בחקר כתבי הברית החדשה רווחת דעה הגורסת כי קיים הבדל גדול בין תורתו של ישוע (כפי שהיא מוצגת בבשורות) לבין תורתו של שאול הטרסי. לכן יש הטוענים כי אם עד הופעתו של שאול לא היתה הנצרות אלא זרם אחד ביהדות בית שני, הרי שהיה זה שאול שלקח את המסר ואת הכוונת הבשורות ושינה אותם לגמרי בכך שהקים דת חדשה המתאימה לגויים כולם.[1] לעניות דעתי, כתבי הברית החדשה מוכיחים מעבר לכל ספק כי לדעה זו אין כל בסיס להישען עליו. להלן ארבעה טיעונים המחזקים את דעתי:

ראשית, יש לקחת בחשבון כי רוב החוקרים של התקופה מסכימים כי איגרותיו של שאול נכתבו לפני בשורות השליחים. אך כפי שנראה בהמשך, מלאות איגרות אלו בהתייחסויות ישירות ועקיפות למסריו של ישוע, כפי שהם באים לידי ביטוי בארבע הבשורות. דבר זה מעיד אפוא על-כך ששאול כנראה הכיר את הבשורות עוד בשלבים בהם הן עברו בעל-פה והוא אף הושפע מהן רבות.

שנית, שאול השליח מדגיש עד כמה חשוב היה לו לשמור על בשורת האדון מפני תורות זרות. באיגרת הראשונה אל-קורינתיים, פרק ט"ו, מגלה שאול פרט מעניין כאשר הוא אומר בפסוק הראשון כי את הבשורה אשר הוא מבשר, הוא בעצמו קיבל. שאול מדגיש פרט זה כאשר הוא חוזר על-כך שנית בפסוק 3 של אותו פרק.

גם מן האיגרת אל-הגלטיים, פרק א', ניתן ללמוד עד כמה חשוב היה לו לשאול להיצמד לבשורת המשיח (פס' 6-10). בפסוקים 18-19 מוסיף שאול ומספר על פגישתו עם כיפא ויעקב שלוש שנים לאחר שקבל את האמונה ללבו (יש להניח כי בפגישתם הם לא שוחחו על מזג האוויר, כי-אם על מהות הבשורה). בפרק ב' של אותה איגרת שאול מדווח כי מקץ 14 שנה הוא שב ועלה לירושלים ושם נפגש בשנית עם עמודי האמונה – כיפא ויעקב. הפעם נכח גם יוחנן השליח בפגישה. למען האמת, היתה זו פגישה בעלת חשיבות מכרעת, כדברי שאול: "ואעלה שמה על-פי מחזה ואשים לפניהם את הבשורה אשר קראתי בגויים. ובייחוד שמתי לפני החשובים שבהם, פן תהיה לריק מרוצתי אשר ארוץ או רצתי" (פס' 2). מדהים! לאחר 14 שנות בישור, עדיין היה חשוב לשאול לעלות לירושלים ולבדוק עם 3 עמודי האמונה האם נכונה הבשורה שהפיץ בגויים. מכאן ברור שהאיש היה ממש קנאי לבשורה. ואמנם, מאמציו לא היו לריק ובפסוק 6 אנו קוראים את מסקנתו מן הפגישה: "לי לא הוסיפו החשובים [כיפא, יעקב ויוחנן] מאומה". רוצה לומר, הבשורה שהטיף בגויים תאמה בדיוק את בשורת השליחים.

ואם לא די בכך, בהמשך פרק ב' לא מהסס שאול להתעמת עם כיפא ולהוכיח אותו על התנהגותו, שעמדה בניגוד לרוח הבשורה (פס' 11-14). האם שמעון-כיפא נטר לו טינה על כך? לא ולא! באיגרת השניה לפטרוס, כותב כיפא: "ואת אורך רוח אדונינו תחשבו לתשועה כאשר גם אחינו האהוב פולוס (שאול) כתב אליכם כפי החכמה הנתונה לו. וכן בכל איגרותיו, בדברו שם על אלה, ובהן יש דברים קשים להבנה והנבערים והפתאים יהפכו אותם כאשר גם יעשו לכתבים האחרים לאובדן נפשם" (פרק ג, 15-16). שוב מקבל שאול אִשרור למסר שהטיף.

