ביקורת: אביעד קליינברג, “מדריך לחילוני” – חלק 3 – בחירה חופשית, מוסר וגיהנום
בספרו “מדריך לחילוני- איך לא להאמין בלי להתנצל” אביעד קליינברג מנסה להכין את החילונים לשיחה עם אנשים דתיים. בסדרה זו, אנו נענה על חלקים מרכזיים מספרו הרלוונטיים לאמונה המשיחית (האמונה בקיומו של אלוהים שגילה את עצמו בדמותו של ישוע מנצרת). בחלק הראשון והשני, ענינו על הביקורת של קליינברג נגד טיעונים לקיומו של אלוהים ונגד מהימנות הברית החדשה. בחלק הזה, אנו נענה על מספר סוגיות פילוסופיות אותן מעלה קליינברג. כמו: בחירה חופשית, חטא והבעייתיות המוסרית בקיומו של הגיהנום.
מדוע לא ברא אותנו אלוהים חסינים מפני החטא?
בעמוד 91 בספרו, קליינברג שואל;
“מדוע…בני האדם מועדים כל כך לעבודת אלילים ולטעות ולחטא בכלל? מדוע לא ברא האל את בני האדם עמידים יותר לפיתויי החטא- לא מושלמים כמוהו (זה בלתי אפשרי כמובן), אלא ככל שיכול יצור נברא להיות מושלם."
בשאלה זו, קליינברג מתבלבל בין אפשרות לממשיות. מהי המשמעות של שני המושגים הללו? ובכן, להגיד שמשהו הוא "אפשרי" זה להגיד במילים אחרות שלא קיימת סתירה בתיאור שלו. במקרה הזה, אין כל סתירה לוגית במשפט "אלוהים ברא את בני האדם עמידים יותר לפיתויי החטא, ככל שיכולים להיות מושלמים". למרות שמשפט כזה לא מכיל בתוכו סתירות, זה לא אומר שמשפט זה מתאר עולם בר מימוש. מדוע? משום שיכול מאוד להיות שלא משנה איזה עולם אלוהים היה בורא, ולא משנה באילו נסיבות, בני האדם עדיין היו מעדיפים ובוחרים את הרע על פני הטוב מרצונם החופשי. במילים אחרות, למרות שעולם שבו כולם מעדיפים את הטוב הוא אמנם עולם אפשרי במובן הלוגי, יכול להיות שעולם כזה אינו זמין או בר מימוש, בגלל שאלוהים יודע שעדיין היינו בוחרים ברע בכל עולם או נסיבות בהם הוא היה בורא אותנו.
קליינברג מצפה לתשובה דומה ועונה בעמ' 102;
"אבל האומנם לא ניתן היה לברוא עולם אחר המציית לכללים אחרים, טובים יותר? באופן מפתיע, הטענה על האי-אפשרות לברוא עולם מושלם שכזה מופרכת על ידי הטענה הדתית כי הוא קיים בפועל- קוראים לו 'העולם הבא'…בעולם הבא נעלמת אחת הסיבות העיקריות לרוע בעולם הזה… בעולם הבא רק לאל יש רצון חופשי-והוא, אחרי הכל, היחיד היכול לעמוד באמות המידה המוסריות של עצמו."
שני דברים יכולים להאמר על כך:
ראשית, "העולם הבא" הוא לא "עולם אפשרי" בפני עצמו. כאשר פילוסופים מדברים על "עולם אפשרי", הם מדברים על מצב עניינים מקסימלי, כלומר, תיאור מקיף של כל המצבים המרכיבים את אותה המציאות.1 תיאור זה חייב לכלול לא רק את החיים הבאים ("העולם הבא") אלא גם את החיים הקודמים לחיים הבאים. כלומר, "העולם הבא" הוא לא עולם אפשרי אם מפרידים אותו מהעולם הזה. יכול מאוד להיות שהדרך היחידה שבה אלוהים יכול לממש את העולם הבא, עולם שמכיל בתוכו בני אדם שמהללים אותו מרצונם החופשי ולא נופלים אל תוך חטא, הוא דרך בריאת עולם כמו העולם הנוכחי, שמהווה הזדמנות לבחירה עבורנו (לבחור את אלוהים או לדחות אותו).
