המשיח אמור להגיע פעמיים?!

האם המשיח שהגיע "ישוע" אמור להגיע שוב?

האמת היא שביהדות יש הרבה מסורות שונות העוסקות בביאת המשיח, וביניהן אמונות שיש שני משיחים, שכל אחד מהם יבוא פעם אחת, לצד אמונות בכך שיש משיח פוטנציאלי בכל דור. הכתובים וגם ההיסטוריה מלמדים שיהיה משיח אחד, שיבוא פעמיים.

ישוע עשה את כל מה שהיה על המשיח לעשות לפני שבית המקדש השני חרב, ובהווה הוא עושה את כל מה שהמשיח צריך לעשות. עם שובו, הוא ישלים את שליחותו המשיחית, בדיוק על פי לוח הזמנים שנקבע מראש.

הכתובים מדברים על משיח אחד שמגשים נבואות רבות, ראשית באמצעות לידתו כאדם עלי אדמות, ואחר כך בבואו מן השמים בגבורה. בניגוד לתפיסה התנכית, פיתחה היהדות לפחות שלושה רעיונות שונים:
א) יקומו שני משיחים (בן יוסף + בן דוד). אחד מהם יסבול וימות, והשני ישלוט וימלוך.
ב) תרחישים שונים עוסקים בביאת המשיח, והמימוש של כל אחד מהם תלוי בהתנהגות שלנו. אם נשמור על צדקה, הוא יבוא בענני שמים; אם נחטא, הוא יבוא רכוב על חמור.
ג) בכל דור יש משיח פוטנציאלי, ואנחנו אלה שצריכים לזהות אותו ולהיות ראויים לו.

בשנים האחרונות, כמה מחסידיו של מנחם שניאורסון, הרבי מילובביץ', גיבשו רעיון רביעי: המשיח (במקרה שלהם הכוונה כמובן לרבי) יקום לתחייה וישוב כדי למלוך.

התלמוד עם פירוש שוטנשטיין משקף את התפיסה היהודית-אורתדוקסית, מסביר את האמונה המסורתית בקיומו של משיח פוטנציאלי בכל דור. במקביל הוא מבהיר כמה קשה ליישב את האמונה הזאת עם כמה טקסטים מהתלמוד. התלמוד של שוטנסטיין מביא את פירושו לסיפור הידוע על המפגש של רבי יהושע בן לוי עם המשיח – שהתקיים לפני כאלפיים שנה.

אבל כל ההשערות האלה אינן נחוצות. כתבי הקודש מדברים על משיח אחד בלבד, שייוולד מזרע דוד אבל יהיה גדול מדוד, מלך וגם כוהן, שבהתחלה יסבול וימות בעד חטאי עם ישראל והעולם כולו, ואחר כך ישוב בגבורה כדי לשפוט את העולם. בניגוד לדעת הרבנים, אין צורך ליצור משיח שני שמוצאו משבט אחר, משיח שהתנ"ך אינו מכיר בו כלל. גם אין כל צורך ליצור שלל תרחישים אפשריים (כלומר שהמשיח יבוא בענני שמים או רכוב על חמור), משום שהתנ"ך מדבר על שני הדברים האלה גם יחד (בפעם הראשונה הוא ירכב על חמור, ואחר כך יבוא בעננים). כמו כן אין צורך לשאול מי הוא המשיח הפוטנציאלי בכל דור, משום שהנבואות שצריכות להתגשם במשיח הן מאוד מפורטות ומוגדרות (כולל אלה שמדברות על המועד והמקום שבהם הוא יוולד, ואם הוא לא הגיע במועד ובמקום שנקבעו בנבואות, אזי כל האמונה שבעולם לא תהפוך אותו למשיח).

כמובן שאנחנו שומעים כל הזמן שהיהודים שמאמינים שהמשיח כבר בא הם תועבה, אבל כאמור, הרבה יהודים שומרי מסורת הרי מאמינים שבכל דור יש משיח פוטנציאלי. אם כך, אם נמשיך עם קו המחשבה הזה של היהדות המסורתית, יוצא שהרבה משיחים כבר באו, אבל לא ידענו על כך דבר משום שאף אחד מהדורות הקודמים לא נמצא ראוי למשיח. היהדות המסורתית מוכנה להכיר בהרבה משיחים אפשריים שכבר באו לעולם, אבל לא במשיח ממשי אחד שכבר בא – והוא המשיח האמיתי! ישוע.

