חמשת השקרים שהרבנים מפיצים על היהודים המשיחיים

השקרים הגדולים ביותר שהרבנים מפיצים על היהודים המשיחיים הם שיהודים-משיחיים אינם יהודים אלא נוצרים, שישו היה אנטישמי והטיף נגד תורת משה, שאי אפשר להיות יהודי ולהאמין בישוע, שהברית החדשה אנטישמית, שהנוצרים החליפו את ישראל ושאין רבנים שמאמינים בישוע.

מצויידים בשנאה על ידי דעות קדומות אלו ושטיפות מוח אחרות של רבנים רבים, ישנם חרדים שמחליטים שאנחנו, היהודים המשיחיים, לא אחר מאשר הגרוע מכל, נגע נחות וירוד שיש להשמידו. כך לדוגמא, בפורים 2008 החליט יעקב טייטל, תושב חרדי מהישוב הדתי שבות רחל שבשומרון, לנסות ולחסל משפחה של יהודים-משיחיים מהישוב אריאל וגרם לפציעתו האנושה של הנער עמיאל. ברצוננו במאמר זה לקחת את חמשת השקרים הגדולים ביותר אותם מפיצים הרבנים וליישב אותם לציבור:

 

שקר ראשון: "יהודים משיחיים הם בכלל לא יהודים, אלא נוצרים מסיונרים מחו"ל ויש לזרוק אותם מהמדינה מיד!"

השקר הזה פוגע בנו באופן אישי, הרי לא מעט מהסבים והסבתות שלנו שרדו את השואה, עלו לארץ ובנו במו ידיהם את המדינה הזאת, המדינה שלא מעט רבנים לא מאמינים בקיומה.

אנחנו יהודים בני-יהודים, נולדנו פה כיהודים ונקבור את ילדנו פה בארץ ישראל, כיהודים. אנחנו חלק בלתי נפרד מהתרבות וההוויה הישראלית. בעולם כיום ישנם 13.5 מיליון יהודים לערך (ויקיפדיה), מתוכם כחצי-מיליון עד מיליון הם יהודים משיחיים. כמו כל היהודים והישראלים האחרים – אנחנו משלמים מיסים, משרתים בצה"ל במושבעות ואהבה למדינה בכל מיני יחידות מהרגילות ועד המובחרות ביותר, כחיילים כקצינים ובשאר התפקידים.

אנחנו יהודים מרקעים אתנים שונים (בני עדות המזרח, אשכנזים, אתיופים וכד') החיים בערים, עיירות ויישובים שונים בארץ-ישראל, אנחנו השכנים שלכם מעבר לכביש והילדים שלנו נמצאים עם הילדים שלכם בבתי הספר.

 

שקר שני: "ישו היה נוצרי אנטישמי שהטיף נגד התורה ונגד משה ולכן מי שמקבל אותו הופך לנוצרי!"

תחילה, שמו ישוע, ולא ישו (ראשי תיבות שהעניקו רבנים של "ימח שמו וזכרו" בניסיון לבטל את הרלוונטיות שלו בקרב עם ישראל), כמו כן, הנצרות לא היתה קיימת בזמנו של ישוע, אלא באופן רשמי קמה רק במאה ה-4 לספירה, ישוע בעצמו הרי היה יהודי בן-יהודים שחי פה בארץ ישראל.

לגבי דעתו של ישוע על התורה, זו ברורה לחלוטין לכל מי שקורא את הברית החדשה, ישוע האמין שהתנ"ך הוא לא פחות מאשר דבר אלוהים.