שנית, גם אם העולם הבא היה יכול להתקיים בנפרד מהעולם הנוכחי, עדיין קיימת בעיה. זה אכן אפשרי שבעולם הבא, הנוכחות של אלוהים המושלם תתגבר על בני האדם שנמצאים איתו, עד כדי כך, שהם יאבדו את הרצון החופשי שלהם לחטוא.2 אך הסיבה שהם מאבדים את הבחירה שלהם שם, היא כי הייתה להם הזדמנות לבחור את מצב העניינים הזה בעולם שלפני העולם הבא. כלומר, שוב, ניתן לראות שהעולם הבא מחייב את קיומו של העולם הנוכחי. אלוהים לא יכול פשוט לכפות את הקיום שלו על הברואים, משום שאהבה אמיתית מבוססת על בחירה. אלוהים חפץ במערכת יחסים אוהבת, לא בכפייה.
אגב, בניגוד למחשבה של קליינברג בעמ' 103:
"גן עדן והגיהנום הם השכר והעונש שקבע האל לנוכח כישלון ניסיון הבריאה הראשון."
באמונה המשיחית, מלכות השמיים וניתוק נצחי מאלוהים הם לא שכר על מעשים.
ראשית, על פי הברית החדשה חיי עולם עם אלוהים הם מתנת חינם אותה על האדם רק לקבל באמונה או לדחות:
"אֲזַי לֹא בִּגְלַל מַעֲשֵׂי צְדָקָה שֶׁעָשִׂינוּ הוּא הוֹשִׁיעַ אוֹתָנוּ, כִּי אִם בְּרַחֲמָיו" (טיטוס ג 5)
"בַּחֶסֶד נוֹשַׁעְתֶּם עַל-יְדֵי הָאֱמוּנָה; וְזֹאת לֹא מִיֶּדְכֶם, כִּי אִם מַתְּנַת אֱלֹהִים הִיא. אֵין זֶה נוֹבֵעַ מִמַּעֲשִׂים, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִתְגָּאֶה אִישׁ" (אפס ב 8-9)
"אֲבָל זֶה שֶׁאֵינוֹ עוֹבֵד, אֶלָּא מַאֲמִין בַּמַּצְדִּיק אֶת הַחוֹטֵא, אֱמוּנָתוֹ נֶחְשֶׁבֶת לוֹ לִצְדָקָה" (רומ ד 5)
"כִּי הַכֹּל חָטְאוּ וּמְחֻסְּרֵי כְּבוֹד אֱלֹהִים הֵמָּה. אַךְ הֵם מֻצְדָּקִים בְּחַסְדּוֹ, בְּחִנָּם, הוֹדוֹת לַפְּדוּת שֶׁבַּמָּשִׁיחַ יֵשׁוּעַ." (רומ ג 23-24),
"הַאֲמֵן בָּאָדוֹן יֵשׁוּעַ וְתִוָּשַׁע אַתָּה וּבְנֵי בֵּיתְךָ." (מעשי השליחים טז 31).
"וְכָל מִי שֶׁחַי וּמַאֲמִין בִּי לֹא יָמוּת לְעוֹלָם" (יוחנן יא 26).
"אָמֵן אָמֵן אֲנִי אוֹמֵר לָכֶם, הַשּׁוֹמֵע אֶת דְּבָרִי וּמַאֲמִין לְשׁוֹלְחִי יֵשׁ לוֹ חַיֵּי עוֹלָם וְאֵינוֹ בָּא בְּמִשְׁפָּט כִּי אִם עָבַר מִמָּוֶת לְחַיִּים" (יוחנן ה 24).
"אָמֵן אָמֵן אֲנִי אוֹמֵר לָכֶם, הַמַּאֲמִין יֵשׁ לוֹ חַיֵּי עוֹלָם" (יוחנן ו 47).