שלישית, בכמה מאיגרותיו מצטט שאול מדבריו של ישוע, כפי שהם משתקפים בארבע הבשורות – דבר שכאמור, מוסיף ומעיד עד כמה היה השליח מחובר לבשורת האמת שבישרו תלמידיו של ישוע. למעשה, איגרותיו של שאול בשום אופן אינן מהוות אנטיתזה למסר אשר בבשורות ואין היחסים בין השניים מתאפיינים באמביוולנטיות כי-אם ביחסי גומלין וסינתזה. איגרותיו של שאול ספוגות אפוא במסרי הבשורה והנה 22 דוגמאות קצרות לכך (את המקבילות מן הבשורות ציינתי בהערות השוליים):

(א) באיגרת אל-הרומיים, פרק א', פותח שאול ואומר כי בשורת המשיח "גבורת אלהים היא לתשועת כל המאמין, ליהודי בראשונה וכן גם ליווני" (פס' 16. וכן בפרק ב', 9).[2]

(ב) באל-הרומיים, פרק ב', נאמר ע"י שאול: "לכן אין לך התנצלות, אתה בן-אדם, הדן תהיה מי שתהיה, כי במה שתדין את חברך תחייב את נפשך, באשר אתה הדן תעשה כמעשהו" (פס' 1. ראו גם פרק י"ד, 4, 10, 13; וכן בראשונה לקורינתיים ד', 5).[3]

(ג) באל-הרומיים, פרק ח', אומר שאול השליח "כי מחשבת הבשר היא המוות ומחשבת הרוח היא החיים והשלום" (פס' 6).[4]

(ד) באל-הרומיים, פרק י"ב, כותב שאול: "ברכו את רודפיכם, ברכו ואל תקללו" (פס' 14), "אל תשלמו לאיש רעה תחת רעה, [כי-אם] דרשו הטוב בעיני כל אדם. אם תוכלו, ככל אשר תמצא ידכם, היו בשלום עם כל אדם. אל תנקמו נקם ידידי, כי-אם תנו מקום לרוגז, כי כתוב: לי נקם ושלם, אמר ה'". לכן, אם רעב שונאך האכילהו לחם ואם צמא השקהו מים, כי גחלים אתה חתה על ראשו. אל נא יכבשך הרע, כבוש אתה את הרע בטוב" (פס' 17-21).[5]

(ה) ברומיים י"ג, אומר שאול "כי האוהב את חברו קיים את התורה" (פס' 8), כי מצוות ה' "כלולות הנה במאמר הזה: ואהבת לרעך כמוך" (פס' 9). ובאיגרת אל-הגלטיים, פרק ה', הוא חוזר על כך ואומר: "כי כל התורה כלולה במצווה אחת והיא: ואהבת לרעך כמוך" (פס' 14).[6]

(ו) ברומיים ט"ו, כותב שאול "כי ישוע המשיח היה למשרת בני המילה למען אמת האלהים, לקיים את ההבטחות אשר לאבות" (פס' 8. גם באיגרת אל-הפילפיים ב', פס' 7, מסביר שאול כי ישוע המשיח "הפשיט את עצמו וילבש דמות עבד וידמה לבני אדם").[7]

(ז) ברומיים ט"ו פס' 12, אומר שאול הטרסי (בשם ישעיהו הנביא) כי המשיח ישוע ייצא משושלת בית ישי ובשנייה לטימותיוס, פרק ב' פס' 8, מוסיף שאול כי ישוע הוא נצר לזרעו של דוד.[8]

(ח) בראשונה אל-הקורינתיים, פרק ז', פס' 10, כותב שאול בנוגע לעניין הנישואין את הדברים הבאים: "והנה, את הנשואים אנכי מצווה, ולא אנכי כי-אם האדון, אשר לא תפרוש אישה מבעלה".[9]

