"מותר האדם מהבהמה" – על ההבדלים בין בני האדם לבעלי החיים
הומניזם היה הניסיון להפוך את האנושות ל"מידה על פיה נמדדים כל הדברים". בקצרה, אין לנו צורך באלוהים שכן ביכולתנו לבסס אמת על בסיס ההיגיון לבדו. הפילוסופיה הזו הובילה לטענה המדהימה שאנשים צריכים להימנע מסוגנות, שהיא הפליה לרעה של מין אחד של בעל חיים על פני מין אחר.
סוּגָנוּת
'סוגנות' היא רעיון שלפיו, להיות אנושי זאת סיבה מספיק טובה להעניק לחיות-אנושיות זכויות מוסר נעלות יותר, מאשר לחיות שאינן אנושיות. תפיסה זו לוקחת את זכויות בעלי החיים לממד חדש לגמרי , מורידה את ערכם של בני האדם ומובילה אותו לשפל חדש. למרבה התדהמה, נראה שהיגיון שכזה מתקבל בברכה.
אחד המקדמים הראשיים של תפיסה זו הוא פיטר סינגר, אתאיסט מובהק. סינגר יצר בהחלט את הקשר הלוגי לפיו אם האדם איננו יותר מאשר עוד סוג של חיה, אז איננו צריכים להניח שאנחנו טובים יותר מכל חיה אחרת. ספרו שחרור בעלי החיים הוא כן היסוד שעליו מבוססת תנועת זכויות בעלי החיים. "אז מתוך דאגה לדגים ולבני אדם עלינו להימנע מאכילת דגים. מן הסתם אלה שממשיכים לאכול דגים בשעה שהם מסרבים לאכול בעלי חיים אחרים צריכים לקחת צעד גדול ולהתרחק מסוגנות; אבל אלה שלא אוכלים לא את אלה ולא את אלה עשו צעד נוסף קדימה". ישוע אהב את בעלי החיים אשר ברא; אבל לפי ההיגיון הזה, הוא היה סוגַנִי שכן האכיל אלפי בני אדם בדגים. בהחלט יש לנהוג בבעלי חיים בצורה הומניסטית; כך אנחנו מצווים בכתובים:
יוֹדֵעַ צַדִּיק נֶפֶשׁ בְּהֶמְתּוֹ; וְרַחֲמֵי רְשָׁעִים אַכְזָרִי. משלי יב 10
מבחינה תיאורטית, איננו צריכים להתמלא זעם אם בני אדם מתנהגים כמו בעלי חיים או שנוהגים כלפיהם כמו בבעלי חיים, אבל אנחנו כן. למה? כי עמוק בפנים אנחנו יודעים שיש הבדל. מאותה סיבה, מוות בתאונה של בעל חיים על כביש ראשי לא זוכה לטיפול כזירת פשע, והבשר המוגש לנו במסעדת ברביקיו לא זוכה להתייחסות כחגיגה גרוטסקית של רצח פרות.
ההבדלים בין בני אדם ובעלי חיים
אנחנו שונים מבעלי חיים אחרים, ואנחנו יודעים זאת. הבעיה היא שלתנועות האבולוציה והאתאיזם אין הוכחות חותכות כלשהן להסברים שהן מספקות להבדלים האלה.
חשיבה על מחשבה
המשמעות שיש לחשיבה נעלה היא שאנחנו כבני אדם מסוגלים לחשוב על חשיבה. זה נקרא מֶטָה-קוֹגְנִיצְיָה. הפילוסוף בן המאה השמונה עשרה רנה דקארט אמר, "אני חושב, משמע אני קיים".
כתוצאה מכך, אנחנו יכולים לתהות על מצבנו מעמדה כמעט אובייקטיבית, לחשוב על עצמנו בהשוואה לאחרים, להיות בעלי מודעות עצמית לחולשות ולנקודות החוסן שלנו. היכולת הזאת מאפשרת לנו להיות פילוסופיים. היא מאפשרת לנו גם לחשוב במסגרת דורות, כלומר להפגין דאגה לאילן המשפחתי שלנו. היכולת הזאת משתרעת מעבר לאינסטיקטים של בעלי החיים לדאוג לצאצאיהם.