ישוע אמר על התורה: "את הכתוב אי אפשר להפר" (יוחנן י' 35). הוא קרא לתנ"ך "מצוות אלוהים" ו"דבר אלוהים" (מתי ט"ו 3-6). הוא אמר שהתנ"ך הוא נצחי: "אף יוד או תג אחד לא יעברו מן התורה בטרם יתקיים הכול" (מתי ה' 18). ישוע הסתמך על התנ"ך באופן קבוע כשדיבר עם תלמידיו ועם אחרים: "האם לא קראתם את מה שנאמר לכם מפי אלוהים?" (מתי כ"ב 31); ישנן דוגמאות רבות בברית-החדשה בהן ציטט ישוע את התנ"ך. הוא האמין בתנ"ך וסמך על אמינותו. ישוע מעולם לא טען שבא להפר את התורה או שהתנ"ך איננו תקף עוד – קראו את הברית החדשה והחליטו בעצמכם האם מדובר באמת או שקר.

ישוע התייחס לאירועים רבים שמתוארים בתנ"ך, כגון מהפיכת סדום ועמורה ומות אשת לוט (לוקס י"ז 29-32), רצח הבל (לוקס י"א 51), סיפור הסנה הבוער (מרקוס י"ב 26), המן שניתן לבני ישראל במדבר (יוחנן ו' 31-51), משפט צור וצידון (מתי י"א 32) ועוד רבים אחרים. ישוע התייחס לאירועים אלו כאמינים ומהימנים. למען האמת, הברית החדשה וישוע כלכך יהודים, שאנחנו, היהודים המשיחיים, רואים בהם המשך ישיר לתנ"ך, ולא כתחליף.

אם ככה מדוע ישנם רבנים שמפיצים את השקר הזה? מכמה סיבות. ראשית, ישוע כן הטיף נגד הרבנים כי ראה בהם שליטים צבועים, כאלו שאומרים לעשות משהו שאינם עושים בעצמם. הוא הטיף נגד "התורה שבעל פה" והמצוות שאינן מהתורה, לדוגמא:

"אחרי כן נגשו אל ישוע סופרים ופרושים (הרבנים של אז) מירושלים ושאלו אותו: "מַדּוּעַ עוֹבְרִים תַּלְמִידֶיךָ עַל מָסֹרֶת הַזְּקֵנִים, שֶׁאֵין הֵם נוֹטְלִים יָדַיִם לַסְּעוּדָה?" . . . הוּא (ישוע) קָרָא לָעָם וְאָמַר לָהֶם: "שִׁמְעוּ וְהָבִינוּ!  לֹא הַנִּכְנָס אֶל הַפֶּה מְטַמֵּא אֶת הָאָדָם, אֶלָּא הַיּוֹצֵא מִן הַפֶּה – זֶה מְטַמֵּא אֶת הָאָדָם."  נִגְּשׁוּ תַּלְמִידָיו וְאָמְרוּ לוֹ: "הַאִם אַתָּה יוֹדֵעַ שֶׁהַפְּרוּשִׁים (הרבנים) בְּשָׁמְעָם אֶת הַדָּבָר הִזְדַּעְזְעוּ?" הֵשִׁיב וְאָמַר: "כָּל נֶטַע אֲשֶׁר לֹא נָטַע אָבִי שֶׁבַּשָּׁמַיִם עָקוֹר יֵעָקֵר. הַנִּיחוּ לָהֶם. מוֹרֵי-דֶרֶךְ עִוְרִים הֵם לְעִוְרִים; וְאִם עִוֵּר מַדְרִיךְ אֶת הָעִוֵּר הֲרֵי שְׁנֵיהֶם יִפְּלוּ לַבּוֹר." (הבשורה על פי מתי ט"ו).

הרבנים לא אהבו את העובדה שישוע מערר את סמכותם בקרב העם, ולכן יצאו נגדו ונגד לימודו, הם פחדו שהמושב המכובד שלהם בסנהדרין יעלם, הם פחדו שהעם יפסיק להעריץ אותם ולנשק את ידיהם ולכן העדיפו לדחות את ישוע ולנסות להסיט את העם נגדו, בדיוק כפי שקורה היום.