(ט) בראשונה לקורינתיים י"א, מתאר שאול את סעודת הפסח האחרונה של ישוע, ממש בדומה לדרך בה היא מתוארת בבשורות: "בלילה ההוא, אשר נמסר בו, לקח את הלחם ויברך ויבצע ויאמר: קחו אכלו, זה גופי הנבצע בעדכם, עשו זאת לזיכרוני. וכן גם את הכוס , אחר הסעודה, ויאמר: הכוס הזאת היא הברית החדשה  בדמי, עשו זאת לזיכרוני בכל עת שתשתו" (פס' 23-25).[10]

(י) בראשונה לקורינתיים ט"ו, כותב שאול: "ואם יאמר לך איש: איך יקומו המתים ובאי-זה גוף יבואו? אתה הסכל, הן מה שתזרע לא יחיה בלתי אם ימות. ומה שתזרע, אינך זורע את הגוף אשר יהיה, כי-אם גרגר של ערום של חיטה או של אחד הזרעים" (פס' 35-37).[11]

(י"א) בשנייה לקורינתיים פרק א', אומר שאול: "ועתה, הכי נמהר הייתי בעצתי? אם אשר יעצתי, לפי הבשר יעצתי והיה אצלי פעם הן הן ופעם לא לא. אכן, נאמן האלהים, כי דְברנו אליכם לא היה הן ולא" (פס' 17-18).[12]

(י"ב) באיגרת אל-הגלטיים פרק א', כותב שאול: "ועתה, המתרצה אנכי אל בני אדם או אל אלהים? או, המבקש אנכי למצוא חן בעיני בני אדם? כי במוצאי חן בעיני בני אדם, לא אהיה עוד עבד המשיח" (פס' 10. וראו גם באל-הקולוסים ג', 22-23).[13]

(י"ג) בגלטיים ה' 1, מכריז שאול ואומר: "ועתה, עמדו נא בחירות אשר שחרר אותנו המשיח, ואל תשובו להכבש בעול העבדות".[14]

(י"ד) באיגרת אל-האפסיים פרק ד', אומר שאול: "כל דבר ניבול לא יצא מפיכם, כי-אם הטוב והמועיל לבנות לפי הצורך, למען ייתן חן לשומעיו" (פס' 29).[15]

(ט"ו) באיגרת אל-הקולוסים פרק ג', כותב שאול: "ותישאו איש את רעהו, ותסלחו בהיות לכם ריב איש עם אחיו. כאשר המשיח סלח לכם, כן תסלחו גם אתם" (פס' 13).[16]

(ט"ז) בקולוסים ד' 3-4, אומר שאול: "התפללו גם בעדנו, כדי שאלהים יפתח לנו את שער הדיבור להגיד את רז המשיח שבגללו אף אסיר אנכי. וכדי שאגלה אותו כפי שעלי לדבר".[17]

(י"ז) בקולוסים ד', אומר שאול למאמינים: "התמידו בתפילה ושקדו בה בתודה" (פס' 2. ראו גםבאל-הרומיים י"ב, 12; באל-האפסיים ו', 18; ובאיגרת אל-התסלוניקים ה', 17).[18]

(י"ח) בראשונה לטימותיוס פרק ו', מזהיר שאול וכותב: "אבל המבקשים להתעשר יפלו בניסיון ובמוקשים וברוב תאוות סכלות ומשחיתות המשקיעות את האדם בשחת ובאבדון. כי שורש כל הרעות – אהבת הכסף. ויש אשר ערגו לו ויסורו מן האמונה ויעציבו את נפשם במכאובים רבים" (פס' 9-10). ובאיגרת אל-העברים, שייתכן ונכתבה אף היא ע"י שאול, נאמר: "ריחקו מאהבת הכסף ושמחו בחלקכם, כי הוא אמר: לא ארפך ולא אעזבך" (פרק י"ג, 5 ).[19]

