איך זוכים בחיי עולם לנצח נצחים?

ישוע המשיח ניצח את המוות – איך יכול להיות שהמשיח הוא בן תמותה? ואיך אנחנו גם יכולים להיות בני תמותה?

ישוע, חייו המעוגנים בקשר שלו עם אלוהים ואהבתו לזולת. דאגתו לבני האדם, כשקרא להם "צאן אשר אין להם רועה". האם הוא מת מוקדם מדיי? מדוע בכלל היה צריך למות? את מי צריך להאשים?

כל אדם נפטר בשלב מסויים. אין מנוס. יש בני אדם שמתים ממחלות ואחרים בתאונות. חלקם מזדקנים ומתים ואחרים מתים בגיל צעיר. במצבים מסוימים ניתן לצפות את המוות מראש, באחרים הוא מפתיע, כאילו שאויב גדול וחזק מתגנב מאחור, תוקף ומכריע.

המפגש עם המוות תמיד מעורר תגובה עזה, אבל אנחנו רגילים לרעיון שכל אדם ימות, עד כדי כך שלפעמים אנחנו אומרים שמוות הוא חלק מהחיים. האם אנחנו צריכים לקבל את הסבל ואת המוות בשלוות נפש? האם עלינו להסתפק בעובדה שבמקרה הטוב יהיו לנו בחיים כמה רגעים של אושר והגשמה, אבל שהמוות יאמר בסופו של דבר את המילה האחרונה? אפילו ישוע מת. האם הוא היה אדם רגיל למרות הכול…?

 

מחוץ למסלול

לא זו בלבד שדבריו של ישוע היו יוצאי דופן ביותר, אלא גם מעשיו סיפקו ראיות לכך שהוא אינו אדם רגיל. איש לא עשה את המעשים שהוא עשה.

ישוע דיבר על השקפתו של אלוהים לגבי החיים באופן שמעלה את השאלה אם אלוהים באמת התכוון לכך שכל בני האדם ימותו בבוא היום. האם כך תמיד היו פני הדברים? הבה נחזור לבראשית, לבריאת העולם, בדפים הראשונים של כתבי הקודש. בני האדם הראשונים ניהלו מערכת יחסים עם אלוהים. הם חיו בהרמוניה עם עצמם, זה עם זה, עם הטבע ועם אלוהים. כל עוד הם היו נאמנים לאלוהים היה מותר להם לאכול מעץ החיים. משמעות הדבר היא שהם נהנו מחיים נצחיים. המוות לא היה קיים.

כיום אנחנו רואים במוות מצב נורמלי, אבל אלוהים לא רצה שכך יהיה. כשאלוהים ברא את העולם, הוא אמר עליו "כי טוב". אי אפשר לומר את המילים האלה היום. להפך! מכאן שהמצב שלנו רחוק מלהיות מצב רגיל.

 

סטייה

כתבי הקודש מלמדים שיש משהו משובש מאוד בנו ובעולם שאנחנו חיים בו. משהו גרם לעולם לסטות מהמסלול הנכון. גם אתה יכול לקרוא על כך בכתבי הקודש: קרא את בראשית ג' וחשוב על משמעות הפרק.

בני האדם הראשונים חיו בהרמוניה מושלמת עם אלוהים. היה אמון הדדי. פתאום התחילו אדם וחווה להטיל ספק בכנות כוונותיו של אלוהים. הם התחילו לחשוב שאלוהים מונע מהם דבר מה, ומחשבה זו גרמה להם להפר הסכם חשוב: הם טעמו מהפרי (היחיד) האסור. חוסר האמון שלהם גרם להם להפסיק לראות בקשר שלהם עם אלוהים את המרכיב החשוב ביותר בחייהם. הם התרכזו בעצמם. האמירה "אני חושב ש…" נעשתה חשובה יותר מהשאלה "מה אלוהים חושב?”

סביר להניח שגם אתה יודע שכאשר חוסר אמון מחלחל אל תוך מערכת יחסים, אי אפשר להמשיך כרגיל. משהו תמיד משתבש. זה מה שקרה בקשר בין בני האדם הראשונים ואלוהים. הם החמיצו את הדבר היקר ביותר שנתן להם אלוהים: הרמוניה איתו, זה עם זה ועם הבריאה.