ישוע מזכיר לנו כיצד דת מתפתחת – על מסורות. ישוע לא זלזל בתורה, הוא לא עשה דבר, אמר דבר או לימד דבר שהיה מנוגד לתורה, אולם הוא דחה לחלוטין את המסורות שהרבנים בימיו כל כך קידשו. מסורת מייצרת דת, והדת מרחיקה אותנו מאלוהים ומקרבת אותנו במקום, לחוקים שפיתחו אנשי הדת, "עשה ואל תעשה". כיום, כל הדתיים מכירים טוב יותר את המסורת (תלמוד) מאשר את התנ"ך, ואינם יודעים להבדיל בין הכתוב בתנ"ך למצווה רבנית מהתלמוד. במשך ההיסטוריה, אינספור מצוות של אלוהים הופרו לטובת המסורת שהלכה והתנפחה. לא רק היהדות-המסורתית מבוססת על חוקים ופחד, כל מערכת של דת (המוסלמים, הקתולים וכד') מבוסס על חוקים, מסורת ופחד – בדיוק כנגד זה יצא ישוע!

ישוע כעס על הרבנים בימיו ולכן ציטט את מה שניבא עליהם ישעיהו הנביא מאות שנים קודם לכן. הציטוט של ישוע את הנביא ישעיהו מתאר בדיוק רב את האופן בו מתפללים בבית-הכנסת. יש לנו תפילה מוכתבת מראש לכל יום בשנה ובכל פעם שאנחנו צריכים להתפלל עם אנשים אחרים קשה להימנע מהתחושה שמדובר בתחרות קריאה. למעשה זה מאוד מתסכל לא לעמוד בקצב של כולם, או 'לאבד' את המקום, ואז מופיע מישהו שתוך כדי מלמול ובהפגנת נוכחות 'עוזר לך' להתגבר על הבלבול ומוצא את המקום עבורך בסידור.

ישוע מזכיר לנו כאן משהו שהדת גרמה לנו לשכוח, אלוהים רואה את הלב, הוא לא מתרשם מכל התנוחות היפות שבהן אנו קוראים מספר תפילה כזה או אחר ועד כמה מהר אנחנו מצליחים למלמל את דרכנו בהצלחה. על-פי ההבחנה של ישוע הלב של אנשי הדת בימיו היה רחוק מאלוהים, למעשה מה שעניין אותם היה 'מִצְוַת אֲנָשִׁים מְלֻמָּדָה', דברי החכמים והרבנים, "התפלפלות", במקום דבר אלוהים האמיתי, במקום מערכת יחסים עם אלוהים. בנושא הזה, באופן מפתיע, המצב כיום אינו שונה כלל – לרבנים אין מערכת יחסים עם אלוהים, ובמקומה הם מנסים לכפות על עם ישראל מצוות שונות ומשונות.

אם תקרא בעיתון ישראלי כתבה שיוצאת נגד הכפייה והשחיתות הדתית של הרבנים, לא תאמר "אנטישמים!". כך גם לגביי ישוע, ישוע היה יהודי שהטיף נגד השחיתות הדתית של יהודים אחרים, של הרבנים.

 

שקר שלישי: "אי אפשר להיות יהודי ולהאמין בישוע!"

בלי לשים לב, רבנים רבים חוזרים על אחד השקרים הגדולים של האינקוויזיציה הרצחנית – השקר שאדם יכול להיות נאמן לישוע רק אם יתכחש ליהדות. אך על פי הברית החדשה – ההפך הוא הנכון: כל היבט של האמונה בישוע היה ועודנו יהודי, במובן הטהור והתנ״כי ביותר של המילה.

למעשה, יהדותם של רוב היהודים שמאמינים בישוע כמשיח התעוררה לעומק בעקבות אמונתם בישוע. זוהי דעה מוטעית והגזמה חמורה לטעון שלא ניתן להיות יהודי ולהאמין בישוע, ראשית מאחר שאין קשר בין אמונה של אדם בליבו לבין הרקע האתני שלו והדם שזורם בעורקיו (הרי יהודי שלא מאמין בקיומו של אלוהים לא מפסיק להיות יהודי…), אך יתרה מכך, תמיד ולאורך כל ההיסטוריה היו יהודים שהאמינו בישוע. למעשה, ראשוני מאמיניו של ישוע היו יהודים בלבד, וכיום יש יותר מאמינים יהודים בישוע מאי פעם בעבר. אולי אינך יודע, אבל בכל רחבי העולם יש קהילות גדולות של יהודים שמאמינים בישוע. בישראל לבדה יש למעלה ממאה קהילות יהודיות משיחיות.