"הַמַּאֲמִין בַּבֵּן יֵשׁ לוֹ חַיֵּי עוֹלָם" (יוחנן ג 36).
שנית, ניתוק נצחי, הוא לא שכר על כישלון. אלא למען האמת, נובע מאהבתו של אלוהים- אלוהים כל כך אוהב את בני האדם שהוא מוכן לתת להם את מבוקשם,ניתוק נצחי ממנו. אלוהים לא יכפה על אף אחד להיות בנוכחותו לנצח.3
עונש נצחי כאי צדק אינסופי?
בעמוד 104, קליינברג מתחיל עם הביקורת שלו נגד דוקטרינת הגיהנום. הוא מתחיל עם "עובדות":
"תחילה העובדות. המקרא אינו מתייחס כלל לעולם הבא- מקום, או מצב, בלתי נראה שבו נעשה דין עם צדיקים ועם רשעים."
העובדות שהוא מציג אינן נכונות. המקרא כן מתייחס לעולם הבא ואף ליום הדין:
"וְרַבִּים מִיְּשֵׁנֵי אַדְמַת-עָפָר יָקִיצוּ אֵלֶּה לְחַיֵּי עוֹלָם וְאֵלֶּה לַחֲרָפוֹת לְדִרְאוֹן עוֹלָם". (דניאל יב 2).
"וְעַתָּה מֵת לָמָּה זֶּה אֲנִי צָם הַאוּכַל לַהֲשִׁיבוֹ עוֹד אֲנִי הֹלֵךְ אֵלָיו וְהוּא לֹא-יָשׁוּב אֵלָי". (שמואל ב יב 23).
"אֲנִי בְּצֶדֶק אֶחֱזֶה פָנֶיךָ אֶשְׂבְּעָה בְהָקִיץ תְּמוּנָתֶךָ". (תהלים יז 15).
"בִּלַּע הַמָּוֶת לָנֶצַח וּמָחָה אֲדֹנָי יְהוִה דִּמְעָה מֵעַל כָּל-פָּנִים וְחֶרְפַּת עַמּוֹ יָסִיר מֵעַל כָּל-הָאָרֶץ כִּי יְהוָה דִּבֵּר". (ישעיהו כה 8).
"יִחְיוּ מֵתֶיךָ נְבֵלָתִי יְקוּמוּן הָקִיצוּ וְרַנְּנוּ שֹׁכְנֵי עָפָר כִּי טַל אוֹרֹת טַלֶּךָ וָאָרֶץ רְפָאִים תַּפִּיל". (ישעיהו כו 19).
לאחר מכן הוא טוען,
"לכאורה נראה שישו אינו מאמין כלל בשכר ועונש, אלא בחמלה אוניברסלית- במסירת הנפש בעבור רשעים גמורים"
זה כלל לא נראה כך כאשר לוקחים בחשבון את האמרות הבאות של ישוע:
"הֵן עָתִיד בֶּן-הָאָדָם לָבוֹא בִּכְבוֹד אָבִיו עִם מַלְאָכָיו וְאָז יְשַׁלֵּם לְכָל אִישׁ כְּמַעֲשֵׂהוּ." (מתי טז 27).
"לָכֵן בַּעֲשׂוֹתְךָ מַעֲשֵׂי חֶסֶד אַל תַּשְׁמִיעַ קוֹל תְּרוּעָה לְפָנֶיךָ כְּמוֹ שֶׁעוֹשִׂים הַצְּבוּעִים בְּבָתֵּי הַכְּנֶסֶת וּבָרְחוֹבוֹת כְּדֵי שֶׁיְּכַבְּדוּ אוֹתָם הַבְּרִיּוֹת. אָמֵן אוֹמֵר אֲנִי לָכֶם, שְׂכָרָם אִתָּם." (מתי ו 2).