הכרה אסתטית
אנחנו מעריכים את הערך האסתטי של יופי, אמנות, ורעיונות אחרים כמו אדיבות וכבוד. דוקינס גם הוא מודה בכך: "אנחנו שונים במידה ניכרת מבעלי החיים האחרים בכך שיש לנו שפה, יש לנו אמנות, יש לנו מתימטיקה, פילוסופיה. יש לנו כל מיני רגשות שלבעלי חיים אחרים סביר להניח שאין".
היום איננו מוצאים אפילו ציורים גולמיים על גבי מערות שבהן מתגוררות חיות כלשהן, לפחות לא כאלה שבעלי החיים עצמם ציירו. על אף שאפשר לאמן אותם לחקות התנהגות אנושית במובנים מסוימים, הרי שמדובר במשהו שונה לגמרי מהכישורים האנושיים שאנחנו רואים במוזיאונים ובספריות.
לשון
"נראה כי הלשון האנושית היא תופעה ייחודית, בלי מקבילה משמעותית בעולם החי". תוכים יכולים אולי לחקות קולות אנושיים, אבל הם אינם מתקשרים את המחשבות והרעיונות שלהם בנוגע לקיום שלהם. אם זה היה המצב, היית אולי שומע אותם מתלוננים על האוכל או דנים בשאלה האם יש צדק בכליאת חבריהם התוכיים בכלובים. בעלי חיים יכולים להגיב לפקודות שהם שומעים מבעליהם, אבל אלה אינם יותר מאשר כישורים שסיגלו תודות לשימוש בתגמול של אוכל כתגובה על התנהגות או ציות נאות לפקודה.
הבלשן המפורסם נועם חומסקי מצביע על כך שלבני אדם יש כלים לרכישת שפה שלבעלי חיים אין. לא רק שיש לנו את היכולת המנטלית לחשיבה מתקדמת, יש לנו גם מרכזים ייחודיים במוח שנועדו באופן ספציפי להפקת שפה ולעיבודה. מעבר לכך, מיתרי הקול שלנו תוכננו באופן מיוחד כדי ליצור דפוסי קול מורכבים שנדרשים לצורך דיבור מתקדם. היכולת הזאת איננה קיימת בעולם החי, אלא רק בבני אדם.
יצירתיות וחקירה מדעית
לא רק שיש לבני האדם את היכולת המנטלית לברוא כלים אלא גם מערכת ויזואלית מתקדמת שמאפשרת לנו ללמוד על העולם החיצוני. יש לנו ידיים שתוכננו בצורה מיוחדת ליישום פעולות מוטוריות מורכבות ומסובכות. יש לנו את היכולת לקחת את העולם הסובב אותנו וליצור דברים חדשים, כמו טלפונים חכמים. כמו שכתב מייקל דנטון בספרו Nature’s Destiny ("ייעודו של הטבע"), "בנוסף למוח שלנו וליכולת הלשונית והוויזואלית המפותחות שלנו, יש לנו סגולה נפלאה נוספת, הכלי המושלם – יד האדם. אין עוד בעל חיים שיש לו איבר שמתאים בצורה כה מושלמת לחקירה ותמרון אינטליגנטים של הסביבה הפיזית שמקיפה אותו".
יתרון נוסף הוא העמידה שלנו על שתי רגליים והיכולת שלנו ללכת בגב זקוף. המאפיינים האלה מאפשרים לנו לתמרן כלים תוך כדי תנועה. השילוב הייחודי הזה של ריבוי מאפיינים מאפשר לנו לבחון את העולם ולפתח טכנולוגיה. "מכיוון שהמוח שלנו מסוגל לחוש ולחוות את העולם ולתרגם את המחשבות שלנו לפעולות ממש, אנחנו מסוגלים לחקור, לתמרן ובסופו של דבר להבין את העולם".
מוסריות
כבני אדם אנחנו מסוגלים לפעול מעבר לאינסטינקטים שלנו. בעולם החי בהחלט קיימים אינסטינקטים של עדר ואיסורים שבטיים, אבל דבר לא משתווה למוסריות האנושית. הדרך הטובה ביותר להמחיש את הפער הרחב הזה היא באמצעות האוגרת שאימצנו לנו פעם כחיית מחמד. כשהאוגרת המליטה גורים, שמחנו מאוד. הילדים שלי כל כך התרגשו שהם קראו לכל אחד מהם בשם. כמה שבועות מאוחר יותר הכתה בנו הטרגדיה. התעוררנו בוקר אחד וגילינו שאחד הגורים נעלם. לרגע חיפשנו נואשות בניסיון למצוא את האוגר החסר. אבל אז הבלתי יתואר התחוור. האם אכלה את אחד הגורים שלה. רתחתי מכעס. למותר לציין שזה היה האוגר האחרון שאי פעם הבאנו הביתה.