האירוניה הגדולה בשקר הזה היא שבברית החדשה השאלה ההפוכה נשאלה על ידי יהודים שהאמינו בישוע, הם תהו: "איך אפשר להיות גוי ולהאמין בישוע, המשיח היהודי?".

 

שקר רביעי: "הברית החדשה היא אנטישמית ומטיפה לבטל את ישראל!"

תגובות מסוג אלו הינן תמוהות, שהרי התלמוד אוסר על קריאת ואף החזקת ספר הברית החדשה. לאף אדם דתי ולאף רב אין את ההיתר להתקרב לברית החדשה כבר אלפיים שנה, אז איך כלכך הרבה רבנים יכולים לטעון שספר הברית החדשה הוא ספר אנטישמי? הרי הם אינם קוראים בו.

הברית החדשה נכתבה על ידי יהודי ארץ-ישראל במאה הראשונה לספירה וכוללת ארבעה ספרי בשורה, המספרים את המתרחש בארץ-ישראל בתקופת בית המקדש השני בהתמקדות על תיאור חייו ופועלו של ישוע. ספר "מעשי השליחים" – המתאר את פועלם של תלמידיו הקרובים של ישוע, שנים עשר השליחים. איגרות שנשלחו אל הקהילות המשיחיות הראשונות (רובן נכתבו ע"י שאול התרסי). ולבסוף ספר "ההתגלות" המתאר את אחרית הימים בסינכרון מלא לנבואות התנ"ך.

לאחרונה הראה מחקר יסודי את המקורות היהודיים של כל הוראה שמופיעה בברית החדשה. הצצה בכמה מפסוקי הברית החדשה מראה בבירור את רקעו היהודי:

• "ספר תולדות ישוע המשיח בן דוד בן אברהם" (מתי א' 1)
• "ויהי ביום השמיני ויבואו למול את הילד…" (לוקס א' 59)
• "ויהי חג חנוכת הבית בירושלים, וסתיו היה. ויתהלך ישוע במקדש באולם של שלמה." (יוחנן י' 22-23)
• "ויאמר (שאול): איש יהודי אנוכי, נולד בטרסוס אשר בקיליקיא, ומגודל בעיר הזאת לרגלי הרב גמליאל ומלומד לפי דקדוקי תורת אבותינו ואהי מקנא לאלהים כמוכם כולכם היום." (מעשי השליחים כ"ב 3-4).
• "יעקב, עבד אלהים ואדוננו ישוע המשיח שואל לשלום שנים עשר השבטים הנפוצים." (יעקב א' 1).

העובדה שהברית החדשה היא ספר יהודי ממש כמו התנ"ך מוכרת יותר ויותר גם בישראל. הסופר פנחס לפיד פרסם מחקר על עשרה ספרי לימוד בהם משתמשים בתי ספר יסודיים ותיכוניים בארץ. הוא אומר ש-"ששה מספרים אלה מצטטים בסה"כ 18 קטעים מהברית החדשה, שלשה ספרים נותנים הסברים מפורטים על המשמעות ההיסטורית, הספרותית והדתית של ארבעת הבשורות… בשני ספרים מופיעים ציטוטים מהתנ"ך לצד ציטוטים מהברית החדשה בצורה שמצביעה על דמיון ועל זיקה".