"תְּנוּ וְיִנָּתֵן לָכֶם; מִדָּה יָפָה, דְּחוּסָה, גְּדוּשָׁה וְשׁוֹפַעַת יִתְּנוּ בְּחֵיקְכֶם, כִּי בַּמִּדָּה שֶׁאַתֶּם מוֹדְדִים יִמָּדֵד לָכֶם." (לוקס ו 38).
"וְאַתָּה כַּאֲשֶׁר תִּתְפַּלֵּל הִכָּנֵס לְחַדְרְךָ, סְגֹר אֶת הַדֶּלֶת בַּעַדְךָ וְהִתְפַּלֵּל לְאָבִיךָ אֲשֶׁר בַּסֵּתֶר, וְאָבִיךָ הָרוֹאֶה בַּמִּסְתָּרִים יִגְמֹל לְךָ." (מתי ו 6).
בפסקה הבאה קליינברג מפגין את חוסר ההבנה שלו אודות התיאולוגיה של הברית החדשה, הוא כותב:
"פאולוס, המאמין כי בגלל 'החטא הקדמון' איבדו בני האדם את היכולת לעשות את הטוב בכוחות עצמם- ובכך בטל לכאורה ההיגיון שבמתן שכר ועונש (על פי תפיסתו כולנו ראויים לעונש בלבד), גם הוא אינו מוותר על רעיון הגמול. עשיית הטוב אומנם מותנית בחסד האלוהי (הניתן כמתנת חינם לרשעים), אולם ללא עשיית הטוב על אדמות (ולו גם בסיוע החסד), אין שכר בעולם הבא. האל יכול היה להתעלם ממעשינו ולשלוח את כולנו לגן עדן, או לשלוח את כולנו לגיהנום. הוא בחר אחרת. רק אלה שעושים טוב עלי אדמות יזכו להגיע למלכות השמים." (עמ' 107).
קיימות מספר שגיאות בהבנה של קליינברג,
ראשית, שום פסוק בברית החדשה לא טוען שבני האדם איבדו באופן מוחלט את היכולת לעשות משהו טוב בגלל החטא הקדמון. מה שהברית החדשה מלמדת הוא שבגלל החטא הקדמון, כולנו ירשנו טבע חוטא, כלומר את הנטייה המולדת לעשות את הרע. אך זה לא אומר שאף אחד לא יכול לעשות שום מעשה טוב. החטא לא ביטל את צלם האלוהים שנושא האדם.
שנית, קליינברג טועה בכך שפאולוס לימד ש"אלה שעושים טוב עלי אדמות יזכו להגיע למלכות השמיים". משום שפאולוס (או שאול) כותב במפורש (כפי שציטטנו לעיל):
"הֵן בַּחֶסֶד נוֹשַׁעְתֶּם עַל-יְדֵי הָאֱמוּנָה; וְזֹאת לֹא מִיֶּדְכֶם, כִּי אִם מַתְּנַת אֱלֹהִים הִיא. אֵין זֶה נוֹבֵעַ מִמַּעֲשִׂים, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִתְגָּאֶה אִישׁ." (אפסים ב 8-9).
"אֲזַי לֹא בִּגְלַל מַעֲשֵׂי צְדָקָה שֶׁעָשִׂינוּ הוּא הוֹשִׁיעַ אוֹתָנוּ, כִּי אִם בְּרַחֲמָיו." (טיטוס ג 5).
"אֲבָל זֶה שֶׁאֵינוֹ עוֹבֵד, אֶלָּא מַאֲמִין בַּמַּצְדִּיק אֶת הַחוֹטֵא, אֱמוּנָתוֹ נֶחְשֶׁבֶת לוֹ לִצְדָקָה." (רומים ד 5).
וזוהי אמת שמצויה כבר בספר בראשית:
"וְהֶאֱמִן בַּיהוָה וַיַּחְשְׁבֶהָ לּוֹ צְדָקָה." (בראשית טו 6).
הגאולה על פי הכתובים והברית החדשה, היא דרך אמונה בלבד. שימו לב, מדובר באמת היסודית והבסיסית ביותר של האמונה המשיחית ושל התיאולוגיה של הברית החדשה, אותה קליינברג פספס.
