צירופי מקרים בלתי מתוכננים ומהימנות הבשורות

מהם צירופי מקרים בלתי מתוכננים? התיאולוג וויליאם פיילי גילה כי לעיתים קרובות תיעוד אחד של מאורע בבשורות, משאיר איזשהו פריט מידע שמתחבר אל תוך תמונה שלמה יותר, על ידי תיעוד אחר, שגם כן מציין פריט מידע מסוים. שני פריטי המידע הללו מתחברים כפאזל ויוצרים תמונה שלמה יותר שמבהירה לנו את הערפול שנוצר כאשר התיעוד הראשון ציין עובדה מסוימת שלא היה נראה שהייתה לה חשיבות כלשהי מבחינה תיאולוגית, טקסטואלית או עלילתית. וכל זה מתרחש בצורה מקרית ובלתי תלויה. על מה מצביע החיבור הזה בין פריטי מידע אקראיים וחסרי חשיבות שנמצאים בתיעודים שונים לגמרי? זה מצביע על כך שהמחברים אכן היו עדי ראייה לסיפורים או לפחות שהייתה להם גישה ישירה לעדי הראייה שהיו יכולים לדווח להם בצורה מדויקת על מה שהתרחש. למה? משום שזה בלתי סביר כלל שסיפורים בדויים ומומצאים ישלימו אחד את השני בצורה כזו שתיצור תמונה שלמה שמבהירה את מה שהתרחש. קיימים שני סוגים של צירופי מקרים כאלו בברית החדשה: פנימיים וחיצוניים. 

צירופי מקרים פנימיים

כעת נבחן מספר דוגמאות לצירופי מקרים פנימיים כאלה בברית החדשה:

דוגמה 1:

ביוחנן ו, קיים תיעוד אודות האכלת החמשת אלפים האנשים. בפסוקים 1-7 כתוב:

אַחֲרֵי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה עָבַר יֵשׁוּעַ לַצַּד הַשֵּׁנִי שֶׁל יָם כִּנֶּרֶת. הֲמוֹן עַם רַב בָּאוּ אַחֲרָיו, כִּי רָאוּ אֶת הַנִּסִּים שֶׁעָשָׂה בַּחוֹלִים. הוּא עָלָה עַל הָהָר וְיָשַׁב שָׁם עִם תַּלְמִידָיו. הָיָה זֶה סָמוּךְ לְפֶסַח, חַג הַיְּהוּדִים. כְּשֶׁנָּשָׂא יֵשׁוּעַ אֶת עֵינָיו וְרָאָה עַם רַב בָּאִים אֵלָיו, אָמַר לְפִילִיפּוֹס: "אֵיפֹה נִקְנֶה לֶחֶם כְּדֵי שֶׁיֹּאכְלוּ אֵלֶּה?" וְזֹאת אָמַר כְּשֶׁהוּא מְנַסֶּה אוֹתוֹ, שֶׁהֲרֵי יָדַע מַה הִתְכַּוֵּן לַעֲשׂוֹת. הֵשִׁיב לוֹ פִילִיפּוֹס: "כְּדֵי שֶׁכָּל אֶחָד יְקַבֵּל קְצָת לֹא יַסְפִּיקוּ לָהֶם כִּכְּרוֹת לֶחֶם בְּמָאתַיִם דִּינָר."

שימו לב לפרט שנראה לכאורה חסר משמעות כאן. ישוע שואל דווקא את פיליפוס: אֵיפֹה נִקְנֶה לֶחֶם כְּדֵי שֶׁיֹּאכְלוּ אֵלֶּה? פיליפוס הוא לא דמות מרכזית מבין השליחים. למה ישוע שאל דווקא אותו? למה לא לשאול את יהודה למשל אשר אצלו הייתה הקופה (יוחנן יב 6)? רמז דק נמצא ביוחנן א 44: פִילִיפּוֹס הָיָה מִבֵּית צַיְדָא…יוחנן אומר לנו בהקשר שכלל לא מקושר בשום צורה להאכלת החמש אלפים, שפיליפוס הגיע מבית צידא.