השינוי ניכר בהם מיד. פתאום הם לא הרגישו בטוחים עוד זה עם זה כפי שהיו קודם. ריחוק ובושה נכנסו אל תוך מערכת היחסים.

 

כישלון

אם נסכם את הפרקים הראשונים בספר בראשית נקבל את התמונה הבאה:

• העולם היה בראשיתו מקום ששכנו בו יופי, טוב ושלום.
• אלוהים רצה שהאדם יחיה איתו בהרמוניה ויגלה אחריות כלפי בריאתו.
• אלוהים רצה לנהל עם האדם מערכת יחסים המבוססת על אהבה, ולכן הוא לא ברא רובוטים, אלא בני אדם המסוגלים לשאת באחריות ולקבל החלטות, חופש בחירה.
• חווה התפתתה להמרות את פי אלוהים ואיתה אדם. השניים התחילו להטיל ספק בכוונותיו הטובות של אלוהים והעמידו בסיכון את מערכת היחסים שלהם עם אלוהים. הם לא היו נאמנים.
• מערכת היחסים שלהם עם אלוהים נקטעה ואי אפשר היה לנהל את הקשר איתו עוד כמובן מאליו.
• מאז ועד היום אנחנו חיים בעולם שבו הקשר בין אלוהים לאדם נקטע. זהו "עולם שבור"; החטא חדר אל עולמנו וכולנו מושפעים ממנו.

 

חטא

את המילה "חטא" אנחנו בדרך כלל מקשרים עם ביטויים של התנהגות פסולה, כגון "שבע תועבות ה'" שייתכן ששמעת עליהן או כמובן עשרת הדברות. חטאים אלה פוגעים בזולת ובאלוהים לא פחות מאשר בחוטא עצמו.

משהו יפה ניזוק, אולי אפילו באופן בלתי הפיך. כתבי הקודש מגדירים את החטא כהחטאת המטרה. “חטא" משמעותו החטאת המטרה שלשמה נבראנו, והיא שנחיה לנצח בהרמוניה עם אלוהים וזה עם זה. ההשלכות הן עצומות!

 

שבר ומוות

השלכות החטא לא פגעו באדם וחווה בלבד אלא גם בכל צאצאיהם. מערכת היחסים עם אלוהים, שהוא מקור החיים, נקטעה. דבר לא תפקד עוד כפי שנועד לתפקד. אנחנו חיים בבריאה "שבורה", שיש בה אסונות ומחלות. קשה למצוא הרמוניה בין אנשים. יש גם אי צדק בעולם: יש בעולמנו בני אדם שמרוכזים בעצמם עד כדי כך שהם אינם מותירים מקום לבני אדם אחרים.

גם המוות הוא השלכה של החטא. המוות בכתבי הקודש מאפיין כל אדם וכל דבר שמנותק מאלוהים. לגבינו משמעותו שכל בני האדם ימותו בבוא יומם. איש איננו יכול להימלט מהמוות.

אנשים רבים פוחדים ממוות. המוות מכה כמעט תמיד מוקדם מדיי, גם אם האדם שמת זקן מאוד. הסיבה לכך היא שלמוות יש השלכה עצומה. הוא מאלץ אותנו להיפרד: להיפרד מהחיים, להיפרד זה מזה. כל בן אנוש רוצה לחיות. אפילו אנשים שחייהם איבדו כל משמעות, בין שבעיני הסובבים אותם ובין שבעיני עצמם – הם עדיין רוצים לשרוד. מוות הוא אויב. הוא מתנגד לחיים.

 

בין שמים לארץ

בני אדם עושים דברים רבים כדי להימלט מחוסר ההיגיון שבחיים המסתיימים במוות. יש המנסים ליצור קשר עם אלוהים או עם כוח עליון כלשהו, לפעמים מתוך צורך לפצות על מעשים פסולים. אחרים משוועים לעזרה בפתרון בעיות ושאלות קשות, ויש שרוצים להתקרב למוות ככל האפשר, אולי כדי ליצור קשר עם יקיריהם שמתו.