אפשר למצוא מסגרת מוסרית בכל תרבות שהיא. לדוגמה, כמעט כל קבוצות האנשים מכירות בחשיבות שיש לכנות, כיבוד רכוש, וכיבוד ברית הנישואין. הערכים האלה אינם מסתדרים טוב עם הדחף הדרוויניסטי לשרוד את רעינו. לעומת זאת, הם עומדים בקו אחד עם ההשקפה שכל בני האדם הם תוצר של אלוהים אוהב, שמשתוקק שכל בני האדם יחיו בהרמוניה.
תבונה נעלה
זוכר את התיאור המפורסם על חוסר הסבירות שחדר מלא קופים יפיק את כתביו של שייקספיר? האתאיסט לשעבר אנתוני פלו אמר שהכניסו את הקופים לחדר למשך חודשים, והם לא הצליחו להפיק מילה אחת. "קיים הבדל עצום בין חיים לבין חיים תבוניים. אינני מדבר על עורבים או דולפינים פיקחים, אלא על מוחות בעלי יכולת לפתח מודעות עצמית וטכנולוגיה מתקדמת – כלומר, לא רק שימוש במה שזמין לנו אלא הפיכת חומרים למכשירים שיכולים לבצע ריבוי משימות".
היגיון וחשיבה תבונית הם עמודי התווך של יכולות האדם ואי אפשר להסביר אותן כדבר שהתפתח באופן ספונטני כתוצאה מתהליכים טבעיים כלשהם.
אישיות
אתה ישות ייחודית, בן אדם עם מערכת ייחודית של טביעות אצבעות ו-DNA. אתה יכול לחשוב בצורה אובייקטיבית על הקיום ועל הייחודיות שלך. אדם יכול להחזיק בעלות על בעלי חיים בלי השלכות מוסריות כלשהן, אבל אי אפשר מבחינה אתית להחזיק בבעלות על בני אדם. בנוסף לכך, יש לנו את היכולת הייחודית להתייחס אל עצמנו כאל עצמנו ויש לנו חירות להחליט את ההחלטות שברצוננו להחליט.
מלבד לרצון, לבחירה ולדחף לעשות כך או אחרת, [בני האדם] ירצו שיהיו להם או שיש להם (או שלא יהיו להם) רצונות ומניעים מסוימים. הם מסוגלים לרצות להיות שונים מכפי שהם, בהעדפות ובמטרות. נדמה שלבעלי חיים רבים יש את היכולת למה שאני אכנה "תשוקות מדרגה ראשונה", שביסודו של דבר משמעה לרצות לעשות או לא לעשות דבר כזה או אחר. אין בעל חיים פרט לבן האדם שיש לו את היכולת להערכה ובחינה עצמית שבאה לידי ביטוי בגיבושם של רצונות מדרגה שנייה.
כאשר חברה מסוימת מתכחשת לאישיות כמעלה בלתי נפרדת מבני האדם, היא מתדרדרת בדרך כלל לחוסר צדק והופכת חלקים שלמים באוכלוסייה שלה ללא אנושיים.
תרבות
בני האדם הם היחידים שיש להם את היכולת לפתח תרבויות מורכבות שמתקדמות ומתפתחות לאורך זמן. במאמר שהתפרסם בניו יורק טיימס שאל מייקל טומסלו, אחד ממנהלי מכון מקס פלנק לאנתרופולוגיה אבולוציונית: "האם אנחנו מיוחדים כמו שנדמה לנו?"
