוקב לאחור עד האדם הראשון.
כעת מיושב הקושי
אם כך, מה שיש לפנינו הן שתי שושלות של שני אנשים שונים. ייתכן גם כי שאלתיאל וזרובבל המוזכרים על ידי לוקס הם אנשים שונים. נקודת יישוב זו אינה צורכת הנחות בסיס וניחושים אינספור, כי זוהי גישה שיש לה תימוכין מתוך הכתובים עצמם. גישה זו תואמת את נקודות מבטם ואופי כתיבתם של מחברי הבשורות, והיא מתאימה בקלות ליישוב הקושי שנוצר סביב יהויכין. ל' מ' סוויט כתב על גישה זו כי "הפשטות שלה, והתאמתה באופן הולם למורכבות העניין, היא היתרון הגלוי שלה".
הקושי העולה מן הכתוב אינו קושי במיזוג תכנים בלבד. אך ישנו קושי אמנם פחות חשוב אך דורש התייחסות, המופיע בבשורת מתי. במתי א' 17 מתאר מתי את שושלת היוחסין של יוסף ומחלק את הדורות מאברהם ועד המשיח לשלוש קבוצות של ארבעה עשר דורות, מדוד ועד הגלות לבבל, ומהגלות ועד ישוע. ייתכן כי אופן חלוקה זה נועד לשמש את מתי לנוחות בזיכרון פרטים. הוא לא בהכרח ציין כל אחד מהדורות. לפחות חמישה דורות הושמטו: אחזיה, יהואש, אמציה, יהויכין ואליקים. כפי שכבר נאמר לפני כן, מעשה זה לא היה יוצא דופן בתקופתו. לפיכך זהו אינו קושי שיש ליישב.
בכל אופן, אם ישנן שלוש קבוצות של ארבעה עשר דורות יש לצפות לראות ארבעים ושניים שמות. אך ישנן ארבעים ואחת שמות ברשימה זו. אחת הקבוצות כוללת שלושה עשר שמות בלבד. מתי אינו מציג ארבעים ושניים שמות שונים, או שלוש קבוצות של ארבעה עשר דורות, שזוהי חלוקה שעושה למען עצמו. שמו של דוד סוגר את הקבוצה הראשונה ומוצג שוב כשם הפותח בקבוצה השנייה (א' 17). דוד נספר פעמיים, כאות לחשיבותו היתרה בשושלת, כנראה לשם הדגשת זכאותו של ישוע לכס המלוכה מבית דוד דרך אביו החוקי יוסף. ייתכן גם שהדגש על שמו של דוד המלך מודגש עוד יותר על ידי בחירת המספר ארבע עשרה: הסכום הגאומטרי של אותיות שמו של דוד הוא י"ד=14. זוהי אינה מחשבה חדשה לתודעה היהודית, אם כי עלולה להיתפס כמוזרה ושרה לקורא משפה ותרבות אחרים.אם כך או אם כך, סכומו הגאומטרי של שמו של דוד אינו הכרחי לפרשנות ויישוב הקושי.
אחזור ואדגיש כי הסתירות לכאורה בין ובתוך שושלות היוחסין שבבשורות מתי ולוקס הן לכאורה בלבד, ולא מהוות קושי של ממש שלא ניתן ליישוב. ישנן סיבות סבירות מאוד להבדלים בין הבשורות, וגישות הפרשנות אף שופכות אור על התכנים הכתובים.