בקשר להאשמות על אנטישמיות ראוי לזכור שבימיה הראשונים של המשיחיות לא היו כלל מאמינים מהגויים אלא יהודים בלבד. השאלה אם ישוע הוא המשיח היתה שאלה יהודית שהעם היהודי בלבד נדרש ליישב. זהו הרקע שלאורו יש להבין את נימת דבריהם של קטעים רבים בהם יש ביקורת כלפי חלק זה או אחר של העם היהודי. הקטעים ה-"חמורים" שבברית החדשה דומים יותר להטפות המוסר של הנביאים מאשר להטפה חסרת הסובלנות והגזענית של ימי הביניים. קחו למשל את הקטע הבא, שמתייחס לעם ישראל:

"הוי, גוי חוטא, עם כבד עוון, זרע מרעים, בנים משחיתים. עזבו את ה', נאצו את קדוש ישראל, נזורו אחור".

האם נראה לכם שהקטע לקוח מהברית החדשה? ובכן טעיתם, זוהי מובאה מספר הנביא ישעיהו בתנ"ך (פרק א' 4). פניות מסוג זה, שנועדו לקרוא לעמנו לחזור מחטאיו, היו תמיד חלק ממסורת הנבואה. הברית החדשה ממשיכה מסורת זו, לצד פירוט של הצד החיובי של מערכת היחסים בין ישראל לאלוהים. כשנעמיד את הברית החדשה ואת התנ"ך במבחנים זהים של מהימנות היסטורית ותוקף מוסרי, נראה בשניהם אמת באותה מידה.

ההיפך מאנטישמיות – הברית החדשה מורה לנו לאהוב ועוסקת בעניין האהבה לא מעט, לדוגמא דבריו של השליח שאול: "האהבה סבלנית ונדיבה, האהבה אינה מקנאת, האהבה לא תתפאר ולא תתנשא, היא לא תנהג בגסות, לא תדרוש טובת עצמה, לא תירגז ולא תחשוב רעה. האהבה לא תשמח בעוולה, כי באמת שימחתה. היא תכסה על הכל, תאמין בכל, תקוה לכל ותסבול את הכל." (ראשונה לקורינתיים י"ג) יתר על כך, הברית החדשה הורתה לגויים לתמוך כלכלית ביהודים (האיגרת הראשונה לקורינתיים פרק ט"ז), לזכור שהיהודים כעם הם העם הנבחר אפילו שדחו את המשיח (האיגרת אל הרומים פרק ט), לשמור להגן ולדאוג ליהודים (הבשורה על פי מתי פרק כ"ה), וכמובן להתפלל עבור העם היהודי.

אך ישנם רבנים שבהחלט מנסים להאפיל רושם שלילי עד מאוד על הברית החדשה, מוציאים שם רע לספר כאחד המלא באנטישמיות ושנאה ואפילו לא מותירים אפשרות לחקר עצמי לתלמידם בכך שמטילים איסור על קריאת הברית החדשה, הרב מאיר צוקרמן אמר "אסור לעיין בברית החדשה". הרב ש. שפירא הכריז שאסור אפילו להחזיק בבית עותק של הברית החדשה. אז אם אסור אפילו לרבנים לקרוא את הברית החדשה, איך הם יודעים שהברית החדשה היא אנטישמית?

סגן ראש עיריית אור יהודה, חרדי בשם עוזי אהרון אף החליט לשרוף כמה מאות ספרי ברית חדשה במופע פומבי בעיר בשנת 2008. היה זה היינריך היינה שאמר "מי ששורף ספרים סופו שישרוף בני אדם". אפילו ח"כ לשעבר בן-ארי קרע את ספר הברית החדשה שהוענק לו כמחווה של סובלנות לעיני המצלמות.

אז, האם על פי הברית החדשה אלוהים דחה את העם היהודי וביטל את קריאתו? באגרתו של הרומים מונה שאול השליח את הברכות והזכויות של עם ישראל כעם הבחירה בפסוקים 4-5, וחשוב להבחין שהשליח מדבר בלשון הווה ("אֲשֶׁר לָהֶם") ולא לשון עבר! לאורך כל הפרקים הללו שאול מלמד בבירור שתפקידו וקריאתו של עם ישראל נמשכים לאורך ההיסטוריה האנושית ולא מבוטלים על ידי הגויים.