 מה כל כך מיוחד בעובדה שפיליפוס היה מבית צידא? אנו לומדים על כך בלוקס ט 10-17. שם נאמר, כַּאֲשֶׁר חָזְרוּ הַשְּׁלִיחִים סִפְּרוּ לְיֵשׁוּעַ אֶת כָּל אֲשֶׁר עָשׂוּ. הוּא לָקַח אוֹתָם וְיָצָא אִתָּם לְבַד לְכִוּוּן עִיר הַנִּקְרֵאת בֵּית צַיְדָא. כְּשֶׁנּוֹדַע הַדָּבָר לַהֲמוֹן הָעָם הָלְכוּ אַחֲרָיו. הוּא קִבֵּל אוֹתָם, דִּבֵּר אֲלֵיהֶם עַל מַלְכוּת הָאֱלֹהִים וְרִפֵּא אֶת הַזְּקוּקִים לְרִפּוּי (פס' 10-11). 

אנו מבינים מלוקס שהמאורע הזה של האכלת החמשת האלפים התרחש בעצם בבית צידא- העיר שממנה הגיע פיליפוס! ישוע פונה אל פיליפוס, משום שפיליפוס הכיר את האיזור. שימו לב שלוקס בכלל לא מציין את שאלתו של ישוע כלפי פיליפוס.

דוגמה 2:

ביוחנן ב 18-22 אנו קוראים:

הֵגִיבוּ רָאשֵׁי הַיְּהוּדִים וְאָמְרוּ אֵלָיו: "אֵיזֶה אוֹת אַתָּה מַרְאֶה לָנוּ בַּעֲשׂוֹתְךָ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה?" הֵשִׁיב יֵשׁוּעַ וְאָמַר לָהֶם: "הִרְסוּ אֶת הַהֵיכָל הַזֶּה וּבִשְׁלוֹשָׁה יָמִים אָקִים אוֹתוֹ." הֵם אָמְרוּ: "אַרְבָּעִים וְשֵׁשׁ שָׁנִים נִבְנָה הַהֵיכָל הַזֶּה וְאַתָּה בִּשְׁלוֹשָׁה יָמִים תָּקִים אוֹתוֹ?" אַךְ הוּא דִּבֵּר עַל הֵיכַל גּוּפוֹ. לָכֵן, כַּאֲשֶׁר קָם מִן הַמֵּתִים, נִזְכְּרוּ תַּלְמִידָיו כִּי אָמַר לָהֶם אֶת זֹאת, וְהֶאֱמִינוּ בַּכָּתוּב וּבַדָּבָר שֶׁאָמַר יֵשׁוּעַ.

 

במרקוס יד 55-59, מתואר המשפט של ישוע לפני הסנהדרין:

אוֹתָהּ שָׁעָה חִפְּשׂוּ רָאשֵׁי הַכֹּהֲנִים וְכָל הַסַּנְהֶדְרִין עֵדוּת נֶגֶד יֵשׁוּעַ כְּדֵי לְהָמִית אוֹתוֹ וְלֹא מָצְאוּ, כִּי רַבִּים הֵעִידוּ עֵדוּת שֶׁקֶר נֶגְדּוֹ וְהָעֵדֻיּוֹת לֹא הָיוּ תּוֹאֲמוֹת. קָמוּ אֲחָדִים וְהֵעִידוּ נֶגְדּוֹ דְּבַר שֶׁקֶר בְּאָמְרָם: "אֲנַחְנוּ שָׁמַעְנוּ אוֹתוֹ אוֹמֵר 'אֲנִי אֶהֱרֹס אֶת הַהֵיכָל הַזֶּה שֶׁנַּעֲשָׂה בִּידֵי אָדָם וּבִשְׁלוֹשָׁה יָמִים אֶבְנֶה אַחֵר שֶׁאֵינֶנּוּ מַעֲשֵׂה יְדֵי אָדָם'." וְגַם בַּזֹּאת לֹא תָּאֲמוּ דִּבְרֵי עֵדוּתָם.