בני אדם שונים הולכים בדרכים שונות. יש אנשים שמתמסרים לטכניקות שונות של מדיטציה ותפילה. אחרים מנסים לתקשר עם רוחות. יש בני אדם שמתנסים בסמים פסיכדליים, וכאלה שמשקיעים זמן וכוחות בעזרה לבני אדם אחרים או תורמים סכומים גדולים לצדקה. הדוגמאות רבות. האם חלקן מוכרות לך?

חלק מהדברים האלה זוכים להכרה כלל עולמית; כמעט הכול מסכימים שטוב לאהוב את הזולת ולדאוג לבני אדם אחרים. לעומת זאת, האם מעשים שכאלה יכולים לשקם את מערכת היחסים שלנו עם אלוהים? הקשר נקטע בגלל בחירה מכוונת של בני אדם: הם בחרו את עצמם והתנגדו לאלוהים. זוהי הסיבה לכך שרק אלוהים יכול לשקם את מערכת היחסים.

 

הפתרון של אלוהים

אין לנו שום אפשרות להושיע את עצמנו מחטא. הפער בינינו לבין אלוהים עמוק מדיי. הדבר היחיד הדרוש לנו הוא מתווך, מישהו שיכול לחבר שוב בין אלוהים לאדם.

אלוהים עשה את הדרוש כדי לשלם את מלוא המחיר כדי לשקם את הקשר איתנו. הוא עשה את המאמץ לבוא אלינו בדמותו של המשיח. לא זו בלבד שישוע הראה לנו כיצד אלוהים רצה שבני האדם יחיו, אלא שהוא רצה לשקם את הקשר בין אלוהים לבני האדם, כדי שבני האדם יוכלו להגשים את המטרה שלשמה נועדו ולהשיג את יעדם המלא.

כתבי הקודש מנסחים זאת כך: כִּי שְׂכַר הַחֵטְא הוּא מָוֶת, אֲבָל מַתְּנָתוֹ שֶׁל אֱלֹהִים הִיא חַיֵּי עוֹלָם בַּמָּשִׁיחַ יֵשׁוּעַ אֲדוֹנֵנוּ.

 

תשלום מלא

על מנת להבין טוב יותר את העיקרון של מחיר החטא, נתבונן שוב בחטא הקדמון של אדם וחווה, שמתאפיין בשני מאפיינים בולטים:

1. מערכת יחסים, שהייתה מבוססת על אהבה, נקטעה:

אדם וחווה הפסיקו לבטוח באלוהים ובחרו ללכת בדרכם במקום בדרכו, מבלי אפילו לערב את אלוהים בהחלטתם.

2. הפרת מצווה:

אלוהים, בעל הבריאה, ציווה עליהם שלא לאכול מעץ הדעת טוב ורע. הוא גם צירף למצווה זו אזהרה לגבי ההשלכות שיתלוו להפרתה.

אי אפשר להתעלם ממצב כזה, וגם אלוהים איננו יכול להתעלם ממנו. מכל מקום, אלוהים לא זנח את המין האנושי.

מערכת היחסים שהושתתה על אהבה אמנם נקטעה, אבל אלוהים נקט יזמה כדי לשקם אותה. גם אחרי החטא הקדמון הוא כמהה מאוד לקשר עם בני אדם. כפי שבהתחלה הוא הלך לחפש את אדם וחווה, אחר כך גם שלח את המשיח כמתווך כדי למצוא את בני האדם ולרצות אותם אל עצמו – לא רק את בני האדם שישוע פגש בחייו עלי אדמות אלא את כל בני האדם.

האדם הפר את מצוות אלוהים והעונש על החטא היה מוות. כשישוע אמר שהוא בא כדי להקריב את חייו, הוא התכוון לכך שהוא היה מוכן לשאת על עצמו את העונש של המין האנושי. כשהרומים צלבו את ישוע במסמרים לאור בקשתם של הרבנים, הוא הגשים את השליחות שלשמה נשלח: לתת את חייו כופר בעד רבים.

 

בעד הכול

ישוע מת על הצלב, ובכך הוא אמר: "אני משלם בעד הכול, כדי שכל אדם יוכל לשוב לאלוהים."

הוא מת בעד הכול. בעד הזונות והנוכלים שהוא התחבר עמם. בעד בני משפחתו. בעד המנהיגים הדתיים בימיו ובעד פשוטי העם. בעד אנשים רעים ואנשים טובים. בעד ידידיו ואויביו.

