טיעון קוסמולוגי מחודש לקיומו של אלוהים

במאמר זה נציג ונגן על הטיעון הקוסמולוגי החדש שנוסח על ידי הפילוסוף אנדרו לוק, בספרו החדש.^[1] טיעון זה הוא שילוב בין שני טיעונים קוסמולוגיים קיימים: טיעון הקאלאם, והטיעון הקוסמולוגי של תומאס אקווינס. היתרונות של הגירסה הזו הם שהטיעון לא מניח שחייבת להיות התחלה מוחלטת לזמן (בניגוד לטיעון מהגרסה של הקאלאם) ושהוא גם לא מניח שהזמן הוא דינמי (כלומר שקיים הבדל ממשי בין העבר, ההווה והעתיד). הטיעון הולך כך:

1. קיימות ישויות שמהוות חלק משרשרת של סיבות; ושמתחילות להתקיים.
2. לכל דבר שמתחיל להתקיים יש גורם.
3. אם יש ישות שהיא חלק משרשרת סיבתית ושהתחילה להתקיים, אז חייבת להיות ישות X חסרת גורם.
4. יש ישות X חסרת גורם וחסרת התחלה (מסקנה משלושת הסעיפים הקודמים).
5. אם ישות X חסרת גורם והתחלה, שום דבר לא מתקיים לפניה, ולכן היא הגורם הראשוני.
6. ישות X היא הגורם הראשוני.

הגנה על הסעיפים

הסעיף הראשון ברור לכולנו. אנו מכירים דברים רבים שמתחילים להתקיים על ידי גורמים.

לסעיף השני ניתן לספק טיעון דדוקטיבי שמראה שלכל דבר שמתחיל להתקיים חייב להיות גורם:

1. אם x (היקום) התחיל להתקיים ללא גורם, אז גם y (דברים אחרים בתוכו) היה מתחיל להתקיים ללא גורם כי:

א. לא היה שום גורם שקדם ל-x שהיה קובע שרק x יכול להתחיל להתקיים משום דבר. (כי אנחנו מדברים על חוסר קיום).

ב. אם רק x יכול להתחיל להתקיים משום דבר, זה אומר שיש לו תכונה שמבדילה אותו מ-y: תכונה המאפשרת לו להתחיל להתקיים ללא גורם. הבעיה היא שתכונה זו (המאפשרת ל-x להתחיל מכלום) לא קיימת ללא קיומו של-x עצמו. לכן, אם x זקוק לתכונה זו כדי להתחיל להתקיים משום דבר, ואם תכונה זו לא מתקיימת מבלי קיומו של x עצמו, לא ניתן להגיד ש-x יכול להתחיל להתקיים מכלום ובמקביל לטעון ש-y לא יכול.

2. y לא מתחיל להתקיים ללא גורם (פיצות, כיסאות, ספרים וכו' לא מתחילים משום דבר).

3. לכן, x לא התחיל להתקיים ללא גורם.

ועכשיו חזרה לטיעון המקורי, סעיפים 3 ו4 הם סעיפים קריטיים עבור הטיעון.

הפילוסוף לוק, מזמין אותנו לדמיין סדרה של קרונות רכבת. כל קרון צריך שהקרון שמלפניו ימשוך אותו, כדי שהוא יוכל לנוע. לא משנה כמה קרונות יהיו, שום קרון לא ינוע ללא איזשהו מנוע, "מושך ראשוני", שלא זקוק לשום קרון אחר שיניע אותו. הוא מסביר שההיגיון בטיעון הזה הוא שאם לקרון אין שום פוטנציאל בפני עצמו לנוע (כלומר ללא משהו מלפניו שימשוך אותו), אז גם אם יש שני קרונות, הם עדיין לא ינועו, כי 0+0=0.  גם אם יש שלושה קרונות זה לא יעזור כי 0+0+0=0. והנה הנקודה הקריטית: גם אם יש מספר אינסופי של קרונות, 0+0+0….. התוצאה עדיין תהיה אפס. חשבו על שרשרת של סיבות שבה כל סיבה דורשת שהסיבה שלפניה תגרום לה להתחיל להתקיים (על פי הסעיף השני). ניתן לטעון ששום ישות לא תתחיל להתקיים, לא משנה כמה יש, אלא אם כן יש ישות חסרת התחלה אשר היא הסיבה הראשונית שגורמת לסיבה שאחריה להתחיל, מבלי שהיא צריכה גורם. ההיגיון הוא כזה: אם לכל ישות שמתחילה להתקיים אין שום פוטנציאל או יכולת להתחיל להתקיים ללא גורם קודם, אז אם יש שתי ישויות, זה לא פותר את הבעיה משום ש0+0=0. גם אם יש שלוש ישויות, זה לא פותר את הבעיה כי 0+0+0=0. גם אם יש אינסוף ישויות, 0+0+0…=0.