האפשרות הזאת לא רק נשמעת הגיונית יותר. יש לה מקבילה מדהימה בתורה. האם אתה זוכר את סיפור יוסף ואחיו? אלוהים ראה ביוסף המנהיג של אחיו, אבל הם שנאו אותו ואף מכרו אותו לעבדות במצריים. במצריים הושלך יוסף לכלא, ושם החל אלוהים להוציא לפועל את תוכניתו, שהובילה לשבע שנות רעב קשות שבאו על מצריים. איך מתאר התנ"ך את מסכת האירועים הזאת? "וַיִּקְרָא רָעָב עַל-הָאָרֶץ כָּל-מַטֵּה-לֶחֶם שָׁבָר׃ שָׁלַח לִפְנֵיהֶם אִישׁ לְעֶבֶד נִמְכַּר יוֹסֵף" (תהל' ק"ה 17-18). אלוהים הביא רעב על מצרים, ושבר את כל מטה לחמם. אחיו של יוסף מכרו אותו באכזריות לעבדות במצרים, אבל התנ"ך אומר שאלוהים הוא זה ששלח את יוסף לשם. איזו הצהרה מדהימה! זה בדיוק מה שיוסף אמר לאחיו שנים רבות אחר כך, "וַיִּשְׁלָחֵנִי אֱלֹהִים לִפְנֵיכֶם לָשׂוּם לָכֶם שְׁאֵרִית בָּאָרֶץ וּלְהַחֲיוֹת לָכֶם לִפְלֵיטָה גְּדֹלָה׃ וְעַתָּה לֹא-אַתֶּם שְׁלַחְתֶּם אֹתִי הֵנָּה כִּי הָאֱלֹהִים וַיְשִׂימֵנִי לְאָב לְפַרְעֹה וּלְאָדוֹן לְכָל-בֵּיתוֹ וּמֹשֵׁל בְּכָל-אֶרֶץ מִצְרָיִם׃" (ברא' מ"ה 7-8). כמובן שאחיו של יוסף היו אחראים לחטאם, אבל אלוהים עצמו כיוון כך את הפני הדברים, משום שלנגד עיניו עמדה מטרה גדולה יותר – פליטה גדולה, כלומר הישועה של נפשות רבות.

הסיפור אינו נגמר כאן (וגם לא ההקבלה בינו לבין סיפורו של ישוע). יוסף היה המשנה למלך פרעה כשאחיו הגיעו למצריים לראשונה כדי לקנות תבואה. הם לא זיהו אותו. הוא לא נראה כלל כמו אותו נער בן 17 שהם מכרו לעבדות. יוסף הפך בינתיים לאדם חשוב, שהמצרים העריצו וכיבדו. הוא דיבר מצרית ולבש גלימה מצרית. אפילו זרים כיבדו אותו, הרי בני משפחתו – אחיו – לא ידעו מי הוא. (האם יש צורך לציין את ההקבלה של פרטים אלה לסיפורו של ישוע?) אבל כשהאחים חזרו למצריים, כשהגיעו לשם בפעם השנייה, יוסף חשף את עצמו בפניהם. כל מי שקרא את הסיפור בשלמותו (ברא' ל"ז, ל"ט-מ"ז) יסכים שזהו אחד הסיפורים המרגשים ביותר שנכתב אי פעם. כל התככים, המתח והרגשות האלה!

לאחר מות יעקב חששו אחיו של יוסף שהוא יבקש לנקום בהם, על האכזריות שבה נהגו איתו בנערותו. אבל יוסף אמר, "וְאַתֶּם חֲשַׁבְתֶּם עָלַי רָעָה אֱלֹהִים חֲשָׁבָהּ לְטֹבָה לְמַעַן עֲשֹׂה כַּיּוֹם הַזֶּה לְהַחֲיֹת עַם-רָב׃" (ברא' נ' 20). התמונה הזאת מתארת היטב את מערכת היחסים שלנו – כיהודים – עם ישוע.

בסיבוב הראשון, אחיו של יוסף לא זיהו אותו, אבל בפעם השנייה הוא התגלה לעיניהם. היה זה אותו יוסף, אבל אחיו דחו אותו לפני שקיבלו אותו. (מקרה דומה קרה גם למשה. ראה שמות ב'-ה'.) בהתחלה התעללו בו, אחר כך הוא זכה לכבוד ותפארת. הגויים העריכו אותו קודם, ואחר כך העריכו אותו דמו ובשרו. וכך זה יהיה גם עם ישוע – המשיח היהודי, ועם אחיו – העם היהודי. בסופו של דבר נכיר בו, אבל יהיה עלינו לתת דין וחשבון על כך שדחינו אותו כל השנים האלה. אומנם היהודים המשיחיים מצפים בכליון עיניים ליום שבו עמנו – כגוף אחד – ישוב לאלוהים ויאמין במשיח, אבל בינתיים אנחנו מעודדים כל יהודי נפרד לבחור בדרך הזאת עוד היום.

אין שני משיחים, וגם אין משיח פוטנציאלי בכל דור. יש משיח אחד שבא פעם אחת – במועד המדויק שנקבע לכך – וכשיימלאו העיתים הוא ישוב. בכל ליבי אני מתפלל שתכיר בישוע המשיח, המשיח ששינה את חיי, בתור המשיח גם שלך, עוד היום, כך שתוכל לקבל אותו בברכה עם שובו.