אפילו כשהוא גסס לאטו כשהיה תלוי על הצלב, הוא עדיין אהב את האנשים שהתעללו בו ודנו אותו, והתפלל עבורם: "אָבִי, סְלַח לָהֶם …". זהו ביטוי אמתי של אהבה מעשית. זה מה שמייחד את ישוע!

הוא התמסר לשיקום הקשר בין אלוהים לבני האדם – כל בני האדם.

 

תקווה

המוות הופך את החיים לחסרי תקווה והוא אחת הסיבות לכך שבני אדם רבים נאבקים עם השאלות שהזכרנו בשיעור מס' 1: האם יש חיים אחרי המוות? היכן אני יכול למצוא אהבת אמת? לעומת זאת, אם ישוע באמת ניצח את המוות ושיקם את הקשר בין בני אדם לאלוהים, יש תקווה ששאלות אלה ימצאו מענה ושהערגות העמוקות ביותר שלנו יתגשמו.

ישוע השתמש בדוגמאות שונות כדי להראות לבני האדם שאלוהים מתעניין בשאלות הבסיסיות שלהם על החיים:

כשהוא פגש אישה שבאה לשאוב מים מן הבאר, הוא אמר: עָנָה יֵשׁוּעַ וְאָמַר לָהּ: "כָּל הַשּׁוֹתֶה מִן הַמַּיִם הָאֵלֶּה יִצְמָא שׁוּב, אֲבָל הַשּׁוֹתֶה מִן הַמַּיִם אֲשֶׁר אֲנִי אֶתֵּן לוֹ לֹא יִצְמָא לְעוֹלָם; הַמַּיִם שֶׁאֶתֵּן לוֹ יִהְיוּ בּוֹ לִמְקוֹר מַיִם נוֹבְעִים לְחַיֵּי עוֹלָם". כשהוא האכיל אלפי בני אדם בלחם ודגים, הוא אמר: "אֲנִי הוּא לֶחֶם הַחַיִּים. כָּל הַבָּא אֵלַי לֹא יִרְעַב, וְהַמַּאֲמִין בִּי לֹא יִצְמָא עוֹד".

 

גיבור טרגי?

אלה שלושת עקרונות היסוד של האמונה המשיחית: המשיח, שאמר שהוא הדרך היחידה לאלוהים, בא לעולם כילד, לימד אותנו מיהו אלוהים, סלח על חטאים, ריפא את החולים והקים את המתים. הוא הבטיח שהוא ישקם את מערכת היחסים עם אלוהים וישיב לחיים את משמעותם, את מטרתם המקורית. דווקא כשתלמידיו חשבו שהוא עומד להיות למלך ולממש את תכניותיו, הוא נצלב; הוא מת ונקבר… הדבר דומה לשיר שבו הגיבור מכריז על אידיאלים גבוהים, אבל חייו מסתיימים לפני שהוא מצליח לממש אותם. עצוב? כן, אם זהו סוף הסיפור, אבל זה לא. בשיעור מס' 4 נראה את ההמשך.

 

מסקנות

על בסיס כל האמור לעיל ניתן להסיק את המסקנות הבאות:

• החיים כפי שאנחנו מכירים אותם אינם כפי שהם נועדו להיות. מוות וסבל מתנגדים לחיים: הם האויב שלנו.
• מערכת היחסים שלנו עם אלוהים נקטעה, ולכן איננו יודעים כיצד אנחנו אמורים לנהל את חיינו. בני אדם רבים מתייחסים זה לזה בחוסר צדק ואנשים רבים מרגישים בודדים.
• הבחירה שעשו בני האדם הראשונים לנהל את חייהם ללא אלוהים הייתה בעלת השלכות מרחיקות לכת: איננו יכולים לשקם בעצמנו את הקשר עם אלוהים.
• החטא כרוך במחיר גבוה: מוות! איננו יכולים לתקן את המעוות, אבל אלוהים מציע לנו דבר שאיש מאתנו איננו ראוי לו: חיי נצח, באמצעות נכונותו של ישוע לשאת את העונש ולשקם את הקשר שלנו עם אלוהים.