כשאתה מסתכל על קופים וילדים במצבים שדורשים מהם להשקיע מחשבה משותפת, צץ ועולה הבדל דק אך משמעותי. הבחנו שהילדים, אבל לא השימפנזות, מצפים ואפילו דורשים מאחרים שמסרו עצמם לפעילות משותפת שיישארו מעורבים ולא יתנערו מאחריותם. כשילדים רוצים לוותר על פעילות כלשהי, הם מכירים במחויבות שיש להם לעזור לקבוצה – הם יודעים שהם חייבים, בדרכם שלהם, "לנטוש" את מעמדם כדי לפצות את האחרים. בני האדם מרכיבים את הפעולות השיתופיות שלהם עם מטרות משותפות ומחויבויות משותפות.
זוהי נקודה שהפילוסוף מֵרלין דונלד עמד עליה היטב גם הוא בחיבורו A Mind So Rare: The Evolution of Human Consciousness. בפתיחה לספרו הוא כתב: "הספר הזה טוען שהדעת האנושית אינה דומה לדעת של כל יצור אחר עלי אדמות, לא בגלל הביולוגיה שלה, שאינה ייחודית באיכותה, אלא בגלל היכולת שלה לחולל תרבות ולהיטמע בה. הדעת האנושית אם כך היא 'בת כלאיים' של ביולוגיה ותרבות".
מעבר לפיזי
הנטורליסטים מצמצמים את המודע ללא יותר מאשר שחרור נוירונים בתוך המוח. עם זאת, אנחנו לא רק מוחות , אבל יש לנו מוח. יש ברשותנו ממד נצחי שנמשך מעבר לחיים הגשמיים שלנו. המסתורין של הממד הרוחני הזה בקרב בני האדם מספק מבט חטוף על האישיות הרוחנית והקיום של אלוהים שבדמותו ובצלמו נבראנו. מספר מקורות מעידים על קיומה של הנפש.
כמו כן המוח פועל בדרכים שקוראות תיגר לכאורה על מגבלותיהן של מכונות ממוחשבות. מעל לכול, נראה שיש לנו את היכולת לבחור מרצוננו החופשי.
רעב רוחני
קיומה של הנפש, שהיא המרכיב הרוחני או הלא-גשמי של קיומנו, מסביר את התופעה של "רעב רוחני". כמיהה למשהו נצחי היא הוכחה לכך שאלוהים ברא את האנושות בצלמו ובדמותו ו"הָעֹלָם נָתַן בְּלִבָּם" (קוהלת ג 11). העובדה שיותר מ-90 אחוזים מבני האדם מאמינים בקיומו של אלוהים ובחיים שלאחר המוות מצביעה על המציאות הזו. הרעב הרוחני הוא אמתי ממש כמו רעב פיזי, וההתנסות ברעב תמיד מצביעה אל עבר משהו שיכול באמת למלא את הכמיהה. במילותיו של אוגוסטינוס, "בראת אותנו עבור עצמך ולבותינו לא יכולים למצוא שלום עד שינוחו בך".
התחלה חסרת טעם ותכלית מצביעה על קיום חסר תכלית. התחלה חדורת מטרה מעידה על חיים חדורי מטרה ומשמעות. הצורך האוניברסלי של האנושות לתכלית ומשמעות בחיים מצביע על קיומו של אלוהים. אם אין אלוהים, אז אין דבר כזה כמו משמעות ותכלית אולטימטיביות. אבל באופן טבעי אנחנו יודעים שהדברים האלה אכן קיימים. אנחנו נבראנו בצלם אלוהים, בכוונה תחילה, לתכלית ומטרה. כשמתכחשים למשמעות ולתכלית האלו, התוצאה יכולה להיות הרת גורל לנפש האדם. היא חיונית להישרדותנו ממש כמו האוויר שאנחנו צריכים לנשימה.
בן האדם איננו סתם עוד חיה. בין החיה לאדם יש תהום עמוקה של שוני הכוללת את היכולת לחשוב על החשיבה שלנו, וכן קיומה של נפש רוחנית שעולה מעל ומעבר למוח הפיזי שלנו. הממד הנצחי הזה באנושות מעניק לנו מבט חטוף אל המציאות של אלוהים רוחני, נצחי. ביסודו של דבר, סייגן צדק במידה חלקית. יש חיים תבוניים מעבר לאלה של האדם, שכאשר אלה מתגלים הם מעניקים תחושה יוצאת מגדר הרגיל של לכידות בינינו, בני האדם עלי אדמות. החיים האלה הגיעו אלינו בדמותו של ישוע המשיח והם מציעים לנו תקווה אמתית ומתמשכת.