(י"ט) בראשונה לטימותיוס, פרק ו', כותב שאול: "הנני מצווך כנגד האלהים המחיה את כל וכנגד המשיח ישוע אשר העיד ההודאה היפה לפני פונטיוס פילטוס, כי שמור תשמור את המצווה באין שמץ ודופי, עד הופעת המשיח ישוע אדונינו" (פס' 13-14).[20]

(כ) בשנייה לטימותיוס, פרק ב', מזהיר שאול השליח ואומר כי "אם נכחש בו [במשיח], הוא יכחש בנו" (פס' 12).[21]

(כ"א) באיגרת אל העברים,[22] פרק ב' 14, נאמר כי המשיח "לבש בשר ודם".[23]

(כ"ב) באל העברים י"א, נאמר כי "העולמות נעשו בדבר האלהים" (פס' 3); ובפרק א' כתוב כי "האלהים אשר דיבר מקדם פעמים רבות ובפנים שונים אל אבותינו ביד הנביאים, דיבר אלינו באחרית הימים האלה ביד בנו, אשר נתנו ליורש כל וגם עשה בידו את העולמות" (פס' 1-2).[24]

כמובן שניתן למצוא דוגמאות נוספות להקבלות בין דבריו של שאול השליח לבין הכתוב בארבע הבשורות (למשל, במעשי השליחים י"ג 25; או: י"ט, 4), אך לעת עתה די להסתפק באלו על-מנת לקבל את הרושם כי שאול הכיר והוקיר את בשורת המשיח, כפי שהיא משתקפת מתוך ארבעת הספרים הפותחים את כתבי הברית החדשה.

רביעית, בנוסף לציטטים מן הבשורות, יש באיגרותיו של שאול הטרסי הרבה מן המשותף עם איגרותיהם של השליחים האחרים (יעקב, שמעון-פטרוס, יהודה ויוחנן) – מה שהמעיד על הסינתזה שהיתה לדבריו לא רק עם ארבע הבשורות, אלא עם כתבי הברית החדשה כולם. הואיל וההקבלות בין איגרותיו של שאול לאיגרותיהם של יתר השליחים כה רבות, הנה י"ג דוגמאות לכך:

• 1. באגרת יעקב, פרק ב', נאמר כי "בעניי העולם הזה בחר האלהים להיות עשירים באמונה" (פס' 5). בראשונה לקורינתיים, פרק א', כותב שאול כי "בדלת העולם בחר האל" (פס' 28).
  2. באיגרת יעקב ב' 8 נאמר כי המצווה המולכת על כולן היא "ואהבת לרעך כמוך". באל הרומייםי"ג 9 כותב שאול כי כל המצוות "כלולות הנה במאמר הזה, ואהבת לרעך כמוך".
  3. בראשונה לפטרוס ב' 13-14 נאמר: "והכנעו לכל פקודת אדם בגלל האדון, אם למלך כראוי לראש; אם למושלים כראוי לשלוחים מאתו…". באל הרומיים י"ג 1 נכתב: "כל נפש תכנע לגדולת הרשויות, כי אין רשות כי-אם מאת האלהים…" (ראו גם בטיטוס ב' 1).
  4. בראשונה לפטרוס ב' 24 מסביר שמעון כי המשיח נשא את חטאינו על הצלב "כדי שנמות לגבי החטא ונחיה לצדקה". באל הרומיים ו' 1-2 שואל שאול: הנמשיך בחטא למען ירבה החסד? ועונה: חלילה! "אנו שמתנו לחטא, איך נמשיך ונחיה בו?".
  5. באותה איגרת, ג' 15 נכתב: "והיו נכונים תמיד להשיב דבר בענווה וביראה לכל השואל אתכם את חשבון התוחלת אשר בקרבכם". באל הקולוסים ד' 6 נאמר: "דבריכם יהיו  נעימים בכל עת וממולחים במלח, למען תדעו להשיב דבר לכל אדם".
  6. בשנייה לפטרוס א' 20-21 נאמר כי "כל נבואת המקרא איננה תלויה בפתרון אדם מליבו, כי מעולם לא יצאה נבואה ברצון האדם כי-אם ברוח הקודש". ובשנייה לטימותיוס ג' 16 מבהיר שאול לגבי כתבי הקודש "כי כל הכתוב נכתב ברוח הקודש".
  7. באותה איגרת ב' 19 נאמר: "…הרי למה שאדם נכנע, לזה הוא משתעבד". באל הרומיים ו' 16 נכתב: "האינכם יודעים שכאשר אתם מוסרים את עצמכם כעבדים למישהו כדי לצית לו, עבדים אתם למי שאתם מציתים".
  8. בפרק ג' 9 נאמר כי ה' "לא יפוץ באבוד איש כי-אם בפנות כולם לתשובה". בראשונה לטימותיוסב' 4 אומר שאול כי חפצו של ה' הוא "שיושעו כל בני האדם ויגיעו להכרת האמת".
  9. בראשונה ליוחנן ד' 12 נאמר כי "את האלהים לא ראה איש מעולם". ובראשונה לטימותיוס ו' 16 כותב שאול על אלהים כי "איש לא ראהו ולא יוכל לראותו".
  10. באותה איגרת, פרק ה' 21, כתוב: "בני, השמרו לכם מן האלילים. אמן". בראשונה לקורינתייםי' 14, נאמר: "על-כן חביבי, נוסו מעבודת אלילים".
  11. באגרת יהודה פסוק 18 נאמר כי "באחרית הימים יבואו לצים ההולכים אחרי תאוות רשעם. אלה הם הפורשים מן הציבור, אנשים נפשיים ורוח אין בהם". בשנייה לטימותיוס ג' 1-4 נאמר "כי באחרית הימים יבאו עתים קשות. כי יהיו האנשים אוהבי עצמם ואהבי בצע ומתהללים וגאים ומגדפים וממרים באבותם וכפויי טובה ולא חסידים. חסרי אהבה ובוגדים ומלשינים וזוללים ואכזרים ושנאי טוב. ומוסרים ופוחזים וגבוהי רוח והולכים אחרי תענוגים יותר מאחרי אלהים".
  12. בחזון יוחנן א' 5 נאמר כי המשיח ישוע הוא "העד הנאמן ובכור המתים ועליון למלכי-ארץ, אשר אהב אותנו ובדמו גאלנו מחטאותינו". בראשונה לקורינתיים ט"ו 20 אומר שאול כי המשיח אשר הוקם מן המתים היה "לראשית הישנים"; ובאל הקולוסים א' 18 הוא מוסיף ואומר כי המשיח "הוא ראשית ובכור מעם המתים, למען יהיה הראשון בכל";
  13. בחזון יוחנן מתוארת חתונת המשיח עם קהילת המאמינים: "נשמחה ונגילה ונתנה לו הכבוד, כי באה חתונת השה ואשתו התקדשה. ויינתן לה ללבוש בוץ טהור וצח כי הבוץ הוא צדקות הקדשים. ויאמר אלי: כתוב אשרי הקרואים אל משתה חתונת השה… (י"ט 7-9); "והרוח והכלה אמרים בוא, והשמע יאמר בוא, והצמא יבוא והחפץ ייקח מים חיים חינם" (כ"ב 17). בשנייה לקורינתיים י"א 2 כותב שאול באותו עניין: "כי ארשתי אתכם לאיש אחד להעמיד אתכם בתולה טהורה לפני המשיח".כאמור, ניתן להוסיף לרשימה ייצוגית זו דוגמאות למכביר (למשל, להקבלה בין דבריו של פטרוסבמעשי השליחים ב' 21, לדברי שאול באל-הרומיים י' 13), אך לעת עתה נסתפק בהקבלות לעיל. מכל מקום, מטרת הדוגמאות המעטות אשר הבאתי כאן לא היתה אלא כדי להמחיש הן את יחסי הגומלין אשר היו לשאול הטרסי עם יתר תלמידיו של המשיח; והן את הידיעה העמוקה אשר היתה לו את בשורתו של המשיח, כפי שזו משתקפת באספקלריית כל ספרי הברית החדשה.