הנפש שלנו חולה, הפסיכולוגיה כפתרון?

על פי מחקרם של סטיבן מרקוס ומארק אולפסון, במהלך 2007 בלבד, 8.7 מיליון אמריקאים טופלו על ידי פסיכולוגים ופסיכיאטרים כנגד דיכאון מתקדם, 75% מהם גם נעזרו בתרופות נוגדות דיכאון. סטטיסטיקה זו צריכה להדליק אצלנו נורה אדומה, בסך הכל 365 ימים וכמות כה אדירה של אנשים שנזדקקו לטיפול. כמה אנשים לא יכלו להרשות לעצמם אך גם נזקקו לטיפול נגד דיכאון באותה שנה? מה לגבי הפרעות אחרות שלא נכללו בסטטיסטיקה? המספרים מדברים בעד עצמם, הנפש שלנו – חולה.

להלן קטע מדבריו של פרשן בירחון New Statesman על מצב הפסיכולוגיה:

"לפני כמאה שנה הסיר זיגמונד פרויד בספרו The interpretation of Dreams ("פשר החלומות") את המסווה מעל התת מודע ונולדה אל תוך חיינו "המאה הפסיכולוגית". מסתבר שהיא איננה אלא אכזבה עצומה. בשעה שבה המציא פרויד את התת-מודע הבינו לראשונה את הגנים (גורמי התורשה) ואת הקוואנטום; אלה אמנם הובילו לטכנולוגיות מתוחכמות, אבל הפסיכולוגיה והפסיכיאטריה נכשלו כמעט על פי כל קנה מידה. מספר האנשים שנוטלים תרופות נגד דיכאון גדול מתמיד; צריכת הסמים רווחת; הפסיכותרפיה איננה יעילה; בתי הסוהר שלנו מלאים יותר מתמיד. "

זוהי האשמה קשה כלפי המגזר המקצועי של המטפלים בנפש. מקור המילים "פסיכולוג" ו"פסיכיאטר" נובע מהמילה היוונית Psych, שמשמעותה נפש, ולכן שמות המקצועות האלה מצביעים על מטרתם: ריפוי נפשות.

הידיעה שמרפאי הנפש האלה נכשלים בתפקידם צריכה להעסיק את הכותרות הראשיות של היום. התנודות בבורסה תופסות בחדשות מקום של כבוד, אבל עצמתן איננה עומדת בהשוואה לחומרה שבכשל הנפשי שלנו. הרווחים הכלכליים הגדולים שנעשה, גדולים ככל שיהיו, לא יועילו לנו אם הנפשות שלנו חולות, כפי שגם נאמר פעם: “מה תועלת תצמח לאדם אם ירוויח את כל העולם ויפסיד את נפשו?” את כישלונן של תורות הנפש אפשר לייחס באופן חלקי למגרעות שבתיאוריות של זיגמונד פרויד, אבי המחקר הטכני של הנפש. פרויד הפשיט את הנפש מאופייה הרוחני. לגביו, האמונה באלוהים, בטראנסנדנטלי, היא אמונה באשליה. אשליה שהגזע האנושי צריך לגבור עליה ולשים מאחוריו. הוא האמין שהאדם הניצב בפני עולם מסוכן ואכזר, ניחם את עצמו באמצעות הקרנת אישיות אל תוך יקום לא אישי.

מאה שנים של התעלמות מהמימד הרוחני של הנפש קצרו את השלכותיהן. עיקר הטיפול בנפש הוא תרופות וסמים, לא חכמה. אין ספק שחוסר איזון כימי זורע הרס בחיי הנפש של בני אדם, אבל כך עושה גם ההתעלמות ממה שפסקל כינה "הוואקום האלוהי" בלבנו. הסופר המפורסם ק' ס' לואיס אמר מספר שנים אחריו דברים דומים: "לנפש שלך יש צורה מוזרה, מכיוון שיש בה חלל המתאים למסה מסוימת של הישות האלוהית הנצחית…" . אותה ישות אלוהית היא אלוהים. ובניגוד לדעתו של פרויד, אלוהים איננו אשליה. הוא אמתי, והוא רוצה לרפא את נפשך.

האם האושר הוא בר השגה?

אנשים רבים ניסו לענות על השאלה הזו ודנו בה בכינוסים פילוסופיים, התלחשו עליה במסיבות והבטיחו אושר באינסוף מבצעים שיווקיים. הדרכים הרבות שבהן אנחנו רודפים אחר האושר שונות ומגוונות לא פחות מההגדרות שניתנות לו, אבל הקושי להשיגו קשור באופן הדוק לתשובה שלנו לשאלה אחרת: מהו מקור האושר הגדול ביותר שלך בחיים? כלומר: יש קשר בין השקפת עולם לבין היכולת לחוות אושר.