מישהו עלול לטעון שאם הסדרה היא חסרת התחלה, ואם לכל גורם יש אינסוף גורמים קודמים, אז אין שום צורך בגורם ראשוני חסר התחלה. הבעיה בטיעון היא שגם אם הסדרה היא אינסופית, זה לא עוזר לפתור את הבעיה: איך הישויות שבסדרה מתחילות להתקיים אם כל ישות בסדרה דורשת גורם? מישהו עלול למחות ולהגיד שהסיבה לכך היא שלכל הישויות יש בהכרח גורם בתוך סדרה אינסופית של גורמים (לכן כל ישות בסדרה יכולה להתחיל להתקיים). לעומת זאת, בהינתן העובדה שלכל ישות יש התחלה, ובהינתן כך שלאף ישות אין שום פוטנציאל להתחיל להתקיים בפני עצמה וללא גורם קודם; סדרה חסרת התחלה, עם אינסוף ישויות, לא פותרת את הבעיה, משום ש0+0+0…=0. הדבר הדרוש הוא גורם חסר התחלה וחסר סיבה, דהיינו, גורם ראשוני והכרחי בקיומו.

טענה שעלולה לעלות גורסת שהטיעון המחודש מניח אנלוגיה שגויה. הסיבה לכך היא שהאנלוגיה מניחה שהקרונות נמצאים במנוח; אך מה אם הקרונות היו כבר בתנועה? לוק מצביע על הבעיה בטענה זו, ומראה שההנחה שהקרונות כבר נמצאים בתנועה איננה מהווה אנלוגיה נכונה לבעיה לגבי האופן שבו הישויות שבסדרה התחילו להתקיים. כדי שהאנלוגיה תהיה נאותה, (לגבי התחלת הקיום), עלינו לדבר על "התחלת תנועה" ולנתח את הבעיה לגבי ה"התחלה", ולכן, האנלוגיה דורשת שהקרונות קודם יהיו במצב מנוחה.^[2]

טענה נוספת עלולה לגרוס שהטיעון אשם בכשל הרכבה.^[3] כלומר, על פי הטיעון, בגלל שלאף חלק בסדרה אין את היכולת להתחיל להתקיים ללא גורם קודם, אז לכל החלקים (בלי קשר למספרם) אין שום יכולת להתחיל להתקיים ללא גורם קודם.

כפי שלוק מסביר, לא כל טיעון שמסיק מסקנה לגבי השלם מהחלק, אשם בכשל הרכבה. זה תמיד תלוי בתוכן של הטיעון. לדוגמה, אם כל החלקים של המקל שחורים, אז גם המקל הוא שחור. או אם כל החלקים של עצם מסוים שוקלים אפס, אז גם העצם עצמו שוקל אפס. או לפי האנלוגיה לעיל, אם לכל קרון יש אפס יכולת לנוע מעצמו, אז לכל הקרונות יש אפס יכולות לנוע (ללא תלות במספר הקרונות). ובאותה המידה, אם לכל ישות יש אפס יכולת להתחיל להתקיים ללא גורם קודם, אז גם לכל הישויות יחד (ללא תלות במספר הישויות) יש אפס יכולת להתחיל להתקיים ללא גורם קודם, משום ש0+0+0…=0.

 

_{[1]  .Loke, God And Ultimate Origins: A Novel Cosmological Argument, 93-97}

_{[2] .Ibid., 95-96}

_{[3]  כשל לוגי שבו מצביעים על משהו שנכון לגבי פרטים שמרכיבים דבר כלשהו, ומשליכים אותה על הדבר עצמו. לדוגמה: "כל החלקים של הפיל הם קלים, לכן הפיל עצמו קל."}