 

תחייתו של ישוע

המשיחיים מאמינים שהסיפור לא הסתיים כשישוע מת. האמונה שלנו איננה מסתיימת במשיח מת, סוג של קדוש שמת למטרה טובה ולכן ראוי שיזכרו אותו. המשיחיים מאמינים שלאחר שלושה ימים ישוע קם מן המתים. המשיחיים הולכים בעקבות משיח חי. כתבי הקודש כוללים ארבעה דיווחים מפורטים על מאורעות אותם ימים: בשורות מתי, מרקוס, לוקס ויוחנן. מחברי הבשורות היו שם, פרט ללוקס, שזמן קצר לאחר מותו ותחייתו של ישוע חקר את האירועים מפי עדי ראייה, בצורה דומה לעבודתו של בלש, כדי לברר מה באמת התרחש. ארבעה דיווחים אלה עולים בקנה אחד זה עם זה ומשלימים זה את זה.

אם אתה רוצה לקרוא דיווח מפורט על התחייה ועל האירועים הקשורים בה, מוטב שתקרא על כך בבשורת מתי.

הדבר האמתי

כשישוע קם לתחייה, הוא סיפק ראיות עצומות לכך שהוא באמת היה שליח אלוהים והיה רשאי לומר את הדברים שאמר. תחייתו מוכיחה שיש לו את הכוח על חיים ומוות. אי אפשר לומר את הדברים על אף פילוסוף, מנהיג דתי או גורו. ישוע מת על חטאינו. אילו נשאר מת, אפשר היה לשאול אם המחיר על החטא שולם במלואו. אלמלא התחייה, המסר המשיחי ריק מכל תוכן או משמעות.

פרט לכך, נבואותיו של ישוע על תחייתו מן המתים היו מתבררות כשקרים או בדיות. האם היית מייחס משמעות כלשהי לדבריו של שקרן או חולם חלומות שאומר שהוא אלוהים ומבטיח להרעיף טוב על המין האנושי?

האם הסיפור של כתבי הקודש על התחייה אמין? מחקר היסטורי וחוקי ולא משוחד מוביל למסקנה שיש די ראיות לכך שהתחייה אכן התרחשה.

עולם חדש

משמעות תחייתו של ישוע היא שלמוות אין את המילה האחרונה. תחייתו מציגה חיים חדשים, חופשיים מכל אותם דברים שאלוהים בצדקתו גינה. ישוע פתח במותו ובתחייתו את הדרך לעולם חדש שאין בו חטא, אין מוות, אין חולי ואין צער.

העולם החדש הזה לא התחיל מיד לאחר התחייה. ישוע חזר לשמים ארבעים יום לאחר התחייה, בחג השבועות. הוא חזר כדי להכין מקום לכל מי שמאמין בו. כשהוא יעשה את הכול, הוא ישוב לארץ ויתחיל עידן של עולם חדש. להלן התיאור: "הִנֵּה מִשְׁכַּן הָאֱלֹהִים עִם בְּנֵי אָדָם וְיִשְׁכֹּן עִמָּהֶם; הֵמָּה יִהְיוּ לוֹ לְעַם וְהוּא הָאֱלֹהִים יִהְיֶה עִמָּהֶם, וְיִמְחֶה כָּל דִּמְעָה מֵעֵינֵיהֶם וְהַמָּוֶת לֹא יִהְיֶה עוֹד; גַּם אֵבֶל וּזְעָקָה וּכְאֵב לֹא יִהְיוּ עוֹד, כִּי הָרִאשׁוֹנוֹת עָבְרוּ" .

אולי אתה אומר: סיפור נחמד, אבל מה המשמעות של כל זה לגביי ולחיי בהווה? הבטחה לגבי העתיד – יופי, אבל איך זה משפיע עליי כאן ועכשיו? ומה לגבי חטא וסבל? אם ישוע מדבר על חיים חדשים, מדוע אנשים ממשיכים למות? מדוע עדיין קורים דברים נוראיים בעולם שבו אנחנו חיים?