שימו לב שעדות השקר, שמתוארת על ידי מרקוס, מעוותת את מה שישוע אמר. ישוע לא אמר שהוא יהרוס את ההיכל שנבנה על ידי בני אדם. אלא, שהוא השתמש בהיכל כמטפורה לגוף שלו (כפי שאפשר לראות ביוחנן ב). קיים גם קטע מקביל במתי כו 59-61.

 

במרקוס טו 27-30 נאמר לנו, וְיַחַד אִתּוֹ צָלְבוּ שְׁנֵי שׁוֹדְדִים, אֶחָד מִימִינוֹ וְאֶחָד מִשְּׂמֹאלוֹ. וְהָעוֹבְרִים שָׁם גִּדְּפוּ אוֹתוֹ, הֵנִיעוּ רֹאשָׁם וְאָמְרוּ: "אֲהָהּ! הַהוֹרֵס אֶת בֵּית הַמִּקְדָּשׁ וּבוֹנֶה אוֹתוֹ בִּשְׁלוֹשָׁה יָמִים, הוֹשַׁע אֶת עַצְמְךָ וְרֵד מִן הַצְּלָב!". קיים תיעוד מקביל לכך במתי כז 38-40. שימו לב שלא מתי ולא מרקוס, מסבירים את ההקשר המקורי לגבי מה שישוע באמת אמר. כל מה שמתואר לנו במתי ומרקוס הוא העיוות על ידי עדי השקר ועל ידי אלו שלעגו לישוע. אך שימו לב שבאותה המידה, יוחנן שמדווח על כוונתו המקורית של ישוע, לא מדווח על כך שעדי שקר עיוותו את המשפט הזה כאשר ישוע נשפט מול הסנהדרין. הפרטים הללו שמשלימים אחד את השני בצורה עצמאית, מצביעים על כך שישוע אכן ניבא את מותו ותקומתו.

דוגמה 3:

בלוקס כג 1-4 כתוב,

כָּל הַנֶּאֱסָפִים קָמוּ וְהוֹלִיכוּהוּ אֶל פִּילָטוֹס. שָׁם הֵחֵלּוּ לְהַאֲשִׁים אוֹתוֹ בְּאָמְרָם: "אֶת זֶה מָצָאנוּ מַדִּיחַ אֶת עַמֵּנוּ, אוֹסֵר לָתֵת מַס לַקֵּיסָר, וְאוֹמֵר עַל עַצְמוֹ שֶׁהוּא מָשִׁיחַ, כְּלוֹמַר מֶלֶךְ." שָׁאַל אוֹתוֹ פִּילָטוֹס: "אַתָּה מֶלֶךְ הַיְּהוּדִים?" הֵשִׁיב לוֹ יֵשׁוּעַ: "אַתָּה אוֹמֵר." אָמַר פִּילָטוֹס אֶל רָאשֵׁי הַכֹּהֲנִים וְאֶל הֲמוֹן הָעָם: "אֵינֶנִּי מוֹצֵא שׁוּם אַשְׁמָה בָּאִישׁ הַזֶּה." 

במבט ראשון, זה נראה מוזר שפילטוס מכריז שהוא לא מוצא שום אשמה בישוע. ישוע לא הכחיש את זה שהוא מלך היהודים, האשימו אותו שהוא מדיח את העם, ואוסר לתת מס לקיסר. מדוע פילטוס לא מצא שום בסיס עליו הוא יכול להרשיע את ישוע?