ארמנד ניקולי, פרופסור לפסיכיאטריה קלינית באוניברסיטת הארווארד, ערך מחקר מרתק שבו הוא השווה בין חייו ועבודתו של זיגמונד פרויד לאלה של הסופר הנודע ק' ס' לואיס. כל אחד מהענקים התרבותיים האלה זכה להכרה בשל הדייקנות המדהימה שבה תיארו את החוויה והרגש האנושיים. ובכל זאת, כל אחד מהם הגדיר אושר וחווה אותו בדרכים שונות בתכלית ובאמצעות השקפות עולם שונות בתכלית. האופן שבו פרויד מבין אושר וחווה אותו, מתגלה כבסיס להבנה החומרנית שלו על העולם בעודו מגדיר את האושר כבעיה שאיננה מספקת את המאוויים האינסטינקטיביים של האדם.

לכן, האפשרות למצוא אושר מעורבת בפסימיות – פרויד הבין שלעולם אי אפשר להשביע לגמרי את המאוויים האנושיים. והוא צודק, לא? אם מגדירים אושר במונחים האלה, הוא בעייתי בהחלט. אנחנו יודעים שכסף איננו קונה אושר אבל אנחנו מרגישים את הצורך המתמיד למלא את הכמיהה. כוח הקנייה של האזרח הממוצע בארה"ב הכפיל את עצמו במהלך ארבעת העשורים האחרונים, אבל המחקרים מראים שהאמריקני הממוצע איננו שמח יותר. למעשה, על פי מחקרים שנערכו לפני ארבעים שנה, הוא פחות מאושר היום ממה שהיה אז. למרבה העצב, גם חייו של פרויד שיקפו את הגדרת האושר שלו. המכתבים שלו הלכו והתמלאו בפסימיות ובדיכאון, והוא אפילו ציין שצריכת סמים היא הגורם היחיד המשפיע לטובה על מצב הרוח.

ההיבט שהופך את ההשוואה בין ההשקפה של המחבר ק' ס' לואיס לזו של פרויד היא שגם ק' ס' לואיס היה, בדומה לפרויד, פסימיסטי מאוד עוד בצעירותו לגבי הסיכויים לאושר. לעומת זאת, ביוגרפים רבים וידידים קרובים רבים הדגישו שחייו השתנו לחלוטין בראשית שנות השלושים לחייו, לאחר שינוי דרמטי שהתחולל בהשקפת העולם שלו. באמצעות השקפת עולם לגמרי לא חומרנית, לואיס אמר:

"מה שאיננו מספק אותנו כשאנחנו מוצאים אותו איננו הדבר שהשתוקקנו אליו".

כשהוא בחן את השקפת העולם המשיחית, הוא חשב שהוא יגיע אל מקום, אבל להפתעתו הגיע אל ישות, אל מקור כל ערגותיו. למעשה, השמחה שפקדה אותו כשמצא את הדמות היא אותה שמחה שייחדה את חייו גם בתקופות של כאב ואבדן. ק' ס' לואיס מצא, לטענתו, את המשיח, ונולד מחדש.

מהו מקור ההנאה הגדול שלך בחיים? כך הסביר דוד המלך, מחבר ספר תהילים, כיצד הנפש שלו משורשת באלוהים: "יְהוָה רֹעִי, לֹא אֶחְסָר, בִּנְאוֹת דֶּשֶׁא יַרְבִּיצֵנִי, עַל-מֵי מְנֻחוֹת יְנַהֲלֵנִי, נַפְשִׁי יְשׁוֹבֵב, יַנְחֵנִי בְמַעְגְּלֵי-צֶדֶק לְמַעַן שְׁמו, גַּם כִּי-אֵלֵךְ בְּגֵיא צַלְמָוֶת לֹא-אִירָא רָע כִּי-אַתָּה עִמָּדִי" (תהילים כג׳)

אין ספק שיש קשר בין היכולת שלנו להכיל אושר לבין הדרך שבה אנחנו תופסים את החיים. כשמקור החיים נעוץ באלוהים עצמו (ולא בדת כלשהי), החיים מתמלאים שמחה שנובעת מהכרה באהבה שלמה ומשנה חיים של ישות חיה. אלוהים עומד לפניך וקורא לך להתקרב אליו כדי ששמחתך תהיה שלמה.