חיים חדשים

אנחנו חיים במין "עידן ביניים". מערכת היחסים שלנו עם אלוהים שוקמה באמצעות מותו ותחייתו של ישוע המשיח. עכשיו אנחנו מחכים לעולם חדש, ובינתיים אנחנו לומדים כיצד לחיות את החיים שאלוהים רצה שנחיה, כשישוע הוא הדוגמה שעומדת לנגד עינינו.

יחד עם זה, הבטיח ישוע דבר מה נוסף, מכיוון שידע שתלמידיו יתקשו לחקות את המופת שהציב להם. כשהוא עדיין היה עלי אדמות, הוא תמך בתלמידיו בכל מצב. לאחר שעלה למרום מילאה את התפקיד הזה רוח הקודש. רוח הקודש היא מקור של כוח, מקור של השראה, אבל בעיקר אישיות שתמיד קרובה אליך. למעשה, ישוע אמר שרוח הקודש תשכון בתוכנו. כך משתקמת מערכת היחסים בינינו לבין אלוהים, מערכת יחסים שנקטעה בגלל החטא. רוח הקודש רוצה להדריך, לחזק, לנחם ולעודד אותך.

על עלייתו של ישוע למרום ועל רוח הקודש אפשר לקרוא עוד במעשי השליחים וביוחנן א'.

מהם המאפיינים העיקריים של החיים החדשים שאפשר לחיות באמצעות רוח הקודש? ומתי החיים החדשים מתחילים?

חופש

ישוע אמר שהוא בא כדי לשחרר בני אדם. כאמור, הוא שילם בעדנו את הכופר הנדרש כדי לשחרר אותנו. לכן, אין עוד שום הרשעה על מי שמאמין בישוע. זוהי ראשית עבודתו בנו.

יחד עם זה, חופש הוא יותר מזה! בהתאם לאמונה המשיחית, חופש משמעותו שיש לך את הכוח לחיות את החיים שאלוהים רוצה שתחיה: לשרת את אלוהים ולהתייחס לשאר בני האדם בכבוד ואפילו באהבה.

גם משיחיים לא עושים את זה באופן אוטומטי או מושלם. גם הם יכולים להיות משועבדים להרגלים רעים. זוהי הסיבה שרוח הקודש ממשיכה את פעולתו של ישוע והופכת את החופש שלו למציאות יומיומית בחיינו ועוזרת לנו לאהוב את אלוהים ובני אדם – לא משום שאנחנו חייבים, אלא מפני שמערכת היחסים שלנו עם אלוהים שינתה אותנו מבפנים.

צמיחה

כשתבטח בישוע יתחיל בך תהליך של שינוי מתמיד. אלוהים יעזור לך לגדול צעד אחר צעד ולהפוך לאדם שהוא רוצה שתהיה. חלק מהמושגים והמאוויים שלך ישתנו; יהיו דברים שלא תרצה לעשות יותר, לעומת דברים חדשים שכן תרצה לעשות.

בעזרת רוח אלוהים תוכל להשתנות. תוכל לחיות חיים חדשים וללמוד בעזרתו כיצד להתנהל גם עם בני אדם בדרך חדשה. שאול השליח מתייחס לתהליך הזה כאל פרי הרוח הצומח בחיינו. הוא תיאר את הפרי בתשעה היבטים: אהֲבָה, שִׂמְחָה, שָׁלוֹם, אֹרֶךְ רוּחַ, נְדִיבוּת, טוּב לֵב, נֶאֱמָנוּת, עֲנָוָה, רִסּוּן עַצְמִי.

מסקנות

על בסיס הדברים שלמדנו בשיעור זה אפשר להסיק את המסקנות הבאות:

• מותו של ישוע על הצלב ותחייתו מן המתים הפכו את הקשר בין אלוהים לאדם לאפשרי ולכן הם לב לבה של האמונה המשיחית.
• תחייתו של ישוע מציגה את ערכה ואת כוחה של הבשורה: אילולא קם מן המתים, מותו היה ללא הועיל וחייו לא היו אלא דוגמה משובחת.
• ישוע מושיע אותנו מהחטא ומאימת המוות וישועה זו משפיעה מאוד על חיינו.
• אנחנו יכולים להיאחז בהבטחה שביום מן הימים ניוושע לחלוטין מחטא, מחולי וממוות.
• יהיה עולם חדש, שבו ישכנו צדק ואהבה.