התשובה נמצאת בקטע מקביל בבשורת יוחנן יח 33-38:

פִּילָטוֹס נִכְנַס בַּחֲזָרָה לְבֵית הַמִּמְשָׁל, קָרָא לְיֵשׁוּעַ וְשָׁאַל אוֹתוֹ: "אַתָּה מֶלֶךְ הַיְּהוּדִים?" הֵשִׁיב יֵשׁוּעַ: "הַאִם מִלִּבְּךָ אַתָּה אוֹמֵר זֹאת אוֹ שֶׁאֲחֵרִים אָמְרוּ לְךָ עַל-אוֹדוֹתַי?" עָנָה פִּילָטוֹס: "וְכִי יְהוּדִי אֲנִי? הֲרֵי עַמְּךָ וְרָאשֵׁי הַכֹּהֲנִים מָסְרוּ אוֹתְךָ אֵלַי. מֶה עָשִׂיתָ?" הֵשִׁיב יֵשׁוּעַ: "מַלְכוּתִי אֵינֶנָּה מִן הָעוֹלָם הַזֶּה. אִלּוּ הָיְתָה מַלְכוּתִי מִן הָעוֹלָם הַזֶּה, הָיוּ מְשָׁרְתַי נִלְחָמִים שֶׁלֹּא אֶמָּסֵר לְרָאשֵׁי הַיְּהוּדִים; אֶלָּא שֶׁכָּעֵת מַלְכוּתִי אֵינֶנָּה מִפֹּה." אָמַר לוֹ פִּילָטוֹס: "אִם כֵּן, אַתָּה מֶלֶךְ!" עָנָה יֵשׁוּעַ: "אַתָּה אוֹמֵר שֶׁאֲנִי מֶלֶךְ;  לְכָךְ אֲנִי נוֹלַדְתִּי וּלְשֵׁם כָּךְ בָּאתִי לָעוֹלָם, כְּדֵי שֶׁאָעִיד עַל הָאֱמֶת. כָּל אֲשֶׁר הוּא מִן הָאֱמֶת שׁוֹמֵע לְקוֹלִי." אָמַר לוֹ פִּילָטוֹס: "מַהִי אֱמֶת?"

רק כאשר קוראים את התיעוד בבשורת יוחנן ניתן ללמוד שישוע אמר לפילטוס מַלְכוּתִי אֵינֶנָּה מִן הָעוֹלָם הַזֶּה. אִלּוּ הָיְתָה מַלְכוּתִי מִן הָעוֹלָם הַזֶּה, הָיוּ מְשָׁרְתַי נִלְחָמִים שֶׁלֹּא אֶמָּסֵר לְרָאשֵׁי הַיְּהוּדִים; אֶלָּא שֶׁכָּעֵת מַלְכוּתִי אֵינֶנָּה מִפֹּה. במילים אחרות, פילטוס הבין שישוע לא היווה איום פוליטי וצבאי בשבילו.

אך יש עוד מאפיין מעניין בקטע הזה. מדוע, בתיעוד של יוחנן, פילטוס שואל את ישוע אם הוא המלך? אנו מגלים את התשובה בלוקס כג 2: שָׁם הֵחֵלּוּ לְהַאֲשִׁים אוֹתוֹ בְּאָמְרָם: "אֶת זֶה מָצָאנוּ מַדִּיחַ אֶת עַמֵּנוּ, אוֹסֵר לָתֵת מַס לַקֵּיסָר, וְאוֹמֵר עַל עַצְמוֹ שֶׁהוּא מָשִׁיחַ, כְּלוֹמַר מֶלֶךְ." ההאשמה הזו לא נמצאת בתיעוד של יוחנן. אלא שהיא משלימה את התיעוד שלו.

דוגמה 4:

במתי יד 2, הורדוס אנטיפס דיבר אל משרתיו לגבי זהותו של ישוע. השאלה המתבקשת היא, איך מתי ידע על מה דיבר הורדוס עם משרתיו? התשובה נמצאת בהקשר אחר לחלוטין בבשורת לוקס ח 1-3: אַחֲרֵי כֵן עָבַר מֵעִיר לְעִיר וּמִכְּפָר לִכְפָר כְּשֶׁהוּא מַכְרִיז וּמְבַשֵּׂר אֶת מַלְכוּת הָאֱלֹהִים. הַשְּׁנֵים-עָשָׂר הָיוּ אִתּוֹ וְגַם כַּמָּה נָשִׁים שֶׁנִּרְפְּאוּ מֵרוּחוֹת רָעוֹת וּמֵחֳלָאִים: מִרְיָם הַנִּקְרֵאת מַגְדָּלִית, אֲשֶׁר שִׁבְעָה שֵׁדִים יָצְאוּ מִמֶּנָּה, וְיוֹחָנָה, אֵשֶׁת כּוּזָא מְנַהֵל מֶשֶׁק בֵּיתוֹ שֶׁל הוֹרְדוֹס, וְשׁוֹשַׁנָּה וְרַבּוֹת אֲחֵרוֹת אֲשֶׁר כִּלְכְּלוּ אוֹתוֹ מִנִּכְסֵיהֶן.

נאמר לנו כאן בזריזות וללא חשיבות מיוחדת שיוחנה הייתה אשתו של כוזא מנהל המשק של ביתו של הורדוס! צירוף המקרים הזה שמשלים בין מתי ללוקס, מספק לנו מקור אפשרי והגיוני עבור הידע של מתי אודות תוכן השיחה בין הורדוס למשרתיו. 

 

צירופי מקרים חיצוניים

לעתים מסוימים בפריטי מידע מסויימים בברית החדשה מתבהרים על ידי מידע בתיעוד חיצוני לברית החדשה.

 

דוגמה 1:

במתי ב 22, נאמר לנו: אֲבָל בְּשָׁמְעוֹ כִּי אַרְכֵלָאוֹס מוֹלֵךְ בִּיהוּדָה בִּמְקוֹם הוֹרְדוֹס אָבִיו, פָּחַד לָלֶכֶת לְשָׁם. לְאַחַר שֶׁהֻזְהַר בַּחֲלוֹם יָצָא אֶל סְבִיבוֹת הַגָּלִיל.

עולה השאלה שמתי לא עונה עליה: מדוע יוסף פחד ללכת ליהודה? יוסף בן מתתיהו מספר בקדמוניות היהודים יז.ג.א שהשלטון על ידי הורדוס הגדול התחלק בין ילדיו, כך שלארכלאוס הייתה סמכות ביהודה אך לא בגליל. בגליל, השלטון היה בידי אחיו הצעיר, אנטיפס.

אנו גם יודעים שלארכלאוס היה שם של אדם אלים ועקוב מדם (קדמוניות היהודים יז.יג.א-ב; יז.ט.ג). יוסף בן מתתיהו מתעד שארכלאוס רצח 3,000 יהודים בפסח (קדמוניות יז.ט.ג). לכן, ניתן להבין מדוע יוסף פחד ללכת ליהודה והעדיף ללכת צפונה לגליל. 

דוגמה 2:

כאשר לוקס מספר על המהומה באפסוס, הוא מדווח שמזכיר העיר אמר להמון: לָכֵן, אִם יֵש לְדֶמֶטְרִיוֹס וְלָאֻמָּנִים אֲשֶׁר אִתּוֹ דָּבָר נֶגֶד מִישֶׁהוּ, יֵשׁ בָּתֵּי מִשְׁפָּט וְיֶשׁ שׁוֹפְטִים; שֶׁיִּטְעֲנוּ זֶה נֶגֶד זֶה. שופט היה אדם בעל סמכות רומית אליו הגישו תלונות. בדרך כלל היה שופט אחד. אך בנקודת הזמן הספציפית ההיא, היו שני שופטים כתוצאה מהירצחו של סילאנוס (השופט הקודם) שהורעל בשנת 54 לספירה. המאורע הזה מתועד על ידי טקיטוס בחיבורו "האנלים" (13.1). למעשה, הדיוק של לוקס אפשר להיסטוריונים לתארך את המאורע אותו לוקס מתעד עם דיוק בלתי יאומן מאחר ואנו יודעים מתי סילאנוס הורעל. 

מאמר זה מבוסס על ספרה של לידיאה מקגרו "Hidden in plain view".