שאול אז פונה להזכיר לקוראיו את ריבונות אלוהים, אופיו הבלתי משתנה, ובחירתו הנצחית – "לֹא כְּאִלּוּ דְּבַר אֱלֹהִים שָׁב רֵיקָם … כְּדֵי שֶׁתִּכּוֹן תָּכְנִית אֱלֹהִים… שֶׁהֲרֵי אֵין הָאֱלֹהִים מִתְחָרֵט עַל מַתְּנוֹתָיו וְעַל בְּחִירָתוֹ." (ט 6, 12, יא 29).  למעשה השליח מבסס את טיעונו באופן עיקרי על אופיו של אלוהים – הוא נצחי ובלתי משתנה, כאשר הוא מבטיח, כפי שהבטיח לאברהם ללא תנאי בברית בין הבתרים – הוא מקיים! כדי להסיר כל ספק אצל קוראיו, השליח שאול שואל וגם עונה מפורשות: "אִם כֵּן, אֲנִי שׁוֹאֵל, הַאִם נָטַשׁ אֱלֹהִים אֶת עַמּוֹ? בְּשׁוּם פָּנִים לֹא!". (רומים יא 1).

אם כן, הלימוד הברור של הברית החדשה – עם ישראל היה ותמיד יהיה העם הנבחר בעיניו של אלוהים, אף על פי כן שעם ישראל דחה את המשיח (זמנית – ובדחיתו של עם ישראל את המשיח היהודי, המשיח היהודי הגיע, הופץ ובירך את כל אומות וגויי העולם).

 

שקר חמישי: "יהודי דתי או משכיל אף פעם לא יאמין או יתמוך בישוע!"

זהו שקר מוחלט. היו רבנים מפורסמים ומשכילים יהודיים ומבריקים שהאמינו בישוע, אבל מעולם לא שמעת עליהם, מכיוון שבדרך כלל בני עמנו שוללים מהם את מעמדם וכבודם ברגע שמסתבר שאמונתם בישוע איננה מעורערת. לפני שהאמינו התייחסו אליהם כאל ענקים וקדושים, אבל אחרי שהם האמינו התייחסו אליהם כאל בורים וחוטאים. מציאות היא שיהודים שהיו דתיים יותר ממך ומשכילים יותר ממך וממני האמינו שישוע הוא המשיח היהודי. בקר במאמרנו באתר וקרא בעצמך אודות יהודים משכילים מעולם המדע והאקדמיה שקיבלו את ישוע כמשיח. אפילו רבנים קיבלו את ישוע כמשיח – לסיפורי החיים של 10 רבנים שבאו להודות בישוע כמשיחם לחץ כאן.

להלן כמה יהודים-משכילים אודות ישוע והברית החדשה:

הרב ליכטנשטיין כתב לפני מותו: "בעבר סברתי שהברית החדשה הינו ספר טמא, מקור לגאווה, אנוכיות, שנאה, אנטישמיות ואלימות, אך כאשר פתחתי את הספר, הרגשתי כיצד הוא שובה את ליבי בצורה משונה ונפלאה. לפתע, תפארת ואור חדרו לנשמתי. חיפשתי קוצים אך מצאתי ורדים, פנינים במקום אבנים, במקום שנאה מצאתי אהבה. במקום נקמה מצאתי סליחה. במקום עבדות מצאתי חירות."

המדען אלברט אינשטיין בראיון למגזין saturday evening post: "איש אינו יכול לקרוא את הבשורות בברית החדשה מבלי לחוש בנוכחותו של ישוע. האישיות שלו פועמת בכל מילה. אין מיתולוגיה המלאה בחיים כאלה".

ברוך שפינוזה במכתב לקרוב משפחתו הנרי הולדנבורג: "החכמה הניצחית של אלוהים מתגלה בכל, אך בעיקר בנפש האנושית ומעל הכל, בזאת של ישוע מנצרת".

פרופסור מרדכי בובר (האוניברסיטה העברית בירושלים) כתב בספרו "שני סוגים של אמונה": "מאז היותי ילד, כשקראתי את הברית החדשה, ראיתי בישוע כאחי הגדול".