מלכות השמיים היא לא שכר שמקבלים על בסיס מעשים טובים, אלא זו מתנת חינם שמקבלים דרך אמונה.
כעת נעבור לעמוד 110, בו קליינברג מתחיל עם ארבע הטענות שלו נגד המוסריות של הגיהנום:
הטיעון הראשון שלו הוא שהעונש לא מועיל לחוטא משום שהוא נסתר ומוכר רק על ידי המאמינים ולא על ידי הבלתי מאמינים. הוא כותב:
"ברור באותה מידה שהעונש עצמו אינו מביא תועלת רבה. ראשית, משום שהעונש נסתר מן העין ולכן הוא פועל רק על המאמינים ואילו על הכופרים בעיקר-הזקוקים לו יותר מן המאמינים כגורם מרתיע- אין הוא פועל". (עמ' 110).
בטיעון הראשון של קליינברג קיימת הנחה שגויה עליה כל הטיעון מתבסס. הגיהנום לעולם לא מתואר בכתבי הקודש ככלי של אלוהים (כלי מניפולטיבי) שדרכו, הוא מנסה להכניס את הלא מאמינים אל תוך האמונה. קליינברג כלל לא מספק שום פסוק מכל כתבי הקודש שבו נביא פונה אל לא מאמינים ומנסה לשכנע אותם להאמין באלוהים על בסיס הגיהנום. למעשה, הדוגמא המובהקת ביותר בתנ"ך שבה נביא נשלח אל עובדי אלילים גויים, מתארת בדיוק את ההפך ממה שקליינברג מניח. מה אמר יונה לאנשי נינווה? האם הוא דיבר על העונש בעולם הבא? ממש לא, למעשה, הוא דיבר על העונש בעולם הנוכחי (יונה ג 4)! קליינברג צודק שזה לא הגיוני לשכנע את הבלתי מאמינים דרך איומי הגיהנום, אך הוא טועה שמישהו אי פעם השתמש בזה לפחות בכתבי הקודש.
בטיעון השני, קליינברג טוען שהעונש הנצחי כלל לא מועיל לחוטא:
"שנית, הוא אינו מביא שום תועלת לחוטא עצמו, שהרי בעולם הבא ניטל ממנו חופש הבחירה. הוא אינו 'לומד' דבר מן העונש ואין לו שום יכולת לשנות את דרכיו בעטיו." (עמ' 111).
שוב, הנחתו שגויה. מי אי פעם טען שהגיהנום אמור איכשהו להועיל ללא מאמינים? ועל פי מה הוא הסיק שבעולם הבא חופש הבחירה נלקח מהלא מאמינים? יכול מאוד להיות שאלו שלא רוצים את אלוהים בחיים הללו, לא ירצו אותו גם בחיים הבאים. וזה אומר שגם בגיהנום הם ישנאו את אלוהים ויבחרו להקשות את לבבם נגדו לנצח. הגיהנום הוא לא מקום שמנסה לתקן את הלא מאמינים, אלא הגיהנום הוא התוצאה הטבעית של הדחייה של בני האדם את אלוהים עצמו, ושוב, כפי שטענו קודם, אלוהים לא יכריח אף אחד להיות בנוכחותו ובמלכותו. אלוהים יתן ללא מאמינים את מבוקשם-ניתוק נצחי ממנו.
הטיעון השלישי תמוה:
"שלישית, העונש הוא לעיתים קרובות תמוה- עניינים שבעיני רוב בני האדם הם זוטות (כפירה בכך שהתורה כולה, על כל פסוקיה, ניתנה 'משמים'), גוררים עונש איום ונורא." (שם).
אמנם אנו לא מאמינים שחוסר האמונה בכך שכל התורה ניתנה משמיים גוררת עונש איום ונורא. קשה להבין את המשקל של הטיעון של קליינברג. מדוע הדרך שבה בני האדם תופסים עניינים מסוימים מהווה קנה מידה על פי התפיסה של קליינברג? אם קיים אלוהים, זכותו לקבוע במה בני האדם צריכים להאמין כדי לקבל סליחת חטאים נצחית ולהיכנס לנוכחותו לנצח.
הטיעון הרביעי הוא בעל משקל ולכן נענה עליו בהרחבה:
"רביעית, ואולי זה העניין החמור ביותר: שום עונש אינסופי על עבירה סופית אינו יכול להיות מוצדק מוסרית. בשלב כזה או אחר, אחרי מיליון, מיליארד, טריליון שנים, הפרופורציות מתערערות בצורה חמורה והעונש נעשה נקמה 'לא מידתית', חסרת גבולות…עונש נצחי אינו צדק. הוא עיוות הצדק." (שם).
במילים אחרות, בהינתן הזמניות של החטאים, מדוע הלא מאמינים מקבלים עונש נצחי? האם לא מדובר על עונש החמור מהפשע?
ראשית, הטיעון הזה משווה באופן שגוי בין כל חטא שאנו עושים לבין כל החטאים שאנו עושים. ניתן להסכים רק עבור ההנחה של הטיעון, שעל כל חטא שאנו עושים אנו ראויים למשפט זמני, אך לא נובע מכך שאם לוקחים את כל החטאים יחד אז הם ראויים רק למשפט זמני. אם האדם חוטא אינסוף חטאים אז הוא ראוי לעונש נצחי. אומנם הוא לא יכול לחטוא באופן אינסופי בחיים האלה, מה לגבי החיים הבאים? כל עוד הלא מאמינים ממשיכים לשנוא ולדחות את אלוהים בזמן שהם באגם האש, כך הם צוברים לעצמם משפט נוסף. במצב כזה, אומנם החטאים שלהם ראויים לעונש זמני, אך הם חוטאים לאורך זמן נצחי, וכך העונש שלהם נמשך לנצח.
שנית, מדוע עלינו לקבל את ההנחה שכל חטא ראוי רק לעונש זמני? אומנם חטאים כמו גניבה, ניאוף וכו' הם אכן ראויים רק לעונש זמני. אבל החטאים הללו הם לא באמת הדברים ששולחים בני אדם לאגם האש. יש רק חטא אחד, והוא דחיית המשיח (יוחנן ג 18), כלומר, דחיית החסד של אלוהים, ששולח את בני האדם לגיהינום. מדובר על חטא בעל השלכות אינסופיות, משום שמדובר בדחיית האלוהים האינסופי עצמו.
בחלק הבא נענה על הפרק של קליינברג על בעיית הרוע.
הערות:
1. פירוש הביטוי "עולם אפשרי" הוא תיאור מקיף של מציאות כלשהי. ראו: https://www.britannica.com/topic/possible-world.
2. הכתובים לא מפרטים לנו על היחס שבין העולם הבא לרצון החופשי של הנמצאים שם. יכול מאוד להיות שעדיין תתקיים בעולם הבא בחירה חופשית, אלא שהבחירה באלוהים תהיה כל כך טבעית ואוטומטית (בגלל ההדר והתפארת בנוכחותו) כך שאף אחד לעולם לא ירצה לבחור לחטוא.
3. ולא, "גיהנום" הוא לא באמת תנור עינויים שישרוף את הלא מאמינים לנצח. לא מדובר על מקום שבו אנשים נשרפים חיים. מצד אחד, זה מקום שמתואר בתור אש (מתי יג 30-40, 49-50) ובמקביל מקום זה מתואר בתור אֲפֵלַת חֹשֶׁךְ (השנייה לפטרוס ב 17), מה שברור שמדובר על מטפורה (הרי אם באמת יש אגם של אש, אז אין חושך) על הנוראיות והסבל של המקום הזה שבמהותו הוא מקום שמנותק מאלוהים- מטובו, אהבתו ותפארתו: עֹנֶשׁ שֶׁל אֲבַדּוֹן עוֹלָם מִלִּפְנֵי הָאָדוֹן וּמֵהֲדַר עֻזּוֹ (השנייה לתסלוניקים א:9).